סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ז · הלכה ו
לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה וגו'. ז"ל הספרי סדר בהעלותך בפיסקא ויהי אנשים וגו' עמדו ואשמעה כאדם שאומר אשמע דבר מפי רבי אשרי ילוד אשה שכך הי' מובטח כ"ז שהי' רוצה הי' מדבר עמו, ועיין ברש"י על התורה שהביאו בשינוי לשון קצת והנה מ"ש הספרי כאדם שאמר אשמע דבר מפי רבי לכאורה דברי מותר הם דפשיטא דהקב"ה הי' רבו של משה ואין בדברים האלה שבח למרע"ה כאשר הוא מספר בשבחו באמרו אשרי ילוד אשה וכו', ונראה לענ"ד דקשי' לי' להספרי מדוע כתיב עמדו ואשמעה ה"ל למכתב עמדו ואשאלה וגו' לכן ביאר הספרי כוונת הכתוב לאמר דבאמת לא הי' מרע"ה צריך לשאול כלל את פי ה' מה יעשו האנשים האלה כי מיד שגמרו שאלתם למה נגרע וגו' דבר אתו הקב"ה התשובה לשאלתם, והוא לא הוצרך כלל לשאול רק לשמוע דבר ה' מה יצוה לו אודותם, דהיינו מיד בגמר שאלתם לבשתו רה"ק והבין שנתגלה לו הנבואה מיד וכמ"ש רבינו מרע"ה אינו כן אלא כ"ז שיחפוץ רה"ק לובשתו ונבואה שורה עליו, הרי מבואר כי טרם חלות עליו הנבואה הרוח לבשתו, רק כל עוד שהיו מדברים האנשים לא רצה הקב"ה לאמר לו מה ישיב להם שלא ליכנס בתוך דבריהם ולמדו ד"א כמאמרם ז"ל במשנה חכם אינו מדבר וכו' ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ועיין בפי' הרע"ב, ולזה אמר מרע"ה עמדו וגו' והוראתו הפסקה כמו ויעמד השמן כלומר תפסקו מדבריכם או שתקו מלדבר כמו כי עמדו לא ענו עוד, כי אם תשתקו מיד ידבר הקב"ה ואשמע מה ידבר אודותיכם ולא אצטרך לשאול כענין שהתלמיד אומר אשמע דבר כי איננו צריך לשאול אלא לשמוע מפי הרב התשובה ובירור הדברים וד"ז הוא מעלה נפלאה ביותר שלא הי' צריך כלל לשאול את פי ה' אלא מיד כשהי' צריך להדבר היתה רה"ק לובשתו והנבואה החלה לפעמו להודיע לו כל אשר חפץ ואפשר להלום כ"ז בדברי רבינו, ומתבאר בס"ד בזה דברי המדרש הובא בילקוט רמז תשע"ד בפסוק ויקרב משה את משפטן לפי שמשה אמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' באו בנות צלפחד לדין הפלא ממנו ויקרב משה משפטן וכו' הדין שאי אתה יודע הרי הנשים דנין אותו וכו' ועיין ברש"י על התורה, ולכאורה יש לדייק נהי דגבי בנות צלפחד הי' המשפט יותר חרוץ על מרע"ה שהוא לא ידע הדין אשר הנשים היו יודעין, משא"כ באנשים הטמאים שלא הי' בזה עונש כ"כ דהשואלים היו אנשים וגם הם לא ידעו הלכה ברורה עכ"פ גם שם לא ידע מרע"ה התשובה עד שנאמרה לו מפי הקב"ה ולמה העלים השם ית' מאתו הדין קודם ששאלו האנשים ואם נאמר הטעם דמגלגלין זכות ע"י זכאי כמ"ש הספרי א"כ גם בבנות צלפחד אפשר דהוא סבת ההעלמה ממנו ע"ה ומנ"ל דהטעם שלא ידע הוא ע"ד העונש מפני שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' כי גם הם צדקניות היו, ואם נאמר דס"ל להמדרש דאין הטעם דמגלגלין זכות ע"י זכאי מספיק אלא להפיס דעתינו בזה מדוע נתגלגל הדברים דוקא ע"י אותן האנשים ובנות צלפחד דוקא אולם אין זה כדאי להעלים דבר ממרע"ה גם הוא הי' זכאי ואינו נכון שיתבייש בפני השואלים ממנו דבר והוא לא ידע, אבל א"כ מדוע שתק המדרש ולא פירש מיד בשאלת האנשים מה שנעלמה הידיעה מן מרע"ה היא ע"ד העונש שהוא ג"כ לא ידע דבר הקשה כשאר השופטים ואדרבה גם אותן אנשים דנו דין אמת באמרם למה נגרע מלהקריב דהיראת הלשון שידעו הדין אבל יבקשו לידע הטעם והרי מעשה דשאלת אנשים בשנה שניי' לצאתם מארץ מצרים היתה, אבל מעשה דבנות צלפחד בשנת הארבעים היתה, וה"ל לבעל המדרש להקדים ביאורו שם בשאלת האנשים, בשלמא ממגדף ומקושש ל"ק דשם יש תירוץ הגון דהוי חובה ולא רצה הקב"ה שיהיו נאמרים אלא על ידי גלגול אבל קושייתינו לא נחה בזה על המדרש למה המתין בביאור הטעם דנענש משה עד כה, אפס לפי האמור לעיל גם זאת לק"מ דשם בפרשת טמאים נאמר עמדו ואשמעה והוראתו שלא הי' צריך לשאול את פי ה' ובזה תיקר מאוד מעלת אדוננו מרע"ה דאינו צריך לשאול פי ה' דמיד שצריך לדבר הרוח בא ולובשו ומה שלא נאמר לו מפי ה' קודם לכן רצה הקב"ה לגלגל זכות ע"י זכאי דלא הי' בהמתנה זאת העדר כבוד למרע"ה, אבל גבי בנות צלפחד דכתיב ויקרב משה את משפטן דהיינו שהוצרך לשאול את פי ה' ואח"כ באה לו התשובה מפיו ית' כן בנות צלפחד דוברות ל"ל הטעם משום דמגלגלין זכות דזה מספיק במה שנתגלגל הדבר על ידן דוקא ולא ע"י אחרים אבל בזה לא הונח מדוע לא הי' קול דודו דופק מיד כששאלו כמו שהי' בשאלת האנשים שאמר להם עמדו שיפסקו מלדבר ולא הי' בזה העדר כבוד למשה ולכן ביאר המדרש הטעם שהי' כן ע"ד העונש על שאמר והדבר אשר יקשה מכם (ובמגד' ומקושש לא הי' העדר כבוד למרע"ה במה שהוא צריך לשאול פי ה' כיון שלא הי' הקב"ה חפץ להודיע לו המעשה טרם ששאלו משום מגלגלין חובה ע"י חייב ומה לו שעלה לסיני לשאול פי ה' על התורה או שהוא שואל עתה על מה שאין ראוי לאמר מקדם).