סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ה · הלכה יא
ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם וכו' אדם גדול בתורה וכו'. והנה מרן רוצה לומר דרבינו ז"ל היתה לו גירסא הפוכה ממה שהיא גירסתינו ביומא דף פ"ו א' בהך סוגיא דהיכי דמי חילול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו', והיתה גירסת רבינו ז"ל שם אמר אביי לא שנו אלא באתרא דתבעי אבל באתרא דלא תבעי לית לן בה יע"ש בכסף משנה.
וכוונתו של מרן ז"ל הוא, דהוא סובר דגם לפי גירסת רבינו ז"ל האמורה אפילו הכי הדבר תלוי במקומות, לא שהוא תלוי במציאות, והיינו דרבינו ז"ל מפרש לפי גירסתו כך, אמר אביי לא שנו אלא באתרא דתבעי וכו' דבאתרא הדין שזה דרכם למו שתובעים מיד ואינם מקיפים הוא דאיכא חילול השם בדבר, אבל באתרא דלא תבעי וכו' היינו שאין דרכם של הטבחים שם לתבוע המעות מיד ודרכם הוא להקיף להקונים את הבשר או דבר אחר ממה שמוכרים אז ליכא חילול השם בדבר כשהלוקח לוקח בהקפה אף אם יהיה כגובה ארזים גבהו של הלוקח שהרי דרכן הוא להיות נותנים בשרם וסחורתם בהקפה להקונים, זהו מה שנראה לענ"ד בכוונת דברי מרן ולא הייתי צריך לכתבו כלל לרוב פשיטתו לולי כי עיני ראו להגאון המובהק מהר"ם ן' חביב ז"ל בספרו תוספות יוה"כ שם בד"ה היכי דמי חילול השם וכו' שלא פירש כן כוונת דברי מרן ז"ל ולפי פירושו שם תמה עליו, ולענ"ד הדבר פשוט וברור בכוונת מרן ז"ל כמו שכתבתי.
אמנם כל זה כתבתי לפי דעת מרן דרבינו ז"ל היתה לו גירסא אחרת בגמרא מהגירסא שהיא לפנינו בגמרא והיא גם כן גירסת רש"י ז"ל, אבל לענ"ד נראה בס"ד דרבינו ז"ל היתה לו גם כן הגירסא והנוסחא כמו שהיא גירסת רש"י ז"ל, והוא אמר אביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי, אבל באתרא דתבעי לית לן בה יע"ש בגמרא, אלא דרבינו ז"ל פירש הסוגיא דאף באתרא דלא תבעי דהיינו שאין דרך הטבח להקיף וליתן בהקפה, אפילו הכי אינו חילול השם אלא אם כן ידוע שיש לאותו הקונה מעות בביתו בעת ההוא שלוקח בהקפה, כגון שהוא עשיר מפורסם שיש לו תחת ידו תמיד כספים, או שידוע בודאי ובבירור שזה אינו קונה בשר אלא אם כן יש לו מעות בביתו או שקונה מרגליות ואבנים טובות מהמוכרן שידוע שאין דרכן של בני אדם לקנות דברים כאלו שאינם הכרחיים להאדם אם לא שיש לו כספים בביתו וכדומה גווני טובא, אז הוא דאיכא חילול השם בדבר אם לוקח בהקפה מהטבח, כיון שאין דרך הטבח למכור בהקפה, והקונה ההוא, הוא ידוע שיש לו מעות בביתו, ואם כן כשיבא הקונה הזה ליקח את הבשר מסתמא יתבענו הטבח מיד בשעת נתינתו לו הבשר שיתן לו דמי מחיר הבשר, ואם הלוקח הזה ישיב לו שישלם לו אחר כך אם יום או יומים, יהיה מקום להטבח לחשוד את הלוקח, שאם יום או יומים יעמוד אחר כך לתבעו לפרעו ישמיט עצמו מלפרעו בטענות מטולאות, שיטעון שכבר פרעו או שידחהו בלך ושוב ומחר אתן וכדומה טענות גרועות, דאם לא היה כוונת הלוקח לרוע למה זה לא נטל הלוקח עמו המעות מיד כשבא ליקח הבשר, שהרי יש לו להלוקח הזה מעות בביתו וגם נפשו של הלוקח יודעת מאד כי פה הוא מקום שאין תובעים, דהיינו שאין הטבח הולך לתבוע מחיר הבשר לבית הלוקחים הבשר, אלא שהלוקחים הם צריכים לטרוח ולהביא עמהם המעות מחיר הבשר לבית המטבחים ונותנים מיד המעות כשלוקחים הבשר, ואם כן למה לך לטרוח ולבא אל הטבח פעם שנית ולהביא לו מעותיו אחר כך מחיר הבשר שלוקח עתה היה לך להביא עמך המעות מחיר הבשר מיד ולאלתר, אם לא כי רעה הוא חושב לעשקני כה יחשדהו המוכר.
אבל כל זה כשהדבר ידוע שזה הלוקח יש לו עתה בשעת קנייתו בודאי מעות בביתו, אמנם אם אין ידוע בודאי שזה הלוקח יש לו מעות בעין בביתו אז בשעת לקיחתו בהקפה, אז ליכא חילול השם כשלוקח בהקפה אפילו באתרא דלא תבעי, שהרי עינינו הרואות שכמה וכמה סוחרים יש שאינם מוכרים סחורתם בהקפה, ואף עפ"י כן ב"א באים אצלם לקנות מהם בהקפה, והסוחר יודע שאין להקונה הזה עתה מעות בביתו, אך שהוא איש אמונים ולא נמצא עולתה בו, ומה יעשה הקונה הזה שאין לו עכשיו מעות והוא צריך עכשיו לאותו הדבר שרוצה לקנות, ושניהם רוצים בהקפה, הלוקח רוצה בהקפה מפני שהוא צריך לאותו הדבר עכשיו, והמוכר רוצה בהקפה כיון שהוא יודע שהלוקח הזה הוא איש בטוח וגברא דפרענא, ואם לא יתן לו בהקפה לא יהיה הקונה ההוא יכול לקנות הדבר ההוא עכשיו כלל, ולמה זה ירצה המוכר להפסיד הריוח של אותו הדבר, פן לא יבא לו שום קונה עוד על אותו הדבר או שיבא לו קונה לזמן מאוחר הרבה מהזמן ההוא שיפרע לו זה, או שיוזל הסחורה והדבר ההוא והפוכי בעיסקא טב, וביותר קצבי בשר ומוכרי יין וסוחרי פירות וכדומה דברים שנקל להם הגעת ההפסד והקלקול בהם שאם לא ימכר לו עכשיו הבשר או היין או הפירות וכדומה בהקפה כבר אפשר שהבשר והיין יופסדו ויסרחו ויחמיצו, ולמה זה לא ירצה ליתן בהקפה לאיש הזה שהוא אדם ישר וגברא דפרענא נראה מבחוץ לאיש הולך בדרך תמים ושונא מעשקות ומסתמא שוה מבפנים שאין רוח אחרת אתו, כיון שאין המוכר יודע בבירור שזה הלוקח יש לו בודאי ובבירור מעות בביתו, אומר בלבו המוכר מסתמא אין לו להלוקח עתה מעות כאשר הוא אומר ועולה לא נמצא בשפתיו.
ברם כל החלוקים האמורים הם באתרא דלא תבעי דהיינו שאין דרכן של הטבחים למכור הבשר בהקפה ולתבוע אחר כך המעות מבית הלוקח, אבל באתרא דתבעי דהיינו שזה דרכם של הטבחים לטרוח ולילך לתבוע המעות מחיר הבשר בבית הקונה הבשר ואין דרכם של הקונים לטרוח ולהביא עמהם המעות מחיר הבשר אלא לוקחים את הבשר בהקפה, אז אפילו ידוע בודאי ובבירור שיש להלוקח הזה מעות בביתו עתה בשעת קניי' הבשר אפ"ה מותר לו ליקח בשר וכדומה בהקפה, שהרי אף אם שאל ישאל הטבח למה זה לא הבאת עמך המעות מחיר הבשר, ויהי כמשיב דבר הקונה זה דרכם של הטבחים מוכרי הבשר וכדומה לטרוח עצמם לילך לבית הקונים מהם לתבוע מהם מחיר הדבר ההוא שקנו ממנו, וליקח הבשר או היין או הפירות וכדומה בהקפה ואינם נותנים המעות מיד, ואם כן בשום פעם אין כאן חילול השם כשלוקח בהקפה.
והוא הדבר אשר דבר רבינו ז"ל פה, כגון שלוקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו וכו' הנה כוונתו באמרו והוא שיש לו, שהוא באופן שידוע ומפורסם שיש לו תמיד מעות בביתו או שהוא דבר שאין קונים אותו אלא דוקא כשיש לו מעות בריוח בביתו, כגון שהוא קונה פנינים ומרגליות וכדומה שהן רק להתקשט בהן לא שצריך ללבושו או למאכלו או להסתחר בהן או שאר דבר הכרחיי לצורכי האדם, שאם אין לו מעות בריוח בביתו, ידוע הוא לכל שכל איש אמונים לא יקנה דברים כאלו שאינם הכרחיים לו באתרא דלא תבעי דהיינו במקום שאין דרכן למכור בהקפה ולהיות המוכר הולך אחר כך לבית הלוקח לתבעו לפרוע, אלא זה דרכם של הקונים להביא עמו מיד המעות מחיר הדבר ההוא שרוצה לקנות, ורבינו ז"ל הא מיירי באתרא דלא תבעי, דדוקא מתא מחסיא הוא אתרא דתבעי, אבל כמעט כל המקומות בעולם הם אתראי דלא תבעי.
ולפיכך נראה לענ"ד בס"ד לתת טעם למה שלא הביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל שם להך מימרא דאביי לא שנו אלא באתרא דלא תבעי והרבה מגדולי האחרונים ז"ל תמהו בזה, ולפי האמור בס"ד הנה נכון משום דמשמע להו להרי"ף והרא"ש ז"ל מדברי רבינא דכמעט כל העולם הם אתראי דלא תבעי ואם כן בכל העולם כולו אסור ליקח בהקפה שיש בו משום חילול ולהיות מקום דומיא דמתא מחסיא שהוא מקום דתבעי ומותר שם ליקח בהקפה הוא מילתא דלא שכיחא, וידוע דרכם בקדש של הרי"ף והרא"ש ז"ל דמילתא דלא שכיחא אינם מעתיקים בספרתן.
ולאפוקי ממה שנראה מדברי רש"י ז"ל שם בד"ה ומתא מחסיא וכו' בהיפוך מהאמור, והוא שהרי כתב רש"י ז"ל שם וז"ל ומתא מחסיא מקומו של רבינא עכ"ל ולכאורה הם דברי מותר דמאי נפקא לן מיניה אם הוא מקומו של רבינא או לא, אבל נראה דכוונתו בזה להורות היפוך האמור, דבא לאשמעינן לן דאדרבא איכא בעולם מקומות הרבה שהם אתראי דתבעי, ולא נקט רבינא בלשונו מתא מחסיא לאפוקי כל העולם אלא נקט מתא מחסיא הואיל וזה היה מקומו של רבינא שישב בה דבר ממקומו לדוגמא על מקומות אחרים.
ואפשר לומר דגם רש"י ז"ל סובר כהרי"ף ורבינו והרא"ש דכל העולם כולו הוא אתרא דלא תבעי חוץ ממתא מחסיא, ומה דכתב רש"י ז"ל דברים הנ"ל היינו דקשיא ליה כיון דהוא מילתא דלא שכיחא שיהיה אתרא דתבעי למה לי' לרבינא לאשמעינן ממתא מחסיא היאך היא מה איכפת להו לכל העולם במקום אחד של מתא מחסיא לזה כתב רש"י ז"ל שהיה מתא מחסיא מקומו של רבינא שהוא היה דר שם, ממילא דינא אתא לאשמעינן לתלמידיו היושבים לפניו לשמוע בלימודים, היאך יתנהגו פה במתא מחסיא, ואלולי שגילה להם אזן רבינא מזה לא היו התלמידים מעלים על דעתם כלל דפה במתא מחסיא יהיה מותר להם ליקח בהקפה, דהיאך יעלה על דעתם שמתא מחסיא הוא משונה בדבר זה מכל המקומות שבעולם והיו סוברים דגם כן מתא מחסיא אתרא דלא תבעי ואסור להם ליקח בהקפה, וסוף סוף יהיה הפירוש בדברי רש"י ז"ל איך שיהיה דעת הרי"ף ורבינו והרא"ש ז"ל הוא דבכל העולם חוץ ממתא מחסיא הוא אתרא דלא תבעי, ולפיכך לא הוצרך רבינו ז"ל לבאר זה דמיירי באתרא דלא תבעי דהא כל המקומות שבעולם כן הוא, ובשביל מתא מחסיא לחוד אין צורך לרבינו ז"ל לבאר דינו, וביותר דהוא לקולא.
ויותר נראה דרבינו בצחות לשונו ביארו דאיסור זה לא מיירי אלא באתרא דלא תבעי, וממילא נשמע דבאתרא דתבעי ליתא להדין הזה, והוא שהרי כתב וז"ל ונמצאו המוכרים תובען והוא מקיפן וכו' וכנ"ל, שתיבת ונמצאו לכאורה הוא אך למותר שהיה די באמרו והמוכרים תובען והוא מקיפן וכו' אבל הוא הדבר אשר דברנו שרבינו ז"ל לא מיירי אלא באתרא דלא תבעי וכמו שהוא כן כמעט בכל המקומות, ואם כן בודאי ובבירור יתבעו המוכרים אותו מיד עבור המעות מחיר הדבר הנקנה ושואלים לו איה איפו הם מעותיך מחיר דבר זה, והוא גם הוא הקונה אינו יכול להתנצל ולומר להמוכר ההוא שעתה הוא באפס דמים ודמים אין לו עכשיו בביתו, שהרי הדבר גלוי וידוע הוא דההוא גברא יש לו מעות בביתו וכמו שביארו רבינו ז"ל וכתב וז"ל והוא שיש לו וכו' שכוונתו הוא שידוע שיש לו, ולזה סיים רבינו ז"ל והוא מקיפן וכו' ורצונו בזה שהקונה הזה בעל כרחו שלא בטובתו הנה הוא צריך להשיב להמוכר, שמהאי טעמא בא ביאה ריקנית שבא לקנות בלא המעות מפני שהוא רוצה ליקח הדבר ההוא שהוא לוקח בהקפה עד עת אחר שיפרע לו דמי מחיר הדבר ההוא, והנה הרי הלוקח הזה הוא נחשד בודאי בחשד גמור אצל המוכר, כי לבו ומחשבתו של הלוקח הזה הוא רק רע שכוונתו בלקיחתו בהקפה הוא רק לגזלו ולהשתמט ממנו מלפרוע ושמא ישכח המוכר החוב ולא ישלם לו ולזה יש בזה בודאי עון חילול השם ית'.
ומלבד שרבינו ז"ל אסברה לה לכל זה מצד הסברא דנפשיה אף זו אומר אני בס"ד דרבינו ז"ל הכריח כל זה מלישנא דהגמרא הנ"ל, דאמרינן שם וז"ל אמר רב כגון אנא אי שקילנו בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו' עכ"ל הגמרא, וקשיא ליה לרבינו חדא, דמה הלשון אומרת כגון אנא אי שקילנא וכו' (ועיין בהרי"ף והרא"ש דגרסי דשקילנא בשרא וכו' ועיין בחידושי אגדות מהרש"א ז"ל מה שכתב בזה) דתיבות כגון אנא דקאמר נראה כבידה על הלשון, דהא אי אפשר לפרש תיבת אנא שאמר שמי שעושה כמו שהוא עושה שלוקח בשרא בלא דמי הוא עושה חילול השם, שחלילה וחלילה לרב להזהיר לאחרים מלעשות דבר והוא יעשה ח"ו עון חילול השם, וביותר לפי נוסחתינו בגמרא הנ"ל שהיא אי שקילנא וכו' וכנ"ל אינו סובל כלל הפירוש הזה, דבשלמא ר' יוחנן שאמר שם כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תפילין וכו' היה אומר תיבת "אנא" מי שיעשה כמוהו, ועליו לא קשיא היאך היה עושה כך דכבר בא מאור עינינו רש"י ז"ל שם וישבו, שכתב שר' יוחנן עשה כך עפ"י ההכרח מפני חולשת בריאות גופו אבל גבי הך מימרא דרב ל"ל הכי, ובאמת גבי אינך מימרא דאמוראי התם דקחשיב ואזיל לא נאמרו הדברים הללו כגון אנא, ואם נאמר דפירושו של כגון אנא דקאמר רב הוא דדוקא כגון אנא שאני המופלג בדור והיינו שדוקא לאדם המופלג בדור כמו רב בדורו הוא דאסור לעשות דבר זה אבל לתלמיד חכם אחר שאינו בהפלגה כערכו לזה הוא מותר ליקח בהקפה בישרא מטבחא, מלבד שדבר זה בעצמותו אינו אמת, כי לכל תלמיד חכם אסור לעשות כן אפילו הוא פחות הרבה מגדולת וערך רב, דסוף סוף יש חילול השם ית' אומרים ראו מעשיו של אדם פלוני שלמד תורה והוא רוצה לגזלני, אף זו הס מלהזכיר על רב שיתייהר ויאמר כגון אנא שאני מופלג בדור, ואם לאשמעינן הדין היה יכול לומר סתם כגון מפורסם בדורו אי שקיל בישרא מטבחא ולא יהיב דמי וכו' וזאת שנית' קשיא לי' לרבינו ז"ל למה נקט רב בלשונו דוקא בישרא מטבחא, ולא נקט פת מן הנחתום ויין מן החנוני וכדומה, ויותר נאות הי' לו לרב למנקט בלשונו סתמא, והוא כגון אנא אי שקילנא מידי ולא יהיבנא דמי שהיה כולל בזה כל הדברים יהיו מה שיהיו, גם בדברי רבינו ז"ל קשיא לענ"ד מהיכן יצא לו להתנות התנאי הזה שהתנה, וז"ל והוא שיש לו וכו' וכאמור לעיל, שלכאורה לא נזכר בגמרא כלל מהתנאי הזה, ואם כן דלמא אף כי אין לו דמים נמי אסור ליקח בהקפה ולא ראיתי שנתעוררו בזה אחד מנושאי כליו.
ומשום כך ראה רבינו ז"ל לפרש להך מימרא דרב כך ומזה יצאו לו כל דבריו וסברותיו שכתב פה, והוא דבחולין דף פ"ד א' אמרינן בגמרא וז"ל ת"ר כי ירחיב ד' את גבולך, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכו' מכאן אמר ר' אליעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה מנים יקח לפסו ליטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר, מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום, ואינך אימת מערב שבת לערב שבת, אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי הזקן, אמר ר' יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו ירצנה לחנוני, אמר רב נחמן כגון אנו לוין ואוכלין וכו'.
והמורם מזה דרב סובר דמי שאין לו לפחות חמשים מנה לא יקנה בשר כלל אפילו ליטרא אחת ואפילו לשבת ומכל שכן בימות החול, שרב הוא סובר כר' אליעזר בן עזריה שאמר שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון דהיינו כשיהיה לו מעות הרבה בשופע למאוד, ורב היה באתרא דלא תבעי שהיה הלוקח צריך לטרוח ולהביא עמו מיד המעות מחיר הבשר, ואם כן אם רב היה לוקח הבשר בהקפה מהטבח, הרי היה הטבח שואלו למה זה אין אתה מביא עמך דמי מחיר הבשר מיד ולאלתר, ולא היה רב יכול להתנצל כנגדו ולומר שלכך לא הביא המעות מיד מפני שאין לו עכשיו מעות בביתו (ומכל שכן שהטבח מעצמו לא היה מלמד זכות עליו להסיר אשם ממנו בכך שאין לו עתה מעות בביתו), שהרי לולי שהיה לרב אז בשופע גדול מעות בביתו, עד שהוא אוכל את הבשר רק לתיאבון לא היה אוכל וקונה בשר כלל, שהרי רב הוא היה ממשפחת בריאים שאינם אוכלים בשר כ"א לתיאבון דוקא וכאמור.
ומעתה דייק הדק היטב רב בלשונו, ההוא אמר כגון אנא וכו' שאני ממשפחת בריאים שאינו אוכל בשר כי אם לתיאבון ברבות הטובה, ואם כן אי אפשר להתנצל אותי על מה שלא לקחתי עמי המעות מחיר הבשר שהוא מחמת שאין לי מעות בביתי עכשיו דהכל יודעין שאם כן היה שלא הייתי אוכל, ואם כן אנא או מי שהוא כמוני ממשפחת בריאים, יש בזה עון חילול השם ית' אי שקילנא בישרא ולא יהיבנא דמי לאלתר שבודאי אין כוונתו של זה שהוא כמוני בריא אלא לגזול את הטבח ולהשתמט מלפרוע דמי הבשר, אבל באדם אחר שאינו כמוני ממשפחת בריאים שזה אוכל בשר אפילו אין לו מעות בביתו, אפילו באתרא דלא תבעי שאין דרך הטבח למכור בהקפה וגם הלוקח הזה הוא תלמיד חכם אפילו הכי מותר לו ליקח בשר בהקפה שאין בו עון חילול השם שהטבח יתנצל אותו שלכך נוטל בהקפה הואיל ואין לו מעות בביתו שהרי אין זה ידוע אם יש לו לזה הלוקח ממון בביתו אלא שאף שאין לו מעות בביתו זה שאינו ממשפחת בריאים הוא אוכל בשר בכל יום, וגם מהאי טעמא נקט רב בלשונו דוקא בישרא ולא נקט פת ויין ושמן וכדומה דלא כן הדין הוא בפת ולחם לאכול ובגד ללבוש ושארי צרכי הגוף וצרכי הבית שהללו אפשר גם לרב לקנותן בהקפה, שדברים אלו אף רב היה רגיל לקנותן אף אם לא היו לו מעות כלל בביתו אז בשעת קנייתן כיון שדברים הללו אין קונים אותם לתיאבון דוקא, אלא הוא קונה אותן לכשצריך להם מיד ולאלתר, ומה יעשה אם אין לו בביתו מעות והוא צריך להם מיד הרי בעל כרחו שלא בטובתו צריך לקנותן בהקפה, שדבר זה שאמר רב צריכין אנו לחוש לדברי הזקן לא נאמר אלא באכילת בשר שהוא אינו דבר הכרחי לחיי האדם כשהוא בריא, לא כן בשארי דברים שהם דברים הכרחים לחיי האדם שעל זה לא אמרו רב מעולם, ואם כן כל דברי רבינו ז"ל פה יוצאים מן הסוגיא דיומא הנ"ל וכפי גירסת רש"י וכל גדולי הראשונים ז"ל וכפי גרסתינו ונוסחתינו.
ודע דמה שאמר רב וז"ל כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו' שלכאורה נראה זה כאריכות דברים דמה היה חסר אם היה אומר בקיצור כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא בהקפה, אבל נראה דרצה בזה לאשמעינן עוד דין חדש והוא דלא מיבעיא אם לוקח בהקפה כסתם הקפה שהוא על המשך זמן מה דבודאי איכא חילול השם ית' שיחשדוהו שכוונתו לגזלו שבהמשך הזמן אולי ישכח הטבח שהוא חייב לו, ואף אם יתבענו נקל לו לטעון שכבר פרעו וששכח הפרעון דמיפרע לא דייק כל כך, מה שאין כן אם יקח הבשר ויאמר להטבח שיבא עמו לביתו ויפרענו שם, שאין ההקפה אלא לזמן מועט ולא שייך כל כך החשש דשמא ישכח הטבח החוב או שיטעון שכבר פרעו, אשמעינן רב דאפילו הכי איכא בזה עון ח"ה דכיון שהוא יודע שבעיר הזאת דרך הלוקחים להביא עמהם דמי מחיר הבשר וליתן מיד ולאלתר שיקחו הבשר לא שיפרעו בפרעות אח"כ אפילו לשעה קלה, וזה לא הביא עמו דמי מחיר הבשר וליתנו מיד בלקיחתו הבשר כבר יש מקום לטבח לחשדו בגזלנותא.
או שירבה בשחוק וכו'. עכ"ל. כתב מרן ז"ל מ"ש או שירבה בשחוק למדו מדתנן פ"ב (משנה ג') דדמאי, המקבל עליו להיות חבר כלומר להיות נאמן על המעשרות, מה דברים יקבל עליו, ואמר ר' יהודה שצריך לקבל עליו שלא ירבה בשחוק, ואע"ג דרבנן פליגי עליה וכו', ע"כ לא פליגי אלא במקבל עליו להיות נאמן על המעשרות אה"נ שצריך שלא ירבה בשחוק וכו', והנה נפל טעות בדפוס זה פעמים במ"ש מרן ז"ל זה שתי פעמים להיות נאמן על המעשרות כי אין זה שהוא נאמן על המעשרות נקרא בשם חבר, אלא זה שמו אשר יקרא לו בשם נאמן וכמבואר שם במשנה הקודמת והיא משנה ב', וגם הנאמן למעשרות א"צ לקבל עליו להיות ממאן בשחוק וכמבואר שם משנה ב', אבל החבר הנשנה שם משנה ג' הוא המקבל עליו להיות נאמן על הטהרות, וע"ז אמר ר"י במשנה שצריך להיות מקבל עליו שלא ירבה בשחוק, ע"ש במשנה וא"כ צריך להיות בדברי מרן ז"ל ב' פעמים במקום תיבת המעשרות תיבת הטהרות, וק"ל.
איברא כי הראי' בעצמותה הנה היא דחוקה והדברים עומדים צפופים, אבל מקור דברים אלו הם במסכת דרך ארץ זוטא בפרק המתחיל מי שהוא תלמיד חכם וכו' דתניא התם וז"ל מי שהוא ת"ח לא יאכל מעומד וכו' מיעוט שיחה מיעוט שחוק וכו' וגדולה מזו מצינו כן ששנינו במסכת' אבות בהברייתא דפרק קנין תורה, שאחד ממ"ח מעלות שהתורה נקנית בהן היא במיעוט שחוק והרי כל ת"ח ביותר אפילו הי' כיהושע ב"נ צריך הוא לקנות התורה תמיד ובאהבתו ישגה בה כי היא ארוכה מארץ מדה ודדיה ירווך בכל עת, וכמו שדרשו רז"ל על פסוק זה.