סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ה · הלכה ז
מנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש אלו שנא' ואהבת את ד' אלקיך וגו' ובכל נפשך וגו' אפילו הוא נוטל את נפשך, והריגת נפש מישראל וכו'. עכ"ל. עיין לעיל פ"ב ה"א בד"ה האל הנכבד והנורא וכו' שכתבתי דלכאורה דברי רבינו ז"ל שם ודבריו פה נראים כסותרים אהדדי וכתבתי שם בס"ד ישוב לזה תדרשנו משם ומצאת.
והריגת נפש מישראל וכו' להציל אדם וכו' דבר שהדעת נוטה לו וכו'. עכ"ל, עיין מ"ש מרן לעיל הלכה ה' בסוף ד"ה כתב הרמ"ך אע"פ שנמצא וכו' ועיין מ"ש בס"ד שם בד"ה יהרגו כולן ואל ימסרו וכו' וממ"ש רבינו ז"ל פה דבר שהדעת נוטה לו וכו' וכאמור ולא כתב דבר שהדעת מכרעת או שהדעת מחייבת וכדומה, לשון המורה על חוזק אמיתתו מצד הסברא והשכל הנה גם הוא יורה על אמיתת דברי מרן ז"ל בכ"מ הנ"ל שעיקר הדבר הוא שכך קבלנו הדין איש מפי איש עד מ"ר ע"ה, רק שהדעת נוטה לו ג"כ ברוב המקומות אבל לא בכל המקומות, אבל לולי שבאה עליו הקבלה, בשביל הסברא לחוד, אפשר בהגיע תור הלכה למעשה לא היינו עבדינן בה עובדא לפסוק דדינו הוא יהרג ואל יעבור, ולפחות לא הי' דעת הדין הזה בשילוח בכ"מ דלא שייך הך סברא כלל כהך דינא שפלפלו הרמ"ך ומרן ז"ל לעיל הלכה ה' בד"ה הנ"ל כיון דהך סברא אינו עיקרו של הדין דיהרג ואל יעבור אלא הוא רק זכר כדאמרינן בעירובין מ"ו ב' כה"ג וז"ל מטין איתמר וכו' יע"ש.