אור ברסלב
סדר הלכה (חידושי הלכה) הלכות טומאת משכב ומושב

סדר הלכה (חידושי הלכה)· רבי דוד שלמה הכהן אדלשטיין

הלכות טומאת משכב ומושב

הלכות טריפות

במשנה למלך פ' ד' מהלכות אלו הלכה ז' כתב וז"ל. והנראה אצלי בדעת רבינו כו' דלא מעטו אלא או גנוב או גזול למר כדאית לי' ולמר כדא"ל אבל היכא דלא גנבו ולא גזלו אז מטמא אף שאינו שלו לפי שאין אדם מקפיד על דריסת כלי ותשוב כשלו לענין דריסה עכ"ל ושמעינין מינה דלאוו דווקא ספסלין ולאוו דווקא לישיבה. אלא ה"ה שאר כלים וה"ה לדריסה. אולם דעת התוס' י"ל דס"ל דווקא סתם ספסלין מושאלין לישיבת בני אדם ולא אינך כלים ולכך שפיר הקשה מהא דתנן במשנה ו' פ"ת דטהרות המשכבות והמושבות סתם משכבות ומושבות מוכת דאפילו אותם שאינן מושאלים לשכיבה ולדריסה אי נמי י"ל דסבירא להו לחלק דאע"ג דסתם ספסלין מושאלין לישיבת בני אדם מ"מ לזבין ונדות מסתמא מקפיד על ישיבתן ועכ"פ לא מקני להו הכלים לישיבה כדי שלא יתטמאו בישיבתן עליהם כדין משכב ומושב הגזול. והיא הנותנת כמו שאינו מקפיד על סתם ספסלין כדי שישבו עליהן בני אדם בהיתר מצד הסברא הזו עצמה מקפיד לבלתי להקנותם לזב וזבה כדי שיכלו ג"כ לישב עליהם ולא יטמאו אותם בישיבתן מצד משכבו ולא של חבירו:

ועיין בח"מ סי' שפ"א שדעת המחבר כהרמב"ם דלא אמרינן סתם ספסלין מושאלין לישיבת בני אדם א"כ י"ל בפשיטות שכן דעת התוס' כאן ועיין תוס' ב"ק דף יו"ד ד"ה כגון. ועל דברי המשנה למלך הנ"ל קשה לי שהרי הרמב"ם בפ"ו מהלכות תובל ומזיק פסק להדיא דאין סתם ספסל מושאל לישיבה ולא תשוב כשלו לענין זה. ועיין פיה"ו ב"ק שם שכתב כעין תירץ המ"ל ולא מטעמי' אלא דגזירת הכתוב היא דווקא דגזול או גנוב אבל יושב על ספסל שאינו שלו לא מיעט הכתוב ע"ש:

והנה זה לשון הרמב"ם שם אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינן שלו שנאמר והנוגע במשכבו. גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור. ואם נתייאשו הבעלים טמא עכ"ל וכתב הכ"מ שם וז"ל טעמא שלא נתמעט משכב שאינו שלו אלא מטומאת מדרס לא מטומאת מגע ולפ"ז מ"ש גנב משכב וישב עליו טמא היינו אפילו בלא נגיעה. ומ"מ יש לתמוה דהא מיעוטא דמשכב שאינו שלו גבי נוגע כתיב עכ"ל ועיין מ"ל שם ונראה לפענ"ד שהרמב"ם ז"ל בא לתרץ קושיא החמורה שהקשו הראשונים ז"ל על שיטה זו שהיא כפירש"י בסוגיא דמרובה דמשכבו ולא הגזול היינו דגזל משכב גמור שאינו מטמא בתורת משכב שזה תימה איך ולמה לא יהי' תורת טומאה למשכב זה יעו"ש בתוס' ועיין בחידושי רשב"א שם אבל לפי הנ"ל יש לתת טעם לדבר זה. דהא באמת כבר נתקשו הראשונים ז"ל בהא דקיימ"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. דא"כ הנותן חלב או דם לתבשיל של חבירו לא יאסור. וחלקו בין דבר התלוי במחשבה ובין דבר התלוי במעשה עיין תוס' יבמות דף פ"ג ועיין בריש פ"ז דכלאים משנה ד"ה. דהיכא דעשה מעשה אפילו בדבר שאינו שלו וודאי אוסר משא"כ איסור שלא ע"י מעשה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולהכי שפיר אמרינן דמטומאת מגע וודאי אין סברא כלל שלא יטמא דהא מגע מעשה ממש תשיב אפילו לענין מלקות וכגון שנגע במת וכדומה (כמ"ש הרמב"ם בפי"ט מסנהדרין) משא"כ טומאת מדרס ומשכב דקיי"ל שאין צריך שיגע כלל בהמשכב או המרכב ההוא א"כ מתטמא אעפ"י שלא נעשה מעשה בגוף המרכב והמשכב ההוא בנידן כזה שפיר יש לומר שזה דווקא במרכב ומשכב שלו משא"כ משכב שאינו שלו לא מתטמא בטומאה זו. וזה שכתב רבינו שם וכפל אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינו שלו כו' גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה. אבל מטומאת מגע לא אימעט (ואפילו שכב ונגע בגופו ממש על משכב שאינו שלו טמא הוא בתורת מגע ולא בתורת מדרס כיון דעיקר טומאת מדרס ישנה אפילו בלא נגיעה אפילו דרס ע"י נגיעה לא נעשה מודרס וכמו שמצינו סברא זו לענין מלקות דלאוו דאפשר לעבור בו בלי מעשה אפילו עשה בו מעשה אינו לוקה ועיין מ"ש למעלה עלה י"ח ואפילו מאן דפליג התם הכא מודה דלענין לאסור דבר שאינו שלו מצינו אפילו מה דחשוב מעשה לענין מלקות לא חשוב מעשה לענין שיאסור דבר שאינו שלו. ועיין בלחם משנה פ"ד מאיסורי המזבח דו"ה ודו"ק ועיין תוס' ע"א דף נ"א ד"ה מתוך דאפילו השתמשת בכלי לא חשוב מעשה גמור כיון שלא נשתנה הכלי ועיין לקמן מ"ש לחלק. או י"ל דמייתורא דקרא שמעינין לה לומר דאפילו שכב ע"י מגע גופו ממש אין בו טומאת מדרס רק טומאת מגע דבלא נגיעה במרכב כלל א"כ לא איתעביד בו מעשה כלל לאוו קראי בעינן דתיפוק לן בלאוו הכי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

וכל זה אני אומר לפי מה שנראה מסתימת הכ"מ. וכן מוכיחין דברי המ"ל שם דאפילו שכב בנגיעת גופו ממש אינו טמא המשכב בתורת משכב לטמא אדם רק בתורת מגע אבל לפענ"ד י"ל דכוונת רבינו דדווקא במדרס שלא ע"י נגיעה טהור מטומאת מדרס אבל דרס ע"י נגיעה טמא טומאת מדרס ממש. אפילו במשכב הגזול. ור"ל דהמיעוט הזה משכבו ולא הגזול לא בא אלא על אופן זה היכא דשכב או דרס בלא נגיעה אבל דרס ע"י נגיעה זה לא נתמעט כלל. ובזה י"ל תמיהת הרשב"א בחידושיו שם שכתב וז"ל פירש"י דגזירת הכתוב היא שלא יטמא אדם משכב הגזול וזה תימה דהא כל המשכב וגו' עליו כתיב עכ"ל ולהנ"ל לא קשה מידי דוודאי קרא כפשטו נמי מתוקם שפיר כל המשכב אשר ישכב עליו ממש דהיינו בלתי הפסק בינו ולבין המשכב יטמא אבל הך מיעוטא דמשכבו היינו שלא ע"י מגע:

ולפי דרך הזה יתיישב נמי קושיית המ"ל על רבינו שסתימת דבריו מוכיחין דאפילו טומאה דרבנן ליכא במשכב הגזול ומה יענה רבינו ביום שידובר בו במשנה ו' פ"ת דטהרות המשכבות והמושבות אם יש עמהם עכו"ם או אשה ועוד הרבה הלכות שנזכרו בפ' י"ח מהלכות אבות הטומאה ובפ' י"ב ממטמא משכב שכולם הלכות פסוקות ומוכיחות להדיא שאפילו מדרס שאינו שלו מתטמא בטומאת מדרס. אבל להנ"ל ניחא שאין מכל הלכות הללו ראי' אלא שיש טומאת מדרס אפילו במשכב שאינו שלו אבל אם יהי' תורת מדרס עליהם אעפ"י שלא נגע בהם זה לא שמענו ולעולם דמטמא בנגיעה ואם היינו יודעים שלא נגע בו בגופו לא הי' בו טומאת מדרס. אבל כמו שלא ידענו אם השתמש כלים בכלי זה אם לא. ככה לא נדע אופן השתמשותו בו:

וזה פשוט וברור. אמנם המל"מ נראה שסובר בדעת רבינו שאפילו אם דרס ע"י נגיעה ממש אין בו תורת טומאת מדרס רק תורת טומאת מגע. ולכך נתקשה מכל אלה ההלכות הנ"ל, וקשיא לי דאיך כתב שם המ"ל עצמו וז"ל עוד נראה לי דקרא נמי הכי דייק דיש לדקדק דמיעוט זה אמאי לא נקיט קרא בעיקר דין המשכב והווי לו לומר כל משכבו אשר ישכב עליו יטמא. ולפי דברי רבינו ניחא דגבי טומאת המשכב לא כתב מיעוטא משום דמשכחת לה שיטמא אף באינו משכבו כגון אם נגע בו עכ"ל דהא וודאי הך קרא דקאמר כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא בטומאת תורת משכב מדבר שהוא אב הטומאה שאין ספק דכל המשכב כולל עכ"פ משכב של עצמו שאינו גזול. וא"כ בלי ספק דיטמא דקרא ר"ל בתורת משכב שהוא אב הטומאה ואם כלל עמו גם משכב הגזול ואמר בו הך יטמא גופי א"כ מוכת להדיא דשניהם דין אחד להם גזול ואינו גזול. אלא וודאי כדאמרן דשוכב על ידי נגיעה ממש אף הגזול מתטמא בתורת מדרס, ומתוקם הך קרא שפיר בשוכב עליו ממש עליו ולא על האמצע וכן מורין דברי רבינו יוסף הלוי (אשר לפענ"ד בלי ספק דברי הרמב"ם ז"ל בהלכה זו לקוחין משיטת רבו הר"י הלוי בפירוש סוגיא זו כאן) רבו של הרמב"ם ז"ל הובא בשיטה מקובצת וז"ל וה"ר יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש כתב בתשובה ז"ל כו' דע שמה שאמרו משכבו ולא הגזול כו' שהעמדנו אותו בגזל משכב דתברי' לא שכב עליו בנגיעת גופו אבל ישב או שכב עליו מבלתי שיגע אליו בגופו כגון שפירש תחתיו משכבות אחרות שנעשה טמא מצד היותו משכב לא מצד היותו מגע ועליו אמר הכתוב ואיש אשר יגע במשכבו ודרשו בו משכבו ולא הגזול שלא יטמא בתורת משכב מבלתי נגיעת גופו לו עכ"ל משמע להדיא שלא יטמא בתורת משכב בלתי נגיעת גופו אבל אם נגע בגופו לו ר"ל בשכבו על המשכב מטמא בתורת משכב אפילו אינו שלו ואם נגע ולא שכב הוא דמטמא בתורת נגיעה ועיין עוד שם בלשון התשובה שם דשינה ושילש דהך מיעוט דמשכבו ולא הגזול העמדנו בדשכב עליו דווקא באופן שלא נגע בגופו בעת שכבו עליו. דהווי אמינא שיטמא את המשכב כדין המשכב שאין צריך בו נגיעת גופו קמ"ל משכבו עד שיהא משכבו שלו ולא של אחרים כו' עכ"ל. ותימה לכאורה הא וודאי איכא לאוקמי נמי הך קרא דמשכבו אפילו בשכב ע"י נגיעת גופו ממש בשכבו עליו ואפ"ה לא נעשה המשכב טמא בתורת אב הטומאה שיטמא הנוגע בו שהתורה מיעטה להדיא דדווקא משכב שלו הנוגע בו יטמא ולא של חבירו אעפ"י ששכב עליו בנגיעת גופו (לפי דעת המ"ל הנ"ל) ואם כדעת המ"ל יקשה יותר אדרבה על כרחך האי מיעוט אפילו בשכב עליו בנגיעת גופו ממש איירי קרא למעוטא טומאת משכב אעפ"י שנגע בו בשכבו עליו ומה כל החרדה הזאת להר"י הלוי שהתנה תנאי כפול פעמים ושלש להעמיד מיעוט זה דמשכבו בלא נגע בגופו בשכבו עליו אלא וודאי דס"ל כדאמרן דשוכב הנוגע בגוף המשכב אפילו הוא גזול מתטמא בתורת משכב ולהכי על כרחך מוקמי לי' לקרא בשכב בלתי נגיעת גופו. והן הם דברי הרמב"ם ז"ל. ולפי זה טעם הנ"ל עולה יפה בפשיטות דכל שהיא נגיעה בגוף המשכב בעת שכבו ס"ל דוודאי מתטמא אעפ"י שאינו שלו דמעשה הנגיעה מעשה היא לענין מלקות. וה"ה לענין זה משא"כ כששכב בלתי נגיעת גופו לו ולא נעשה מעשה בגופו ולא על המשכב הדרינן לכללא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו [שלא] ע"י מעשה גמור ואם תאמר משכבו ולא הגזול למה לי תיפוק לן בלא"ה הא קיימ"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ויש לומר דהכי וודאי הווי אמינא דאוסר אעפ"י שאינו שלו מדחזינין דרבתה תורה לטמא את משכב הגזול בנתיאשו הבעלים או במשכב הגנוב משום דסתם גניבה יאוש בעלים היא (כדאיתא בתורת כהנים בברייתא דספרי שם להדיא מריבוי דקרא) אע"ג דקיימ"ל דיאוש לא קנה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות גזילה וכן פסקו כל הפוסקים הרי דמטמא אעפ"י שאינו שלו להכי שפיר אצטריך קרא דמשכבו להוציא את הגזול בלא נתיאשו הבעלים ובזה נסתלקה קושיית המפרשים מעל הרמב"ם שם שנראה סתירה בדבריו שבהלכות גזילה שם פסק דייאוש לא קני וכאן בהלכות כלים פסק דבנתייאשו הבעלים גם הגזול נעשה משכבו משמע דס"ל דייאוש קני ולהנ"ל ניחא דאדרבה מהך ברייתא דספרי דדרש משכבו ולא הגזול להוציא את הגזול י"ל דהיינו משום דס"ל באמת יאוש לא קני ואפ"ה רבתה תורה לענין משכב שיטמא דבר שאינו שלו אמטי להכי איצטריך לן משכבו וכאמור:

ולפי דברינו הנ"ל יש לתרץ נמי דברי מרן בכ"מ מ"ש ולפי זה מ"ש רבינו כו' ותמה המ"ל דאיך תלה זה בזה. ופשיטא דתורת משכב ומדרס כך הוא שאפילו לא נגע בו נעשה מדרס כדאיתא בספרי שם ומדוע יגרע משכב הגנוב בהא אכן לפי סברא הנזכרת יש לומר דוודאי לשיטת הסוברים דנתמעט משכב הגזול אפילו מטומאת מגע הרי דגרע וקל בזה מכל איסורים שבתורה דקיימ"ל דעל ידי מעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו והכא אפילו ע"י מעשה אינו אוסר א"כ הא דמרבי קרא משכב הגנוב שנתייאשו הבעלים שנעשה משכב וודאי דדי לנו שנאמר דהיינו עכ"פ כשיגע בו ממש דהיינו שנעשה מעשה בגופו לו וכנ"ל אבל בלתי נגיעת גופו לו מהיכי תיתי לן שיעשהו משכב והא דבר שאינו שלו הוא דהא קיימ"ל יאוש לא קני כנ"ל ואם רבתה תורה במקום הזה דיועיל יאוש לענין טומאת משכב מסתייך לומר דהיינו לומר אע"ג דגרע וקל כאן מכל איסורין לענין שלא יתסור אפילו ע"י מעשה יועיל ייאוש לענין שיאסור ע"י מעשה דבר שאינו שלו וכעין כל איסורין שבתורה דאוסר על ידי מעשה דבר שאינו שלו. אבל מאין הרגלים עוד לומר שיאסור אפילו בלא נעשה מעשה דבר שאינו שלו א"כ שוב יהא עדיף וחמור מכל איסורין שבתורה בזה והרי לא בא הכתוב להחמיר עליו אלא להקל שלא יאסור שאינו שלו אפילו ע"י מעשה א"כ וודאי אשכחן הווי טעמא לומר דגנוב לא נעשה משכב אל בנגיעת גופו ממש. אבל סברתו של הרמב"ם והר"י הלוי שחדשו לנו לומר דכל עיקרא דהאי קרא מיירי בדרס ולא נגע. ולא גרע בזה מכל איסורים אדרבה עדיף בזה דרבתה תורה משכב הגנוב אעפ"י דייאוש לא קני א"כ מוכח בפירוש דלא בא הכתוב להקל עליו אלא להחמיר ולעשות דינו שיטמא הגנוב אע"ג שלא עשה מעשה מה שאין כן בגזול ודוק היטב כי הדברים נכונים בס"ד:

ולפי הנ"ל ניחא נמי דלא תקשה אמאי לא נקט הרמב"ם רבויא דקרא לרבות את משכב הגנוב כמו דנקיט המיעוט דמשכבו להוציא את הגזול שלא בא אלא לפרש לנו דהאי מיעוט דמשכבו לא איצטריך אלא בשכב ולא נגע וכשיטת רבו דלאוו אורמי' דהרמב"ם להביא דרשא דקרא בכל דוכתי'. וע"ש במ"ל שהקשה על הק"א וז"ל איך יעלה על הדעת כו' ולפענ"ד דה"ק הק"א דניהו די"ל דחכמים גזרו שיטמא הגם שאינו שלו די לנו שנחמיר כן בטומאה דאורייתא אבל טומאת עכו"ם או ישראלית שלא הוחזקו נדה שטומאתן מדרבנן די לנו שנוקמה על דין תורה דהיינו דווקא בשלהם ולא גזרו בדבר שאינו שלו. ומכלל דברינו הנ"ל ראי' לשיטת האומרים דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה מן התורה וכמ"ש התב"ש בס"ד סעיף ה' ושם סי' ד' ס"ק ט' שכן דעת הרמב"ם בפ"ח מעכו"ם והטור בסי' קמ"ה ושכן דעת הרשב"א ורא"ה וכן דעת הר"ן בנדרים ל"ו ועיין עוד בתב"ש סי' ה' ס"ק כ"ז ושם ס"ק כ"ת דאפילו על ידי מעשה כל דהו אוסר:

תוכן העניינים

סדר הלכה (חידושי הלכה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה