אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער ההלכה › קריאת שמע וברכותיה

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · קריאת שמע וברכותיה

הלכות תפילת שחרית

עניית דברים שבקדושה

אמן של ברכות - אחר שהתחיל יוצר אור, מנהג ספרד שלא לענות אמן של ברכות כלל. אבל מנהג אשכנז לסיים את הברכות [יוצר ואהבת עולם] קודם החזן, ולענות אמן אחר ברכתו, מלבד ברכת 'גאל ישראל' שלא עונים כדלהלן, וכן עונים הם אמן אחר ברכות 'האל הקדוש' ו'שומע תפלה'. (ד תסב, תפז. הרמ"א נט ס"ד, סו ס"ג. פסקי תשובות א תקסז)

קדיש - השומע קדיש, עונה חמשה אמנים של חצי הקדיש הראשון, וכן עונה יהא שמיה רבא עד יתברך בלבד. והטעם שאין עונים עד "דאמירן בעלמא" כבכל קדיש, מאחר ולדעת רוב הראשונים בכל קדיש עונים רק עד יתברך, אך על פי הקבלה נהגו בני ספרד לענות עד דאמירן בעלמא, אבל כאן שנמצא בברכות קריאת שמע, שאין להפסיק בהם אלא לצורך גמור, יענה עד יתברך. ומכל מקום אם הוא נמצא בין ברכה לברכה [דהיינו בין 'יוצר המאורות' ל'אהבת עולם' או בין 'אהבת עולם' ל'שמע ישראל',] או בין פרק לפרק [דהיינו בין 'ובשעריך' ל'והיה אם שמוע', או בין 'על הארץ' ל'ויאמר'], עונה עד "דאמירן בעלמא". (בית יוסף סימן נו. ד תפג, תפו, תצא)

היה אומר "וחרה אף ה' בכם" ושמע קדיש, יענה אמן, אף שזו קללה ונראה כעונה אמן עליה, כיון שהוא מכוון לקדיש. אך לכתחילה יזהר שלא יבוא לידי כך. (ו תרמט)

קדושה - השומע קדושה, עונה שני פסוקים בלבד: "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו". ו"ברוך כבוד ה' ממקומו". ולא יאמר את שאר הנוסח: נקדישך וכו', לעומתם משבחים ואומרים וכו'. (ד תפו, תקעח. עיין חזו"ע חנוכה שכח)

מודים דרבנן - אם הגיע השליח ציבור בחזרה לברכת 'מודים', והוא באמצע קריאת שמע וברכותיה, ישחה מעט ויענה שלוש תיבות בלבד, 'מודים אנחנו לך'. (סו ג. ד תיב)

ברכת כהנים - השומע ברכת כהנים, עונה אמן אחר ברכת "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון" ואחר פסוקי הברכה. ואף על פי שביארנו לעיל שאין עונים אמן של ברכות? מכל מקום כיון שאין ברכת כהנים נאמרת בפחות מעשרה, הרי דינה כקדיש וקדושה שעונה. (ד תעז, תקעט)

ברכות התורה - השומע את ברכות העולים לתורה, עונה אמן. והטעם, כנ"ל בברכת כהנים, שהרי אין קוראים בתורה בפחות מעשרה, נמצא שברכות אלו כקדיש וקדושה. (ד תעט, תקעט)

רעמים - השומע קול רעמים, מברך מיד: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שכוחו וגבורתו מלא עולם". מאחר וברכה זו כמצוה עוברת, שאם לא יברך עתה, יעבור זמנה ולא יוכל לברך. (ד תצג, תקעח)

שליח ציבור - בכל האופנים הנ"ל, הוא הדין לשליח ציבור שנמצא בקריאת שמע או בברכות קריאת שמע, ושמע מהמנין הסמוך קדיש וכיוצא, שעונה אחריהם, ובלבד שברור לו שלא יתבלבל בתפלתו. (ד תצד, תקעט)

עליה לתורה - כהן שנמצא בקריאת שמע וברכותיה וקראוהו לעלות לתורה, לא יעלה. והטעם, כתב הרשב"א, שהסיבה שאמרו חז"ל להקדים את הכהן היא משום כבוד כהונתו, וכשהוא פנוי ומקדימים אחר בפניו, נמצאו מקילים בכבוד הכהונה, אבל כהן זה שאינו יכול לעלות מחמת שהוא עסוק בקריאת שמע, אין כאן הקלה בכהונתו. (החיד"א. ה"ב ד תיג)

ומנהג בני אשכנז שאם יש כהן אחד או אפילו ישראל שקראוהו בשמו, יעלה לתורה, ויקרא עם החזן בלחש, כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה. (ה"ב ד תיד)

קורא בתורה - אם אין לציבור מי שיקרא להם בספר התורה, יפסיק המתפלל אפילו באמצע קריאת שמע, ויקרא להם. (ד תעט, תקעט)

איסור ענייה בפסוק 'שמע ישראל'

יש להבהיר, כי הנמצא בפסוק 'שמע ישראל', אינו רשאי לענות כלום, עד שיסיים "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", שמכיון שמקבל עליו עתה עול מלכות שמים, הרי דינו כמי שנמצא בתפלת העמידה. ואולם, כל זה דוקא כשקורא קריאת שמע לצאת בה ידי חובה, אבל אם אינו יוצא ידי חובה עתה, כגון שכבר קרא קודם התפלה כדי להספיק לקוראה בזמן, או שקורא עתה כדי לקבל עליו עול מלכות שמים עם הציבור, במקרים אלו עונה אפילו בפסוק ראשון, כדין הנמצא בין פרק לפרק. והוא הדין, אם מתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים, יענה אפילו בפסוק ראשון, מאחר ואינו מתכוון לצאת ידי חובה בקריאתו עתה. (ד תקפ)

תשלומין לברכות קריאת שמע

אם לא ברך ברכות קריאת שמע קודם התפלה, יברך לאחר התפלה. אבל ברוך שאמר וישתבח, אינו יכול להשלים ולברך לאחר התפלה. (ברכי יוסף סימן סו. יבי"א ח"ו ס"ו אות א)

סומא [עיור]

סומא מברך ברכת 'יוצר אור'. ואף על פי שאינו נהנה מהמאורות, מכל מקום נהנה הוא מהפעולות הנגרמות בעולם על ידי אורם (רמב"ם). וכן אמרו בגמרא (מגילה כד ע"ב): אמר רבי יוסי, כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה להבינו, "והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפלה", וכי מה אכפת לו לעיור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי, כל זמן שאבוקה בידי, בני אדם רואים אותי, ומצילים אותי מן הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים. (ד תרג)

נשים

אין לבנות ספרד לברך ברוך שאמר וישתבח וברכות קריאת שמע בשחרית וערבית. והמברכות, ברכתן לבטלה. אבל רשאיות לאומרן בלי שם ומלכות, למשל: בברוך שאמר, לא תאמר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם האל אב הרחמן..., אלא: ברוך האל אב הרחמן.... וכן לא תאמר: ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות, אלא: ברוך מלך מהולל בתשבחות. וכן בברכת יוצר, תאמר: ברוך יוצר אור ובורא חושך... ברוך יוצר המאורות, וכן בשאר הברכות. ומותר לנשים לדבר לאחר ברוך שאמר, ואין דינם כגברים שאסורים בדיבור מברוך שאמר עד לאחר העמידה, מחמת שמברכים בשם ומלכות. (ד רכ)

ידועה מחלוקת הראשונים, האם נשים מברכות על מצוות שהזמן גרמא [שזמנן קבוע], כסוכה, לולב, שופר וכיוצא או לא? ומרן השלחן ערוך פסק שהנשים אינן מברכות, כדעת הרמב"ם ורבים מהראשונים. [רש"י, הראב"ד, הסמ"ג, אור זרוע, רבנו אפרים, רבנו ישעיה ונכדו הריא"ז, רבנו מנוח, המגיד משנה, מחזור ויטרי, מהר"י קולון, התשב"ץ ועוד]. ואם כן אין לבנות ספרד לברך. ומה שיש טענו שברכות אלו ברכות השבח, שהרי לא אומרים בהן "וציונו", ואם כן יכולות לברך ולשבח אף שאינן מצוות? ראשית, מפורש ברמב"ן ועוד, שברכות קריאת שמע הן ברכות המצוות. ואף אם נאמר שהן ברכות השבח כברוך שאמר וישתבח, הנה מפורש ברשב"א (גיטין מ ע"א) שגם ברכות השבח, דינן כמצוות שזמנן קבוע.

בנות אשכנז שרוצות לברך בשם ומלכות, יש להן על מה לסמוך. (ד רכא)

הגאון חכם צבי, היה מורה לבנות אשכנז שלא תברכנה, ואף היה מוחה בהן. וכן כתב הגאון ישועות יעקב, שהנכון שלא תברכנה. וכן הנהיג הגאון רבי חיים מצאנז, וכן כתבו הגאון יעב"ץ והגאון מהרש"ג. והרמ"א בדרכי משה כתב (סימן תקפט) שמוטב שהנשים לא תברכנה על מצוות עשה שהזמן גרמא, וכן כתב הטור (סימן יז) שטוב יותר שלא יברכו. ומאחר ואף לראשונים שכתבו שהנשים מברכות, אין דעתם שהנשים חייבות לברך אלא רק שרשאיות לברך, אם כן למה תכניס את עצמה למחלוקת, שלדעת רבים מברכת מידי יום ברכות לבטלה, ועוברת על "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא". מה גם שהמגן אברהם כתב, שדוקא במצוה שיש בה מעשה כסוכה ולולב רשאיות לברך, אבל בברכה שאין בה מעשה, אינן רשאיות לברך. ועל כל פנים בנות ספרד שקיבלו הוראות מרן השלחן ערוך, מן הדין אסור להן לברך, ולשומעות ינעם, ועליהן תבוא ברכת טוב.

מצות קריאת שמע

כתב הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פרק א הלכה א-ד): מצות עשה מן התורה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום, בערב ובבוקר, שנאמר: "ובשכבך ובקומך", בשעה שדרך בני אדם שוכבים, וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדים, וזה הוא יום. ומה הוא קורא? שלוש פרשיות, ואלו הן: שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. ומקדימים לקרוא פרשת 'שמע', מפני שיש בה יחוד ה' ואהבתו ותלמוד תורתו, שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו. ואחריה 'והיה אם שמוע', שיש בה ציווי על שאר כל המצוות. ואחר כך פרשת 'ציצית', שגם היא יש בה ציווי זכירת כל המצוות. וקריאת שלוש פרשיות אלו על סדר זה, היא הנקראת "קריאת שמע".

"דודי לי ואני לו"

אמרו במדרש (ילקוט שמעוני ואתחנן תתלד): יהי שמו של מלך מלכי המלכים מבורך, ישראל מקלסים להקב"ה והקב"ה מקלס אותם, וכן הוא אומר, "דודי לי ואני לו". משל לאדם שהיה כשר והיתה לו אשה כשרה, היתה אשתו אומרת לנשים: אין כמו אישי בעולם, והוא אומר לחבריו: אין כמו אשתי בעולם, הוא מקלס לאשתו ואשתו מקלסתו. כך יהי שמו הגדול מבורך, משבח לישראל בפני מלאכי השרת ואומר להם: אין לי בעולם אלא ישראל, שנאמר: "אחת היא יונתי תמתי", וישראל אומרים: אין לנו אלא הקב"ה, שנאמר: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד".

קריאת שמע במקום הקרבנות

במדרש (ילקוט שמעוני ואתחנן תתלה): משל לחכם שהיה לו בן, והיה הבן מעלה לו שתי סעודות בכל יום, אחת בבוקר ואחת בערב. אחר ימים ראה החכם את בנו שֶׁהֶעֱנִי ולא היה יכול לעשות כשם שהיה למוד [רגיל], קרא לו אביו ואמר לו: בני, יודע אני שאין בך כח לאותן שתי סעודות שהיית מביא לי, איני מבקש ממך אלא שתהא שומע אותי דורש בבית הכנסת שתי פעמים ביום, והוא ערב לי יותר מאותן שתי סעודות שהיית מעלה לי. כך אמר הקב"ה לישראל, לשעבר הייתם מקריבים לי שתי פעמים ביום, שנאמר "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", וגלוי וידוע לפני, שבית המקדש עתיד ליחרב ואין אתם יכולים להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתם של קרבנות "שמע ישראל" בבוקר, "שמע ישראל" בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות.

קריאת שמע מכפרת

במדרש (ילקוט שמעוני ואתחנן תתלו): אמר אליהו הנביא זכור לטוב לרבי נהוראי, מפני מה זוועות באות לעולם? שבשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות [תאטרון] ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים, ובית מקדשו חרב, הוא מסתכל בעולמו להחריבו, אבל כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומייחדים שמו ואומרים: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד", מתקבצים כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו: "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם הזה, ואתה הוא לעולם הבא, קדש את שמך על מקדשי שמך", מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיישב דעתו בשביל ישראל.

אתה סימן לבניך

אמרו במדרש (במדבר רבה פרשה יא אות ב): בשעה שבא הקב"ה לבקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו, בא אברהם לעמוד לכבודו של ה', אמר לו הקב"ה, שב, אתה סימן לבניך, שבשעה שהם נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ויושבים וקוראים שמע ישראל - כבודי עומד, כמו שנאמר (תהלים פב א): "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל", ומה טעם? אמר רבי יצחק, אלקים 'עומד' לא כתוב, אלא אלקים 'ניצב' - אֶטִימוֹס הוא [עומד ניצב מוכן ומזומן לעשות מה שיתבקש]!, כמו שנאמר (ישעיה סה כד): "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה", ולכך נאמר (שיר השירים ב ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

"מצוות צריכות כוונה"

קודם שיקרא קריאת שמע, יכוון בליבו: הריני בא לקיים מצות עשה מן התורה של קריאת שמע. ויכוון שמקבל עליו עול מלכות שמים. (ד תקיא)

פסוק ראשון

בפסוק ראשון, יתן יד ימין על עיניו, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שימנעהו מלכוון. ובעל משקפיים, אינו צריך להסירם כשנותן היד על עיניו. (ד תקלב, תקלו)

יקרא בפיסוק זה, ויכוון פירוש המילים: "שמע ישראל" - הָבֵן עם ישראל. "ה' אלוקינו" - אדון הכל היה הווה ויהיה, שהוא יכול הכל ומולך עלינו, "ה' אחד" - אדון הכל היה הווה ויהיה, יחיד ומיוחד. (ד תקלה)

עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון, ואם לא כיוון בו לקבל עליו עול מלכות שמים, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולקוראו שוב. (סימן סג סעיף ד. ד תקלב)

ידגיש את אות יו"ד של 'שמע ישראל', שלא תשמע כאל"ף, אִשְראל. (סימן סא סעיף יח)

אמרו חז"ל (ברכות יג ע"ב): כל המאריך באחד - מאריכים לו ימיו ושנותיו. והיינו שיאריך מעט בחי"ת, ויכוון שהקב"ה מושל בשמים ובארץ [ז' רקיעים והארץ=ח]. ויאריך בדלי"ת, ויכוון שהקב"ה יחיד בעולמו, ומושל בד' רוחות העולם. ואם אינו יכול להאריך ולכוון בשיעור זה, יאריך בכוונה במחשבתו. ואולם, לא יאריך באל"ף, כדי שלא ישמע כאומר אֵי - חד, כאילו אינו אחד, חס ושלום. (טור ושו"ע סימן סא סעיפים ו, ח. ד תקלז)

אל תשכח להמליך את הקב"ה גם עליך

אומר רבי ישראל מסלנט: אדם זוכר להמליך את הקב"ה על כל העולם, שבעה רקיעים, בארץ ובארבע רוחות העולם, אך שוכח להמליכו על עצמו.

כשמאריך ב-ד' של אחד, יאמרנה מעט רפויה, כדי שלא ישמע כאומר: 'דֵ', או כאומר 'דוֹ', שזה שניים בארמית, חס ושלום. (ד תקלח)

כתב מרן השלחן ערוך (סימן סב סעיף ה): "צריך שליח ציבור להשמיע קולו ב'שמע ישראל', כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים כולם יחד".

אמרו במדרש (שיר השירים רבה פרק ח): "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי". כשישראל נכנסים לבתי כנסיות וקוראים קריאת שמע בכוונת הדעת, בקול אחד, בדעה וטעם אחד, הקב"ה אומר להם: "היושבת בגנים", כשאתם קוראים "חברים" [חבורה אחת יחד], אני ופמליא שלי מקשיבים "לקולך השמיעיני". אבל כשקוראים בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם, רוח הקודש צווחת ואומרת "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי", לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד, בנעימה אחת, "עַל הָרֵי בְשָׂמִים", בשמי שמים העליונים". ע"כ.

"ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד"

אחר פסוק ראשון, אומר בלחש: "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד".

ולמה אומרים כן? מסורת בידינו, שבשעה שקיבץ יעקב אבינו את בניו בשעת מיתתו, ציוום וזרזם על יחוד ה' ועל דרך ה' שהלכו בה אברהם ויצחק אבותיו, ושאל אותם: בני, שמא יש בכם פסול? שמא יש מי שאינו עומד עמי ביחוד ה'? מתיירא אני שמא לאחר מותי תשתחוו לאלילים? אמרו לו: כשם שאתה אחד ועובד לאחד, כך אין אנו עובדים אלא לאחד, כמו שנאמר (מלאכי ב י) "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ", פתחו כולם ואמרו: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד", כלומר שמע ממנו אבינו ישראל [יעקב נקרא גם ישראל], כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת, אלא ה' אלהינו, ה' אחד. פתח ישראל הזקן ואמר: "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח זה ששיבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה. אמר רבי שמואל זה הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים: שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שציוויתנו, עדיין הוא נוהג בנו, ה' אלקינו, ה' אחד". (רמב"ם שם. בראשית רבה צח ג. ילקו"ש ואתחנן תתלג)

ועוד אמרו במדרש רבה (ואתחנן ב לו): ולמה ישראל אומרים ברוך שם... בלחישה? כשעלה משה למרום, גנב פסוק זה מהמלאכים ולימדו לישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן, משל למה הדבר דומה? לבן בתו של מלך שהיתה לו בת בתולה, והיתה רואה בגדים נאים, ואומרת לו קנה לי את הבגדים הללו, והיה קונה לה. פעם אחת נכנס לארמון המלך וראה קוזמירין [תכשיט מיוחד] של המלכה, וגנב ונתנה לבתו וציוה עליה, כל הבגדים שלקחתי לך, לבשי אותם בפרהסיא, אבל קוזמירין זה גנוב הוא, אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים. כך אמר משה רבנו לישראל, כל המצוות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה, אבל "ברוך שם" הזה הוא ממה ששמעתי ממלאכי השרת, שבו הם משבחים להקב"ה ונטלתי אותו מהם, לכך תהיו אומרים אותו בלחישה. ולמה אומרים אותו ביום הכיפורים בפרהסיא [בקול רם]? מפני שישראל כמלאכים, לובשים לבנים, לא אוכלים ולא שותים, ואין בהם לא חטא ולא עוון, שהקב"ה סולח להם כל עוונותיהם. ע"כ.

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

כתב רב עמרם גאון: בקוראו את שמע, יחשוב בכל פעם שהוא ציווי חדש מאת המלך, שאילו מלך בשר ודם היה שולח לבני מדינתו ציווי חדש, בודאי כל בני המדינה היו קוראים אותו באימה ויראה ברתת וזיע, קל וחומר לקריאת שמע שהוא כתב ציוויו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכתב הפרישה: על כן, לא יקרא בחטיפה, ומרוצה, ועירבוב דברים, אלא במתינות מילה במילה, ובהפסק בין דבר לדבר כקורא ציוויו של מלך, שקוראו במתינות גדול, כל ציווי וציווי בפני עצמו להבינו על תכונתו, כך יקרא כל ציווי וציווי ועונש ועונש הנזכר בו, וישים אל לבו להבינו, כי הוא ציווי המלך הגדול ברוך הוא. (טור ושלחן ערוך סימן סא)

דקדוק בקריאה

ידקדק לקרוא כל מילה בצורה נכונה, הן בהיגוי האותיות והן בניקוד. וישים לב להבדל בין אות דגושה לאות רפויה, ובין מלעיל למלרע, ובין שוא נע לשוא נח. (סימן סא סכ"ג) וכתב המשנה ברורה: "ויזהר מאוד לכתחילה בזה", ובפרט שזו מצוה מן התורה. ולא כאותם הטועים כבר בתיבה הראשונה שבקריאת שמע וקוראים 'שְׁמע' בשוא נח ולא בשוא נע. ומאחר שאם לא דקדק, יצא ידי חובה רק בדיעבד, נמצא שהטועים בזה, מקיימים בכל יום מצות קריאת שמע רק בדיעבד. (סימן סב ס"א)

בקריאת שמע ישנן 248 תיבות, כמנין אבריו של אדם, וכל הקורא קריאת שמע כתיקונה, זוכה שמתרפא כל גופו, כמבואר בזוהר הקדוש: "אמר רבי נחמיה, כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו". (בית יוסף סימן סא)

ואמרו בגמרא ברכות (טו ע"ב): כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, מצננים לו אש של גהינם, שנאמר (תהלים סח טו): "בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי, מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן", אל תקרי בפרשׂ אלא בפרשׁ, אל תקרי בצלמון אלא בצל-מות. והיינו מי שמפרשׁ כהוגן את האותיות והתיבות של קריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים, התורה אשר בה מלכים ימלוכו תשלג ותצנן לו את צל המות שהוא הגהינם. ויש להבין, וכי כל המדקדק בקריאת שמע, צריך לקבל את שכרו דוקא בגהינם, ואם הוא צדיק שלא נכנס לגהינם, מה יהיה שכרו? אלא יש לבאר על פי תיקוני הזוהר (לב) שכותב, שגם הצדיקים כשנכנסים לגן עדן עוברים דרך גיהנם, כדי להוציא משם את אותם רשעים שהרהרו בחייהם בתשובה, ומתו בקצור שנים ולא הספיקו לחזור בתשובה, ואין בכוחם לעלות מגהינם לגן עדן, והצדיק בעברו שם מעלה אותם עמו, וסובל קצת צער בגהינם. וזהו שאמרו המדקדק בקריאת שמע, אף אם הוא צדיק שהולך לגן עדן דרך גהינם, יצננו לו את הגהינם שבדרך הילוכו. (עיין צל"ח. ד תכה) ומהר"י אבוהב כתב, "ואולי הטעם שמצננים לו גהינם, שמאחר שהוא מעורר עצמו ומניע את חומו הטבעי לדקדק באותיותיה, בשכר זה מצננים לו חום אחר, של גהינם". (בית יוסף סימן סב)

להלן כמה דקדוקים המבוארים בשלחן ערוך (סימן סא סעיפים יד-כא):

א. יפסיק מעט בין 'לעולם ועד' ל'ואהבת', כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים לקבלת שאר מצוות.

ב. ידגיש יו"ד של 'והיוּ', שלא ישמע 'והאוּ'.

ג. יפסיק בין 'מצוך היום' ל'על לבבך', ובין 'מצוה אתכם היום' - 'לאהבה', שלא יהא נראה כאומר היום ולא למחר.

ד. יתן ריוח בין 'וחרה' ל'אף', שלא ישמע וחרף.

ה. יפסיק בין 'נשבע' ל-ה', כדי להטעים יפה את העי"ן, שלא תהא כה"א.

ו. יתיז זי"ן של 'תזכרו', ושל 'וזכרתם', שלא ישמע תשכרו, ושכרתם, כעבד המשמש את רבו על מנת לקבל שכר.

ז. יתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה, כגון: בכל לבבך, עשב בשדך, הכנף פתיל ועוד.

ח. בכל אל"ף שאחר מ"ם יפסיק ביניהם, כגון: ולמדתם אותם, וקשרתם אותם, ושמתם את, וראיתם אותו ועוד, שלא יהיה נראה כקורא: מותם, מת, חס ושלום.

טעמי המקרא

כתב מרן בשלחן ערוך (סימן סא סעיף כד): "צריך לקרות קריאת שמע בטעמים, כמו שהם בתורה". ע"כ. ומכאן נלמד שלא נכון מה שישנם שליחי ציבור שקוראים קריאת שמע במנגינה של שאר התפילה ולא בטעמים.

משמוש בתפילין

כשיאמר: 'וקשרתם לאות על ידך', ימשמש בתפילין של יד. וכשיאמר: 'והיו לטוטפות בין עיניך', ימשמש בתפילין של ראש. (סימן סא סעיף כה)

אחיזת הציציות

מצוה לאחוז שתי הציציות שלפניו בקריאת שמע בידו השמאלית בין הקמיצה לזרת כנגד הלב. וטוב לכרוך הציציות סביב הקמיצה. ויש נוהגים לאחוז ארבע ציציות. (סימן כד סעי' ב, ה. וסימן סא סעיף כה. ה"ב א תכב. ב שצג)

במדרש שוחר טוב על הפסוק (תהלים לה י): "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, ה' מִי כָמוֹךָ": אמר דוד המלך להקב"ה: אני אשבחך בכל אבריי, בראשי - אני כופף וקודה בתפלתי, ועוד אני מניח תפילין בראשי. בצווארי - אני מקיים מצות עטיפת ציצית. בעיני - אני מקיים וראיתם אותו. בפי ובשפתי - אני מהללך. באפי - בהשתחויה. בשערות ראשי וכו'. בחזה - אני משים את הציצית כנגד הלב כל זמן שאני קורא את שמע. מאחרי ומלפני - אני משליך הטלית, שתי כנפות לאחור, ושתי כנפות לפנים. יד ימין - אני כותב ומראה בה טעמי תורה. יד שמאל - אני קושר בה תפילין של יד, ובה אני אוחז ציציותי בזמן קריאת שמע. חוטמי - אני מריח בה במוצאי שבתות. אזניים - אני שומע טעמי תורה. צפרניים - אני מסתכל בהם אוּר להבדלה. ברכיי - כריעת ברכיים בתפלה. ובברכיי אני נעשה סינדיקנוס [סנדק] לילדים הנימולים על ברכיי. רגל ימין - מצות חליצה. רגל שמאל - קודם לשלוש פסיעות [שאחר התפלה]. לכך נאמר: "כל עצמותי תאמרנה, ה' מי כמוך". עי"ש.

כשמגיע ל'וראיתם אותו', ימשמש בציציות, ויסתכל בהן ויתן אותן על עיניו וינשקן לחיבוב מצוה. וכן נוהגים כשאומר: "ואחרי עיניכם". ויש נוהגים לנשק את הציציות בכל פעם שאומרים 'ציצית'. (סימן כד סעיף ד, סימן סא סעיף כה. ב שצו)

ה' אלקיכם אמת

בקריאת שמע ישנן 245 תיבות. וכדי להשלים ל-248 תבות כמספר איבריו של אדם, אזי לאחר שסיים השליח צבור 'ה' אלהיכם אמת', חוזר לומר בקול רם 'ה' אלהיכם אמת', להוציא את הציבור ידי חובה בשלוש תיבות אלו. (סימן סא סעיף ג)

כתוב בזוהר חדש (רות): דרש רבי יהודה, "רִפְאוּת תְּהִי לְשֹׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג ח), התורה היא רפואה לגוף ולעצמות, בעולם הזה ובעולם הבא. ואמר רבי נחמיה, בקריאת שמע יש 248 תיבות כמנין איבריו של אדם, והקוראה כתיקונה, כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו. והנה כשעסקו בדרשה זו, פתאום הגיע ילד אחד עייף מהדרך וישב לפניהם, וכששמע זאת קם על רגליו ושאל, הלא בקריאת שמע יש רק 245 תיבות? אמר לו רבי חייא האם שמעת בזה משהו? אמר, כך שמעתי מאבי, שלכן תקנו שהשליח ציבור יחזור תיבות "ה' אלקיכם אמת", כדי להשלים ל-248 ויוציא את הקהל. פתאום נכנס רבי יהודה בנו של רבי פנחס, אמרו לו כך וכך אמר הילד, אמר ודאי כך הוא, וכן אמרו רבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי בן דורמסקית משמו של רבי עקיבא. (בית יוסף סימן סא)

יחיד שקורא קריאת שמע, יחזור לומר "ה' אלקיכם אמת", כדי להשלים לרמ"ח תבות. וכן אדם הרואה שהשליח צבור לא בקי להוציא ידי חובה את הקהל בתיבות אלו, יאמרם היחיד בעצמו. (רבנו האר"י, החיד"א, שלמי צבור, הגר"ח פלאג'י, בן איש חי ועוד. ד תקמז)

הנשים, טוב שיאמרו קודם קריאת שמע "אל מלך נאמן". וכשמסיימות יאמרו: "אני ה' אלקיכם אמת, ה' אלקיכם אמת", ואז יהיו 252 תיבות כנגד רנ"ב איבריהן. (ד תקמט)

איסור רמיזה

בקריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, כדי שלא תהיה קריאתו עראי. ואם עשה כן, אף על פי שיצא ידי חובה, הרי זה מגונה. ואולם, בפרשה שניה מותר לרמוז לדבר מצוה, אבל לא בפרשה ראשונה, מפני שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים. (רמב"ם. סימן סג סעיף ו. ד תקסו)

בגמרא (יומא יט ע"ב) מסופר שפעם אחת לימד רב חנן את חייא בנו של רב, ובתוך הלימוד הזכיר את דבריו של רבי זכריה בן 'קפוטל'. כששמע זאת רב, רמז והראה לו באצבעותיו שצריך לומר 'קבוטל', בבי"ת. שאלה הגמרא, למה לא אמר לו מפורש בפיו 'קבוטל'? והשיבה, שרב קרא קריאת שמע ואסור לדבר. שאלה הגמרא, וכי להראות באצבעותיו היה מותר? והרי אמר רבי יצחק, הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יורה באצבעותיו. ואמר רבי אלעזר חסמא, הקורא את שמע ומרמז בעיניו, ומקרץ בשפתיו, ומראה באצבעו, עליו הכתוב אומר: "ולא אותי קראת יעקב"? משיבה הגמרא, בפרק ראשון אסור לרמוז, אבל רב קרא פרק שני שמותר לרמוז לדבר מצוה.

והדרת פני זקן

הקורא קריאת שמע וברכותיה, ונכנס תלמיד חכם או זקן מגיל שבעים שנה, בתוך ארבע אמותיו [2 מטר], או שראה את אביו או גדול הדור או רבו המובהק [שרוב ההלכות למעשה למד ממנו] נכנס אפילו ממרחק גדול, חייב לעמוד לו מלוא קומתו. וכמבואר בחוברת "כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה". (ד ריח)

כתב מרן החיד"א (ברכי יוסף יורה דעה סימן רמד סק"א), יש לקום מפני זקן או חכם אפילו באמצע קריאת שמע, ואין אנו אומרים שבבית הכנסת אין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב [הוא הקב"ה], שאדרבה, זהו כבוד המקום שציוונו בכך לקיים מצות עשה לקום מפניהם, כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד, וחולקים כבוד לתלמיד במקום הרב במקום שהרב עצמו חולק לו כבוד, וכמו שאמרו בירושלמי, אמר הקב"ה אני קיימתי מצות כבוד לזקנים תחילה. ופירשו הראשונים, שלא תאמר שאין זה דרך כבוד לקום מפני תלמיד חכם במקום מורא שכינה, לכן אמר אני קיימתי מצות כבוד זקן תחילה. וכמו שאמרו במדרש: היה אברהם אבינו יושב פתח האוהל, ובא הקב"ה ועמד על ידו, ביקש אברהם לעמוד מפני השכינה, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינים והם יושבים ודנים, שנאמר: "אלוקים ניצב בעדת אל". וכיון שהקב"ה חולק כבוד לתלמידי חכמים, מצוה לעמוד מפניהם אף בבתי הכנסת. עיין שם.

שלום עליכם

הקורא קריאת שמע [חוץ מפסוק ראשון] ונכנסו אביו או רבו שחייב במוראם [שנאמר: "איש אמו ואביו תיראו", ואמרו חז"ל: "מורא רבך כמורא שמים"], אף על פי שמן הדין היה צריך להקדים לומר להם 'שלום', מכל מקום מאחר והיום לא מקפידים באמירת 'שלום' בעת התפלה, לא יפסיק, ודי שיגביה את קולו מעט, כדי שיבינו שהוא בקריאת שמע. ואולם אם אביו לא יבין רמז זה, יקדים לומר לו 'שלום'. (ד תקפו)

אופן הקריאה

רשאי לקרוא קריאת שמע בין כשהוא עומד או יושב או הולך. והקורא בעודו הולך, יעמוד בפסוק ראשון, ולאחר מכן רשאי ללכת. ובמקום צורך, רשאי לקרוא כשהוא שוכב על צידו. ואם היה אדם שמן ואינו יכול להתהפך על צידו, או שהוא חולה, יטה מעט לצידו ויקרא. ובכל אופן לא יקרא פְּרַקְדָן, דהיינו כששוכב על גבו ופניו כלפי מעלה, או ששוכב על פניו וגבו כלפי מעלה. (סימן סג סעיפים א, ג)

טעה בקריאה

היה קורא והסיח דעתו, ופתאום מצא עצמו ב'וכתבתם', ואינו יודע אם הגיע ל'וכתבתם' שבפרשה ראשונה או ל'וכתבתם' שבפרשה שניה, יכול לברר הדבר על פי הציבור, שאם הציבור נמצאים ב'וכתבתם' הראשון, חוזר לראשון, ואם בשני, ממשיך מהשני והלאה. אבל אם התפלל ביחיד, חוזר ל'וכתבתם' הראשון. ובכל אופן, אם המשיכה לשונו לומר 'למען ירבו ימיכם', ממשיך משם. (סימן סד סעיף ד. ד תקעא)

הפסק בקריאה

אם שהה או דיבר בקריאת שמע, לבני ספרד - ממשיך ממקום שפסק. אבל לבני אשכנז - הדבר תלוי: אם עבר זמן מועט - ממשיך ממקום שפסק. אך אם עבר זמן שיכול היה לקרוא את כל הקריאת שמע [כל אחד לפי קצב קריאתו] - אם ההפסק היה מחמת אונס, שלא היה ראוי לקרוא, כגון ששהה בבית הכסא או שהמקום לא היה נקי והוצרך לשהות עד שינקו את המקום - חוזר לתחילת קריאת שמע. אבל אם היה האונס מסיבה אחרת, כגון שהטרידו אותו מלקרוא, אך הוא מצד עצמו היה ראוי לקרוא, או שהפסיק מרצון ללא אונס - ימשיך ממקום שפסק, שכיון שבעצמותו יכול היה לקרוא, אין זה הפסק. (סימן סה ס"א ומשנ"ב. ה"ב ד שפא)

זמן קריאת שמע וברכותיה

מצוה מן המובחר לקרוא קריאת שמע מעט קודם הנץ החמה, ולהתחיל תפילת העמידה בהנץ החמה. ואולם, גם אם אינו מתפלל עתה, והיה ער באותה שעה [שעסק בתורה או עבד משמרת לילה], נכון שיקרא פרשה ראשונה מקריאת שמע. (ד תכד)

"זריזים מקדימים למצוות", על כן יש להשתדל לקרוא קריאת שמע ולהתפלל מוקדם ככל האפשר. (ד תכח)

סוף זמן קריאת שמע - קריאת שמע נמשך זמנה עד סוף השעה השלישית מתחילת היום. ונכון לחשב שעות אלו מעמוד השחר, אך במקום צורך רשאי לכתחילה לחושבן מהזריחה (כן הורה מרן הראשון לציון שליט"א). ויש לדעת כי שעות אלו, אין זו שעה של 60 דקות אלא "שעות זמניות" שמשתנות בקיץ ובחורף, כמבואר בסמוך. (ד תכט)

באור המושג "שעות זמניות"

שעות זמניות, אינן שעות קבועות של 60 דקות בשעה ככל שעון רגיל, אלא שעות שמשתנות: פעמים שהשעה ארוכה יותר - 65 דקות ומעלה, ופעמים שהשעה קצרה יותר - 55 דקות ומטה.

ומה הקובע את אורך השעה?

כל יממה היא בסך הכל: 24 שעות, בין בקיץ בין בחורף, אלא שבקיץ היום ארוך והלילה קצר, ובחורף היום קצר והלילה ארוך. כדי להגיע לשעה זמנית, עלינו לחלק את היום ל-12 שעות. נמצא שבקיץ, שהיום מגיע ל-14 שעות בשעון רגיל, עלינו לחלק שעות אלו ל-12 חלקים, ונקבל בכל חלק 70 דקות [840=60X14. 70=840:12]. 70 דקות אלו הן שעה אחת זמנית לאותו יום [וביום זה כל 'דקה זמנית' היא 70 שניות]. וכמו כן, בחורף, שהיום מגיע ל-10 שעות, נחלק שעות אלו ל-12 חלקים, נקבל בכל חלק 50 דקות [600=10X60. 50=600:12]. 50 דקות אלו הן שעה אחת זמנית לאותו יום [וביום זה כל 'דקה זמנית' היא 50 שניות].

אמור מעתה, כשחז"ל אמרו שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף השעה השלישית מתחילת היום, אין מונים זאת בשעות רגילות שלנו [לאחר 180 דקות], אלא אם השעה הזמנית היא 65 דקות, אם כן 3 שעות הם: 195 דקות, ונמצא שזמן קריאת שמע מסתיים לאחר 3 שעות ורבע מתחילת היום.

ומתי הוא תחילת היום?

בזה נחלקו רבותינו הראשונים והאחרונים, וישנן שתי שיטות, שרגילים לכנותן שיטת 'המגן אברהם' ושיטת 'הגר"א' [הגאון רבי אליהו מוילנא].

שיטת המגן אברהם - היום מתחיל בעמוד השחר ומסתיים בצאת הכוכבים ועלינו לחלק את השעות שביניהם ל-12, וכל שעה היא שעה זמנית, ובסיום 3 שעות זמניות מעמוד השחר, זהו סוף זמן קריאת שמע.

וכבר בארנו לעיל שעמוד השחר הוא 72 דקות זמניות קודם הזריחה, כמבואר בראשונים וברבים מהאחרונים, ולא כמפורסם באיזה לוחות שעמוד השחר הוא 90 דקות קודם הזריחה, שזהו נגד דעת מרן (סימן תנט ס"ב) והרמ"א (סימן רסא ס"א) ורוב הפוסקים.

שיטת הגר"א - היום מתחיל בזריחה ומסתיים בשקיעת החמה, וכשנחלק את השעות שביניהם ל-12, כל שעה היא שעה זמנית, ובסיום 3 שעות זמניות מהזריחה, זהו סוף זמן קריאת שמע. (ד תכט)

עברו שלוש שעות ולא קרא קריאת שמע, הרי זה ביטל מצות עשה מהתורה, אלא שבכל זאת יקרא קריאת שמע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים, ושכרו כאדם הקורא פסוקים בתורה ולא כמקיים מצות קריאת שמע. (ד תמ)

סוף זמן ברכות קריאת שמע - עד 4 שעות מתחילת היום. ואם עברו 4 שעות זמניות מהזריחה [בקיץ בערך בשעה 10:15, בחורף בערך בשעה 9:50], לא יברך עוד, כי לדעת רבים מהגאונים, הראשונים, האחרונים ומרן השלחן ערוך, ברכותיו לבטלה. (ד תנא)

עורו ישנים משנתכם

יש להקפיד מאוד בפרט בימי הנופש, שישנם קמים מאוחר ומבטלים מצות עשה מן התורה של קריאת שמע. צא וראה מה שאמר התנא הגדול רבי אליעזר בן הורקנוס בצוואתו לבנו (אות ו): "בנִי, הוי קל כצבי, ואל תהא עצל לקרוא קריאת שמע בעונתה, כי הזריזים מקדימים למצוות. וכל הקורא קריאת שמע בעונתה, נותן כבוד לבוראו". (אוצר המדרשים)

אבא שנרדם, ואם לא יעירוהו עתה, ימשיך לישון ויעבור זמן קריאת שמע או ברכותיה, עדיף שיעירהו בנו על ידי אדם אחר, אך אם אינו מוצא אחר, רשאי הבן בעצמו להעיר את אביו. וכמבואר בחוברת 'כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה'.

חינוך לקטנים

ראוי ונכון לחנך את הקטנים למצות קריאת שמע בבוקר ובערב. (סימן ע ס"ב) וכבר כשמתחיל הבן לדבר, צריך אביו ללמדו פסוקים: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", ו"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד". (רמב"ם הלכות ת"ת פ"א ה"ו, שו"ע יו"ד סימן רמה ס"ה)

נשים

אין הנשים חייבות בקריאת שמע, כיון שהיא מצות עשה שזמנה קבוע שהנשים פטורות, כציצית, תפילין, ישיבה בסוכה, נטילת לולב וכיוצא. ואמנם, טוב שיקראו לפחות פסוק "שמע ישראל", כדי שיקבלו על עצמן עול מלכות שמים. (סימן ע ס"א)

שומע את הציבור

הנכנס לבית הכנסת ורואה שהציבור קוראים 'שמע ישראל', טוב שיקרא עמהם, ויקבל שכר כקורא בתורה. ואולם מן הדין אינו חייב לקרוא אלא פסוק ראשון, כדי שיקבל עול מלכות שמים עמהם. (סימן סה סעיפים ב, ג)

לסמוך גאולה לתפלה

אחר שסיים ברכת 'גאל ישראל', יתחיל מיד בתפילת העמידה, ולא יפסיק כלל אפילו בשתיקה, כדי שיסמוך גאולה ['גאל ישראל'] לתפלה. לפיכך, אם ממתינים לציבור שיתחילו את העמידה יחד, יש להמתין קודם שיאמרו "שירה חדשה", ולא אחר שחתמו 'גאל ישראל'. (עיין סימן סו ס"ט. ו כ) ואמרו במדרש (ילקוט שמעוני תהילים תרעח): כל מי שאינו סומך גאולה לתפלה, למה הוא דומה? לאהובו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך לידע מה עסקו, מצאו שהפליג [התרחק והלך], אף הוא הפליג. כך האדם מקרב את הקב"ה אליו ומרצהו בשבחות וקלוסים של יציאת מצרים, והקב"ה מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לבקש צרכיו ולא להפסיק בינתיים.

הנמצא לקראת סוף ברכת 'גאל ישראל', ורואה שהחזן תיכף מגיע לקדיש או קדושה, ימתין שם כדי לענות. ואולם אם סיים גאל ישראל ובדיוק שמע קדיש או קדושה, בימי החול לא יענה, אבל בשבת ויום טוב יענה. וטעם החילוק ביניהם, מפני שבתלמוד ירושלמי הביאו סמך מהפסוקים שצריך לסמוך גאולה לתפלה, שנאמר בתהילים: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי", היינו גאולה, ונסמך לזה הפסוק: "יענך ה' ביום צרה", דהיינו תפילה. ולכן יש אומרים שבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה, כיון ששבת אינו יום צרה. ויש חולקים. על כן, להלכה צריך לסמוך גאולה לתפלה גם בשבת, אבל כיון שאף בחול יש אומרים שיענה קדיש וקדושה, לפחות בשבת סומכים לענות כדבריהם. (טור ובית יוסף סימן קיא. ו כג)

'גאל ישראל'

אף למנהג בני אשכנז שעונים 'אמן' אחר ברכות 'יוצר אור' ו'אהבת עולם' כמבואר לעיל, מכל מקום אין לענות אחר ברכת 'גאל ישראל', כדי שלא להפסיק בין גאולה לתפילה. ועצה טובה, שיסיים בשווה את הברכה יחד עם השליח צבור, או שיתחיל 'ה' שפתי תפתח' מעט קודם החזן, או שיאריך מעט בברכה, שאז לא יתחייב באמן.

כתב בספר פסקי תשובות (א תקסח): "כתב בספר בית ברוך על החיי אדם, מדקדקים חדשים נוהגים שהחזן מסיים את הברכה בלחש, אך הפוסקים לא סוברים כן. ובאמת כי רבים מגדולי ישראל לא היה נוח להם ממנהג זה, שאין לו שום מקור ושורש בקדמונים ובפוסקים, וראו בו משום חוסר כבוד לברכה שחלקה בקול וחלקה בלחש. וגם מפסיד את אותם שנמצאים במקום שיכולים לענות 'אמן'. וכן כתב בספר מעורר ישנים. וכן היה מצווה מהרי"ץ דושינסקי לשליח ציבור לסיים בקול רם. וכתב הגרש"ז אוירבך, בכל האחרונים שטיכסו עצה לענין עניית האמן, לא עלתה על דעתם שיאמרוהו בלחש, אף על פי שעצה פשוטה היא, ומשמע שאין לעשות כן, כי תקנת חכמים להתפלל מיוצר עד העמידה בקול, כדי להוציא את מי שאינו בקי, ולא השתנתה התקנה אף על פי שכולם בקיאים. וכן יצאו נגד מנהג זה לקט הקמח, הגה"ק מסטמר, הגרי"א הענקין, הגר"ש ואזנר ועוד. ובספר תשובות והנהגות כתב שהפוסקים לא כתבו עצה זו, כי זר הוא אצלם, על כן יש להחזיר עטרה ליושנה ולסיים את הברכה בקול רם. עכ"ד פסקי תשובות.

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה