שער ההלכה · הלכות תפילין
מצות הנחת התפילין
כל איש מישראל חייב מן התורה להניח תפילין בכל יום, לבד משבתות וימים טובים וחול המועד, שאין מניחים בהם. (ג יז)
שמונה מצוות
בכל רגע שהתפילין עליו, זוכה לקיים שמונה מצוות עשה מן התורה, כי תפילין של יד היא מצוה בפני עצמה, ותפילין של ראש היא מצוה בפני עצמה, ובארבעה מקומות חזרה התורה על ציוויה להניח תפילין של יד ושל ראש, ואלו הם: א. (שמות יג ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ. ב. (שם טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ג. (דברים ו ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ד. (שם יא יח) וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. נמצא אם כן שהמניחם מקיים שמונה מצוות עשה שנכתבו בתפילין. (מנחות מד ע"א. רמב"ם תפילין פ"ד הכ"ו)
המעלה והזהירות במצוה
גדולה מצות תפילין, שכל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר: "ה' עליהם יחיו". ופירש רש"י, אותם שנושאים עליהם שם השם בתפילין, יחיו. (מנחות מד ע"א) והיינו שבתפילין יש אותיות שם שדי: ש' בצורת התפילין של ראש, ד' בצורת הקשר שבתפילין של ראש, י' בקשר שבתפילין של יד. וזו כוונת הפסוק, המניחים תפילין שנושאים שם השם עליהם, יחיו.
אמר רבא כל המניח תפילין, ומתעטף בציצית, וקורא קריאת שמע, ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואמר אביי, ערֵב אני לו שאין אש של גיהנם שולטת בו. רב פפא אמר, ערֵב אני לו שכל עוונותיו נמחלים. (טור סימן לז)
רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, הריהו בחזקת שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד יב): "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק", ואומר (תהלים לד ח): "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו [העושים מצוות] וַיְחַלְּצֵם" [מן החטא.] (מנחות מג ע"ב ורש"י שם. בית יוסף סוף סימן כד)
שנו חכמים, הזהיר במצות תפילין, כף הזכויות מכרעת לו ליום הדין, שאם היו מעשיו שקולים, חצי עוונות וחצי מצוות, ובכלל מצוותיו היתה גם מצות תפילין, מכריעה היא את הכף לזכות, אבל אם פשע ולא הניח תפילין, עבירה זו מכריעה לו את הכף לחובה, שאין לך גדולה בכל מצוות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך", לכך צריך כל אדם שיהא זהיר וזריז במצות התפילין. (הרא"ש, בית יוסף סימן לז, ה"ב ב ג)
כל מי שאינו מניח תפילין, הריהו מבטל שמונה מצוות עשה מן התורה. והריהו בכלל פושעי ישראל בגופן, לפיכך צריך כל אדם להיות זריז בהם. (מנחות מד ע"א. טור סי' לז)
הוצאות המצוה
ישתדל לקנות תפילין מהודרות בכסף מלא, ואפילו אם המחיר רב, לא יחוס על מעותיו, כי ככל שיוסיף יותר - ישפיעו לו מן השמים שפע כפליים יותר, וגם יוסיפו לו ימים על ימיו. (שיטה מקובצת, החיד"א. וכמבואר בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה")
לא יתווכח עם המוכר על המחיר, אלא יקנה בשכר מושלם כל מה שיבקש ממנו. וכתב רבנו חיים ויטאל: "כשהיה קונה מורי האר"י ז"ל איזו מצוה, כגון תפילין או אתרוג, לא היה מקפיד לדעת כמה יתן במצוה ההיא, אלא היה פורע כל מה שהיו מבקשים ממנו בפעם הראשונה. והיה אומר למוכר: הרי המעות לפניך, קח כל מה שתרצה!" (שער המצוות דף לז ע"ב). ועיין עוד בזה בהרחבה בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה". [ומכל מקום רשאי אדם לבקש הנחה כנהוג, ובפרט אם הוא דחוק, כי לא כל אחד בדרגת רבנו האר"י ז"ל.]
הטורח בקניית התפילין, זוכה לאריכות ימים, פרנסה טובה, ותועלת גדולה לנפשו וגופו, וניצול הוא וכל אנשי ביתו מכל צרה ומכל גזירה רעה. (כמבואר בחוברת "חג הסוכות")
סופר הבקי בהלכה וירא שמים
מספר רבי מאיר בעל הנס, פעם אחת כשבאתי אצל רבי ישמעאל, אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר [סופר] אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו. (מסכת עירובין דף יג ע"א)
כתב מרן השלחן ערוך (סימן לב סעיף כ): "צריך לדקדק בחסרות ויתרות, שאם חיסר או ייתר אות אחת, התפילין פסולות, ונמצאו המניחים אותן מברכים בכל יום ברכה לבטלה, וגם שרוי בכל יום בלא מצות תפילין, ונמצא עונש הסופר מרובה. לכן צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם, המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונם". וכל זה מלבד עוון גזל החמור, שגזל את הקונה ומכר לו תפילין פסולות. (משנ"ב ס"ק קב)
על כן, יש להקפיד לקנות תפילין מסופר הבקי היטב בהלכה, ולא מספיק שכתבו נאה. וכתב בספר הלכה ברורה (הקדמה לחלק ב): "חקרתי ודרשתי אצל כמה סופרים שכתיבתם נאה ביותר, ומוכרים פרשיות התפילין בדמים מרובים, ומצאתי לדאבון לב שישנם שאינם בקיאים בהלכות אלו כלל, ורבים קונים מהם פרשיות מבלי לחקור ולדרוש על ידיעת הסופר בהלכות הכתיבה, ונכשלים בהנחת תפילין שהן פסולות אפילו בדיעבד. והדבר ידוע כי סופר שלא למד היטב את ההלכות, כמעט ודאי הדבר שיכשל בכמה דברים הפוסלים את הכתיבה אפילו בדיעבד". ע"כ.
כמו כן צריך להקפיד שיהיה הסופר ירא שמים, ואין לקנות מכל סוחר תפילין מבלי לדעת מי כתבם, כי לצערנו, ישנם צעירים ריקים ופוחזים שחלקם אף מחללי שבת, וכותבים תפילין ומוכרים אותן לסוחרים, ובודאי שהתפילין הן פסולות, ומכשילים את הרבים בביטול מצות תפילין, ובברכות לבטלה מידי יום ביומו. (סימן לט. ג כד)
פסק מרן בשולחן ערוך (סימן לב סעיף יט): בתחילת הכתיבה יאמר הסופר בפיו: "הריני כותב לשם קדושת תפילין". ומלבד זה, בכל פעם שכותב שם השם, צריך לומר: "לשם קדושת השם". ואם כתב אפילו אות אחת שלא "לשם קדושת תפילין", או שכתב שם השם אחד שלא לשם קדושת השם, הרי תפילין אלו פסולות.
מכאן נלמד כמה חובה מוטלת על הסופר להיות ירא שמים, כי הלוא אם שכח לומר קודם הכתיבה שכותב "לשם קדושת תפילין", או ששכח לכוון באחד משמות השם ברוך הוא, אין פסול זה ניכר וידוע לאף אדם, מלבד לו עצמו שמכיר בחטאו. ואם אין לו יראת שמים, יעלים זאת, ואם ימכרם לאחר, הרי הוא גנב שמכר תפילין פסולות, וחייב להחזיר לו את כספו. והמניח תפילין אלו, לא הניח תפילין כלל, ומברך יום יום ברכות לבטלה.
על כן, לא יקנה אדם תפילין אלא בהתייעצות עם חכם הבקי, שימליץ לו על סופר ירא שמים הבקי בהלכה וממנו יקנה.
בחינה לסופרים
לפני כארבעים שנה החליטה הרבנות הראשית לישראל לערוך בחינה לסופרי סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות]. בתוך הבאים, הגיע סופר שכתב עשרות שנים תפילין ומזוזות, וכתיבתו היתה יפה מאוד, ומפורסם היה שהוא סופר מיוחד, עד שרבים הקפידו לקנות תפילין דוקא ממנו.
בבחינה נשאל הסופר על ידי מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א, מה אתה אומר לפני שאתה מתחיל לכתוב את התפילין? הלה השיב שאינו אומר כלום, וכאילו תמה בכלל על השאלה. לתדהמת הרב שאלו שוב, האם אינך אומר בפיך איזה מילים לפני הכתיבה? השיב הלה שאינו אומר כלום. נדהם הרב, הלוא הלכה מפורשת היא בשלחן ערוך שחובה לומר קודם שמתחיל לכתוב את התפילין: "הריני כותב לשם קדושת תפילין", ואם לא אמר, הרי זה פסול. נמצא אפוא שכל התפילין שכתב הסופר הזה, הריהן פסולות לחלוטין, ובמקום לזכות את הרבים בהנחת תפילין כשרות מידי יום ביומו, הכשיל רבים מעם ישראל מידי יום ביומו בתפילין פסולות ובברכות לבטלה.
ישמע חכם ויוסף לקח, עד כמה אפשר לטעות ולהיכשל חס ושלום. על כן, לא יקנה אדם תפילין אלא אחר שיתייעץ עם חכם מורה הוראה, שיורה לו מאיזה סופר לקנות, וכך בעזרת ה' לא יכשל ולא תצא תקלה תחת ידו כלל ועיקר.
התפילין של המלוב"ן מאור עיני ישראל רבנו יעקב אביחצירא זיע"א
בשהותו פעם בעיר מראקש, התעניין הרב אודות סופר סת"ם מומחה וירא שמים. הצביעו בפניו על ראש הסופרים בעיר, וציינוהו לשבח כמי שיצא שם למומחיותו, מלבד גדלותו בתורתו ובקיאותו בחכמה הפנימית, בהיותו איש המעלה. ציוה רבנו להביאו בפניו, וביקש ממנו שיכין עבורו תפילין מהודרים. תנאי התנה עמו, שיטבול במקוה לפני שהוא ניגש לכתוב שם משמות הקודש, ובכתבו את השמות יכוון בהם כוונות האר"י.
כדרכו של האר"י ז"ל - שלא חסך ממון ברכישת תפילין, והיה מניח את ארנקו לפני הסופר שיטול כאשר יחפוץ - נהג גם רבנו, וקצב לאותו סופר מומחה סך נכבד שחרג מעבר למחירי השוק. נענה הסופר וקיבל על עצמו למלא רצונו של צדיק, כשהוא מייחד מאמצים ניכרים לעמוד בכל התנאים שהעמיס על עצמו באותה התקשרות. אם הטבילה לפני כל שם ושם לא היתה כרוכה בקושי, התברר לסופר עד כמה קשה לזכור לכוון את כל אותן כוונות בכל אחד משמות הקודש. למרות זאת, אזר כגיבור חלציו והתגבר על כל מיני מכשולים שנערמו בדרכו, עד שהתקרב להשלמת המשימה.
והנה, באחד השמות האחרונים שבתפילין של יד, הורע מזלו, ואונס שנקרה בדרכו מנעו מלכוון כיאות. כשהרגיש בדבר, היה השם כתוב והכוונה נעדרת, עד שלא עמדה בפניו ברירה אחרת מלבד לשוב ולכתוב את כל אותן פרשיות מראשיתם. מאבק לא פשוט התנהל בתוככי פנימיותו, עד שהחליט להתעלם מאותה שכחה ולמסור את הפרשיות כפי שהם - בתקוה, שגם כך יעלו מאמציו לרצון.
משהגיע למסור את הפרשיות המוכנות, בחן רבנו את הכתב ויראהו כי משובח הוא למופת, ואף הקלף מתוקן בתכלית ההידור. אולם, כשהתחיל להגיה את התפילין אות באות והגיע לאותו שם, התמהמה בבחנו את הכתב מכל הצדדים. דקות ארוכות עמד הסופר וכל גופו רעדה, עד שרבי יעקב חרץ בפסקנות, כי באותו שם שכח הסופר לכוון את הכוונות כפי שהתחייב מלכתחילה...
תדהמה אחזה בסופר המאראקשי - שלא הכיר את שיחו ושיגו של רבנו - ותוך שסומק של מבוכה מכסה את פניו, הודה שאכן דילג על הכוונות הרצויות באותו שם קדוש. מאחר שהודה על האמת, הסכים רבנו למחול לו, ואף נעתר להצעתו לכתוב לו פרשיות אחרות כפי הסיכום הראשוני. ("אביר יעקב" עמוד 114)
התפילין של המלוב"ן מאור ישראל הבבא סאלי זיע"א
כשהגיעה מצוה לידיו של הבבא סאלי, לא הניחה עד שהעמידה על תלה בדקדוקים והידורים לצאת ידי כל השיטות, כמו בענייני כשרות המצות לחג הפסח, היה יוצא הרב בעצמו לקציר חיטים ולשאיבת מים שלנו, לעמוד על האופים ולהשתתף עימם במלאכה. ובכלל, כל מועד וענייניו היו נהוגים על ידו בהידורים משוכללים, למרות שהדבר עלה לו במאמצים עליונים.
נכדו, האדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א מנהריה, תיאר את ההידורים שנהג סבו במצות תפילין - שכן אחת לכמה חודשים היה רוכש תפילין חדשות! פעם שמע על דבק חדש שמשתמשים בו, ופעם אחרת גונב לאוזניו על סופר ירא שמים בתכלית, והזמין אצלו פרשיותיו שיכתבם בקדושה ובטהרה. לאחר זמן התפרסם על עור בהמה גסה מיוחד, ורבנו ממהר להזמין עבורו זוג תפילין חדשות, וכל זה לא מפריע לו לרכוש לו אחרות, כשהוא שומע על דיו עמיד במיוחד שפיתחו אנשים יראי שמים. כאילו והוא צריך שהתפילין שלו יעמדו לימים רבים. והלוא עד מהרה ירכוש לו אחרים... ברם, לא היה דקדוק הלכתי שנעלם מעיניו, וכל הידור אשר שמע ביקש לקיים ולממש - לשמו של דקדוק, להוכחה על חיבת המצוה, להדגשה על הרצון וההשתוקקות לקיים את המצוה בשלמות - - - ("אביר יעקב" 354)
עוד סיפר נכדו האדמו"ר רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל, באחת הפעמים ששמע הבבא סאלי על סופר מומחה שיש לו כתיבה מהודרת ומיוחדת במינה יוצאת מהרגיל, הזמין תפילין מאותו סופר, והנה בבוקרו של יום שהתחיל להניחם, ברך והניח תפילין של יד, אך כשבא להניח תפילין של ראש, וראה זה פלא, לא הסתדרו לו התפילין בראש, וכמה שניסה ללא הועיל. קרא לנכדו רבי אלעזר ע"ה, ובקשו שימסור את התפילין להגהה. המגיה התפעל מאוד מהכתב ושבחו מאוד, ולא מצא שום פגם בפרשיות, החזירם למקומם חזר ותפר והחזירם לרבנו. אך שוב חזר המעשה על עצמו, רבנו מנסה להניחם ולא מצליח. שוב קרא לנכדו שיקחם למגיה אחר, אך ללא הועיל. החליט רבנו כי הוא בעצמו יבדקם. לאחר שפתח את התפילין, החל רבנו לקרוא את הפרשיות ומיד מצא בפרשה ראשונה "קדש לי כל בכור", במקום לכתוב, "וידבר ה' אל משה לאמר", כתב הסופר "וידבר אל משה לאמר" והשמיט תיבת ה'. (כן סיפר הרב רפאל רוזיליו שליט"א, ששמע מידיד נעוריו רבי אלעזר אביחצירא זיע"א.)
בדיקת התפילין
מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין בכל חודש אלול. ואם אינו יודע מי כתב לו את התפילין, יש לו להשתדל יותר לבדוק את התפילין. ואמנם אם יודע בברור שהתפילין נכתבו בהידור על ידי סופר מומחה וירא שמים, אינו חייב מן הדין לבדוק את התפילין אפילו לאחר כמה שנים. (סימן לט סעיף י. ג לב)
מי שיש לו תפילין מונחות בארון במשך זמן רב, אף אם מניחם מידי פעם, צריך לבודקם בכל שלוש שנים וחצי. מפני שאין האוויר שולט בהם, ויש חשש שהתעפשו ונפסלו, אבל תפילין שמניח אותם יום יום, הם מתאווררים. (סימן לט סעיף י. ג לב)
על כן, אותם המזדרזים לקנות לבניהם תפילין שלוש או ארבע שנים לפני הבר מצוה, עליהם לבדוק את התפילין קודם שיתחילו להניחן.
בגיל שבעים נמצאו התפילין פסולות
מעשה באדם שהיה מהדר מאוד במצות תפילין, ובכל שנה בחודש אלול היה מוסר את התפילין לבדיקה אצל מגיה שהיה בודקם ואומר שהם כשרות. והנה כשהגיע לגיל שבעים, ביקש מבנו שישלחם לבדיקה. בנו שלח את התפילין למגיה אחר שהיה מומחה יותר מהראשון, ולאחר שבדקם היטב, ראה שהתפילין היו פסולות מתחילה. בצער רב הודיע כן לבן, והלה לא ידע איך להודיע זאת לאביו, מאחר שכל כך מהדר הוא במצות תפילין, ושמא תשתבש דעתו עליו מחמת הצער.
מיד הזמין הבן תפילין חדשות והביאם לאביו. האב הישיש התפלא על שעבר זמן כה רב, ושאלו מדוע התעכבת כל כך. הבן לא רצה לצער את אביו ואמר לו, עד שהמגיה התפנה ובדק, לקח קצת זמן. הבין האב שבנו מסתיר ממנו, וציוה עליו לומר לו את כל האמת. בלית ברירה אמר הבן, מה אומר לך אבא, התפילין היו פסולות מתחילה, החלפתי אותן ועתה הן כשרות ומהודרות. מיד כששמע האב כן, קם ממקומו והחל לרקוד ולשיר. חשב הבן, כנראה שהשתבשה דעתו של אביו מחמת הצער, אמר לו: אבא, אני אמרתי שהתפילין היו פסולות, אם כן למה אתה רוקד?
ענה לו אביו, שמע בני, תתאר לך שלא הייתי נותן לך לבדוק את התפילין, והייתי הולך למגיה שלי, שלא שם לב לטעות שהיתה בתפילין, אזי כשהייתי מגיע לאחר אריכות ימים לבית דין של מעלה, היו אומרים לי: "מעולם לא הנחת תפילין, התפילין שלך היו פסולות". אבל עכשיו שברוך ה' נתתי לך ומצאת את הטעות, מעתה הנני מניח תפילין כשרות, הרי שהיום נעשיתי "בר מצוה", והיאך לא אשמח?!
אלישע בעל כנפיים
אמר רבי ינאי: "תפילין צריכים גוף נקי, כאלישע בעל כנפיים". ולמה נקרא שמו בעל כנפיים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו. והיה אלישע מניח את התפילין ויוצא לשוק. ראהו שוטר אחד, וברח אלישע מפניו, ורץ זה אחריו. וכיון שהגיע אצלו, נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו השוטר: מה זה בידך? אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ונעשה נס ונמצאו בידו כנפי יונה. לפיכך קוראים אותו "אלישע בעל כנפיים" (שבת מט ע"א). וכתבו חכמי התוספות, שכיון שנעשה לו נס עם התפילין, בודאי שהיה זהיר בהן להניחן בגוף נקי, לכך אמרו שתפילין צריכים גוף נקי כאלישע.
על כן, לאחר שעשה צרכיו גדולים, יקפיד לקנח במים, שזהו עיקר הניקיון. ואם אין לו אפשרות לקנח במים, יקנח במגבונים. ואם אין מגבונים, יקנח בניירות לחים. ורק אם אין שום אפשרות כזו, יקנח היטב היטב בנייר יבש. (א רפד)
מצות חינוך
כתב מרן השלחן ערוך (סימן לז ס"ג): "קטן היודע לשמור על התפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו". והבית חדש כתב שאם הוא לומד תלמוד ומבין, יכול להניח מגיל י"ב שנה, כיון שבודאי נוכל לסמוך עליו שישמור בטהרה. ומרן הראשל"צ שליט"א הורה שבזמנינו, קטן שיודע לקנח יפה ולהזהר בתפילין, יתחיל להניחן חצי שנה לפני הבר מצוה, וכן מורה לבניו ונכדיו. רק שישים לב שלא יטעו לצרפו למנין. (משנ"ב לז ס"ק יב, ובאור הלכה שם. ג תמה)
הטלית קודמת לתפילין
לא יניח את התפילין עד שיתעטף קודם לכן בטלית. והטעם בזה, מפני שמעלים בקודש, שבתחילה מתכסה בכיסוי של מצוה, ואחר כך מניח תפילין שיש בהם גם קדושה. [גם כי בציצית מקיים חמש מצוות עשה, ובתפילין שמונה מצוות עשה.] ועוד משום שכלל גדול בידינו "תדיר [תמידי] ושאינו תדיר, תדיר קודם". דהיינו, שאם מצוה אחת תמידית, ומצוה שניה אינה תמידית כמו הראשונה, יש לעשות קודם את המצוה התמידית. וכיון שמצות ציצית תדירה יותר שנוהגת בכל יום, ואילו מצות תפילין אינה נוהגת אלא בחול, לכך מקדים הציצית לתפילין. ועוד, כי מצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות וכמבואר לעיל, לכך ראוי להקדימה. וגם כי על ידי הציצית זוכר את כל מצוות ה', ויזכור לקיים מצות תפילין. (ב"י ושו"ע כה ס"א. הב"ח. ג נא. ה"ב ב ז. ועיין שו"ת הרי יהודה א א)
ישנם בחורים המקדימים להניח תפילין ואחר כך מתעטפים בטלית, בטענה שאם יתעטפו בטלית קודם, לא יהיה להם נוח ללבוש את חליפתם לאחר הנחת התפילין, אך יש להבהיר להם, שבשל טענה זו, אין לשנות את ההלכה. כמבואר בשלחן ערוך וברבנו האר"י ז"ל והאחרונים. וכל שכן לדעת הבן איש חי, שאם הניח את התפילין קודם הטלית, עליו לחלוץ את התפילין, להתעטף בטלית, ולאחר מכן להניח שוב את התפילין. (ג נז)
"אין מעבירים על המצוות"
אם טעה והוציא את התפילין קודם הטלית, יניח את התפילין קודם ואחר כך יתעטף בטלית, מפני שכלל בידינו: "אין מעבירים על המצוות", דהיינו מצוה שפגעת בה ראשונה, אל תעבור עליה ותקיים מצוה אחרת, אלא תקיים קודם את המצוה הראשונה, ואחר כך את המצוה השניה. וכיון שעתה הקדים ופגע במצות תפילין, יניח את התפילין ואחר כך יתעטף בטלית. (סימן כה ס"א. ג נז)
אם הוציא את התפילין קודם הטלית, ומתבייש להניח את התפילין בפני הציבור קודם שהתעטף בטלית, יש לייעץ לו שיסיח דעתו מהתפילין, וכגון שיתחיל בקריאת הקרבנות, ואחר כמה דקות יתעטף בטלית ויניח את התפילין. (ג סד)
מי שמניח את הטלית ואת הכיס של התפילין בתוך נרתיק אחד גדול, לא יניח את כיס התפילין על הטלית, כדי שכשיבוא ללבוש את הטלית, לא יגע בתפילין תחילה ויצטרך להניחן קודם. וכמו כן, לא יניח את הטלית על התפילין, כי קדושתם גדולה יותר, אלא יניח את הטלית בצד אחד ואת כיס התפילין בצד אחר. (סימן כה ס"א. ה"ב ב טו)
הבא להתפלל ואין לו טלית אלא תפילין בלבד, אם יודע שתוך זמן מועט ישיג טלית, ימתין ויתעטף בטלית תחילה ואחר כך יניח תפילין, אבל אם אינו יודע אימתי תהיה לו טלית, יניח תפילין מיד, וכשתבוא לידו טלית יתעטף בה. (ג סד)
אם טעה והוציא תפילין של ראש תחילה, לא יניח אותן, אלא יעזבן ויניח תפילין של יד תחילה ואחר כך של ראש. לפי שכך נכתב הסדר בתורה: "וקשרתם לאות על ידך" ואחר כך "והיו לטוטפות בין עיניך". ואולם אם טעה והניח תפילין של ראש קודם, אינו צריך להסירן, אלא יניח לאחריהן תפילין של יד. (סימן כה ס"ו. ג פט)
כוונת המצוה
בהנחת התפילין יכוון שיש בהם יחוד שמו יתברך, ויציאת מצרים, כדי שנזכור את הניסים והנפלאות שעשה עמנו הקב"ה, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. והרינו משעבדים לו יתברך את הנשמה שהיא במוח, ואת הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, כדי שנזכרהו ונמעט הנאותינו. (סימן כה ס"ה)
והטעם שיש לכוון כן דוקא במצות תפילין, משום שנאמר בה (שמות יג ט): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ... כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם". ללמדנו, כי עיקר קיום מצוה זו, שנזכור יציאת מצרים והניסים והנפלאות שהיו שם, וממילא נבין שלהקב"ה הכח והממשלה לעשות בכל כרצונו. ומכל מקום אם לא כיוון כל זה, אלא הניח לשם מצוה בלבד, יצא. (הב"ח סימן ח)
ההתלהבות של רבנו מאיר אביחצירא זיע"א ממצוות ציצית ותפילין
עבודת ההכנה שנראתה אצל רב מאיר לקראת כל מצוה ומצוה, לא היתה זו הכנה לעבודה, אלא עבודה בפני עצמה, עבודת הכנה!
כשמתפתחת לה שיחה אודות ההכנה למצוה שנראתה אצל רבנו, לא יונח הדגש על מצוות הבאות משנה לשנה שכולנו רגילים להתכונן אליהם, אם מעט ואם הרבה, כי ההכנה וההתלהבות בגשתו לקיום מצוות, נראתה אצלו והורגשה במחיצתו בכל מצוה.
בנו רבי דוד חי אביחצירא שליט"א, משיח באוזננו בתיאור חי, כיצד היה מר אביו ניגש להניח תפילין. עוד בטרם יאיר השחר, שניתן יהיה להבחין בין תכלת לכרתי, הוא בוער מתשוקה ואינו יודע מנוח. "עוד מעט נתעטף בציצית ונניח תפילין", הוא לוחש פעם ועוד פעם. וברגע שהגיע זמן ציצית ותפילין, הוא מסתער עליהם בהתלהבות ובתשוקה, עד שהוא דומה לילד המשתעשע בצעצוע חדש, שכמותו לא ראה מעולם ודוגמתו אין לאי מי מחבריו... מראה זה נשנה בכל יום מחדש, בלי שינוי של חולשה, ללא התקררות של רפיון - עד כי ניתן היה לחשוש, שמרוב הכנות לא ישארו כוחות למצוה עצמה... ובכל יום מצוות רבות היו לו לקיים, ולכולן הקדיש כוחות להכנה.
תחת אחד השיחים, בעודו מרחיב את הדיבור על ענין ההכנה למצוה וביחוד על ההכנה לתפילה, הדגיש רבנו באוזני הנוכחים, כי מה ששנינו (אבות ה כב): "לפום צערא אגרא", עולה גם על עניין ההכנה למצוה. לא הרי המנדד שינה מעפעפיו ומייחל מחצות הלילה לנץ החמה, כהרי מי שקם משנתו כשהוא רענן לתפילת ותיקין. "זאת ועוד - הדגיש - אדם הרגיל לרכוש את מצוותיו ביגיעה והוא עמל להתכונן להם כדבעי, אף אם יארע ובאו לו בנקל, יחשיבון בשמים כאילו הרבה עליהן יגיעה כדרכו". ("אביר יעקב" עמוד 484)
קריאת שמע ותפילה
עיקר מצות תפילין להיותן עליו בשעת קריאת שמע ותפלה. ואמרו חז"ל (ברכות יד ע"ב): "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו", שהרי הוא אומר: "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך", ואינו מקיים. וכן בשעת התפלה יהיה עם טלית ותפילין. ולכתחילה לא יסמוך על הטלית קטן שעליו אלא ילבש טלית גדול. (סימן כה ס"ד. ג עז. ב יב)
אם הזמן מצומצם, ויש חשש שעד שיניח יעבור זמן קריאת שמע, יקרא קריאת שמע בלא תפילין, ויסמוך על מה שיקרא אחר כך שוב קריאת שמע עם התפילין. ואין זה מעיד עדות שקר, כיון שאינו עושה כן מחמת זלזול ופריקת עול ממצות תפילין, וגם הוא עתיד להניחן מאוחר יותר. ואמנם פשוט שגם אם יודע שלא יהיו לו תפילין במשך היום מחמת אונס, בכל זאת יקרא קריאת שמע בלא תפילין. (ג עז, פ)
מי שאין לו עתה תפילין, ואם ימתין עד שיהיו לו, יפסיד תפלה בציבור, אם הוא רגיל לכוון את פירוש המילים בכל תפילת העמידה, עדיף שימתין שיביאו לו תפילין, ויתפלל ביחידות בכוונה. אך אם אינו רגיל לכוון בכל תפלתו, יתפלל עם הציבור, וכשישיג תפילין יניחן ויקרא בהן קריאת שמע. ופשוט שאם יש חשש שעד שיגיעו לו תפילין יעבור זמן תפלה, יתפלל מיד. (ג עח. שו"ת הרי יהודה חלק א סימן ד)
הביאו לו טלית ותפילין באמצע התפלה
אדם שלא היו לו טלית ותפילין והתחיל להתפלל, וכשהגיע לפסוקי דזמרה הביאום לו, יברך עליהם בין פרק לפרק. ואם הביאום לו לאחר שהתחיל ברכת 'יוצר אור', ילבשם בין ברכה לברכה, [דהיינו בין 'יוצר המאורות' ל'אהבת עולם' או בין 'אהבת עולם' ל'שמע ישראל'] או בין פרק לפרק שבקריאת שמע [דהיינו בין 'ובשעריך' ל'והיה אם שמוע', או בין 'על הארץ' ל'ויאמר']. אולם אם הביאום לו, לאחר שאמר פרשת 'ציצית' שבקריאת שמע, יתעטף בטלית ויניח תפילין בלי ברכותיהם, ובסיום העמידה ימשמש בציציות ויברך "להתעטף בציצית", וימשמש בתפילין ויברך "להניח תפילין". ואם כבר אמר 'ברוך אתה ה' גאל ישראל', יניח רק את התפילין בלי ברכה, ולאחר העמידה יברך ויתעטף בציצית, וימשמש בתפילין ויברך. (ג קסב, ד תצה)
לבני אשכנז - אם הביאום לו לאחר שהתחיל ברכת 'יוצר אור', מתעטף בטלית בלי ברכה, ומניח את התפילין בברכה בין ברכה לברכה או בין פרק לפרק. והוא הדין אם הביאום לו קודם שאמר 'ברוך אתה ה' גאל ישראל', ולאחר העמידה ימשמש בטלית ויברך. ואולם אם אמר 'ברוך אתה ה' גאל ישראל', יניח רק את התפילין בלי ברכה, ולאחר העמידה יברך ויתעטף בציצית, וימשמש בתפילין ויברך. (ג קסג)
תפילין של אחר
הבא לבית הכנסת ואין לו תפילין, אך ישנן תפילין של אדם שאינו נמצא עתה כדי שיבקש רשות להניחן, מותר לו מן הדין להניחן, שמן הסתם אנו אומרים שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בחפציו. ובלבד שישמור עליהן היטב, ולא יסיח דעתו מהן, ויקפלן ויחזירן כפי שהיו מונחים. וכשימצא את בעל התפילין, טוב שיבקש ממנו רשות על מה שהשתמש. ואם לא קיפלן, הרי הוא גזלן, וכאילו לא הניח תפילין וברכתו לבטלה. (סימן יד ס"ד, ג קנח. ה"ב ב סו. בן איש חי)
סדר הנחת התפילין
ימין או שמאל - רוב בני האדם שהם ימניים, מניחים את התפילין על יד שמאל, שנאמר (שמות יג טז): "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", ודרשו חז"ל (מנחות לז ע"א): 'ידכה' - יד כהה, חלשה, שהיא היד השמאלית. אבל השמאלי, מניח את התפילין על ידו הימנית שהיא ידו הכהה. (סימן כז ס"ו)
כתיבה בימין ומלאכה בשמאל - מי שכותב בימין וכל מלאכתו עושה בשמאל, הרי הוא ימני ומניח תפילין על יד שמאל. (סימן כז ס"ו) [והטעם בזה, שנאמר: "וקשרתם לאות על ידך", וסמוך לזה נאמר "וכתבתם", ודרשו חז"ל שביד שכותב, בה הוא קושר את התפילין על ידו האחרת. (משנ"ב סקכ"ז)] ומכל מקום טוב להחמיר לאחר התפילה, להניח את התפילין של יד גם ביד ימין. ויהפוך את הבית, באופן שהיו"ד של הקשר תהיה לצד הלב ולא לצד חוץ. והוא הדין להיפך באדם שכותב בשמאל ומלאכתו בימין, שמניח על יד ימין, וטוב שיחמיר כנ"ל. (ה"ב ב קט)
מיושב או מעומד - מנהג בני ספרד להניח תפילין של יד בישיבה ושל ראש בעמידה, כמבואר בזוהר הקדוש. ואם אין לו אפשרות לשבת, יניח גם של יד מעומד. ובני אשכנז נוהגים להניח של יד ושל ראש מעומד. (סימן כה סי"א. ג קלד, קלז)
מיקום הנחת תפילין של יד - הוא על הזרוע בבשר התפוח שבין המרפק לכתף, בחצי הסמוך יותר למרפק, ויזהר שלא יעלה למעלה מזה אפילו כלשהו, ויטה מעט לכיוון הלב, שנאמר: "והיו הדברים האלה על לבבך". (סימן כז סעיפים א, ז)
הברכה וההידוק - אחר שמיקם את התפילין במקומו הראוי, יברך: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להניח תפילין", ומיד יהדק הקשר היטב שלא יזוז. (סי' כה ס"ח. ג צב, קסח)
כשמברך, ישים לב לומר "לְהָנִיח תפילין", בקמץ ונו"ן רפויה ולא בפתח ודגש. כי "להנּיח" בפתח ונו"ן דגושה, היינו לעזוב ולהניח את התפילין בארון. (סימן כה ס"ז. ג פז)
כשמהדק את התפילין על ידו, ישים לב שהרצועה לא תתהפך. וכמו כן ישים לב שהתפילין יהיה מונח היטב על בשרו. ומי שידו צרה ומחמת כן התפילין זז ממקומו, אזי לאחר שהידק את התפילין, יכרוך את הרצועה על התיתורא [החלק האחורי שמתחתיו עוברת הרצועה] וימשכה על ידו, כדי לחזקו שלא יזוז. (סימן כז משנ"ב ס"ק לב)
יו"ד של הקשר - הקשר שנמצא קבוע בתפילין של יד, נקרא יו"ד, ויזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפילין, מפני שהזוהר הקדוש מחמיר בזה. (סימן כז ס"ג)
אין צורך לכרוך את הרצועה סביב הבית של התפילין, כדי להדק את היו"ד לקשר, ודי לקשור ולהדק את היו"ד עם הבית בגיד קבוע. וכן המנהג פשוט אצל בני אשכנז. (שלמי צבור, קונטרס היחיאלי, וכמנהג המקובלים של יוצאי ארם צובא. שו"ת יביע אומר חלק ט סימן קח אות כ)
לאחר שהידק היטב את התפילין על זרועו, יכרוך שבע כריכות על ידו, ויעביר את הרצועה בין אצבעותיו שלא יפתחו הכריכות, עד סיום הנחת תפילין של ראש. (ג קמא)
זמן הוצאת תפילין של ראש מהכיס - לא יוציא את התפילין של ראש מכיסן, אלא רק לאחר שהידק את התפילין של יד בזרוע. (סימן כה סעיף יא)
מיקום הנחת תפילין של ראש - מתחילת שורשי השיער ולמעלה מול המקום שבין העיניים, ויקפיד שלא ירד אפילו כלשהו על המצח. ומה שנשאר תלוי מעט באויר כנגד שורשי השיער, אין בכך כלום, שאי אפשר שכל התפילין יהיה מונח על העור ממש. והקשר שמאחור שבצורת אות דל"ת, יהיה מונח בסוף הבליטה שמאחורי הראש, באמצע ולא יטה לצדדים כלל. ויעביר את הרצועות על כתפיו אחת מימין ואחת משמאל. (סימן כז סעיפים ט, י, יא. ג קמז. ה"ב ב ק, קכז)
ויש ללמד בכל זה את ההמון שאינם בקיאים בהנחת התפילין במקומן בדיוק, ופעמים שיורדות התפילין על המצח או זזות לצדדים, וגם של יד אינן במקומן כראוי, ויורדות או עולות מדי, ומבטלים מצות תפילין, וגם ברכתם לבטלה. (ג קעג)
לאחר מכן יכרוך את הרצועה של יד שלוש כריכות על אצבעו האמצעית [האמה], ותחילה יכרוך על הפרק האמצעי של האצבע, ואחר כך יכרוך עוד שתי כריכות בפרק התחתון, ואת יתר הרצועה שנשארה, יכרוך על גב ידו. (סי' כז ס"ח. ג קמה, קמז)
קופסה על של יד - יש נוהגים בסיום הנחת התפילין לגמרי, לכסות התפילין של יד בקופסה, כדי לשמור על הריבוע שלא יתקלקל ולא ישתפשף. (שו"ת יבי"א ח"ח סימן ד)
קרח - אדם שהקריח ואין לו שיער, יניח במקום שבו היו לו בתחילה שורשי שיער. וכן מי שלא צמחו לו שערות בראשו מעל המצח, יניח כשאר בני אדם. (ה"ב ב קכה)
ברכה על של ראש - מנהג בני אשכנז שמלבד מה שברכו על של יד "להניח תפילין", מברכים גם על של ראש בלחש "על מצות תפילין". ולאחר שמהדק על הראש, אומר: "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". אבל בני ספרד, מברכים רק "להניח תפילין" על של יד, ופוטרים בה של ראש. (ג צד)
גבס - מי שיש לו גבס בפס ידו עד המרפק, מניח תפילין בברכה על הזרוע ואת הרצועות יכרוך על הגבס. אבל אם יש לו גבס למעלה מהמרפק, יניח את התפילין על הגבס בלי ברכה, ויברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין". [שהתפילין צריכות להיות על הבשר ממש שלא יהיה דבר חוצץ ביניהם, אבל ברצועות אין זה מעכב. (סימן כז ס"ד)] ויכסה את התפילין של יד, שלא יטעו שאפשר להניח לא על היד ממש. (ג קעח, קפ)
תחבושת - מי שיש לו תחבושת על ראשו ואי אפשר להוציאה, יניח את התפילין על התחבושת, ויכסה בטלית שלא יטעו שאפשר להניח לא על הראש ממש. ואם הוא מבני אשכנז, לא יברך על של ראש. (ג קפד. הרמ"א סימן כז ס"ה)
שכח לברך - מי ששכח לברך על התפילין, אינו צריך לחלצן כדי לברך, אלא ימשמש בהן ויברך. מכיון שהמצוה נמשכת כל זמן שהתפילין מונחות עליו. (ג צד)
הפסק - אין להפסיק בשום דיבור או מעשה בין הנחת תפילין של יד לשל ראש. ואם טעה ודיבר דברים שאינם מענין התפילין, כשיניח תפילין של ראש, יברך "על מצות תפילין". אבל אם דיבר מענין התפילין [כגון שראה שהרצועה של ראש קטנה עליו ואמר למשהו להרחיבה], או שטעה וענה קדיש או קדושה, אינו מברך. (ג קט, קיג, קל)
אם התחיל להניח תפילין של יד, וראה שהשליח ציבור מתקרב לאמירת הקדיש, ואם יכרוך שבע כריכות, לא יספיק לגמור להניח גם של ראש ולענות לקדיש, רשאי שלא לכרוך את הכריכות על היד, ויקפיד רק להדק היטב את התפילין בזרוע, ומיד יניח תפילין של ראש, ויענה לקדיש, ולאחר מכן יכרוך את שבע הכריכות. (ג קכב)
הנחת תפילין על תוספת שיער
שאלה: הסובל מנשירת שיער שהדביקו לו תוספת שיער על ראשו, וכידוע כי תוספת זו נדבקת בדבק רפואי מיוחד ונראית טבעית לחלוטין כשיער אמיתי ממש ואינה יוצאת כלל, ופעם בחודש לערך שגדל שערו הטבעי, מוריד הספר את התוספת באמצעות חומר מיוחד, ומספר את שער ראשו, ולאחר מכן חוזר ומדביק את התוספת כבתחילה. האם רשאי אדם זה להניח תפילין של ראש על שיער זה, או שיש בזה איסור משום חציצה?
תשובה: כיון ששערות אלו דבוקות היטב לראשו וחפץ בהן, אין בהן משום חציצה. (אגרות משה, אבני שוהם, הרה"ג גבריאל טולידנו בקובץ אסיא, נטעי גבריאל, פסקי תשובות ועוד) ובצירוף דעת הרשב"א ועוד, שאין דין חציצה בתפילין של ראש כלל ויכול להניחם על הכובע, אף שלכתחילה מרן השלחן ערוך החמיר בזה. (סימן כז ד, ה. שו"ת חלקת יעקב, שו"ת מעין אומר. ועי' יחוה דעת ח"ב ס"ב. הרה"ג רבי יצחק לוי שליט"א.)
היסח הדעת
החולץ תפילין על דעת לחזור ולהניחן, אינו צריך לברך עליהן שוב, אבל אם חלצן ונכנס לבית הכסא, אף שהיה בדעתו לחזור ולהניחן, חוזר לברך שוב. שמכיון שאסור להכנס עם התפילין לבית הכסא, הרי זה נחשב כהיסח הדעת והפסק. (ג קנד)
אם זזו התפילין ממקומן, כשמחזירן למקומן, אינו צריך לחזור ולברך. (ג קנו)
המניח תפילין פעם נוספת במשך היום, כדי ללמוד עימהן וכיוצא, מברך על הנחתן, ואפילו אם מניחן כמה פעמים ביום, מברך בכל פעם שהסיח דעתו מהם. (ג קנד)
ויש להבין, מה ההבדל בין הנחת תפילין לנטילת לולב, שהנוטל לולב בחג הסוכות וברך עליו, ורוצה שוב ליטלו במשך היום, אינו מברך שנית, ואילו בתפילין, בכל פעם שמניחן במשך היום, צריך לחזור ולברך עליהן? ויש לומר, כי בלולב מאחר שנטלו והגביהו פעם אחת, יצא ידי חובת המצוה ואינו מקיים עוד מצוה בכל רגע שאוחז עוד בלולב, לכך גם אינו מברך כשנוטלו שוב, שהרי אין שום מצוה בנטילה זו, לא כן בתפילין שבכל רגע שהן עליו, הוא מקיים עוד מצוה ועוד מצוה, ולא רק בתחילה כשקשר אותן מקיים מצוה, ומאחר והמצוה מתמשכת, גם אם הורידן ולאחר זמן חזר והניחן, עליו לברך, כי סוף סוף מקיים מצוה בכל רגע שהן עליו.
תפילין של רבינו תם
כתב מרן בשלחן ערוך (סימן לד ס"ב): ירא שמים יניח שתי זוגות תפילין, זוג אחד כשיטת רש"י כפי מנהג רוב העולם, והזוג השני כשיטת רבינו תם.
באור הדברים: ישנה מחלוקת בפוסקים בסדר כתיבת והנחת ארבע הפרשיות בתוך התפילין, לדעת רש"י, הרמב"ם ועוד, סדר הפרשיות כדלהלן: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע. ולדעת רבנו תם ועוד, הסדר כך: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע ישראל. ומנהג העולם כשיטת רש"י והרמב"ם. אך מאחר שרבים פוסקים גם כשיטת רבנו תם, ולדעתם התפילין של רש"י הן פסולות, וכן לדעת רש"י, התפילין של רבנו תם הן פסולות. על כן, ירא שמים יצא ידי חובת שניהם, ובתחילה יניח של רש"י, ולאחר התפלה יניח של רבנו תם בלי ברכה, ויקרא עימהן פרשיות 'שמע ישראל', 'והיה אם שמוע'. ויכוון שיוצא ידי חובה רק באותם התפילין שהם האמת, והזוג השני הוא כרצועות סתם. (סימן לד סעי' א, ב. ג שעו)
נשוי - המנהג הרווח שלא להניח תפילין של רבנו תם, אלא מי שהוא נשוי. (ג שצ)
הפסק - גם כשמניח תפילין של רבנו תם, לא ידבר מתחילת ההנחה של יד עד סיום ההנחה של ראש. ואולם אם שמע קדיש או קדושה בינתיים, יענה. (ג שצו)
תפילין בלילה
אסרו חכמים להניח תפילין בלילה, מחשש שמא יישן ויפיח בהם. ואם שכח להניחן כל היום ונזכר בבין השמשות, יניח ויברך, אבל לאחר צאת הכוכבים לא יניח כלל. (ג רכג, רכז) וחייב לשוב בתשובה ולהתחרט על מה שעבר עליו יום אחד בלא הנחת תפילין. ולבד מזה, יחזור וישנן היטב את הלכות תפילין, ושב ורפא לו. (ג מב)
בעל תשובה
מי שלא היה מניח תפילין, ועתה ברוך ה' חזר בתשובה והתחיל להניח, עליו להתחרט על כל אותן שנים שלא הניח בהן תפילין, ויקבל על עצמו להבא שלא יחסיר להניחן אפילו פעם אחת, וישנן היטב את הלכות תפילין, ובפרט אם יזכה את האחרים לעודדם ולשכנעם בנועם לקיים מצוה זו כהלכתה, אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא, שזכה ונעשה ממצדיקי הרבים, ושב ורפא לו. וטוב שיניח מכאן ולהבא גם תפילין של רבינו תם.
בתי התפילין והרצועות
בתי התפילין - הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעים, ומכל מקום אם השתפשף מעט מהזויות, הרי זה כשר, אך טוב לרבעם. ואם נעשה עגול, הרי זה פסול. (ג שמז, שמח) והמנהג לצובעם בצבע שחור, אך אין זה מעכב. ולכן אם נקלף קצת מהצבע, הרי הן כשרות. וטוב שיצבעם שוב בדיו שחור המיוחד לתפילין. (ג שמד)
רצועות - הלכה למשה מסיני לצבוע את הרצועות בצבע שחור מבחוץ. ואם התקלף הצבע, כמו שמצוי במקום הידוק הקשר של יד, צריך לחזור ולצבען. (ה"ב ב תצ)
רוחב הרצועה, ס"מ 1. ואם הצטמצמה מעט, ואין לו תפילין אחרות, אם רוחבה עדיין 9 מילימיטר, יניחם בברכה, [כי יש ספק ספיקא, שמא די ב-9 מ"מ, ושמא אין הגודל מעכב כל כך.] אבל בפחות מזה, יניחם בלי ברכה. (סימן כז סי"א. ה"ב ב קלה)
אכילה עם תפילין
לא יאכל עם התפילין סעודת קבע, אבל אכילת עראי, מן הדין מותרת, ובפרט כשהוא נשאר ללמוד עם התפילין, שבודאי יש להקל לו. (סימן מ ס"ח. ג תצז)
שינה עם התפילין
בהיות שצריך האדם לשמור את גופו נקי כאשר התפילין עליו וכנ"ל, לכן אסור לישון כשהתפילין מונחות עליו, שמא יפיח בהן. (סימן מד)
תפילין שנפלו מידו
מי שנפלו התפילין מידו לארץ, צריך להתענות יום אחד. אולם אם על ידי התענית ימעט בעסק התורה או שהוא שכיר וימעט ממלאכת בעל הבית, או שקשה עליו התענית מאוד, יפדה את התענית בשווי סעודה אחת, ויתן את המעות לצדקה. ועל כל פנים, אם נפלו התפילין מידו כשהיו בכיסויים, די לתת מעט לצדקה. (ג תקח)
כיס נאה לטלית ותפילין
ראוי לכל אדם לייחד כיס יפה ומהודר לטלית ולתפילין. וכתב בספר חסידים (סימן קכט): "כבד את ה' מהונך", אתה קונה ארגז לשמור כסף וזהב שלך, יותר יש לך לקנות ארגז נאה להצניע את ספריך ותפיליך. "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות, אתרוג נאה, לולב נאה, סוכה נאה, וטלית נאה, וכן תעשה לכל חפצי ה'. ע"כ.
כיס התפילין שבלה
כיס שבלה, אינו חייב גניזה, כי אינו נחשב תשמיש קדושה, אלא תשמיש של תשמיש קדושה. שהתפילין הם הקדושה, ומונחים בקופסה, והקופסה בכיס. (הלכה ברורה ז תסב, תע)