אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער ההלכה › ההכנות לשינה

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · ההכנות לשינה

פרטי דינים השייכים לערב

איך אומרים קריאת שמע שעל המטה?

יכוון היטב בקריאת שמע שעל המטה לקוראה כהוגן מילה במילה, כי יש בה סודות גדולים, וגורם שמחה גדולה בשמים, ויכוון שקורא על דעת 60 המלאכים הסובבים את כסא הכבוד, כמו שנאמר (שיר השירים ג ז): "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל". והמכוון היטב, לוקחים המלאכים את האותיות ומזמרים בהם כל הלילה, וזוכה שנשמתו עולה לשוט בארץ החיים. (זוהר מדרש הנעלם לך לך דף כה)

ברכת המפיל בשם ומלכות

בקריאת שמע שעל המטה מברכים ברכת המפיל בשם ומלכות, וישתדל שלא לדבר דברים בטלים לאחר מכן. ואולם אם הוצרך לשתות, יברך וישתה בלי שום חשש. וכן אם הוצרך לבית הכסא, יטול ידיו ויברך אשר יצר. וכמו כן, מותר לדבר על לב הילד ולהרגיעו אם הוא בוכה, וכן אם יש לו צורך לדבר על לב אשתו ולפייסה, בודאי מותר הדבר ללא חשש, והמחמיר בזה, יוצא שכרו בהפסדו שמצער את אשתו ובניו. ובכל אופן גם אם דיבר דברים בטלים ללא צורך, אין ברכתו לבטלה. וכבר כתב הגאון בעל דברי חיים מצאנז, שמוטב לברך ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות אפילו אם יפסיק בדיבור פעמים רבות, ולא יבטלה אפילו פעם אחת מחשש שמא יפסיק לדבר בין הברכה לשינה. ויש הקוראים את כל נוסח קריאת שמע שעל המטה, ואחר שמסיימים את דיבוריהם, מברכים ברכת המפיל וישנים. (חזו"ע ברכות תק. פס"ת ב תתקפז)

מבואר בגמרא (ברכות ס ע"ב) שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה (ברכות יב ע"א), על כן צריך לברכה בשם ומלכות ככל שאר הברכות. וכן פסקו התוספות, הרמב"ם, רבנו שמעיה, רבנו שמשון מקוצי, ארחות חיים, כל בו, הרא"ה, המאירי, המרדכי, הרא"ש, אבודרהם, והבית יוסף (סימן מו) שצירפה לחשבון מאה ברכות. וכן פסקו רבים מהאחרונים, כנסת הגדולה, חיי אדם, הגר"א, אליה רבה, ברכת אברהם, קרן לדוד, תפלה לדוד, בירך את אברהם, רבי יצחק פלאג'י, משנה ברורה, תשורת שי, אשל אברהם, משיב הלכה, נתיבי עם, בנין דוד, לחמי תודה, עמק יהושע ועוד. ומבואר ברבים מהפוסקים שאין איסור מן הדין לדבר אחר ברכת המפיל, וכמו שכתבו אבודרהם, לקט יושר, פתח הדביר, מאורי אור, פרי השדה, התעוררות תשובה, באר משה, הליכות שלמה אוירבך, רבבות אפרים, ציץ אליעזר, נחלה לישראל, ויברך דוד, אמת ליעקב קמינצקי, שרגא המאיר, קנין תורה ועוד, כי אין ברכת המפיל כברכת הנהנין שהמפסיק בין הברכה להנאה ברכתו לבטלה, שהרי אנו מפסיקים בין ברכת המפיל לשינה בפסוקי רחמים כברכת כהנים, יושב בסתר עליון ועוד. וכמבואר בירושלמי ובשלחן ערוך. וכן כתב ערוך השלחן, שבודאי אין איסור להפסיק בדיבור בין ברכת המפיל לשינה כמו בברכות הנהנין, משום שאין השינה ביד האדם, אלא ברכה זו חיובית על השינה, ולכן צריך לקרבה לשינה כל מה שאפשר.

וכתב בספר מאורי אור, ומה שכתב הרמ"א שאין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע, היינו קביעות סיפור דברים, אבל נהגו להקל בשתיית מים וסיפור צרכיו, ואין להקפיד אפילו אם נמשך הרבה בדברים, משום שברכת המפיל אינה כשאר ברכות הנהנין, רק ברכת שבח בצרכי העולם ותיקונו, שהרי אין מברכים על הנאת השינה אלא על הטובה למנוחת הגוף. ובספר זכרו תורת משה כתב, שאף על פי שטוב לקיים דברי הרמ"א שלא לדבר אחר קריאת שמע, מכל מקום רוב בני אדם אינם משגיחים כלל על חומרה זו שאינה מן הדין, ובפרט אם שואלים אותו איזה דבר, בודאי שמותר לענות, ואפילו בעל נפש אין צריך להזהר בזה. צא וראה מה כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם: "הברכה שאינה קשורה לברכת הנהנין של מאכל ומשקה וריח, היא הברכה שלפני השינה, המפיל חבלי שינה, שהיא מתאימה לזמן ולמצב. ויש לברכה בבית הכנסת בתחילת הלילה עם תפלת ערבית, כי היא חובה לפני השינה, ואפשר שישכחה".

ומעתה, מה שכתב הבן איש חי, שאף על פי שברכת המפיל נתקנה לאומרה בשם ומלכות, וכן צריך להיות על פי רבנו האר"י, מכל מקום יש נוהגים לאומרה בלי שם ומלכות מחשש שמא יהיו מוכרחים להפסיק בין הברכה לשינה. ונראה שכל אחד יעשה כמנהגו בזה, והמברך בשם ומלכות, ישתדל מאוד שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה. ע"כ. לפי האמור אין זה מוכרח, שאין לנו לעזוב דברי הש"ס וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ולהתלות בסברות של יחידים שאין להם יסודות מוצקים בהלכה. ואין לחוש לאיסור הפסק בין הברכה לשינה, עד כדי להפסיד מכל וכל את הברכה שתיקנו לנו חז"ל, וכמו שכתב הגאון בעל דברי חיים מצאנז הנ"ל והזהיר לברך בכל אופן בשם ומלכות. והמברך, יתברך בכל הברכות שבתורה. (חזו"ע ברכות תק)

ברכת המפיל בשם ומלכות גם לאחר חצות

גם ההולך לישון אחר חצות לילה [בקיץ בערך: 12:40, ובחורף בערך: 11:30], מברך ברכת המפיל בשם ומלכות ללא חשש. כן הורה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א, שכן הוא פשט הגמרא והפוסקים בלי ספק שצריך לברך בשם ומלכות, כי כל הלילה זמן שינה הוא. כן מבואר מהראב"ד והמאירי ועוד. וכן פסקו מרן החיד"א, תפלה לדוד, משנה ברורה, תשורת שי, קרן לדוד, אשל אברהם, משיב הלכה, בנין דוד, עמק יהושע, דרכי חיים ושלום, תשובות והנהגות ועוד. (כן כתב בתשובה בכתב יד בשו"ת יחוה דעת חלק ז. ה"ב יב רסד. פס"ת ב תתקפו. ועיין היטב בחזו"ע ברכות תק, תקיב.)

נשים, קטנים - הנשים חייבות בקריאת שמע וברכת המפיל בשם ומלכות. וכן יחנך את בניו הקטנים, אף שברור לו שידברו דברים בטלים לאחר מכן. (חזו"ע ברכות תקיב)

הנחת הבגדים

לא יניח את בגדיו תחת ראשו וישן עליהם, שדבר זה גורם לשכחה. אבל הישן על כרית, רשאי לתת את בגדיו תחת הכרית. (א רכד)

לא יניח את נעליו תחת המטה כנגד ראשו. (החיד"א, מהר"ם שיק. א רכד)

כיפה - טוב שיכסה את ראשו בכיפה גם בשינה. (א רלט)

טלית קטן

כתב רבנו האר"י ז"ל, יש להקפיד לישון עם טלית קטן. ודבר זה מועיל גם כסגולה להנצל ממקרים רעים (פס"ת ב תתקצה). ועל הכל מרוויח, שכיון שהטלית עליו, הרי כל רגע שאחר עמוד השחר אף שעדיין הוא ישן, מקיים מצות ציצית. (עיין חזו"ע סוכות עמוד רב)

ישן לבד בבית

בית הנמצא בגבול העיר, אסור לישון שם כשהוא לבדו יחידי. ובמקום צורך, ידליק מנורה קטנה בחדר הסמוך, כדי שיהיה קצת אור בבית. והנכון, שבכל מצב ישאיר אור דלוק, אף אם ישן יחידי בבית שבתוך העיר. (ח"ג תרסז)

איסור שינה על הגב או על הבטן

איסור חמור מאוד לאיש לישון על הגב או על הבטן, ואין הבדל אם ישן על מיטה או ספסל, על כן לא יישן אלא כשמטה עצמו מעט לצד. והרואה את חבירו ישן על הגב או הבטן, יעירהו משינתו, ואין בזה חשש גזל שינה, שהרי רבי יהושע בן לוי קילל את מי שישן כך (ברכות יג ע"ב, נדה יד ע"א), נמצא אפוא שעושה חסד עם חברו שמעירהו ומציל אותו מקללה חמורה של חז"ל. (רמב"ם הלכות דעות פ"ד ה"ה, שו"ע אבן העזר סימן כג ס"ג. משנ"ב סימן רלט ס"ק ו. פס"ת ב תתקצב)

על איזה צד עדיף לישון?

טוב לבריאות הגוף לשכב בתחילת השינה על צד שמאל ובסוף על צד ימין. כי הכבד בצד ימין והקיבה בצד שמאל, וכאשר יטה על צד שמאל, אזי יהיה הכבד על הקיבה ויחממה בחומו ובזה יתעכל המזון מהרה, ואחרי שהתעכל המזון ראוי להטות על צד ימין, כדי שתנוח הקיבה וירד פסולת המאכל. ולא יתהפך מצד אל צד פעמים הרבה. (רמב"ם דעות פ"ד ה"ה, קיצור שלחן ערוך סימן עא ס"ה)

מיעוט שינה

שינת האדם בלילה אין לה שיעור קבוע, והכל לפי בריאות האדם. ואדם בריא, די לו לישון כשש שעות. ולא ירבה בשינה יותר ממה שצריך לבריאותו, כי שינה מרובה לצדיקים, רע להם ורע לעולם, מפני שאינם עוסקים בתורה. (סימן רלח משנ"ב סק"ב)

שתיה באמצע הלילה

המתעורר משנתו בלילה והוא צמא, רשאי לנקות ידיו בשמיכה או בבגד שהוא, ויברך על המים וישתה. ואמנם יקפיד שלא לגעת בידיו במים אלא בכוס, מפני הרוח רעה ששורה על ידיו. ואם יכול ליטול ידיו קודם, תבוא עליו ברכה. ואם הגיע זמן עמוד השחר יטול ידיו עם ברכה, ואחר כך יברך על המים וישתה. ואם חוזר לישון, אזי בקומו משנתו בבוקר, שוב יטול ידיו אך לא יברך. (א שנ)

המתעורר בלילה והוצרך לבית הכסא וחוזר לישון מיד, ישטוף ידיו ויברך אשר יצר. ואם קשה לו לשטוף את ידיו, ישפשפם בבגד שהוא, ויברך אשר יצר. (א שנה)

המתעורר משנתו ושומע קול רעמים, ישפשף ידיו בשמיכה, ויברך: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שכוחו וגבורתו מלא עולם". (א שנט)

וכמו כן, הגר בסמוך לבית הכנסת, והתעורר משנתו ושמע פתאום קדיש או ברכה, ישפשף ידיו בשמיכה ויענה עמהם. (א שנח)

שכל כוונותיו יהיו לשם שמים

כתב המאירי (עירובין סה ע"א): אף על פי שאדם צריך להזהר שלא להיות רודף אחר תענוגי העולם הזה, מכל מקום כל שמכוון בהם לתכלית נכבד, כגון שתהיה דעתו צלולה, לא לכוונת הנאה וזוללות ורוב הנאה, תבוא עליו ברכה. ע"כ.

וכתב מרן השלחן ערוך (סימן רלא): "בכל מה שיהנה האדם בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כמו שאמר שלמה (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו". ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה, והשתיה, וההליכה, והישיבה, והקימה, והשיחה, וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת הבורא או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאת גופו, אינו משובח, אלא יתכוון שיאכל וישתה כדי חיותו, כדי לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו, אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות, לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא עייף ויגע וצריך לישון כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משובח, אלא יתכוון לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה, לצורך הבריאות שלא תיטרף דעתו בתורה ממניעת השינה. וכן לא יעשה להשלים תאוותו או להנאת גופו, שהרי זה מגונה, ואפילו התכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו, אינו משובח, אלא יתכוון שיהיו לו בנים לעבודת בוראו. וכן בשיחה, אפילו לספר בדברי חכמה, צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר, חייב אדם לתת עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שִׂכְלוֹ. וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך, יעשהו, ואם לאו, לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד".

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

סוף הספר

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה