אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער ההלכה › דיני החוטים וקשירתם

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · דיני החוטים וקשירתם

הטלית וכנפותיה

טוויה לשמה [עשיית החוט לשמה]

צריך לטוות את חוטי הציצית "לשם מצות ציצית", ואם לא טווה אותם לשמה, הרי הם פסולים. לכן לא יקח ציצית או חוטים סתם הנמכרים בשוק לעשות מהם ציציות, אלא יקח חוטים עם הכשר שנעשו כהלכה. (סימן יא ס"א. ב ר)

עבודת יד - טוב ונכון לקחת חוטי ציצית שנטוו בעבודת יד, על ידי אדם ירא שמים שעשאם "לשם מצות ציצית", ולא חוטים שנעשו במכונה. ואמנם המיקל לקחת חוטי ציצית שנטוו במכונה, ובתחילת הפעולה הקפיד המפעיל לומר "לשם מצות ציצית", יש לו על מה שיסמוך. (ב רו)

מקום הנקב בכנף

מקום הנקב בכנף, (שבזה יצא לכל הדעות): מודד ארבעה ס"מ משפת הבגד באורכו וארבעה ס"מ ברוחבו, ועושה את הנקב בתחילת הס"מ החמישי, וישתדל שיהיה כל הנקב בס"מ החמישי. ולא ינקוב למעלה משש ס"מ, שמקום זה אינו נחשב כנף אלא בגד, והתורה אמרה "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם". וכן לא ינקוב למטה מ-3.5 ס"מ, שזה נחשב תחת הכנף, והתורה אמרה "על הכנף". (סימן יא ס"ט. ב רכה. ה"ב א רנז)

סדר קשירת הציציות בטלית:

ראשית יש לדעת, כי בחנויות לתשמישי קדושה ניתן לקנות טלית עם חוטי ציצית הקשורים בה כהלכה. ואולם לחפצים לטרוח על המצוה ולקשור את הציציות בעצמם, נבאר להלן את אופן קשירתן כדת וכדין.

לשם מצות ציצית - קודם שיתן את חוטי הציצית בחור הכנף, יאמר בפיו: "הריני נותן ציציות אלו לשם מצות ציצית". ובדיעבד אם לא אמר בפיו אלא כיוון בלבו שנותן לשם מצות ציצית, הטלית כשרה. (ב רב)

אם קשר הציציות ולא כיוון בנתינתן בטלית לשם מצות ציצית, לא יתעטף בה. ואם אין לו טלית אחרת עתה, רשאי להתעטף בה, אך לא יברך עליה. (סימן יד ס"ב)

סדר הקשירות - לאחר שאמר: "הריני נותן ציציות אלו לשם מצות ציצית", יקח ארבעה חוטים, ואחד מן החוטים יהיה ארוך יותר, כדי שיכרוך בו וכדלהלן. ויכניסם בחור הכנף עד אמצע החוטים, וכך יקבל לפניו שמונה חוטים, ארבעה מכאן שווים, וארבעה מכאן ששלושה מהם שווים ואחד ארוך יותר. וטוב שאת ארבעת החוטים השווים יקשרם בקשר קל יחד, כדי שבגמר קשירת הציציות, יהיה לו סימן שאלו הארבעה הם מצד אחד, ויועיל לו, כמבואר בהרחבה להלן.

לאחר שנמצאו לפניו ארבעה חוטים מכאן וארבעה מכאן, יקח ביד אחת את הארבעה שבצד זה, וביד השניה את הארבעה שבצד האחר, ויקשרם שני קשרים זה על גבי זה. ואחר כך יקח את החוט הארוך ויכרוך בו שבע כריכות [ליפופים] סביב שבעת החוטים, ושוב יקח את הארבעה שמכאן והארבעה שמכאן ויקשרם שני קשרים ויכרוך שמונה כריכות, ושוב יקשור שני קשרים כנ"ל. ויכרוך אחת עשרה כריכות, ושוב יקשור שני קשרים. ויכרוך שלוש עשרה כריכות, ושוב יקשור שני קשרים. נמצא שבסך הכל יהיו: חמשה קשרים כפולים, ושלושים ותשע כריכות. [ויש נוהגים לכרוך י' כריכות, שני קשרים. ה' כריכות, שני קשרים. ו' כריכות, שני קשרים. ה' כריכות, שני קשרים. בסך הכל: 26 כריכות. וכשהחוטים קצרים, יכרוך כך.] (ב ריח, רכ)

אופן הכריכות - מנהג בני אשכנז ללפף את החוט הארוך סביב שבעת החוטים כנ"ל, אבל מנהג בני ספרד להכניס את ראש החוט הארוך בתוך הכריכה ולאדקו, כדי שיתקיימו ויתחזקו הכריכות. (מהר"י אבוהב, מאמר מרדכי. ה"ב א ער)

אורך החוטים - לאחר כל הכריכות והקשירות, צריך שיהיה אורך החוטים [משתי הקשירות העליונות עד סוף החוטים.] לפחות, י"ב גּוּדָלִים [גּוּדָל = 2 ס"מ]: 24 ס"מ. (יא ס"ד. ב רכ)

לא תניף עליהם ברזל - אם החוטים ארוכים מדי, רשאי לחותכם, אך טוב שלא יחתוך בסכין אלא ינתקם בשיניו. מפני שמצות ציצית מאריכה ימיו של אדם, ולא נכון לתת סכין שמקצר ימים על דבר שמאריך ימים. וכמו שציותה התורה לגבי המזבח: "לא תניף עליהם ברזל", שהמזבח מאריך ימיו של אדם, ואין בדין שיונף המקצר [הברזל] על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבוא עליו ברזל שכורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות, בגלל שמטילות שלום אמרה תורה "לא תניף עליהם ברזל", המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבוא עליו פורענות (רש"י שמות כ כב). (השל"ה, כף החיים פלאג'י, עוד יוסף חי ועוד. ב רכג)

תליית החוטים - כשתולה את החוטים בכנף, ימשכם לצד רוחב הטלית ויקשור, וכך הקשירה תהיה לצד ולא למטה, כדי שתהיה הציצית נוטפת על הקרן [דהיינו שהחוטים יהיו נושקים ונוגעים לפינת הטלית], שנאמר "על כנפי בגדיהם". ולא ימשכם לאורך הטלית למטה, כי אז תהיה הציצית נוטפת ישיר לכוון הקרקע בלי לגעת בקרן. (סימן יא סט"ו. ב רכה)

העברת החוטים

מותר להעביר את חוטי הציצית מטלית לטלית אחרת, ואפילו מטלית גדול לטלית קטן, ובלבד שיתלה את החוטים מיד בטלית השניה, ולא ישהה זמן רב. כי חוששים שמא יפשע ולא יטיל את הציציות בטלית השניה כלל. (רב אחאי גאון, נימוקי יוסף ועוד, ה"ב א שלב. ב רפו)

אין להסיר את חוטי הציצית, כשאין בכוונתו ליתנם בטלית אחרת, אלא אם כן מסיר את החוטים, כדי לתת בטלית ציציות נאות ומהודרות יותר. (סימן טו ס"א. ה"ב א שלו)

העברת הכנף עם החוטים

אם נחתך הכנף כולו מהטלית עם הציציות שבו, ויש בכנף 6 ס"מ על 6 ס"מ, רשאי לתופרו שוב לטלית. אבל אינו רשאי לתופרו בטלית אחרת, משום שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", דהיינו שיתן את הציצית בכנף שמאותו בגד, וכנף זה לא היה מאותו בגד בשעת שתלה בו את הציצית. (סימן טו ס"ב. ה"ב א שלט) ועוד, משום שנאמר: "ועשו להם ציצית", דהיינו שציותה התורה לקשור את הציציות בטלית, ובזה תהיה כשרה. ולא שתהא הטלית נעשית מאליה, כמו כאן שלוקח כנף מוכן עם ציציות קשורות ותופרו בטלית. ואמנם במקרה הראשון שחוזר ותופר את הכנף באותה טלית, כיון שמתחילה נעשתה הטלית בהכשר, הרי זה כשר. וכיוצא בזה, טלית עם ארבע ציציות שנקרע כנף אחד ונעשה עגול, שבזה נפטרה הטלית ממצוה, כי יש בה עתה רק שלוש כנפות, אם תיקן את הכנף הקרוע וריבעו, אין צריך להתיר את כל הציציות, כיון שבשעה שנתנם בטלית היו בהכשר. (כן דעת רש"י, סמ"ג, נמוקי יוסף, רבנו שמחה, רבנו ישעיה, מהרי"ל, מהר"י מינץ, הרדב"ז, בית יוסף, ועוד הרבה אחרונים. ה"ב א ריז)

נקרע חור הכנף

אם החל להיקרע חור הכנף, אך לא נקרע עד שפת הבגד לגמרי, ועדיין מחובר כלשהו, הרי זה כשר (סימן טו ס"ה. ה"ב א שמח). אבל אם נקרע כולו ונפלו חוטי הציצית עם הקשרים והכריכות, אינו רשאי להחזיר את חוטי הציצית כמות שהם ולתפור את הקרע, אלא יפתח את הקשרים והכריכות ויקשרם שוב מחדש בכנף. (ה"ב א שמ)

המנהג לתפור את סביב הנקב שבכנף, כדי לחזקו שלא יקרע במשך הזמן. וכמו כן נוהגים לחבר חתיכת בד בכל כנף, כדי לחזקו היטב. (סימן יא ס"י. סימן טו ס"ו. ה"ב א רס, שנא)

הכשרים לקשירת הציצית

גוי - חוטי ציצית שתלה אותם הגוי בטלית וקשרם, הטלית פסולה, שנאמר: "דבר אל בני ישראל... ועשו להם ציצית", בני ישראל ולא גויים. (סימן יד ס"א. ב רנב)

אשה - כשרה לקשור את חוטי הציצית לכתחילה. (סימן יד ס"א. ה"ב א שה)

כן דעת רוב ככל הראשונים כמבואר בבית יוסף, וכתב שכן הוא מנהג העולם, והלכה כדבריהם הואיל והם הרוב, וטעם נכון יש להם. וכן הוכיח הרא"ש ממעשה בגמרא (בבא בתרא עד ע"א): יום אחד היה רבי יוחנן מפליג בספינה בים, וראה ארגז שקבועים בו אבנים טובות ומרגליות, והקיפו את הארגז מיני דגים הנקראים כרשא. אחד מהספינה שידע לצלול היטב, ירד להביא את הארגז. נחרדו הדגים ורצו לחתוך את ירכו של הצולל. השליך הצולל חבית של חומץ והבריח את הדגים בריח החומץ, והמשיך לצלול לכיוון הארגז. פתאום יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם: מה לכם עם הארגז של אשתו של רבי חנינא בן דוסא, שעתידה לתת בתוכו את חוטי התכלת של מצות ציצית שתכין לצורך הטליתות של הצדיקים לעתיד לבוא. ע"כ. הרי שאשה כשרה לעשיית ציציות.

בני אשכנז מחמירים לכתחילה שאשה לא תקשור את חוטי הציצית. (הרמ"א שם)

קטן - כשר לעשות ציצית, אם הגדול עומד על ידו, ואומר לו שיעשה "לשם מצות ציצית". כי מאחר והקטן אינו בן דעת, לא חשובה כוונתו שאומר שעושה לשם מצוה, אבל כשהגדול עומד עליו, אז הוא עושה על דעת הגדול ומועיל. (ב רנו)

יש מבני אשכנז המחמירים לכתחילה שקטן לא יעשה ציצית. ואם עשה בקטנותו ועתה גדל, יוצא בה ידי חובתו (באור הלכה שם. ה"ב א שז). וכמו כן, אפשר שהגדול יכרוך את החוליה הראשונה ויקשור שתי קשירות, ולאחר מכן ימשיך הקטן לכרוך ולקשור, אף שאין הגדול עומד על גביו. (ה"ב א דש)

קשירת הציצית בלילה

מותר לכתחילה לקשור את חוטי הציצית בלילה, אף שהלילה אינו זמן ציצית. (יבי"א ח"ח סימן א. ב שלג)

אם נקרעו חוטי הציצית

אם נקרעו כל שמונת החוטים, אך נשאר בכל אחד מהם מעט כדי עניבת כל החוטים יחד, [דהיינו שבכל חוט נשאר כדי לכרוך ולקשור על כל החוטים יחד, שהוא שיעור: 4 ס"מ] הטלית כשרה. ואם נקרעו חלק מהחוטים, די שישאר בכל חוט כדי עניבת החוטים שנקרעו. (סימן יב ס"א ומשנ"ב סק"א. ה"ב א רעט)

חוטים שנקרעו לגמרי ולא נשאר בהם "כדי עניבה" כנ"ל, תלוי הדבר: אם מתחילה כשהכניס את החוטים בכנף, לקח את ארבעת החוטים שמצד אחד וקשרם יחד לאות וסימן שאלו הארבעה הם מצד אחד [וכמו שהתבאר לעיל שטוב לעשות כן], ועתה נקרע אחד מארבעת החוטים שמצד אחד, ואפילו נקרעו כל ארבעת החוטים, הרי זה כשר, מאחר והמשך החוט של אותם ארבעה נמצא בארבעת החוטים האחרים, ושם יש אפילו יותר מכדי עניבה. אבל אם נקרע חוט אחד מארבעה שמצד אחד, וגם חוט אחד מצד האחר, ולא נשאר כדי עניבה אפילו באחד מהם, הרי זה פסול, כיון שיכול להיות ששני חוטים אלו מאותו חוט הם, ונמצא שאין כדי עניבה בחוט. (סימן יב ס"א. ב רכו)

אם לא עשה אות וסימן מתחילה שאלו הארבעה הם מצד אחד, ונקרעו שני חוטים משני הצדדים כנ"ל, ואין באחד מהם כדי עניבה, הרי זה פסול, מאחר ויכול להיות ששניהם מאותו חוט, ולא נשאר בו כדי עניבה. (סימן יב ס"ב. ב רכח)

אם נקרע חוט אחד למעלה במקום הכנסת החוטים בכנף, הרי זה פסול. (ב רכו)

בכל אופן שנקרעו החוטים ונפסלה הציצית, לא מועיל לקשרם או להדביקם ולחברם שוב לחוטים שמהם נחתכו, אולם אם נחתך החוט קודם שתלה אותו בטלית, מותר לחברו לחוט אחר. (ה"ב א רפה)

סודות עליונים - גם אם נקרעו החוטים באופן שהטלית כשרה, טוב ונכון להחליף את החוטים שנקרעו, כי ישנן סודות עליונים ונשגבים במנין החוטים. (חסד לאלפים. ב רכח)

סגולתו של בבא מאיר אביחצירא זיע"א נגד כאב לב

פעם בא לפני מורנו ורבנו רבי מאיר אביחצירא זצוק"ל אדם שהיה חולה בלבו וביקש שיברכהו הרב ברפואה שלימה. יעץ לו רבנו: היה זהיר במצות ציצית! אמת שגם אם ניתק אחד החוטים, הציצית עדיין כשרה, אבל מוטב שתקפיד על החוטים כולם שיהיו שלמים. הבן נא, בציצית ישנם שלושים ושנים חוטים, כמנין 'לב'... כשכל החוטים כראוי, אף הלב פועל כשורה. ("אביר יעקב" עמוד 543)

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה