שער ההלכה · אמירת דברים שבקדושה
קדושים תהיו
נאמר בתורה (דברים כג טו): "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר". מכאן למדו חז"ל, שאסור לומר כל דבר שבקדושה כקריאת שמע, תפילה, דברי תורה וברכות, כשערוותו מגולה, או כשרואה ערוות אדם אחר. ואולם להרהר בדברי תורה, מותר. ועל כן, המתקלח באמבטיה שאין שם בית כסא, רשאי להכניס שם טייפ, כדי לשמוע דברי תורה בעת שמתקלח. אבל אם יש שם בית כסא, אסור אפילו ההרהור בדברי תורה. (סימן עד. ד תרנא, תרע)
לכתחילה לא יקרא קריאת שמע אפילו בפני ערוות תינוק, אבל לברך מותר. מאחר ויש מחלוקת אם יש איסור בתינוק, לכן מחמירים רק בקריאת שמע שצריך בה כוונה יתירה. (ד תרנד)
הפסק בין ליבו לערוה
גם כשהערוה מכוסה, עדיין אינו רשאי לומר דברים שבקדושה כשלבו רואה את הערוה, דהיינו, כשאין הפסק בין לבו לערוה. ולכן אם הוא לבוש חלוק בלבד, צריך לחגור במתניו, כדי להפסיק בין לבו לערוה, ואם לא חגר, אסור לו לומר דברים שבקדושה, ורק להרהר מותר. ובכל אופן, אם הוא לבוש בגד תחתון, מותר לו לומר דברים שבקדושה, שהרי הגומי שבבגד מפסיק בין לבו לערוה. (סימן עד)
גם כשמהדק זרועותיו על גופו, נחשב לו להפסק בין הלב לערוה. ולכן, הישן בחלוקו או כשהוא מכוסה בשמיכה, ונזכר שלא קרא קריאת שמע, ואינו לבוש בבגד תחתון, רשאי לשלב ידיו על גופו תחת לבו ולקרוא. ואולם עליו להקפיד שלא יגע אבר מאבריו בערווה, ולכן צריך לחצוץ בבגד, או ירחיק בין הערווה לירכותיו. (סימן עד סעיפים א, ג, ה)
מותר לאשה להתפלל ולומר דבר שבקדושה, כשהיא לבושה בחלוק בלבד. (סי' עד ס"ד)
הרוחץ בים ולבוש רק בבגד ים, מותר לו לברך כך על מאכל ומשקה [וכמובן בכיפה שעל ראשו], אבל להתפלל כך, אסור, כי בתפילה אנחנו עומדים לפני ה', וכמו שאמרו (צוואת רבי אליעזר הגדול אות יח. ברכות כח ע"ב): "דע לפני מי אתה עומד" לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואין ראוי לעמוד כך (עד ס"ו). וגם בברכת המזון יש להקפיד בזה. (קפג ט. ה"ב ט שנו)
"תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"
(משלי כג כו)
ראשית, יש לדעת כי איסור חמור מן התורה להסתכל באשה שאינה אשתו, בין שהיא פנויה בין נשואה, ועובר על מה שנאמר בתורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ואפילו רק בשערה או באצבעה הקטנה, אסור להסתכל (ברכות כד ע"א). ואמרו חכמים (נדרים כ ע"א): "כל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה". ועוד אמרו (ברכות סא ע"א): "הַמְרַצֶּה [מעביר] מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו, לא ינקה מדינה של גיהנם". ואמרו בתלמוד ירושלמי (ברכות פ"א ה"ה): הלב והעיניים שני סרסורים של החטא, ולכן אמר הפסוק: "תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה", אמר הקב"ה, אם אתה נותן לי את ליבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי ולא תחטא. וכל הכובש עיניו מהעריות, זוכה ומקבל פני שכינה.
וכתב הבית יוסף, לא יהיה האדם קל בעיניו להביט ולראות מהרה קל חיש בכל מקום, שזהו עוון פלילי. ועל כל אדם כשהולך בשוק, להביט למטה כפי האפשר. ואם ראה אשה מרחוק, חייב להעלים מבטו ממנה ולהסתכל לכיוון אחר. (פסקי תשובות א תרב)
חינוך - כשם שחובה על כל אחד מישראל להשמר ולהזהר בענייני קדושה, כך חובה עליו לחנך את ילדיו לאיסור הסתכלות, אף שבדרך כלל בגילם אין זו אלא ראיה לפי תומם. והניסיון מוכיח שהיראה הנקנית בימי הילדות עומדת לעד. (פס"ת א תרד)
אסור לומר דברים שבקדושה כנגד בשר אשה מגולֶה שהדרך לכסותו, אבל אם אין הדרך לכסותו, כפניה וידיה, וראה באקראי, מותר לקרוא. אבל להסתכל בדרך הנאה, הרי זה איסור חמור ועוונו גדול מאוד, כמבואר לעיל שאסור להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה. (ה"ב ה כח)
אסור לומר דברים שבקדושה כנגד טפח [8 ס"מ] מגולה של אשתו שהדרך לכסותו, כשמסתכל בו ממש, אבל אם רואה באקראי, מותר. ואם אין הדרך לכסותו כפניה וידיה, אף אם מסתכל בו ממש, מותר (ה"ב ה כו). והוא הדין כנגד אמו, אחותו, בתו ונכדתו. אבל שאר קרובותיו, דינן כשאר נשים שאסור. (פסקי תשובות א תקצח)
אסור לומר דברים שבקדושה גם בפני בנות קטנות שאינן לבושות בצניעות. ולדעת רבים מהפוסקים דין זה מגיל שלוש שנים ומעלה, ויש אומרים שאין זה תלוי בגיל אלא לפי קטנות גופן שאין דעת בני אדם עליהן. ועל כן, יש להזהר שלא להביא לבית הכנסת בנות קטנות שאינן לבושות כהלכה. ותקנה טובה עשו בבתי כנסת רבים, שלא להביא בנות מגיל שלוש כלל. ובפחות מגיל שלוש, רשאי להביאן בתנאי שאין שום חשש שיפריעו למתפללים, אך אין ענין להביאן. (ד תרסד)
וכאן המקום להאיר אודות בתי כנסת הממנים אשה על ניקיון המקום, ופעמים שהיא באה בלבוש שאינו כהלכה ובגילוי ראש, שבודאי לא נכון שתכנס לבית הכנסת בצורה כזו, ולעבור על רצון ה' בביתו. על כן, חובה קדושה על הגבאים לומר לה, שלפחות בשעה זו, תלבש שמלה וכיסוי ראש, ותבוא עליה ברכה.
אם טעה וקרא קריאת שמע כנגד מקום האסור, יחזור ויקרא שוב. ואם התפלל כך, יחזור להתפלל בתנאי של נדבה, שאם הוא חייב, הרי הוא חוזר, ואם אינו חייב, הריהו מתפלל תפלת נדבה. (ד תרע)
מותר לאשה לקרוא ולברך כנגד טפח ויותר מגולה שלה או של חברתה, שאין דין זה שייך אלא באיש כנגד אשה. (ד תרסט)
הנוסע באוטובוס ונמצאות מולו נשים בבגדי פריצות, רשאי לומר דברי תורה בפיו, ובלבד שיתן עיניו בספר, או שיהפוך פניו לצד אחר, או שיעצום את עיניו. (ד תרסח)
רב הבא לערוך "חופה וקידושין", ולצערנו ניצבת הכלה או מקרובות המשפחה בבגדי פריצות, יַפנה הרב את עיניו מעט לכיוון אחר שלא יראה אותן או שיעצום את עיניו. והנכון להודיע מראש לחתן ולכלה שישימו לב שלפחות הכלה והנשים הניצבות עמה בחופה כאם החתן ואם הכלה, יכסו עצמן כהלכה בטוּל גדול. ומי יתן ויערה עלינו הקב"ה רוח טהרה ממרום ונזכה לעשות רצונו יתברך בקדושה ובטהרה.
מצות חינוך - על כל אב ואם להקפיד שבנותיהם ילכו בבגדים צנועים. והורים המזלזלים בזה, ואינם מורים לבנותיהם את דרך התורה של אמותינו הקדושות, ללכת בצניעות ויראת שמים כיאות לבת ישראל הכשרה, ומניחים לבנותיהם ללבוש בגדים צמודים וקצרים, עתידים ליתן את הדין. שהרי כל מטרת הלבוש היא להצניע את הגוף, והן עושות להיפך, רחמנא ליצלן. ובפרט שאין זה עוון פרטי לעצמה כאכילת חזיר וחילול שבת, אלא היא חוטאת ומחטיאה את הרבים באיסורי תורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", בכל צעד ושעל.
אסור לומר דברים שבקדושה בפני אשה ההולכת בבגדים צמודים המבליטים את הגוף, אף שאין בשרה מגולה, ואפילו היא אשתו וכמבואר לעיל. (פסקי תשובות א תקצז)
"הוי מחשב שכר עברה כנגד הפסדה"
ההולך לקנות חפץ מסוים, ויש לפניו חנות שהמוכרת שבה אינה לבושה בצניעות, ואילו בחנות הרחוקה יותר, לבושה המוכרת בצניעות, עליו לטרוח וללכת לחנות הרחוקה יותר, כדי שלא יכניס את עצמו לניסיון ויכשל באיסור. וכל שכן שעליו לשקול היטב, אם עדיף המקום הזול יותר עם מכשולים באיסורי תורה, או שעדיף לשלם כמה שקלים יותר, אך ישמור על עיניו ומחשבותיו בקדושה ובטהרה. (ד תרעא)
שיער באשה
אסור לברך כנגד שיער של אשה נשואה, ואפילו של אשתו, כיון שהדרך לכסותו כפי שציוותה התורה. ואולם אשה ההולכת בגילוי ראש, אף שעוברת איסור מן התורה, אין איסור לקרוא כנגד שערה, ודינה כבחורות הרווקות שמותר לקרוא כנגד שערותיהן. וכבר התבאר, שכל זה דוקא אם ראה את שערה באקראי, אבל אסור להסתכל ממש, אף שדרכה לגלותו. ובאשתו, אפילו שמסתכל ממש, מותר לקרוא. (סימן עה ס"ב. ד תרנו. ה"ב ה לה)
מותר לאשה נשואה לחבוש בביתה פאה נכרית, ומותר לבעלה גם לקרוא דברים שבקדושה כנגדה. אולם אסור לה לצאת כך לרשות הרבים. כן כתבו רבים מהפוסקים, ומהם: הערוך, מהר"י מינץ, רבי יששכר בער איילנבורג בשו"ת באר שבע, מהר"י קצנלבוגן, הגאון מוילנא, היעב"ץ, החיד"א, ההפלאה, החתם סופר, מהר"ש קלוגר, מהרי"ל דיסקין, מהר"ץ חיות, מהרש"ם, מנחת אלעזר ממונקטש, תפארת ישראל, תורת שבת, לחמי תודה, ישועות יעקב, הרי"ד במברגר אב"ד וירצבורג, הגאון רבי יצחק אבולעפיא אב"ד דמשק, שדי חמד, עטרת זקנים, מהר"א פלאג'י, דברי חיים מצאנז, תשובה מאהבה, יהודה יעלה אסאד, בית יעקב, הרי בשמים, מים רבים, תשורת שי, משיב דברים, נחלת אבות, מקרי דרדקי, חסד לאברהם תאומים, חקל יצחק מספינקא, בית אהרון, בית דוד, וישב יוסף, הסבא קדישא ועוד רבים. והגאון ההפלאה שהיה רבו של החתם סופר עשה חרם עם בית דינו על נשים ההולכות בחוץ עם פאה נכרית. (יבי"א ח"ה אבה"ע סימן ה)
וכבר הוכַח שאף מי שחשב להתיר, בהסתמך על דעת השלטי גבורים, לא הבין נכונה, שהרי המעיין היטב בדבריו, יראה שכל ראיותיו מגמרות שבת, ערכין ונזיר תמוהות מאוד, ואין להן הבנה אלא רק לפי מה שכתב הוא עצמו בכתובות (לב ע"ב) שאשה חייבת לכסות שערותיה לא רק ברשות הרבים, אלא גם בחצר של זמנם שהיתה מיועדת לתשמישי הבית ולא היו מצויים שם גברים כלל. נמצא שרק בחצר התיר, ולא עלה על לבו להתיר ברשות הרבים. וכן הבינוהו גדולי האחרונים כמגן אברהם ומשנה ברורה ועוד. איך שיהיה גם מי שחשב להתיר, לא העלה על דעתו להתיר בכל מיני פאות המצויות כיום כפאת קוקו, שיער מפוזר, פאה ארוכה וכיוצא. וכבר אמר החכם שעל כל מצוה שאדם בא לקיימה, יכול לומר קודם "הריני בא לקיים מצות עשה לישב בסוכה, לשמוע קול שופר, כמו שציונו ה' אלוקינו בתורתו הקדושה, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו", וכאן האשה באה לקיים מצות כיסוי ראש, ותבדוק בעצמה ביושר ובכנות, אם היא יכולה לומר בפה מלא: "הריני באה לקיים מצות התורה לכסות ראשי בפאה, כמו שציונו ה' אלוקינו בתורתו הקדושה, לעשות נחת רוח ליוצרי ולעשות רצון בוראי", האם יכול להיות שהפאה תהיה ציווי ה', בשעה שהיא מטמאת ומושכת את עיני האנשים?! האם הפאה עושה נחת רוח לבורא עולם, בשעה שהיא מכשילה את הרבים, והלוא כל מטרת התורה בכיסוי השיער, כדי שפחות יסתכלו עליה, והיא עושה להיפך, לובשת שיער יותר יפה משערה, היתכן שעושה נחת רוח ורצון הבורא?!
וכתב בשו"ת שבט הלוי וואזנר (ח"ה רז, קצט): "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות, שדעת המקילים הם דעת מיעוט נגד רוב המחמירים, ובמקומות שאי אפשר להעמיד הדת על תילה בזה, סמכו עצמם על מיעוט המקילים. ויש אומרים שגם המקילים לא כיוונו לזה. ולכתחילה אסור לצאת גם בפאה נכרית, אם לא שיש עוד כיסוי על ראשה". וכבר אמרו חז"ל (מכות כג ע"ב): עריות, נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, וקשה להם לוותר על זה, אבל מי שיראת שמים נוגעת אל לבו, יעיין היטב בדברים ולא יסמוך על פלוני ופלוני [לבירור הסוגיא, ניתן לפנות לטל' 05731-70090]. ואם בדברים שאינם אלא ספק וחשש שאולי יש בהם איסור דרבנן, ואולי אין בהם איסור כלל, כפירות היתר מכירה בשנת השמיטה, שאין השמיטה בזמן הזה אלא מדרבנן, וכל כך עושים ומעשים למכור פירות של גויים ביוקר פי כמה וכמה, ואף על פי שרבו המתירים שם על מיעוט האוסרים כמבואר בפוסקים [וכמובא בקצרה בחוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה"], ובכל זאת רבים המה המחמירים ומזילים טבין ותקילין ממשכורתם הדלה לקנות מפירות אלו, אם כן על אחת כמה וכמה בענין זה שלדעת האוסרים הוא איסור תורה. גם כי המציאות היא שהפאה מושכת את עיני הגברים ומכשילה את הרבים, ומצטרפת לעוד ועוד מכשולים של לבוש צמוד וקצר, ומחטיאה את הרבים באיסורי תורה על ימין ועל שמאל. ה' יצילנו.
ולהלן נביא מעט מהמדרש (כתפוח בעצי היער אות א, יג) בעונש המכשילות את הרבים בהרהורי עבירה: "כשנגלה הקב"ה למשה בהר חורב, ואמר לו לך והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. באותה שעה ציוה ה' למלאך שר הפנים, לך והבא את משה עבדי לשמים וכו', אמר לו הקב"ה לשר של גיהנם, לך עם משה והראה לו את הגיהנם, וכיצד נידונים הרשעים בתוכה. והנה ראה משה בני אדם תלויים בעיניהם, ותלויים באוזניהם, ובידיהם, וברגליהם, ובלשונם, והנשים תלויות בדדיהם, ובשעריהם, וברגליהם, בשלשלאות של אש. אמר לו משה מפני מה הם תלויים בעיניהם? אמר לו מפני שהביטו באשת איש, ובממון חבריהם ברעה. ותלויים באוזניהם? מפני ששומעים דברים בטלים ודברי הבלים, ומסירים אוזנם משמוע תורה. והתלויים בלשונם, הם המספרים לשון הרע, ומרגילים לשונם על דברים בטלים. ותלויים ברגליהם? מפני שהולך ברכילות חברו, ולא הולך לדבר מצוה, ולא לבית הכנסת להתפלל לבוראו. ותלויים בידיהם? מפני שגוזלים ממון חבריהם בידיהם, וההורג את חברו. והנשים תלויות בדדיהם בשלשלאות של אש? מפני שהן מכשילות את הבחורים, ויבואו לידי הרהור עבירה". עיין שם עוד דברים המבהילים. ה' יצילנו, ויזכנו לעשות רצונו כרצונו, ולעבדו באמת, בכנות, בתמימות ובלב שלם, ולא מן השפה ולחוץ. ואין ספק כי אשה אשר תתחרט על לבושה הצמוד והקצר, ותחזור למוטב ללכת בלבוש צנוע, ובפרט אם גם בעלה יחזק אותה ויזרז אותה על זה, יזכו לראות זרע קודש ברך ה', בנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראת שמים טהורה. "ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
ויש לדעת, כי על כל אדם להשתדל להיות מחובר עם התורה, ובזה ינצל ממחשבות זרות והרהורים רעים, כמו שאמר התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי: "כל הנותן דברי תורה על לבו, מעבירים ממנו הרהורי עבירה, הרהורי חרב, הרהורי מלכות, הרהורי שטות, הרהורי יצר הרע, הרהורי זנות, הרהורי אשה רעה, הרהורי עבודה זרה, הרהורי עול בשר ודם, הרהורי דברים בטלים" (תנא דבי אליהו זוטא אות טז). וכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא): "ויפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת על האדם, אלא בלב הפנוי מן החכמה". ע"כ. וכיום, ברוך ה' יש 'נַגָּן' שכל אחד יכול בקלות לשמוע בו דברי תורה, בהליכה, בנסיעה, בשכבו ובקומו, ואשרי הזוכה והמזכה לאחרים בעולם הזה ובעולם הבא.
קול באשה
אסור לשמוע קול שיר של אשה זרה [אבל אשתו, אמו, בתו ואחותו, מותר]. ובפרט יש להזהר בזה כשיושבים בשלחן שבת, ונמצאים אורחים כחתני המשפחה, דודים וכיוצא, שאסור לנשים לשיר בפניהם. (סימן עה ס"ג, ד תרעג. פסקי תשובות תרט)
בנות קטנות שלא הגיעו לגיל מצוות [12 שנים], מן הדין מותר לשומען כשהן שרות, ובלבד שלא יתכוון ליהנות מקולן. על כן, מה שנהוג בגנים מסויימים שמארגנים מסיבות בהשתתפות ההורים, והבנות שרות, הרי זה מותר. (משנ"ב סימן עה סקי"ז. טהרת הבית ח"ב עמוד קע)
אין לומר דבר שבקדושה אפילו כששומע קול שיר של אשתו. ומכל מקום אם טעה וקרא כך קריאת שמע או התפלל, אינו חייב לחזור שוב. (ד תרעג)
"והיה מחניך קדוש"
מהפסוק: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ", למדו חז"ל שאסור לומר או להרהר בלב דבר שבקדושה כנגד צואה, וצריך להתרחק ממנה עד שלא יראנה. ואם היא לאחוריו או מצדדיו, יתרחק ארבע אמות [2 מטר] ממקום שנגמר הריח. (ד תרפ) וכתב הרמב"ן (דברים כג יד), שאין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה, אבל אסור לראותה בעת התפילה, ובהיות הלב דבֵק בה' הנכבד, מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור, אך כאשר נעלמה מעין רואה, אין רע. ע"כ.
צואה המכוסה אפילו בכיסוי שקוף ועדיין היא נראית, אם אין ריח רע, מותר לקרוא כנגדה, שנאמר (דברים כג יד): "וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ", והרי היא מכוסה. (עו ס"א)
אסור לקרוא ולברך כשיש ריח רע מבית הכסא או שנפתח ביוב וכיוצא. (ד תרצה)
אדם שהפיח, אסור לו ללמוד תורה עד שיכלה הריח, אבל הסובבים אותו, מותרים. ואולם בקריאת שמע, תפילה וברכות, אסורים גם הם עד שיכלה הריח. (עט ס"ט ומשנ"ב)
מותר לברך כשאוחז בידו תינוק. שמאחר ואין ריח רע נודף ממנו, אין צריך לחשוש שמא לכלך. וגם אם לכלך, הרי זה מכוסה, וכיון שאין ריח רע, יש להקל. (א רפה. פס"ת א תרכח)
צואת בעלי חיים
מותר לקרוא כנגד צואת בהמה, חיה ועוף, אם אין בהם ריח רע, אולם כנגד לול של תרנגולים ורפת של בקר, אסור לקרוא, מפני שריחם רע מצואתם, וצריך להרחיק מהם כמו בצואת אדם, מלפניו, מאחוריו ומצדדיו. (סימן עט סעיפים ד, ז. ד תרפד)
פח אשפה
פח אשפה הנמצא ברחוב, אם נודף ממנו ריח רע, יתרחק ממנו ויקרא, אך אם אין ריח רע, מותר לקרוא אף כשהולך סמוך אליו. (ד תרצג. פסקי תשובות א תרכו)
סיר תינוק
סיר תינוק המצוי כיום מפלסטיק, אם הוא נקי, מותר לקרוא כנגדו. ואם תינוק יושב בסיר ועושה צרכיו, אם אין ממנו ריח רע, ובגדיו יורדים למטה באופן שלא נראה הסיר, מותר לקרוא כנגדו. (סימן פז ס"א. פסקי תשובות א תרמא. ד תרצח. ועיין חזון עובדיה שבת ג עמוד רו)
מי רגלים
כשם שאסור להרהר בדברים שבקדושה כנגד צואה, הוא הדין כנגד מי רגלים, וצריך להתרחק מהם כדין צואה, מלפניו - עד שלא יראה אותם. לאחוריו ומצדדיו - ארבע אמות [2 מטר. ואם יש ריח, אזי יתרחק כן ממקום שכלה הריח]. ואולם אם ישפוך עליהם רביעית [81 גרם] מים, בין כשהם בכלי ובין שהם על גבי קרקע, מותר לקרוא כנגדם, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע. (סימן עז)
זקן או חולה שקשה לו ללכת לבית הכסא, ומטיל מי רגליו בכלי, די שיכסה לאחר מכן את הכלי, ובזה יוכל להתפלל וללמוד, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע. (ד תרצב)
קטטר
חולה הזקוק לקַטֶטר, מותר לו להניח תפילין ולהתפלל כך, ובלבד שיהיו בגדיו העליונים נקיים, ולא יהיה בהם ריח רע. (ד תרצט)
בית המרחץ
כשם שאסור להרהר בדברים שבקדושה כנגד צואה, הוא הדין שאסור להרהר בבית כסא ובבית מרחץ של רבים [מקוה], אבל המתקלח באמבטיה שאין שם בית כסא, רשאי להרהר בדברי תורה, ועל כן רשאי להכניס טייפ, כדי לשמוע שיעור תורה בשעה שמתקלח, וכמבואר לעיל.
אסור לומר 'שלום' לחברו בבית המרחץ, כי שמו של הקב"ה 'שלום' [על שם שעושה שלום במרומיו]. אולם מי ששמו הפרטי 'שלום', מותר לקרוא לו בשמו. מאחר ואינו מתכוון לנתינת ועשיית השלום, אלא להזכרת שמו בלבד. (הרדב"ז, ט"ז, החיד"א. ד תשא. ה פו)