אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער האגדה › חיזוק האמונה

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער האגדה · חיזוק האמונה

תועלת התפילה

איזה לחץ!

תכירו את אדון שמעוני . מסכן, כבר שבועיים שהוא בבית. היתה לו עבודה מצוינת ומסודרת, כמנהל חשבונות בחברה גדולה. אבל, מה לעשות, המיתון הכלכלי - נוגס בכל פה... הוא הביא את החברה לעשות קיצוצים משמעותיים, אשר במסגרתם פוטרו עשרות עובדים, והוא - ביניהם.

לא פשוט, באמת לא פשוט. הבית דורש את שלו, רשימת ההוצאות - מי בכלל צריך לפרט... ארוכה ומנופחת, ומשכורת אין. כמובן שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים, חייבים לעשות השתדלות.

הנה הגיעו אליו שמועות מחברים לעבודה, שהחברה שוקלת להחזיר חלק מהעובדים. הוא מיהר להתקשר אל מנהל העבודה שלו - היחסים ביניהם היו מצוינים, ואולי דרכו יוכל לגשש מקרוב מה המצב. השיחה עימו בהחלט נתנה פתח לתקוה - הוא לא נתן שום הבטחה מפורשת, אבל נתן לו להבין שיש סיכוי - הוא ינסה ללחוץ על החלונות הגבוהים, ויתכן שיצא מזה משהו טוב, בעזרת ה'.

במקביל, ניסה שמעוני לחשוב גם על כיוונים אחרים, הן סוף כל סוף, לא הובטח לו דבר. הוא נרשם למאגר מידע של מקומות עבודה, והתחיל לחפש עבודה במקומות שונים, שלח קורות חיים והמלצות, התרוצץ ממשרד למשרד, זכה גם למספר ראיונות, אבל בינתיים לא יצא לו מזה כלום: במקום אחד הציבו דרישות גבוהות מידי, ובשני - נתנו תנאים גרועים מידי, בשלישי - כבר מצאו מנהל חשבונות אחר, וברביעי - עדיין לא החזירו תשובה... אבל אל ייאוש, בדיוק אתמול נודע לו על חברה מצליחה, חדשה יחסית, בשלבי התפתחות וצמיחה, הזקוקה לכוחות אדם נוספים, ומציעה אף משרה טובה בהנהלת חשבונות, בתנאים מצויינים למתאימים. הוא מיהר להציג מועמדות - המשרה הזו בהחלט מתאימה לו והוא מתאים לה! אלא שיש כנראה עוד כמה הרואים את עצמם כמתאימים, אשר הציגו אף הם מועמדות... אם כן, צריך להפעיל כאן לחץ! הוא בירר ומצא כי בן דוד שלו הוא חבר טוב של מישהו "מבפנים" שיכול להזיז שם עניינים, צריך לדבר איתו שינסה להמליץ עליו חזק, וללחוץ כמה שיותר.

בד בבד, יש לו עוד כיוון למחשבה. יש לו אח מבין ענין, אתמול הוא שוחח עימו ארוכות, ויעץ לו חד משמעית, כי אם ברצונו למצוא עבודה טובה באמת ו'להתקדם בחיים', דווקא עכשיו זו ההזדמנות! איך אומרים? - "מעז יצא מתוק", "ירידה לצורך עלייה". שיקח עכשיו את כספי הפיצויים, וישקיע אותם בהשקעה ארוכת טווח - לימודים! "שוק הנהלת החשבונות רווי מאוד בעובדים", כך אמר לו, "ולכן עליך להתקדם הלאה ולרכוש תואר טוב. תלמד ותהיה רואה חשבון מצליח, בעל הכנסה מכובדת באמת. חבל לך סתם להתבזבז". אז אולי באמת זה הזמן לברר על לימודים כאלו?

ובכן, מוצא אדון שמעוני את עצמו עסוק וטרוד מאוד, כלל לא 'מובטל'... יש לו הרבה מה לעשות, כהשתדלות למציאת עבודה: אז ככה, דבר ראשון, להתקשר שוב למנהל העבודה לשעבר, לראות אם 'זז' שם משהו. אולי בעצם עדיף ללכת אליו ולהיפגש פנים מול פנים, שיקח את הדברים יותר ברצינות. דבר שני - לדבר עם בן הדוד, מה קורה עם החבר ההוא מהחֶברה, האם הצליח כבר להשיג אותו, והאם הפעיל מספיק לחץ? אולי צריך ללכת לשם שוב, להיראות בשטח, להציג נוכחות. אין מה לעשות, יש דברים שאפשר להשיג רק על ידי לחץ, אם לא תלחץ - תישאר בחוץ. המשרה הזו באמת מצויינת, חבל להפסיד. יחד עם זאת, הוא יקפוץ גם להוציא עַדְכָּן חדש ממאגר המידע, אולי התעדכנו שם מקומות עבודה חדשים? עליו להזדרז, שמא יקדימנו אחר, הן כל הקודם זוכה... אוף, איזה לחץ! ו - כן, הוא לא שכח, הוא ינסה לברר גם בכיוון של לימודים. אומנם זה לא פשוט, העלויות גבוהות וצריך להשקיע הרבה זמן, כח ומח, אבל, איך אמר לו אחיו? צריך להסתכל הלאה במבט רחב, להשקיע לטווח הארוך. אז הוא צריך לבחון גם את האפשרות הזו.

אבל - רגע רגע! - הוא תופס את עצמו, איך אפשר לשכוח?! ההשתדלות המועילה ביותר - תפילה! ודאי וודאי, הרי זה פשוט וברור, פרנסה מן השמים, ובלי תפילה וסייעתא דשמיא לא יעזור כלום!... אם כן, אני חייב לפנות לעצמי גם כמה דקות לאמירת פרקי תהילים...

טובעים ב'טבע'

כן, מציאות החיים שלנו עטופה במעטה של מהלכים וגורמים "טבעיים". אומנם בשכלנו אנו מבינים שהכל בידי שמים, כל העולם מתנהל על ידי ה' יתברך, הוא עילת העילות וסיבת הסיבות. אבל לנגד עינינו אנו רואים שכביכול המהלכים הטבעיים הם ה"קובעים": אם אמצא חן בעיני ה'בוס' - אקבל קידום בעבודה, אם ארכוש השכלה נאותה - אמצא עבודה טובה ואתפרנס בכבוד, אם אוכַל דברים בריאים - אהיה בריא, וכן הלאה. כך רצה הקדוש ברוך הוא - שהנהגתו בעולם לא תהיה גלויה וברורה, אלא מוסתרת ומוסווית על ידי גורמים טבעיים. העולם - מלשון הֶעֱלֵם.

ואנו מצויים בקונפליקט רציני! מצד אחד עלינו לעשות את ההשתדלות הנכונה והמתאימה, כי באמת זהו רצון ה' - שהעולם יתנהל בדרך הטבע: שאדם יצא לפעלו לצורך פרנסתו, שידאג לבריאותו, שיפנה בעת הצורך לבקש עזרה מזולתו, שהחולה יקח תרופה, וכל כיוצא בזה. אך מצד שני ההשתדלות הזו מטשטשת לנו את הראייה - היא נותנת לנו להרגיש שאנו מתפרנסים בעמלנו, בחריצותנו ובתושייתנו; גורמת לנו לחוש לעיתים תלויים בחסדי הזולת, וכדומה.

ההתמודדות עם הקונפליקט הזה היא עבודת חיינו! לעשות השתדלות סבירה [במינון סביר ונורמאלי, לא בהגזמה!] - אך להבין שבעצם כל סיפוקנו ומחסורנו מתמלאים אך ורק על ידי ה' יתברך, ואין לנו תלות בשום גורם אחר מלבד התלות היחידה בו יתברך, שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.

עוגן הצלה

כאשר האדם פונה בתפילה אל בורא עולם בבקשת צרכיו - הדבר עוזר לו למקד את המבט בכיוון הנכון. מחזיר לו את הראייה האמיתית. בתפילתו - הרי הוא כמכריז ואומר: אבא שבשמים, אני יודע שאתה הוא שעומד מאחורי הקלעים, אתה אוחז בחוטים ומפעיל את כל הבובות, אתה הוא מקור השפע, ולכן אני פונה דווקא אליך!

אילו יפנה אדון שמעוני להתפלל - לא רק כמה פרקי תהילים כדי לצאת ידי חובה, אלא תפילה כנה מתוך הלב, במילותיו שלו: רבונו של עולם, אתה יודע שאין לי עבודה, ואני צריך פרנסה. אתה נתת חיים לי ולמשפחתי ובודאי אתה רוצה גם לספק לנו את מזוננו וכל צרכינו. הנה יש לפני אפשרויות כאלו וכאלו, הציעו לי כך וכך... לא חסרות לך דרכים איך לפרנס אותי, רבונו של עולם! אני מנסה לעשות השתדלות, אבל אני יודע שאתה הוא מקור השפע...

אילו יתפלל אדון שמעוני בכנות במילים שלו, וישיח את ליבו לפני בורא עולם - בודאי ובודאי שכל ההתייחסות שלו לנושא מציאת העבודה תהיה שונה בתכלית. ככל שהוא יתאמץ ויכוון את כל ליבו אל הקב"ה וייחל אליו - כך הוא יעמיק בליבו יותר ויותר את ההכרה שהוא בעצם תלוי רק בריבונו של עולם. כל ההשתדלויות שלו תעשינה כתְפְלות בעיניו, הוא יעשה אותן רק כחובה, אך כל תקוותיו וייחולו יהיו אל ה', ויהיה ליבו סמוך ובטוח באמת ובלבב שלם שה' יזמן לו את הטוב ביותר עבורו. הוא יפסיק לתלות בטחונו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה. יפסיק להשתגע בהשתדלויות יתר, ויפסיק להיות לחוץ.

ומבאר הרמח"ל, כי אדם כזה שמקדים תפילה לפני ההשתדלויות שלו - בזה הוא מציל את עצמו מפני סכנת הבלבול והטשטוש וההיסחפות בדרכי הטבע. הוא לוקח לעצמו עוגן הצלה לבל יטבע בים הטבע השוטף אותו! וזו לשון הרמח"ל בספרו "דרך ה'": "מה שיקדים האדם ויתקרב ויעמוד לפניו יתברך, וממנו ישאל צרכיו, ועליו ישליך יהבו, והתפילה היא אצלו ראשית ועיקר ההשתדלות , ולא המעשה ההשתדלות בפועל - יזכה שגם כאשר ימשיך בדרכי השתדלות, לא יקרה שיסתבך וישתקע בגופניות וחומריות, כיון שכבר הקדים ותלה הכל בו יתברך".

אמונה חושית

מעשה בבחור ישיבה צעיר מירושלים, שבא להתברך מפיו של מרן החזון איש זצ"ל, והנה פנה אליו הרב בדברי מוסר: "לפעמים רואים אנו אדם שומר תורה ומצוות, מדקדק בקלה כבחמורה, ופתאום ביום בהיר אחד הוא פורק מעליו את העול. לכולם נדמה שמפנה זה חל בפתאומיות, אך למעשה ההידרדרות הפנימית החלה בודאי זמן רב לפני כן. אף שכל הזמן היא לא התבטאה במעשים, האמונה בתוך ליבו כבר נחלשה מזמן, רק מכח הסביבה החזיק האיש מעמד כלפי חוץ, עד שנתגלה מצבו גם כלפי האחרים". בכך סיים החזון איש את דבריו. סתם, ולא פירש.

השתומם הבחור למשמע הדברים: על מה ולמה אמר לו הרב דברי מוסר נוקבים כאלו? למה התכוון? האם רצה לרמוז לו משהו? כשהוא טרוד במחשבות אלו, פנה ונסע לדרכו לירושלים, אך המחשבות לא הרפו ממנו ולא נתנו לו מנוח, עד אשר החליט לחזור חזרה לבני ברק, לגשת שוב אל החזון איש, ולנסות לעמוד על פשר הדברים. בהגיעו, קיבל מרן את פניו בחיוך, ככל הנראה צפה שיחזור. פנה ואמר לו: "אפרש לך את דברי. אמונה היא מהדברים הצריכים חיזוק תמיד. אם אין אדם מחזק את האמונה שגדל והתחנך בה, היא הולכת ונחלשת חלילה. לכן אדם צריך תמיד לחזק את אמונתו בצורה חושית בבורא עולם, להרגיש את ה' בכל ענייניו. וכיצד מגיעים לאמונה חושית? כל דבר שהינך זקוק לו, בקש אותו מהקדוש ברוך הוא. אם דרושות לך נעליים חדשות, עמוד בפינת החדר ואמור: "רבונו של עולם, ראה נא את נעלי הקרועות, והמצא לי כסף כדי לקנות נעליים חדשות". וכך בכל דבר. על ידי זה תרגיל את עצמך להכיר ולהרגיש שהוא יתברך הנותן לך הכל. כך רוכשים אמונה חושית". סיים החזון איש. (פאר הדור ח"ב רנה)

לבקש על כל דבר

על האדם לחיות בהכרה וידיעה זאת - שרק הבורא יתברך הוא הכתובת לכל דבר, ועל כל דבר קטן או גדול צריך לפנות אליו ולבקש ממנו, אם זה בעניינים גשמיים - בריאות, פרנסה, שלום בית, אריכות ימים וכדומה, ואם זה בענייני רוחניות - הצלחה בתורה, יראת שמים וכדומה.

לעיתים מפתה היצר הרע את האדם, ואומר לו שאומנם בעניינים גדולים וחשובים אכן צריך לפנות לקב"ה, אך לדברים פשוטים ויומיומיים אין זה נאה להטריח אותו... כמובן שלא כך הוא, אלא אדרבה, אדם צריך לפנות אל ה' יתברך בכל עניין ועניין, הן רוחני והן גשמי. ואומר הרבי מפשיסחא: מי שמבקש בתפילה על יראת שמים ולא מבקש על מזונו, סימן שגם מה שמתפלל על יראת שמים, אינו מאמיתות ליבו, כי אי אפשר זה בלא זה. (רמתים צופים)

ככל שירגיל האדם את עצמו לפנות אל ה' בתפילה על כל ענין וענין שהוא צריך לו - הרי הוא קובע בנפשו את האמונה בבורא יתברך - ה'כל יכול', מקור הברכות והשפע, הזן ומפרנס לכל, מביצי כינים ועד קרני ראמים. אומנם יתכן שלעיתים תהיינה הבקשות חיצוניות, לא מעומק הלב, לא מתוך הרגשה אמיתית של תלות, אך במשך הזמן יזכה האדם לחוש כיצד תפילותיו פועלות את פעולתן על נפשו, ולבבו נעשה קשור, מייחל, מקווה ומצפה אל אביו שבשמים, וכמו שכתב רבנו יונה: "ועל ידי ההרגל הזה - תקבל הנפש המתאווית אל הבטחון".

"...ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת לבם. ומלבד השגת חפצי לבנו - יש לנו זכות בדבר,

בהתעורר רוחנו, וקבענו כל מחשבתנו, כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו, וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו.

ובכל עת ובכל רגע ישמע זעקתנו אליו, לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

(ספר החינוך מצוה תלג)

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה