אור ברסלב
סדר הדורות סדר תנאים ואמוראים

סדר הדורות· יחיאל הלפרין

סדר תנאים ואמוראים

סדר ימות עולם

פרק א

אבא אחיו של רבן גמליאל נשא בת רבן גמליאל אחיו ומת ויבם רבן גמליאל צרתה (יבמות ט"ו א'). ונראה כי היה אחיו של ר"ג דיבנה (ע' מש"ש) א"כ ראוי להקדימו לפי סדר הדורות קודם אבא בר אבא הכהן הנזכר להלן:

פרק ב

אבא בר אבא הכהן אבוה דשמואל א) נקרא אבוה דשמואל משום מעשה הביאו בה"ג ה' גיטין דאזל אבוה דשמואל למערבא אשכחתיה מדיתא דהוה ידעה לישנא דצפורי אמרה ליה אזדקק לי ואנא אתן לך כך וכך זוזי משום דידעה דנפיק מיניה גברא רבה ערק מינה ואתא בשם ההוא לילא לגבי דביתהו ואזדקק לה והדר אזל לסוף אשתמעית מילתא דמתעברה אתיוה לב"ד אלקיוה, אמר שמואל בכריסא דאימיה איכוף רישאי דילמא מטאי לי רישא דשוטא וכאיב לי, כף רישא בכריסא דאימיה ומטייה ריש שוטא עכ"ל. וקצת מזה תראה תוס' קידושין (ע"ג א'). (כתב בס' ג"נ אות פ' מדיתא זו היתה גלגול אשת פוטיפר שתבעה את יוסף דידעה דמביאתו יצא גברא רבא עכ"ל). וכתב בס' ג"נ אות א' אבוה דשמואל קשה למה נקרא על שם בנו. הענין כי אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי ושמואל בנו גלגול שאול וכמו שמואל אחר מותו דבר עמו שאול, כן אבוה דשמואל דבר עם בנו שמואל (ע"ש) אחר מותו, כדאיתא בברכות (י"ח ב'), וכשם שאמרה האשה (בעלת אוב) את מי אעלה לך ג"כ אמרו ליה טובא אבא איכא הכא, וכשם שאמר שמואל לשאול מחר אתה ובניך עמי, כך אמר אבוה דשמואל לשמואל בנו דלעגל קאתית גבן, וכשם שאמר לשאול עמי במחיצתי כך אמר אבוה דשמואל אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא. ושמואל גלגול וניצוץ שאול המלך וזה כי שמואל נקרא אריוך מלך דהילכתא כשמואל בדינא עכ"ל. (ורמז לדבר אריוך מלך עם האותיות וב' כוללים עולין כמנין שאול). ואדוני אבי כתב בחבורו כי שמואל הרמתי היה מסטרא דנוקבא, לכן אמרה חנה ונתת לאמתך זרע אנשים, תלה אותו באמו (מג"ע אופן ק"מ), ומשום שאבא אבוה דשמואל הוא שמואל הרמתי מש"ה קרו ליה אבוה דשמואל, כלומר שאינו תלוי באמו רק באביו כי הוא אינו מסטרא דנוקבא עכ"ל ודפח"ח. (ר"ל לא כמו אבא שהוא שמואל הרמתי שהיה מסטרא דנוקבא אבל שמואל זה תלוי באביו לכך נקרא אבא אבוה דשמואל), וכתב א"א ולזה הסוד אמרה חנה אנכי השאילתיהו נצנצה בה רוח הקודש כי שמואל בנה אביו של שאול. ועיין ילקוט שמואל סי' פ':

ב) והיה חסיד שומר נכסי יתומים באמצע מעותיו, (ברכות פ' מי שמתו) (די"ח ב' ע"ל שמואל). בשבת (ס"ה א') לא שביק לבנתיה כו'. בב"מ (כ"ד ב') אשכח חמרי במדברא והחזיר לבעלים אחר י"ב חודש לפנים משורת הדין. בע"ז (כ' ב') א"ל מלאך המות אי לא חיישינא ליקרא דברייתא הוה פרענא בית השחיטה:

ג) בשוח"ט שמואל פ' י' ובילקוט שם רמז ק': אבא היה עושה סחורה במשי ושלח לו ר' יהודה בן בתירה מנציבין שרוצה לקנות ממנו משי והחזיק לריב"ב המשי ואחר כך לא רצה ריב"ב ליקח המשי וא"ל ריב"ב כי רק דברים בעלמא שלחתי אליך. וא"ל אבא דבורך נאמנים לי יותר מן ממון לכן סמכתי עליך ולא רציתי למכור לאחר, ובירך אותו ריב"ב שיזכה לבן כשמואל הרמתי דכתיב ביה וידע כל ישראל כי נאמן שמואל, לכן זכה אבא לבן זה שמואל בר אבא עכ"ל. וכתב זית רענן ריב"ב היה בזמן הבית כדמוכח ממעשה דהאי כותי דאכל פסחים בירושלים ושמואל היה דור ג' אחר החורבן ואפשר שהאריך ימים כ"כ עכ"ל. ועיין ריב"ב מ"ש שם. ונראה כי אבא זה האריך ימים דהא שלח אבא לקמיה דר' יהודה נשיאה כו' ושלח ליה ר"י נשיאה כו' משום כבודו שלא להחזיק לאבוה דשמואל. כטועה, פ' האשה שלום (קטו סע"ב), ור' יהודה נשיאה התיר שמן של כותים ולא רצה רב לאכול וא"ל שמואל אכול ואי לא כתיבנא עליך זקן ממרא כדאיתא בירושלמי פ' אין מעמידין (ע"ל ר"י נשיאה) ור"י נשיאה היה בן בנו של רבי ושמואל היה אסיא דרבי (ע"ש) ושמואל מת קרוב אחר מיתת אביו כנראה בברכות דקראו את שמואל דאכל זוזי דיתמי מסתמא היה זה מיד אחר מיתת אבא אביו ואזל שמואל לחצר מות (ע"ל שמואל הענין באריכות) ואביו בכה שמהרה ימות:

ד) בעא אבוה דשמואל משמואל א"ל כו' א"כ אשתבשית (זבחים כ"ו א'), שלח לרבי ילמדנו רבינו ושלח ליה כך א"ר ישמעאל בר' יוסי משום אביו (פסחים ק"ג א'), איתביה רב לאבוה דשמואל ושתיק וקרי רב עליה שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם (כתובות פ"ד, נ"א ב'). והנה נראה דמדאותיב רב מאבוה דשמואל כי רב תלמידו היה, וכ"נ כי רב חבירו דשמואל ושמואל קבל מאביו כמש"ש, וצ"ע במעילה (ט' א') מיתיבי אבוה דשמואל ור' אבין לרב הונא. והא רב הונא תלמיד רב היה ואיך מיתיב מר"ה תלמיד תלמידו, ואין לומר דמיתיב מר"ה ריש גלותא שמת בימי רבי דהא אמר אבוה דשמואל ור' אבין שאלו מר"ה ור' אבין לא היה בזמן רבי (ע"ש). ואחר זמן נדפסו ש"ס חדשים נמחק ורבין ס"א ל"ג לרב הונא והנאני (ע"ל בהקדמה). בירושלמי פ' החולץ הלכה י"א אבא בר ווא פליג על שמואל בריה, וענין ההוא שם בנדה פ"ק הלכה ד' אבא בר אבא פליג על שמואל בריה. ע"כ תדע כי בירושלמי בהרבה מקומות קרא לאבא ווא. בירושלמי פרק תמיד נשחט הלכה ב' א"ר יוחנן על דא אמר לי אבא בר אבא. וענין זה בשקלים פ"ב הלכה ה' הגי' על דא עליל אבא ב"א, פי' הקשה. אבוה דשמואל ולוי עיילי לבה"כ דשף ויתיב בנהרדעא והתפללו שם (ר"ה כ"ד ב') (ע"ז מ"ג ב'). (כתב בספר מסעות בנימין בעיר שפיתא בה"כ שנבנה מאבנים ועפר ירושלים). ואפטר עליה דלוי ע"ש. בר"ה (כ"ז ב', כ"ח א') שלחו לאבוה דשמואל, שבת (ר"ח ב') מר עוקבא ור' מתנה אמרו בשמו. בנותיו אשתביין כו' עיילי לר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני כו' ואמר לר' שמן בר אבא הכהן אטפל בקרובתיך. עיי' מארי בר רחל בת שמואל. פנחס בנו וצ"ע:

פרק ג

אבא אביו של רבי יהודה שהיה כח ראשון אחר החורבן (ע"ש) ויש אחד בדור האמוראים:

פרק ד

אבא אריכא הוא רב. א) רב אבא שמו אלא כמו שקורין לר' יהודה הנשיא רבי בא"י קורין לו רב בבבל (רשב"ם פח"ה נ"ב א') וכ"פ רשב"ם פ' ערבי פסחים (קי"ט ב'). וביבמות (נ"ז ב') אמר שמואל ומודה לי אבא. ופירש"י לשון חשיבות לפי שהיה קשיש מיניה קרי ליה אבא כמו לשון נשיאי ורבי עכ"ל. ובברכות (מ"ז א') אמר שמואל אלו מייתי גוזלייא לאבא מי לא אכלינהו. פירש"י קראו אבא לכבודו. וכ"כ בחולין (ל"ח רע"א). ובשבת (נ"ג א') אמר שמואל אי הכי אמר אבא לא ידע במילי דשבת כלום. פירש"י אבא חבירי כמו אברך אבא למלכא, וכפירש"י בתענית (ד' סע"ב). ובברכות (ס' ב') לא פירש"י כלום. ובעירובין (צ"ד רע"א) אמר שמואל אי קפיד אבא. ובפסחים (פ' א') לא פירש"י כלום. ובחולין (מ"ה ב') אמר שמואל אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום. פירש"י הכי קרי ליה שמואל דרב היה עדיף מיניה, ואני שמעתי אבא ואית דגרסי אבא חבירי עכ"ל. משמע דה"ג בגמרא ופי' ראש לחבירים כלומר לכל החכמים (כ"כ רש"ל). ובע"פ (ק"ז א') אמר ליה ר"ה שרי אבא למקני איסתרא משיכרא. ובבבא קמא (י"א א') אמר שמואל אבא מודה לי, פירש"י רב. ובירושלמי ב"ק פ"א הלכה א' ואבא מודה לי מאן אבא רבי, כתב בעל הפי' דצ"ל רב. וב"ק (ס"ב א') ולא ידע אבא, וכן בפ' חלון (ע"ח א'). והתוס' ביבמות (נ"ז ב') כתבו דלא כפירש"י דאבא לשון חשיבות הוא אלא כפי' הערוך [ע' אבא וע' אביי] דכך שמו כדאמרינן בברכות (מ"ז) ובפרק הרואה (ס"ב א') א"ר כהנא דמי פומי דאבא כדלא טעים תבשילי. וקשה על ר"כ שהיה תלמיד רב היאך קראו בשמו. ובחלק (ק') אמר דנענש גחזי בשביל זה, (מלשון אמר משמע דרב כהנא אמר אבל הגירסא שלפנינו א"ר יוחנן מפני מה נענש), ושמא רב כהנא היה תלמיד חבר לרב כדאי' בסנהדרין (ל"ו רע"ב) דלגמרא דרב הוה צריך ולא לסברא עכ"ל התוס'. ובחולין (ל"ח א') כתבו התוס' ג"כ כפירוש הערוך דאבא היה שמו ושמואל שהיה חבירו קראו בשמו, וכן בערבי פסחים ובעירובין (הנ"ל) אי קפיד אבא. ובפ' ראשית הגז (קל"ז ב') א"ר יוחנן לאיסי בר היני מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא (פירש"י שהיה ארוך בדורו כדאיתא בפ' המפלת כ"ד סע"ב) (ע"ל אבא שאול) א"ל נהירנא כד הוינא יתבין אחר י"ז שורות אחורי דרב קמיה דרבי נפקין זקוקין דנורא מפומי' דרבי לפומי' דרב ולית אנן ידעין מה אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה, (פירש"י כשהיה בכאן קודם שירד לבבל היה חשוב ממני שהיה יושב לפני רבי ואני הייתי יושב י"ז שורות מאחריו), משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות הוא. ומיהו משום שהיה קורהו בשמו לא היה כועס אלא שקראו אריכא שהוא לשון גנאי דר' יוחנן גופי' היה קוראו אבא, בחולין (פ"ד סע"א) אבא ממשפחת בריאים. מיהו על רב המנונא (צ"ל רב הונא), ביומא (פ"ז סע"א) אמר רב הונא אזל אבא למקטל נפשא קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו (ופירש"י אבא רבי' לפי שרב הונא היה תלמיד רב. ובתוס' ישנים הקשה הא רב הונא היה תלמידו גמור איך קראו בשמו. וי"ל דשמא היה אבא דרך כבוד כמו אבי קורהו כן עכ"ל). ולפירש"י שקראו אבא לשון חשיבות ניחא עכ"ל התוס'. ובפסחים (מ' א') קרא רב נחמן לרבה אבא פירש"י לשון רבנות. ובביצה (כ"ט ב') א"ר נחמן על רבא בר הונא זוטי אבא פירש"י חברי (ע"ש) אשר מזה נראה כפירש"י דהא לא היו נקראי' בשמם אבא. רב קרי בכהנא (מגילה כ"ב ע"א):

ב) אביו איבו (ע"ש). והוא מזרע שמעי אחי דוד המלך (עיין ר' חייא). ר' חייא ורב הוי יתבי בסעודה קמיה דרבי אמר ליה ר' חייא לרב בר פחתי ברכות (י"ג ב', מ"ג א', מ"ו סע"ב), ובשבת (ג' רע"ב, כ"ט א') פירש"י בן גדולים. והערוך פי' כלומר בן נשיא מלשון הפחות והסגנים איכא דאמרי בר פאתי כדכתיב ומחץ פאתי מואב. ואשתו היתה מצערה ליה ובנו חייא (ע"ש) היה מהפך מה שצוה לו אביו יבמות (ס"ג א') והיה לו בן איבו (ע"ש) ורב חנן חתנו. רבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה (ע"ש).

ג) א) תלמיד של ר' חייא דודו אחיו של אביו איבו (רב קרי לר' חייא חביבי, עירובין (י"ב סע"ב) ומכות (י"א א') ופירש"י שהיה אחי אביו ואמו, והערוך כתב כלומר יקירי ואוהבי או תרגום דוד אח אבוהי והבליעו האותיות). וא"ר חייא לרבי בן אחותי ירד לבבל יורה ידין (אבל לא נתן לו רשות להתיר בכורות, עיין סנהדרין (ה' א') הטעם). קראו בן אחותי על שם חכמתו אמור לחכמה אחותי את והאמת שהיה בן אחיו ובן אחותו סנהדרין (ה') פסחים (ד') ומ"ק (כ' סע"א), אלא אחר דהיה בן אחיו ובן אחותו למה אמר ר"ח לרבי בן אחותי ירד לבבל אלא ודאי ע"ש חכמתו). וכשהיה ר' חייא נזוף מרבי למד לרב כל כללי דאורייתא (ע"ל חייא). בחולין (ט"ז א') יתיב רב אחורי דר' חייא ור"ח קמי' דרבי א"ל רב לר"ח מאי אמר רבי אמר ו' דכתב אאופתא, ר"ל טעם שאינו נכון, ובירושלמי מעשר שני פ' כרם רבעי הלכה ח' רב היה לו פשתן ונלקה ושאל את ר' חייא אם לשחוט צפור ולגבל הזרע כדי לתקנו. וכתב שם ע"ב רב תלמיד ר"מ היה. (ע"ל ר' חייא דמעשה הפשתן היה לר' חייא ושאל את רבי). שאל את ר' חייא שלא ראה את רבי אימת מקבל עול מלכות שמים ברכות (י"ג ב') ע"ש. אמר רב מצאתי במגילת סתרים דר' חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אמר שבת (ו' ב', צ"ו ב') וב"מ (צ"ב א'). אמר רב משום ר' חייא שבת (צ"ב סע"א, צ"ח א'. צ"ט א', קל"ח סע"א). ב) בעירובין (י"ג) אמר רב הא דמחדידנא מחבראי שראיתי את רבי מאיר מאחוריו (כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו רש"י) וכ"כ רשב"ם פח"ה (נ"א ב') ומצינו דאמר רב משום רבי מאיר חולין (ס"ג ב') ובפרק הרואה (ס' סע"ב, וס"א א') ופסחים (ג' ב') וי"ג אמר רבי הא דמחדידנא כו' תוס' מנחות (ק"ד רע"א). ג) רב תלמיד רבי, ביצה (כ"ב ב'). אמר הוינא במניינא דרבי ומדידי מני ברישא, גיטין (נ"ט רע"א) סנהדרין (ל"ו), ורבי בעא מרב הוריות (י"א רע"ב). רב שימש לרבי ולר' חייא בישיבה ור' יוחנן שימש בעמידה (פא"ט, ע"ל מה שהבאתי מפרק ראשית הגז). ד) כתב הרמב"ם בהקדמה לספר היד רב קבל מר' ינאי (והראב"ד כתב עליו לא היה ולא נברא) וכתב יוחסין יש סמך להרמב"ם שאמר (יבמות (צ"ג א') רב הונא כרב) ורב כר' ינאי (ור' ינאי כר' חייא) פירש"י ר"ה כרב כלומר קבלה מרב רבו וכן כלם זה למעלה מזה מרבו של זה עכ"ל (ובשס"ח מדורו של זה היה). אך צ"ע דבפ' כירה (ל"ט סע"ב) א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רב מזה נראה להיפך דרב רבו של ר' ינאי. ולדעתי זה הטעם שמנה השארית יוסף את ר' ינאי בתלמידי רב, אבל נ"ל שט"ס הוא וצ"ל אמר ר' ינאי אמר רבי (ע"ש). ה) כתב שה"ק ל"ב ב' רב ושמואל קבלו מר"ח בר חמא (ע"ש כי שקר הוא) שנת ג"א תתקצ"ט (ז"א כי ירד לבבל תתקע"ט) ומת ד"א ג':

ד) רב תנא ופליג, חולין (קכ"ב ב') וב"ב (מ"ב א') עירובין (נ' סע"ב) גיטין (ל"ח ב'). כתב הערוך ערך רב קמא, רב תנא ופליג. פירוש רב האי גאון דלישנא דיוקא מפומא דרבוותא מצאנו רב אבא בג' מקומות, חד בברכות (מ"ט א') רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ובכתובות (פ"א סע"א) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס. ובשבת (קל"ה ב') רב אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה, ואבא הוא רב כאשר פרשתי ערך אביי. פ"א רב תנא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ור' שמעון ברבי ורבן גמליאל ברבי שהן תנאין, ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם, ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא עכ"ל. ובערך אביי כתב וז"ל ויש בתנאים שקוראין רב במקומות ידועין כגון רב חמא אמר בשבת. רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות, רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות עכ"ל. וכתב בס' יוחסין מ"ש הגאון בשבת פר"א רב אבא אמר הטבילה כו' אני לא מלאתי בגמ' ולא ברש"י ולא בתוס' שאומר אבא אלא רב חמא (וכ"נ בערוך ע' אביי הנ"ל שהגי' היה לפניו רב חמא), ואני מצאתי בתוספתא אחרת פ"ו דחולין א"ר אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' חייא אומר אין להם תשובה והשיב ר' אליעזר כו', וכן בפ"ק דביצה בתוספתא והשיב ר' אליעזר בנו של ר' אליעזר הקפר. ובחולין בגמרא (פ"ד ב', פ"ה א') זה אחד מן הדברים שא"ר חייא אין לי תשובה והשיב ר"א הקפר ברבי תשובה. וברש"י (ותוס') פ"ק דביצה (ט' א') קשיא דרב אדרב חנן אע"ג דרב אמוראה הוא מקשינן מיניה (ע"ל שמואל) מפני שרבן של כל בני הגולה הוא בדור ההוא חוץ משמואל עכ"ל. וכן כתב מהרי"ק. ועיין ס' כריתות לשון למודים שער ג' סי' קמ"א ר' חייא תנא ופליג ב"מ (ה' א') וכן רב ור' יוחנן. ופשיטא שאינם תנאים שהרי לא הוזכרו במשנה אלא ר"ל שהם חשובים כתנאים ויכולין לחלוק על משנה וברייתא כו', והיינו לדידן חשובים כתנאים אבל רב לא חשיב את ר' יוחנן תנא וכן ר' יוחנן לא חשיב את רב לתנא כו', וכ"כ תוס' כתובות (ח' סע"א) רב תנא אבל ר"י לא היה מחזיק אותו לתנא. ואין אומרין כן על ר' יוחנן תוס' יבמות (ז' ע"ב) נדה (כ"ג ב') וכ"כ המפרש בתמיד רפ"ק:

ה) חבירו שמואל. ברשב"ם ובתוס' פ' ע"פ (ק"ג רע"א) רב ולוי ושמואל חברים. ושמואל א"ל אם לא יאכל שמן שהתיר ר' יהודה נשיאה כתיבנא עלך זקן ממרא ואטרח עליה ואכל (ע"ש). כתב רב שרירא גאון (ביוחסין) ביומי דרבי נחית רב לבבל (כי היה בא"י ואתא לבבל, רש"י תענית י' א') שנת תק"ל (צ"ל תקל"א) לשטרות שהיא שנת ג"א תתקע"ט ליצירה, והוי ר' שילא (ע"ש) רישא בי רבנן בתר רבי והוי מקרי ריש סדרא בבבל ואקלע רב לאתריה דר' שילא קם עליה באמורא (ביומא (כ' ב') ולא היו מכירין אותו והיה מתרגם רב קריאת גבר גברא א"ל ר' שילא לימא מר תרנגולא א"ל אבוב לחרי כו' א"ל מר ניהו רב שאתה רגיל לתרגם לפני ר' חייא שב בכבודך שאיני כדאי שתהא מתורגמן שלי ע"ש), וכד נח רב שילא הוו רב ושמואל הכא ולא רצה רב למהוי רישא עליה, וכן שמואל לא רצה דרב קשיש משמואל טובא כדאמרינן בב"ק (פ' א') רב ושמואל ורב אסי אקלעו לבי שבוע איכא דאמרי לבי ישוע הבן רב לא עייל קמי שמואל ושמואל לא עייל מקמי' דרב [אסי] ור' אסי לא עייל מקמי' דרב אמרי מאן נתרח כו' מש"ה שבקי' רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתי' (וכ"כ רש"י תענית כ"א ב') והוא מקום תורה ואיתרחק לדוכתא דלא הוה בה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא והוו ישראל נפישי התם ואפי' איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב איתיב הכא (והיה ר"י בסורא רש"י (שם) ובגיטין (ו' א') ובחולין (מ"ה ב')) כי היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא כמפורש בחולין (ק"י א') רב בקעה מצא וגדר בה גדר (עי' בעירובין בכמה מקומות (ו' א', ק' ב') וכי אקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינון איסור כחלי וקנייה רב לגינתיה דבי רב בצורתא דהוי נכסי הגר. (עיי' ב"ב נ"ד א') וכנף התם התלמידים ורבץ תורה הרבה שם וקבע שם ב"ד, והיו שני בתי דינין גדולים בבבל חד בנהרדעא שהיה כבר וחד בסורא דקבעיה רב, והיינו דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא בב"ד דסורא או דנהרדעא כו', ולפרקים הוו חזו רב ושמואל אהדדי והיה בסורא לראש כ"ד שנה ומת ד"א ג' עכ"ל. (עי' ח"א ג"א תתקע"ט). חרתא דארגיז אתריה דרב הוא (ע"ל רב המנונא). כי הוו מפטרי רבנן מבי רב הוי פיישי (אוכלי שלחנו) אלפי ומאתן רבנן (פ' שני דייני גזירות). אמר רב לא איתעתרי עד דחזי ראשי לפתות בכנייהו בחלום ברכות (נ"ז ב'). כי מקלע לדרשיש מכריז מאן הויא ליומא (יומא י"ח ב') יבמות (ל"ז ב'). רבותינו שבבבל הוא רב ושמואל (סנהדרין י"ז) ונקרא בי דינא רבה (קידושין פ' האומר) ר' יוחנן כתב ליה לקדם רבינו שבבבל (חולין צ"ה ב') רב ושמואל ור' יוחנן קראי, פי' דבריהם כמו מקרא, פי' אחר אדונים. (עי' שמואל), וקלל את שמואל ולא נתקיים לשמואל בנים זכרים כל ימי חיי רב (ע"ש). ומצלי עם שמואל בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא (ר"ה כ"ד ב'). שמואל קרי עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און, פא"ט (נ"ט א') ובנדה (ס"ה א') וביבמות (קכ"א) (ועי' רב שילא ובנימין גנוביא). בעא רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אינשי רב לגמרי' (שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיב) אקריוה לרב כהנא בחלמא בגדה יהודה וגו' אתא אמר לרב הכי אקריון, אדכריה רב לגמרי' בגדה יהודה כו' (פ' הנשרפין פ"ב רע"א). כתב בשארית יוסף דל"ה א' רב למד עם ר' יצחק בר אבדימי (ע"ש) ועם ר' מלכיו (ע"ש כי טעה). רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו בכולא סדר מועד כל כי האי זוגא (כל היכא דאמרינן האי זוגא כי הדדי בשמעתא (ארבעתן יחד רש"י שבת נ"ד) איכא אמוראי דמחלפי רש"י סוכה ד' סע"ב) חילוף ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן, מגילה (ז' א') ובתוס' שבת (נ"ד ב') פי' מתנו להך מילתא דלקמן, והשתא פסק הש"ס למילתיה וקאמר בכולא סדר מועד כל כי האי זוגא מחלפי ר' יוחנן כו' ולא קאי מתני אחילוף. אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת דאנא ולוי הוינא קמיה דרבי כי אמר להא שמעתא באורתא אמר כו' בצפרא אמר כו' אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי, לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה, ביצה (כ"ד ב'), אמר בצד עמוד זה התפלל ר' ישמעאל בר' יוסי של שבת בע"ש, ברכות (כ"ז ב'). רבב"ח יהיב ליה זוזי לקנות קרקע וקנה לעצמו, קידושין (נ"ט א'), בירושלמי פיאה פ' ב"ש הלכה ג' כד נחת רב לתמן לבבל אמר אנא הוא כבן עזאי אתא ההוא סבא ושאלו מצאו הרוגים זע"ז א"ל כו' ושאל את ר' כו', ועיין שדה יהושע שם ענין כזה בבבלי בפ' עגלה ערופה שאמר אביי אנא כבן עזאי כו' ושאלו א' ב' הרוגים כו' וכתב דב' מעשים הם, בירושלמי מגילה פ"א הלכה ז' רב ור' חנינא ור' יונתן ובר קפרא וריב"ל. פא"ט אר"ל עליו זכור אותו לטוב. שר אחד שמו אדרכן אוהבו כמו אנטונינוס לרבי וכשמת השר אמר רב נתפרדה החבילה (ע"ז י' ב') היה אוהב את ר' חנינא בר שילת כאב לבן (ע"ש):

ו) א) ספרא וספרי נתיחסו לרב (עיי' רמב"ם בהקדמתו לזרעים ובצ"ל ואברבנאל בהקדמת נחלת אבות ובשבילי אמונה נתיב ח'), וכתב בהקדמת מדות אהרן נ"ל שלמדו זה ממ"ש בברכות (י"ח ב') הוא הכה את הארי ביום השלג דתנא ספרא דבי רב (פירש"י ת"כ) ביומא דסתוא, ורש"י פא"ט (ס"ו רע"א) לא סבר כך, שכתב תנא דבי רב קרי לברייתא ששנויה בת"כ דאקרא ספרא דבי רב לפי שהיה שגור בפי כל תלמידי בית מדרשו, ומדבריו בגיטין (ס"ז) נראה שסובר דר"ע חברו, שמביא בשם אדר"ן כו' עשה מטבעות סידר מדרש ספרא וספרי לבדם ושנאם לעצמם לתלמידיו כו', ובפ' הנחנקין סתם מתני' ר"מ סתם תוספתא ר"נ סתם ספרא ר' ישמעאל (ע"ל ר"ע) ורצו ללמוד ממנו קצת חכמים שמחברו היה ר"י, ולדעתי טעו בזה שצריך לפרש סתם ספרא ר"י כמו שאנו מפרשים סתם מתני' ר"מ שר"ל שרבי היה מסדר משניות כששנה משנה סתמית סתמה אליבא דר"מ כן פי' סתם ספרא ר"י שמחבר הספר כששנה הברייתא סתמית שנאה אליבא דר"י ור"י אמרה אליבא דר"ע עכ"ל, ועיין בס' תחלת חכמה דל"ב ב' ספרא דבי רב היינו ת"כ ושאר ספרי דבי רב היינו מן וישלחו מן המחנה עד סוף הספר עכ"ל, ועיי' רשב"ם פ"ב (קכ"ד ב') ע"ש באורך, ורש"י ביומא (ע"ד א') פי' ספר וידבר ואלה הדברים. ב) בצ"ל שרב חבר אליבא דר"י בר אילעאי וחבר מכילתא (עיין ר' אושעיא). ג) בתוס' סנהדרין (י"ז ב') סתם אמרי בי רב הוא משמי' דרב, ובס' השואל בב"מ, ובפ' בית כור פריך לרב מאמרי בי רב, ועיין אשר"י פ' כירה ובס' תחלת חכמה ש"ג פ"ב סי' קמ"ב דאמרי בי רב הוא רב ממש, ובהליכות עולם כתב אמרי בי רב לאו רב ממש אלא בית המדרש, וכ"כ בס' תחלת חכמה ש"ג פ"א סי' ל' בי רב לאו רב ממש אלא בית המדרש. ד) בש"ל אות ו' בכל מקום שאמר בש"ס והאמר מר הוא רב עכ"ל, מובא ג"כ בהג"ה בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים:

ז) עשרה מילי דחסידות היה עושה. א) שלא היה רואה לעילא מד' אמות (ע"ל שימי). ב) ולא הלך בגלוי הראש. ג) ומקיים ג' סעודות. ד) מכוון לבו בתפלה. ה) לא הביט לצדדין. ו) היה מקיף שלא להטריח הצבור. ז) לא אכל בסעודת הרשות (פג"ה צ"ה ב'). וכתב שם ביוחסין בהג"ה אות רי"ש, זה מוטל על כל ת"ח. ונראה דאיתא במד"ש איכה בפסוק ויגרס בחצץ (ובירושלמי סוף תענית) רב אחר שאכל כל מטעמים שבעולם היה אוכל עפר לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ, ואמרתי לסימן אפיק שפה ועייל שפה בתראה עכ"ל. והנה לפום ריהטא היה נראה דהבין דזה עשה רב בכל השנה אחר אכילתו לא בערב ט' באב בלבד דאל"כ לא הוי בכדי למחשב למדות חסידות. אבל במגן אברהם באו"ח סי' תקנ"ב כתב שזה עשה ערב ט"ב. והב"י סי' הנ"ל בשם רמב"ן בס' תורת האדם ובהגהות מיימוני שזה עשה ר"י בר עילאי לא רב. אכן ראיתי ברוקח סש"י ז"ל במ' איכה רבי כשהיה אוכל סעודת ט"ב היה נוטל פרוסה וטובלה בעפר כו' וכן רב בירושלמי עכ"ל. ח) וכל מי שהקניטו היה הולך לפייסו. כדאי' ביומא (פ"ז סע"א) שטבח אחד חטא נגדו אזל י"ב חודש לא אתא כי מטא ערב יוה"כ ולא אתא אמר איזיל אנא לפייסו פגע ביה רב הונא א"ל היכי קאזל מר א"ל לפייסו לפלוני אמר אזל אבא למקטל גברא אזל קרא אבבא א"ל זיל (כ"ה גירסת הע"י ובגמ' הגי' א"ל אבא את) לית לי מילתא בהדך הוה קא פליג רישא אישתמיט נרגא מחייה ארישא וקטליה. וכתב בחידושי אגדות שנענש הטבח שחטא נגד רב ולא פייסו גם קראו אבא בשמו עכ"ל. היינו לגיר' הגמ' דהטבח קראו אבא אף דרש"י פי' דאבא לשון חשיבות כו' מ"מ ה"ל להטבח לקרותו בשם רבי וק"ל. עוד שם רב הוי פסיק סדרא קמיה דרבי אתא ר' חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא וכן לר"ש ברבי כו' אתא ר"ח בר חמא א"ל כל דאתי נימא הדר לרישא. נקט ר"ח מילתא בהדי' אזל רב לגביה י"ב מעלי דיוה"כ ולא איפייס. והק' בגמ' הא א"צ לבקש יותר מג' פעמים. ומשני רב שאני (מחמיר על עצמו היה, רש"י). ור"ח איך עביד הכי דהא כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו. אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדקלא ומאז דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר אדחייה ולא נדחינן (פירש"י ר"ח ר"י הוי וכשראה חלום זה לרב דאג למות דאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מכאן ויברח לבבל ושם יהיה לראש ולא אמות בשבילו. והב"ח פי' כשיהיה רב ראש ישיבה יהיו עליו צרכי צבור ולא יוכל ללמוד, עיי' או"ח סי' תר"ו). ט) והיה קולו ערב ועלה לתרגם. י) והיה רגיל בציצית ותפילין. כתב הרמב"ם פ"ב מה' דעות אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו. ובכסף משנה שם כתב בפ' הישן מצאתי כן על ריב"ז אבל על רב איני יודע כעת מקומו עכ"ל. וכתב בתשו' מקום שמואל ס"ס ס"ה ופשוט שהוא בפ"ק דחגיגה (ה' ב') מגיד לאדם מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה בין איש לאשתו כו', ותמה על הכ"מ למה לא אמר דר"א לא שח שיחת חולין שמביא בפרק הישן הנ"ל קודם ריב"ז. ואין זה תמיה כי ריב"ז קדם בדור לר"א שהיה תלמידו. בירושלמי נדרים פ"י הלכה וג' אחד בא לדון לפניו עם עשיר אחד ולא רצה העשיר מחמת גאות עשרו וקללו, מיד יצא גזרת המלכות ליקח כל אשר לו לאוצר המלך ואתא לגבי רב שיתפלל עליו וכן עשה והוחזר לו. היה אנינא הדעת אף שנטל ידיו אכל במפה. חולין (ק"ז ב'). ובס"פ הקומץ. כי הוה נפיק למידן אמר בצבו נפשי' לקטלא נפק כו' יומא (פ"ו סע"ב).

ח) רב האריך ימים עד שראה נכדו שימי בן בנו חייא (ע"ש). וכתב כנ"י ח"ג סס"ג רב הוא ר' אבא הנזכר בזוהר חי ארבע מאות שנה. ובכנ"י אחר הגי' חי ק' שנה, והיה רבו של ר' חייא בחכמה זו ושמש אח"כ את רבי ואת ר' חייא, ובדף א' כ"י ישן נושן רב חי שלש מאות שנה. ותמוה הענין אם האריך ימים כ"כ למה לא נזכר זכרו בזמן תנאים הקדמונים. (בסוף ספר יונת אלים כל מקום שנאמר שתק רב (סוכה ז' רע"א, ב"מ צ"ז רע"א) והיה לו להשיב עפ"י הסוד שהיה תלמיד מובהק לרשב"י מבעלי הסודות ולא רצה לגלות. וט"ס שם ר' אבהו וצ"ל ר' אבא. כתב בתשו' חו"י סקל"ב ואף שקהיתי בזה מדשקיל וטרי בביצה (ו' סע"א) למה שתק היינו דגם בנגלה ה"ל להשיב, ומה"ט לא קשה מב"ק (י"א א') מדשתק לאו דינא הוא. וי"ל דאה"נ דלא פסקינן הלכות ע"פ סודות דבכמה דוכתי לא קיי"ל כרשב"י. בסנהדרין בפ' ד"מ ומתו גם שניהם כו' שתק רב. ובתוס' ב"ב (ס"ב א') שתק רב לפעמים שלא חש להשיבו ולפעמים הודה לדבריו. ובאשר"י פ' המוכר את הבית (ס"א) שתק רב מפני שלא חש להשיבם. מ"ש רב ששת על רב כד ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא אינו לגנאי אלא שבח גדול (ע"ש באורך). בזוהר בראשית (ע"ל) קרא רשב"י את בנו ואת ר' אבא פניאל.

ט) כשמת גזר ר' יצחק בר ביסנא שלא יביאו הדס וענפי דקלים בניגון לפני חתנים כל השנה ואחד פרץ גדר ונשכו נחש (ע"ש), כשאמרו לר' יוחנן נח נפשי' דרב קרע עליו י"ג מאני, אמר אזל גברא דהוי מסתפי מיניה (ע"ש), ושמואל קרע עליו י"ב בגדים (ע"ש). רב אדא בר אהבה היה בקבורתו וקרע עליו (ע"ש). קברו דרב שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא. אמרו לשמואל ואמר יפה עשו דקרקע אינה נאסרת, סנהדרין (מ"ז ב'). קברו ארוך י"ח אמות (גא"י). בו נתגלגל אריוך מלך אלסר (עיין שמואל). נפשו נתגלגל ברש"י (ע"ל חלק א' ד"א תתס"ה).

י) א) רב ור' יוחנן הלכה כר"י (ע"ש) לבד מג', ביצה (ד' א') וכתב תשו' חו"י וזה חדש דר"י כתב לו לקדם רבינו וגם רב תנא ולא אמר כן על ר"י כנ"ל ע"ש. ב) רב ור' חנינא הלכה כרב (ס' כריתות ימות עולם ש"ג סכ"א). ג) רב ולוי הלכה כרב שהרי לוי היה כפוף לר' חנינא כדמוכח בפ' הנושא (ק"ג) א"כ אם הלכה כרב נגד ר"ח כ"ש נגד לוי (ע"ל לוי שנראה שם דלא היה כפוף) ועיי' תשו' רלב"ח סי' י"א וכ"כ תוס' ב"מ פ' הזהב גבי קונין בכליו של קונה. וכתב בתשו' ה"ק ח"ב סי' ק"ג ק"א והרי"ף והרא"ש כתבו הלכה כרב משום דרב אתיא כת"ק ולוי כר' יהודה. ועוד דמסקנא דשמעתתא כרב סלקא וכשבאו לפסוק כרב נחמן נגד רב ששת דאין קונין בפירות כתבו חדא דהלכתא כרב נחמן בדינא ור"ש באיסורא, ועוד דמסקנא כר"נ, ומדלא כתבו גבי רב ולוי הלכה כרב ועוד כו' משמע דלא ברירא להו מילתא, והתוס' כתבו משמע דהלכה כרב מדקאמר לאפוקי דלוי, ועוד דרב נחמן בפ' השולח ס"ל כרב ולא כתבו משום דרב כת"ק כמ"ש הרי"ף והרא"ש, יש להסתפק בדעת התוס' אם סוברים בעלמא רב ולוי הלכה כלוי ולפיכך אפי' אתי רב כת"ק הלכה כלוי, כמו שאם היה אביי כת"ק ורבא כר' יהודה דהלכה כרבא כפי רוב הפוסקים. ובב"י בא"ח סי' תק"ס גבי עטרות חתנים פסק כלוי נגד רב, ועיי' מ"מ. ד) רב הונא ורב הלכה כרב (הליכות עולם ש"ב פ"ב ל"ה א' ובס' כריתות שער ג' ע' סכ"א) ופשוט הוא דר"ה תלמיד רב היה. ה) הלכה כרב באיסורא, בכורות (מ"ט רע"ב) חוץ מאותו דין (שם). ברש"י פסחי' (ע"ו רע"א) אע"ג דקיי"ל כרב באיסורא בהא קיי"ל כשמואל דתניא תרתי מתניתא כוותי'. ובתוס' פ' א"צ (כ"ט רע"ב) יש שפוסקין בזה כשמואל אע"ג דהלכה כרב באיסורין. והא דקיי"ל כרב באיסורא עיין באשר"י ב"ק פ"ד, ובתוס' עירובין (מ"ג א', ע"ז ב') וס"פ כל גגות, מ"ק (ח' ב'), עיין נדה (כ"ד ב'). ו) שבת (כ"ב א'), אמר אביי כל מילי דמר היינו רבה עביד כרב לבר מג', שם (מ' א') ופ' ע"פ (ק"א א') דר"ל כחומרא דרב גם לא היכא דאיתותב, ובתוס' עירובין (צ"ג ב') דבעירובין ואבל קיי"ל כמיקל אפי' נגד רב, ובעירובין (צ' ב') נחלקו רב ושמואל ואמר שמואל גופי' הלכה כרב (עיין שמואל). ז) והיכא דפליגי רב ושמואל בדבר הנוגע לאיסורא ולממונא צ"ע כמאן נפסוק. ח) בירושלמי ר"פ הרואה רב אמר צריך לומר אתה ושמואל אמר אצ"ל אתה צ"ע אי כלל דהלכתא כרב באיסורא איתא נימי בירושלמי (שו"ת ה"ק ח"ב דק"ג). וכתב בתשו' חו"י נ"ל דאם נסתפק נעשה כרב דעכ"פ גדול היה משמואל ב"ק (פ' ב') חולין (צ"ה ב'). ועוד דקיי"ל כשמואל בדינא אינו מוסכם מכל. ועיין זבחים (ל"ח ב') חולין (נ"ב ב') נדה (כ"ד ב') תוס' קידושין (כ"ג ב'). גם במ"ש הר"ן ריש נדרים גבי יד להקדש. גם בפי"א (דפ"ח ב') ותשובה אחרונה במהרי"ט ובתוי"ט ברכות פ"ח מ"ד, שבועות (מ"ג ב'). ועיי' ב"י ח"מ סס"ז גבי פלוגתא דרב ששת דדין שמיטה גבי ממון מקרי איסורא עכ"ל. ט) קיי"ל הלכה כרב באיסורי היינו לגבי שמואל לחודי' אבל הכא ר' יוחנן דקיי"ל כוותי' לגבי רב קאי כשמואל (תוס' שבת נ"ג א'), בקידושין (ע"ט ב') בתוס' ד"ה והלכתא כרב אע"ג דקיי"ל הילכתא כרב באיסורא הוצרך לפסוק כרב משום דאיכא אמוראי דפסקי כשמואל:

יא) תלמידי רב ורבותיו וחביריו.

(ודע כל מקום שכתבתי סתם בלי עיגול הוא מס' שארית יוסף, וכ"מ שכתבתי בצדו למ"ז ר"ל לא מצאתי זכרו בש"ס שם ההוא. וכ"מ שכתבתי ל"מ ר"ל לא מצאתי שאמר בש"ס בשם רב. וכ"מ שרשמתי חצי עגול הוא מה שנעלם מן השארית יוסף והיוחסין). ר' אבא בר יעקב, ר' אבא בר זבדא (ע"ש כי לא היה תלמידו), (ר' אבא בר המנונא), ר' אבא בר הונא אמר רב (כ"כ היוחסין ל"מ), (ר' אבא בר מינא), (ר' אבא בר ממל), ר' אבא בר אבינא תלמיד רב (כ"כ יוחסין ל"מ ואולי הוא בר בינה שבירושלמי). ר' אבא (יוחסין ל"מ), ר' אבא בר יונה בשם רב (כ"כ יוחסין למ"ז ואולי הוא בר מינא הנ"ל), ר' אבא בר טבלא בשם רב (כ"כ יוחסין למ"ז וט"ס הוא). אבא בר חונה (יוחסין אולי הוא בר הונא הנ"ל). ר' אבא ברב יהודה בשם רב (כ"כ יוחסין ל"מ). (ר' אבא בר עילאי). (ר' אבא בר חנא בשם רב ורב אמר בשמו). ר' אבא בר כהנא (יוחסין ל"מ). (ר' אבא בר חייא ע"ל רבה). ר' אבא בר יצחק אמר רב (כ"כ יוחסין ל"מ). ר' אבא כהנא בזמן רב (יוחסין למ"ז), (אביי אמר רב אולי אביי הקדמון). אביטל ספרא משמיה דרב (יוחסין ל"מ), (אבימי נותאי משמיה, ר' אבין ור' אבין ברב אדא אמר רב ומשמיה דרב, אכן דברו עם רבא א"כ אינו תלמיד), רב אדא בר מתנה (טעה) רב אושעיה. (רב אחא בר רב). רב אחא בר עוירא (ל"מ). רב אחא קרטיגנאה (ל"מ וטעה, צ"ל אדא). רב אחא ברב הונא (טעה). רב אחא בר יעקב (צ"ע, אמת כי כן נראה ברש"י ברכות (כ"ב א') שאמר משום רבינו פירש"י רב אך קשה דהיה תלמיד רב הונא). רב אחא בר אדא. (רב אחא אחוה דאבא אבוה דר' ירמי' ע"ש). רב אחא ברדלא (ע"ש). רב אחדבויה בר אמי (טעה). רב אחדבויה בר מתנה. (רב אחדבויה). רב אחדבויה בר אבין אמר רב (יוחסין למ"ז). רב אחי (ל"מ), (איבו בנו איבו בן בתו). רב אידי בר אבין (טעה). (רב אידא), רב אידי אבוה דר' יעקב (ל"מ) ר' אילא. (ר' אילא ברב שמואל בר מרתא ע"ש), (ר' איסי בר היני בזמנו, רב איתי). (ר' אלעזר בן פדת). ר' אילעאי, ר' אמי (ל"מ). רבי אמי בר יודן (ע"ש). (ר' אמי בר קרחה, ר' אמי בר יחזקאל). רבי אסי (ל"מ), ר' אסי תלמיד חבר, (רב אשי קדמון), אשיאן בר נדבך משמי' דרב (יוחסין ל"מ), ר' בא ירושלמי (עיין אבא), ר' בון. (ביבי בר גוזלן. ר' ביסנא), בנימין גנוביא, רב ברדלא בר טביומי משמיה דרב, (רב ברונא). רב ברוקא אמר רב (יוחסין למ"ז), (רבי ברכיה), גורין בר אסטיין, רב גידל. (רב גידל בר מנשי וצ"ע שם). גידל בר בנימין, רב גמדא (טעה). גניבא, גרדסק בן דארי משמיה דרב (כ"כ יוחסין טעה). רב דימי (ל"מ). (רב דימי בר שישנא נ"א בר חיננא), רב דימי בר יוסף (ל"מ), רב דלא בר טביומי. רב דניאל ברב קטינא, דרו בר פפא, רב הונא, (רב הונא בר אשי), רב הונא בר חייא אבוה דלוי תלמיד רב (יוחסין ל"מ ע"ש). רב הונא בר תחליפא (טעה). רב הונא בר הילמא (למ"ז). רב הונא ברב קטינא (ל"מ). רב הילמא (למ"ז). ר' הלל בזמן רב (יוחסין ל"מ וע"ש כי טעה). (רב המנונא). רב המנונא סבא (וצ"ע). רב זבדי בזמן רב (יוחסין ל"מ, ואמר בשם רב הונא ע"ש). רב זביד (טעה). רב (או מר) זוטרא בר טוביה. רבי זירא (וצ"ע), (ר' זריקן מטיבה בשם רב). רב חביבא (צ"ע ול"מ). (רב חונה. ר' חייא רבו). רב חייא בר אשי. (ר' חייא בר אסי), ר' חייא בר יוסף. ר' חייא קטוספאה, ר' חייא בר רב, ר' חייא בר כהנא (למ"ז). (ר' חייא דכפר תחומין, ר' חייא בר אבא הכהן אמר רב, גיטין (ל"ח ב') וצ"ע אם תלמידו היה, ר' חייא בר מתנה, ר' חייא בר אבין וצ"ע), רב חיננא בר כהנא. רב חיננא בר שלמי', (רב חיננא בר שילא, רב אהבו כבן. רב חיננא. רב חיננא בר יהודה וצ"ע (עיי' רב חנא בר יהודה). רב חלבו (ע"ש). רבי חלבו בר חנן. ר' חלפתא דמן הונה או חיפא). רב חלקיה בזמן רב (יוחסין ל"מ), ר' חלקיה אביו של ר' מנימין בזמן רב (יוחסין ל"מ), רב חמא בר גוריא. (ר' חמא בר ביסא אבוה דר' הושעיא, רב חנא בר יהודה וצ"ע). רב חנא בר ייבא בזמן רב (יוחסין ל"מ וטעה). רב חני בר רבא (ש"י טעה), (רב חנין, רב חנינא בר חמא ע"ש אי רבו), רב חנינא בר אבדימי, רב חנינא שלקא בזמן רב (יוחסין ל"מ) רב חנן בר רבא, (רב חנן ברב חסדא וצ"ע), רב חנן בר אבא (ע"ש), רב חנן בר מתנה (למ"ז אולי ט"ס וצ"ל ר' חייא בר מתנה הנ"ל), רב חנן בר אדא (למ"ז), רב חיננא סבא משמי' דרב (כ"כ יוחסין ל"מ), (רב חיננא בר כהנא, רב חננאל), חסא בזמן רב (יוחסין טעה), רב חסדא, רב חסדא בר אבדימי (ל"מ), ר' טאלא תלמיד רב (יוחסין ט"ס) (ר' טבלא), ר' יאשיה. (ייבא חמוה דאשיין בר נדבך, ר' ייבא סבא), ר' ייבא בר יוסי, (ר' יהודה הנשיא רבו), רב יהודה, רב יהודה בר' אשי, רב יהודה בר אבא אמר רב (יוחסין ל"מ), רב יהודה בר יהושע בן מרתא תלמיד רב (יוחסין ל"מ וטעה), רב יהודה ברב שילת (ל"מ), רב יהודה ברב שמואל בר שילת. (רב יהודה ברב שמואל), רב יהודה בר זבדי, ר' יוסי בן שאול (טעה), (ר' יוסי בר' בון, ר' יוסי בר מנישא ע"ל יוסף), ר' יוסי בר נתן בזמן רב (יוחסין שקר), רב יוסף בשם יוסף איש הוצל, רב יוסף ברב מנשה (מנשיא מדוויל) תלמיד רב (יוחסין ל"מ), ע"ל יוסי, רב יוסף בר יהודה, נ"א יוסי (למ"ז, כי ר' יוסי בן יהודה היה תנא), ר' ינאי (ע"ל מ"ש אי היה רבו או תלמידו ולדעתי טעה), ר' יעקב בר אבא (ר' יעקב בר אדא בר עתליה, ר' יעקב עיין רב נחמן), ר' יצחק בר אבדימי (רבו או תלמידו), ר' יצחק בר שמואל (בר מרתא), ר' יצחק קסקסאה (ל"מ), (ר' יצחק בר אשי), (ר' יצחק בר אדא), (ר' יצחק בר יונתן), (ר' יצחק בר אבא בר מחסיא), (ר' ירמיה בר אחא), ר' ירמיה ביראה (ל"מ). ר' ירמיה. (ר' ירמיה בר אבא ע"ש) רב כהנא בר תחליפא (ל"מ) וכן היוחסין כתב בשם רב (ל"מ). רב כהנא תלמיד חבר, רב כהנא בר מתנה (למ"ז) (רב כהנא בר מלכיו רבו' (רב כהנא בר מלכיה בשמו). (רב כהנא רבו). לוי בר בוטי (ל"מ) (לוי פליג עמו). (בשם ר' מאיר ע"ל). (בשם מבוג), רב מלכיו (טעה), רב מניומי בר חלקיה בזמן רב (יוחסין ל"מ), מנימין סקסאה תלמיד רב (יוחסין עיין בנימין גנוביא). (רב מנשה בר זביד וצ"ע), רב מנשיא בר ירמיה, רב מנשיא בר שגובלי. רב מנשיא בר תחליפא (וצ"ע), מנשיא בר מנחם בזמן רב (יוחסין ל"מ). מר ברב אשי (ע"ש), מר ברב אשי הקדמון (אבל צ"ע מנ"ל), רב מרי ברב כהנא (ל"מ, ז"א כי רב כהנא אביו היה תלמיד רב). (אבא מרי), רב מתנה, רב נדבך (ויוחסין כתב אשיאן בר נדבך) תלמיד רב (ל"מ, ע"ל ייבא חמיו), (רב נחמן בר רבא), רב נחמן ברב זבדא, רב נחמן בר נתן (יוחסין, גם ש"י הביאו בתלמידי רב ולמ"ז). רב נחמן. רב נחמן בר יצחק אמר רב (וצ"ע שהיה תלמיד רבא). רב נחמן בר גוריא תלמיד רב (יוחסין ל"מ), רב נתן בר אבא (והיוחסין השמיטו), (רב נתן בר אבין), רב נתן בר מניומי תלמיד רב (יוחסין ל"מ), (ר' סימון אחוה דרב יהודה בר זבדי), ר' עוירא (טעה), עולא (וצ"ע כי היה תלמיד ר"א), רב עמרם, רב ענן בר רבא (או רב). (רב ענן). רבי פנחס (טעה), רב פפא סבא. (ר' פרנך). (בש"ר ראובן איצטרבולי ע"ש), רב בר שבא (טעה). רבא בר יונתן (ל"מ). (רבא בר בינא). רבא ברב שילא (ל"מ). רבה בר שילת בזמן רב (יוחסין למ"ז). רבה בב"ח (נראה שהוא חבירו). רבה קרחינאי (למ"ז). רבה בר לימא. רבה בר אבוה. רבה ברב הונא. רבה בר חיננא סבא. רבה ברב אדא (וצ"ע). רבה בר תחליפא (טעה). רבה בר מחסיא. רבה בר טוביה (בר יצחק), (רבה בר יצחק. רבה בר ירמיה בשמו. רבה בר יוסף. רבה בר חייא קטוספאה. רבה. רבה בר איסי). רבה בר ברונא תלמיד רב (יוחסין ל"מ). (רבין ע"ל אבין). רבין סבא. רבין ברב אדא (עיין לעיל ראש המפתח). (אביו של רבינא בשמו). רכיש בר פפא. רמי בר חמא (טעה). רמי בר רב. רמי ברב יהודה (אבא שאול וצ"ע), רב שילא בר אבינא, רב שילא בר אבימי (טעה), (ר' שילא), רב שימי בר חזקיה, רב שימי בר חייא, ר' שלמיה בזמן רב (יוחסין ל"מ), (שמואל בעא מיניה וחבירו). רב שמואל בר יצחק, רב שמואל בר מרתא, (רב שמואל בר שילת). רב שמואל בר גורי' (יוחסין למ"ז), (רב שמואל בר אינייא, רב ששת בשמו והיה תלמיד רב הונא תלמידו). רב תחליפא בר אבדימי (ע"ש):

פרק ה

(ר') אבא הכהן אמר לר' יוסי הכהן תמי' אני אם קבל ר' יוחנן תשובת ר"ל (ר"ה ט"ו ב'). בשם ר' יוסי הכהן, מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בר' חנינא, (ורחץ בצונן כל ז', תענית י"ג א') והם בזמן ר' יוחנן (ואולי ר' חייא ורב שמן בניו):

פרק ו

ר' אבא כהנא ור' אבהו בזמן ר' יוחנן ורב, ואולי הוא בנו של רב כהנא תלמיד רב. ולא מצאתי זכרו, ואולי צ"ל בר כהנא:

פרק ז

ר' אבא בר כהנא ור' חייא בר אשי בשם רב (ל"מ), (ירושלמי ר"פ כיצד מברכין בשם ר' אלעזר ובתנחומא פ' ראה ר' איבא בר כהנא אולי אחד הוא). אר"א ב"כ פעם א' כו' אמר ר' כו' אר"א ב"כ א"ר חנינא כו' א"ל ר' זירא כו' ג"ד (שבת קכ"א ב', קכ"ב א', ע"ל אבא בר עילאה), ויסרו למשפט אלהיו יורנו א"ר אבא בר כהנא, כ"ה בילקוט ישעי' כ"ח, וכ"נ ברש"י חלק (ק"ה א') ובגמ' ובע"י ארבב"ח ט"ס ובשס"ח לא תקן. ר' אבין אביו בשמו, בש"ר אלעזר, ור' אסי רבה סוף פתיחתא דאיכה, בש"ר בודיי, ר' ברכיה בשמו, וגמליאל זוגא שאלו, ור' גמליאל בר אנינא, ור' זעירא בש"ר יהודה, א"ר חנינא שבת (קכ"א ב'), ורב חסדא, ור' יהושע בן יאיר בש"ר פנחס בן יאיר, א"ר יוחנן (פ' כ"כ), לר' ירמי', שמע לוי דרש ונשקו, בש"ר מתנה, משום עולא רבה פתיחתא דאיכה שם, בש"ר עזריה דכפר חטיא, ור' שמעון בר' נרשיה בשם ר"ל, בש"ר שמואל (ילקוט שמואל ב' רמז קס"ב) ור' תנחומא:

פרק ח

אבא בר כהנא בר יודן מדרש חזית בפסוק הדודאים נתנו ריח:

פרק ט

ר' אבא בר כהן בש"ר יהודה בן פזי ירושלמי ברכות, בעא לר' יוסי תרומות רפ"ג, מגבילה אחיו, בש"ר ששת, ירושלמי פ' במה אשה הורה בכפר עקביה, ירושלמי נזיר פ' אחרון הלכה ג':

פרק י

ר' אבא הכהן בר פפא לפני ר' יוסי בר זבידא. תנחומא בהעלותך. כשראה סיעה של בני אדם הלך בדרך אחרת שלא להטריחם לעמוד לפניו. וא"ל רב יוסף בר זבידא צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיעמדו בפניך. ולפי מ"ש יוחסין דשמואל חברו של רב בנו של אבא בר אבא הכהן היה לו בן נקרא רב פפא אולי אבא זה בנו ונקרא ע"ש אבי אביו:

פרק יא

ר' אבא בר פפא אמר לו ר' זירא אקיף אסולמא דצור ועול לגבי ר' יעקב בר אידי (ובעא מיני' אי שמע מר' יוחנן רבו, ב"מ מ"ג ב'). ונראה שהוא ר' אבא הכהן הנ"ל. (ולי נראה שהוא אחד מבני רב פפא סבא). משום רב אדא בר פפא. משום ר' אחא ב"פ. משום ר' חייא ב"פ (ע"ש), ר' פנחס בשמו, ירושלמי רפ"ק דברכות:

פרק יב

אבא מר ברי' דרב פפא אפסיק לי' ר"פ ואחר עמו אעפ"י שב' אין מפסיקין לא' כשאוכלין (פ' ג' שאכלו מ"ה ב'). אר"פ כגון אבא מר ברי מרענא שטרא אפומי' (כתובות פ"ה א'). ר"פ בהילולא דאבא מר בריה (קידושין ל"ב רע"ב) (ע"ל יצחק תלמיד ר"פ). ולקח בת אבא סוראה (ע"ל רב פפא):

פרק יג

ר' אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בש"ר לוי, ירושלמי ברכות פ"ד מתני' א', ובכורים רפ"ב, ואלו מגלחין הלכה ה', ורבה פ' מצורע פי"ח (ע"ל אבימי ב"פ). בעא לר' יוסי (נדה פ"ב). א"ר מנא אנא קשייתה קמי ר' בא בריה דר' פפי (ירושלמי פ' כירה הלכה א'):

פרק יד

ר' אבא בר יצחק אמר רב (ל"מ). אבא מר בריה רב פפא אירס לו (לא מצאתי ולא הבנתי עיין רב פפא). א"ר חסדא סוף מנחות (ק"י א'). ר' זעירא מחוי לר' בא בר יצחק (ירושלמי יבמות פ"ב):

פרק טו

ר' אבא בר ממל ונראה כי הוא סתם ר' אבא (ע"ש), זולת בסוף חולין נראה כי ר' אבא תירץ לר' אבא בר ממל, ובגמרות מדויקות אינו מזכיר ר' אבא. (אבל בירושלמי פ"ג דשבועות הלכה ב'. ר' בא ר' ירמיה ר' בון בר חייא בש"ר אבא בר ממל, ואולי גם שם ט"ס כי תיכף אחר זה לא מזכיר ר' בא). אמר ר' זירא כל ימיו של ר' אבא ב"מ לא מצאנו לו תשובה עד שמת מצאנו תשובה. (ירושלמי פ"ג דשבועות הלכה ד'). בב"ב (ס"ז ב') מאי ממל אר"א ב"מ מפרכתא. (רבה בר ממל ב"מ (נ"ו ב'). רבה ב"מ ורב עמרם (ירושלמי רפ"ק דב"מ). רבין ב"מ (ירושלמי ס"פ הזהב), אולי הכל אחד). אמר רב (ב"ב ל"ח א', ופ"ח ב'). ובירושלמי פ"ק דמכות ר' בא ב"מ רב עמרם רב מתנה בשם רב. ר' אבא בשמו (ע"ל). ור' אבא בר זבדא, ור' אבא בר זוטרא. ור' אבינא. ור' אחא בר יצחק. ור' איבא. יתיב לפני ר' אמי (יבמות ק"ה א') בעא מר' אמי (ב"ק י"ט א') איתיבי' לר' אמי (ב"מ ל"ו א'). אמר לר' אמי אמרת לן משמי' דר"י נשיאה (נדרים כ"א א'). ר' אמי שדר לי' (ב"ב נ"ט א'). רב אסי יאמר לר' זירא ואח"ז שאלתי לר"א ב"מ (חולין קכ"ט יא). ר' בון בר חייא בשמו (ע"ל). ר' בון בר ביסנא בשמו, שאל לר' הושעיא רבה (ירושלמי פ' כיצד הרגל). ר' זבידא בשמו. ר' זירא בר ממל אולי אחיו הוא. א"ל ר' זירא (חולין קמ"א א') ופליג עמו (סוכה כ א ב') מ"ק (ד' ב'), זעירא קמיה (שביעית פ"ב), ובשמו (מעשר שני פ"ק הלכה ב'). ר' חזקיה בשמו. איתיב לר' חייא בר אבא (ב"ק י"ט א', ל"ה ב', ק"ו ב') שבועות (מ' ב'). שאל לר' יהודה נשיאה (ירושלמי פ' כיצד הרגל). ר' יוחנן בש"ר אבא ב"מ (כ"כ יוחסין ולא מצאתי). אמר ר"א ב"מ לא שמיע להו הא דא"ר יוחנן א"ר, זבחים (צ"ט ב'). ר' ירמיה בשמו (ע"ל). ר' יצחק עטישיא תנא לי' (עיין למטה). ר' מתנה (ע"ל) ור' עמרם (ע"ל). אמר רב (ע"ל). בעא קומי רב (ירושלמי פאה פ' אחרון), בעא קומי ר' שמואל בר יצחק והשיב לו קם ר"א ב"מ עם ר' ירמיה ואמר ר"א ב"מ לר"ש בר יצחק ראה איך פורחת באויר מה שאתה מביא ראיה אייתא ר' זעירא לר' יצחק עטישיא ותנא ליה (ירוש' רפ"ג דסוטה):

פרק טז

ר' אבא א) הנזכר סתם מסופק אני אם הוא ר' אבא בר ממל (ע"ש) או אדיר (ע"ל ר' אבא בר אחא, ואבא אבוה דר' אמי). מעשה נסכא דר' אבא לפני ר' אמי נראה כפי גירסת הגמרות כי הוא ר' אבא בר ממל, פ' שבועת העדות (ל"ב ב', מ"ז א') ולא ידעתי מנ"ל דהוא בר ממל דהא סתם אמר ר' אבא והוא מסופק מי הוא סתם ר' אבא. כתב בס' באר שבע רפ"ק דהוריות א"ר אבא אף אנן נמי כו' היה נ"ל דלא גרסי' ר' אבא דהא סתם ר' אבא הוא תלמיד רב הונא ורב יהודה ואביי תלמיד רב יוסף ורבה, ור' אבא גדול מרב יוסף כדמוכח פ"ק דע"ז (ו' ב') ב"ק (ק"ב יא') יתיב רב יוסף אחוריה דר' אבא ויתיב ר' אבא קמיה דרב הונא, וכן מוכח בגיטין פ' השולח, וא"כ איך קבע רב אשי דברי אביי קודם ר' אבא, ובחולין (צ"ז ב') א"ל ר' אבא לאביי אלמא דשני ר' אבא סתם היו מדמשאיל ר' אבא ספיקותיו מאביי אלמא שהיה קטן ממנו, (עיין בכללים סתירה להוכחה זו). ואשכחן עוד ר' אבא סתם שלישי שהיה זמן רב אחר אביי בשבת פ' שואל (ק"נ ב') א"ר אבא לרב אשי, וכן ב"ב (קמ"ז א', קמ"ח סע"א) ותענית (ד') ויומא (מ"ח א') גיטין (ל"ד ב') וכ"ה באשר"י פ"ק דתענית, וברי"ף הגי' א"ל רב אדא לרב אשי, מנחות (ל"ז א') בכורות (נ"ה א'), נדה (ס"ב ב' ס"ה ב') ב"ק (כ"ז ב'), וכיון דרב אשי לא ראה לרבא שנולד כשמת רבא כ"ש שלא ראה את אביי שמת קודם רבא. א"כ נוכל לומר שגם ר' אבא דהכא לא ראה כלל לאביי א"כ שפיר גרסי' הכא ר' אבא עכ"ל. והיוחסין כתב ותוס' ריש מעילה א"ר אסי לר' אבא גרסי' כי לא ראה רב אסי לרבא (ואני לא מצאתי).

ב) ונראה שהוא מבבל. הוי קמשתמיט מרב יהודה דהוה בעי למיסק לא"י, ברכות (כ"ד ב'), כי סליק אשכחי' לר' אבין ונ"א לר' יוחנן ור' חנינא בר פפי ור' זירא ואמרי לה ר' אבהו ור' שמעון בן פזי ור' יצחק נפחא. ויתבי וקאמרי כו' א"ל ר' אבא כו' אחיכו עליה א"ר אושעיא שפיר עבוד דאחיכו עליה. א"ל רב ספרא לר' אושעיא משה שפיר קאמרת (בתמיה אמאי קמודית להו בחוכא) ולא שמיע להו הא דא"ר חייא קטוספאה משמיה דרב כו' א"ל אביי לרב ספרא כו' (ביצה ל"ח א'), כי סליק ר' אבא אמר יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל. בע"ז (ל"ד ב') ארבא דמורייס דאתי לנמל בעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי א"ל ר' אבא עד האידנא מאן נטרי', ובפא"מ (מ"ג ב') ר' אבא בבבל בזמן רבא שענש את רבא בדמי שור שהטריף (ע"ש), ונראה שחזר לבבל כמו ר' זירא (ע"ל קטינא), בקידושין פ' האומר (נ"ט א') רב גידל היה מחזר לקנות קרקע ואזל ר' אבא וקנה אזל ר"ג וקבליה קמי ר' זירא ור"ז לר' יצחק נפחא כי סליק לרגל ואמר לר' אבא עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה א"ל נקרא רשע א"ל מר מ"ט עבדית הכי לא ידעית לא מר נחית ולא מר נחית ומקרי ארעא דרבנן.

ג) ונראה שהאריך ימים כי היה גם בזמן רב (ל"מ). בפ' הגוזל קמא (ק"ד ב') שלח לרב ספרא לגבות מעות מן רב יוסף בר חמא אביו של רבא והיה אז ר' אבא זקן ונתן רבא עצה לרב יוסף אביו כיצד יתן המעות. ונראה כי היה עשיר כי בכל ערב שבת זבין בי"ג איסתרי פשיטי מי"ג טבחי ואמר אשור הייא (שבת קי"ט א') וברש"י ב' פירושים. תרנגולתא דר' אבא שהיה מבשלה ושורה אותה בחמין ימים רבים לימחות מאיליה ואוכלה לרפואה (שבת קמ"ה ב').

ד) בב"מ פ' אלו מציאות (כ"ד סע"ב) בתוס' ר' אבא תלמיד ר' אמי כדמוכח מנסכא דר' אבא הנ"ל דיתיב ר' אבא קמיה דר' אמי ואיך שלח לשאל ר' אמי מר' אבא אלא גרסי' ששלח לר' אסי עכ"ל (עיי' ר' אמי ובתוס' פ' ח"ה (ל"ד א') וכ"כ תוס' בפ' כל הנשבעין הנ"ל מ"ז א'). א"ר אמי רבותינו שבא"י היינו ר' אבא. (כתב יוחסין כדאי' בפ"ב דסנהדרין, ט"ס הוא כי הוא ספ"ק י"ז ב'), וקשה איך יתיב ר' אבא קמיה, ואולי דאשכחן בשבת (קמ"ו ב') דקרי רב לרב כהנא ורב אסי רבותינו אע"ג דהיו תלמידיו, אך קשה הא ר' אמי אתא לקמי' דר' אבא ושאל ממנו, וכן יש גורסין באלו מציאות הנ"ל ר' אמי אתי לקמיה דרב אבא. וכתב היוחסין ולי נראה להיפך (מהתוס') כי ר' אמי אמר על ר' אבא רבותינו שבא"י ומשום דר' אמי היה אז ראש ישיבה בא"י במקום ר' יוחנן רבו אמר שם יתיב ר' אבא קמי' דר' אמי. בפ' כל הנשבעין ובפ' המפקיד (ל"ו א') יתיב ר' אמי ואמר שמעתא איתביה ר' אבא בר ממל לר' אמי (צ"ע כי זה שייך לר' אבא בר ממל), ובעבור זה לפעמים אומר משום ר' אמי בסוף פ' כל הכלים (קכ"ה ב') א"ר אבא א"ר אמי א"ר יוחנן אעפ"י שלאו היה רבו משום דאמרה בש"ר יוחנן, ובס"פ ח"ה ר' אמי שדרה לר' אבא בר ממל, בעא ר' אבא בר זבדא שהוא תלמיד רב הונא מר' אבא, אבל רב הונא היה גדול ממנו. ובספא"ט (נ"ז א') כי סליק ר' אבא אשכח לר' זירא א"ל מיומא דסליק מר להכא (דר"ז סליק ברישא רש"י) הוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא כו' ומצאתי לר' ירמיה בר אבא גמירי חבריא דר' אבא מר'. אבא ומנו ר' זירא (פא"ט נ' א'), הרבה שאלות שלח לרב יוסף בר חמא (פי"נ קכ"ח א'). ההוא גברא דאחוי אמטכסא דר' אבא יתיב ר' אבהו ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ור' אילעא כו' א"ל זיל לגבי' דר' שמעון בן אליקום (וביוחסין הגי' ור' יוחנן בן אליקום (ע"ש) טעות הוא) ולר"א בן פדת אזל לגבייהו (ב"ק קי"ז ב').

ה) כתב היוחסין בשם הראב"ד פ' החולץ בפסקיו דהלכה כר' אבא משום דהוא דיינא דא"י כדאיתא בשבועות ונחית לעומקא דדינא.

ו) בשבת (ל"ד א') סימן, בגופא, זימרא, ציפרא, בחבלא, דמילתא. פירושו דהיינו היכא א"ר אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב. גופא, שם היא גופא קשיא (והגי' שלפנינו אמר רבא ט"ס וצ"ל ר' אבא). זימרא, בשבת (ע"ג ב') (והגי' שלפנינו א"ר אחא ט"ס וצ"ל א"ר אבא) אר"ח ב"א א"ר אמי (צ"ל אמר רב ובשס"ח לא תקנו) זימרא משום מאי מיחייב. ציפרא, בשבת (ק"ז רע"א) נכנסה לו צפור. בחבלא, שם (קי"ג א') מביא אדם חבל א"ר אבא א"ר חייא בר אשי א"ר יוחנן (ט"ס וצ"ל אמר רב וכ"ה באשר"י). דמילתא, שם (קכ"ד ב') (של"ה תורה שבע"פ אות סמך וחדושי הלכות וש"ל). ואני מצאתי עוד פ' במה טומנין (נ' ב') קופה מטה על צדה ונוטל א"ר אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב נתקלקל הגומא אסור להחזירה. ואלולא דמסתפינא הייתי מגיה סי' בגופא קופה זימרא כו', ונשמט בדפוס ששוין במבטא, גם בנדה (ט"ז ב') א"ר אבא אר"ח ב"א אמר רב. אך ע"ז י"ל דכוונת הסימן מ"ש ר' אבא אר"ח ב"א אמר רב במסכת שבת, אבל מה שנשכח ממנו הך דפ' טומנין הוא תמוה. אר"ח בר אשי (ירושלמי שבת פ"ג הלכה ד', ופ' מפנין, ובכתובות פ"ב וגיטין פ"ג הלכה ד').

ז) ר' אבא בר זבדא בעא מיניה. בש"ר אבא בר ירמיה. ור' אסי אקלעו לבי כו' (ע"ש), ור' אבא דחיפה. גמיר מר' אבא בר חייא בר אבא. בשם אבא ברב הונא. מיתיב לר' אבהו ולר' אסי. אבדימי בר המדורי. אביי קמיה, ושאל מאביי (ע"ל). אגרא חמיו (וצ"ע). א"ר אושעיא כתובות (ע"ט סע"א). אמר קמי' רב הושעיא. בש"ר אחא, איתביה רב אחא ב"פ, ור' אילא, ור' אילעאי קמי ר' אלעזר חולין (י"ט ב') ור"א בן פדת, ר' אמי (ע"ל), מיתיב לר' אסי, א"ר אסי ב"ב (ק"מ ב'). אמר לרב אשי (ע"ל). אמר לבהא. ר' ברכיה בשמו, רב גידל (ע"ל), רב הונא רבו (ע"ל וע"ש) ואותיב ר"ה לר' אבא (ע"ש), והספיד לר"ה. ורב הונא בר חייא, רב הונא בר איקא, אמר לר' זירא מר (ע"ל), ויוחסין כתב ר' זירא חבירו (ע"ל). בשם זעירא (ירושלמי גיטין פ"א). ור' זריקן מטיבה. זריקא א"ר אבא א"ר חייא בר אבא והוא בשמו, א"ר חייא בר אשי ע"ל). משום ר"ח בן גמליאל, ור' חנינא בר פפי (ע"ל). א"ר חנינא מנחות (פ"ח ב'), רב יהודה רבו (ע"ל) וא"ל לר"י בבי מעצרתא דבי בר זכאי (עירובין מ"ט א'). אר"י חולין (צ"ג). הרבה דרשות שאל לרב יהודה ברכות (י"א ב'). ורב יהודה בשמו, רב יהודה בר שמואל אר"א, ורב יהודה בר שלום, א"ר יהודה בר זבדי, ור' יהושע בר נחמיה. א"ר יוחנן (עירובין מ"ו ב'). אשכח לר' יוחנן ביצה (ל"ח א'). ור' יוסי בר אבא שאלו לרב מתנה. למד עם ר' יוסי בן פזי. אתקבל גבי יוסא רישא, ר' יוסני בזמנו. שלח לרב יוסף בר חמא, ורב יוסף יתיב אחוריה (ע"ל), ר' יעקב דכפר חנן בשמו, ור' יצחק נפחא (ע"ל) אמר לרב יצחק בר ביסנא, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא, ושאל לר"י ב"ש, אמר לר' ירמיה בר אבא מר, אמר ר' ירמיה בר אבא (מגילה י"ח ב'). ור' ירמיה בשם רב (שקלים רפ"ק), ר' ירמיה שאל ממנו מחילה על שהקניטו יומא (פ"ז א'). ר' ירמי' א"ל מר שבת (קכ"ו א'), ר' ירמיה בעא מיניה. ר' ישמעאל בר' יוסי משום ר' אבאי (ע"ש וצ"ע). א"ר כהנא (שם קכ"ה סע"ב). יתיב אחורי דרב כהנא (ע"ש). ור' לוי בר חייתא. בש"ר מייאשא. שלח למרי בר מר. בעא מרב הונא, שאל לרב מתנה, בעא מרב נחמן פ' חלון (ע"ו ב'). שאל את סומכוס (כתובות פ"א סע"א) והוא תמוה כי סומכוס תלמיד ר"מ היה וזמן רב ביניהם, ויגעתי ומצאתי מרגניתא כי ר' אבא זה ששאל את סומכוס הוא ר' אבא אריכא הוא רב (ע"ש). ור' סימן בשריב"ל (שקלים פ"א), רב ספרא בשמו, ור"ס איתביה, איתיב לעולא (ב"מ י"א א') וא"ל (גיטין נ' ב', ע"ט א') והלך לימינו ועולא רכב (ע"ש), וא"ל עולא דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתתא (גיטין ל"ט א'), רב פפא בר אבא רישבא אתא לקמי'. רב פפא, ורבב"ח פסחים (נ"ג ב'). בשם רב (ירושלמי סוכה פ"ק, יבמות פי"ב) רב שמואל בר ייבא א"ל, אמר לר' שמואל בר יצחק, א"ר שמואל בר יהודה אר"א, בעא מיניה רשב"א מהגרוניא (ב"ק ז' ב'), אמר שמואל ברכות (נ' א'), מגילה (ה' א'), עירובין (י"ג ב'), סוכה (י"ג ב'), ור"ש בן אליקום (ע"ל). אר"ל שבת (ס"ג סע"א) כמה דברים. ר"ש ב"פ (ע"ל). א"ל רב שמעיה, א"ר תדאי:

פרק יז

אבא אבוהי דר' אמי ואולי זה ר' אבא סתם:

פרק יח

ר אבא סלא רבא כתובות (קי"א א') מתקיף גלגול מחילות צער הוא, עיין בסמוך אולי ט"ס, עיין רב אחא סלא מ"ש שם:

פרק יט

אבא בר אחא בר סלא מכפרי ה' בניו איבו אביו של רב, חנה אביו של רבב"ח, שילא אביו של רבא, מרתא אמו של ר' שמואל בר מרתא, ור' חייא הגדול, סנהדרין (ה' א'), וברש"י פסחים (ד' רע"א) ומ"ק (כ' סע"א) דה' בנים אלו הם בני ר' אחי מכפרי, (ועי"ל ר' חייא הגדול). וע"ל מרתא שהוא שם איש אחיו של ר' חייא, ועיין שמואל בר מרתא, שמסתפק היוחסין אי שם איש הוא או שם אשה:

פרק כ

ר' אבא בר אחא (רב אחא בנו ע"ש) א"ר אילעאי אר"א ב"א משום רבינו, פרש"י רבי, ואינו ר' אבא בר אחא אביו של ר' חייא הגדול, ובפ' ג' שאכלו (מ"ט רע"א) אמר ר' אילעא אמר ר' יעקב אמר ר' אבא בר אחא משום רבינו, וגירסא זו שמביא היוחסין לא מצאתי, אבל הגירסא שלפנינו שם א"ר אילעא אמר ר' יעקב בר אחא. (ובדף כ"ב א') א"ר אילעא אמר ר' אחא בר יעקב משום רבינו פירש"י רב. (ובדף כ"ה רע"ב) ר' אחא בר אבא בר אחא משום רבינו. גם בזה נסתפקתי אם אינו ר' אבא סתם. פ"א דשקלים ר' ביבי ב"א, אבל בירושלמי ר' בא ב"א: ר' אבא דמן עכו (ע"ל ר' אבא). בפ' מקום שנהגו (לא ידעתי למה הביא פ' מקום שנהגו) שהיה מנשק כיפי דעכו (כתובות קי"ב א'). ובפ"ב דכתובות (כ"ב א') א"ר זירא הא מילתא מר' אבא שמיע לי אי לאו ר"א דמן עכו שכחתי'. והיה עניו מאד (יותר מר' אבהו ע"ש) והיו ממנין לר' אבהו לר"י ולא רצה משום דר"א דמן עכו נפישו לי' חובות ויעשו אותו לראש ישיבה כדי להעשירו שיתנו לו מתנות. (כן היה דרכם להעשיר לראש הישיבה) סוטה (מ' א').

פרק כא

ר' אבא דמן קסרי תענית (ע"ו ב'), ל"א ר' זירא דמן קסרי, ובסוף מ"ק תני קמי' דר' יוחנן. ע"ש (כ' ב') ר' אדא דמן קסרין (ע"ש). וע"ל ר' אבא בר' חייא בר אבא היה בקסרין, ואולי אבא או אדא הנ"ל אחד הוא, והטעות באחד מהן, וש"י הביא שניהם בתלמידי ר' יוחנן וצ"ע, וע"ל ר' אבהו כי היה בקסרין:

פרק כב

ר' אבא דמן חיפה תלמיד ר' יוחנן, איקלעו לביתו ר' אבא ור' אסי (ע"ש), ולא מצאתי שהיה תלמיד ר' יוחנן:

פרק כג

אבא אבוה דר' ירמיה ובפ' התכלת (מ"ז א') תני אבוה דר' ירמיה בר אבא, ובס"פ במה בהמה אמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחר בדורנו ומנו אבא אבוה דר' ירמיה בר אבא, ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דר"י ב"א דאמר מר ר' אבא ואחא אחוי הוו. ואמר רב יוסף ועוד אחד בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה ר"ג והיינו נתן דצוציתא (ע"ש). זעירא אמר בשמו. רבא בשמו:

פרק כד

אבא בר ירמיה אמר שמואל (עיי' רבה ב"י) נדה (י"א ב'):

פרק כה

אבא בר חם (עיי' ר' חייא ברי' דרבה בר נחמני ותראה כי טעה):

פרק כו

אבא בר חנן (ע"ל רבה בר חנן) ע"ש הנ"ל כי טעה:

פרק כז

ר' אבא בר זימנא בש"ר אליעזר זעירא אם ראשונים מלאכים. כ"כ יוחסין, אמת כי בפ"ק דשבת (י"ב סע"ב) בתוס' ז"ל בב"ר ר' אבא בר זימנא בש"ר אליעזר זעירא אם ראשונים כו', ובשס"ח לא תקנו. וכתב כן עוד היוחסין אליעזר זעירא חכם גדול, ותלמידו חכם וחסיד ר' אבא בר זימונא, אך סמך עצמו על משענת קנה רצוץ הגי' שבתוס' שאמר בשם אליעזר זעירא כי תיבת אליעזר ט"ס הוא דהא התוס' לקחו דבריהם מבראשית רבה וכוונתם למ"ש פ' ח"ש פרשה ס' א"ר אבא בר זימנא לר' זעירא אם קדמאי כו' וכ"ה בירושלמי שקלים רפ"ה ובסוף ר"ה ובריש דמאי. ובבלי שבת (קי"ב ב') אמר ר' זירא אמר (רבא כ"ה הגירסא שלפנינו וט"ס וצ"ל) ר' אבא בר זימונא אמר רבי (ובגמ' שלנו תיבת רבי אינו) אם ראשונים כו', ובירושלמי ס"פ ג' שאכלו ר' יונה ור' אבא ב"ז בש"ר זעירא. ובפ' הנ"ל מתני' ג' ר' אבא בר זמינא הוי משמש קומי זעירא מזג ליה כסא, ובפ' כלל גדול הלכה ב' הוי מסחי עמו. והיוחסין הביא דר' אבא ב"ז אמר לר' אבהו שצריך להזכיר מעין המאורע ר"ל בשבת ויו"ט בברכה ג' כיון דחש לה ר' זעירא עכ"ל. ואני ראיתי בירושלמי פ' כיצד מברכין מתני' א' ז"ל מהו להזכיר בה מעין המאורע א"ר אבא ב"ז ר' זעירא הוה מזכיר מעין המאורע א"ר ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנו מיחוש עכ"ל. א"כ מ"ש אמר לר' אבהו ט"ס הוא. הרי האמת יעיד על עצמו כי ר' זעירא היה רבו דר' אבא ב"ז, ואליעזר ט"ס וכל הקדמונים לא נחנו לב לתקנו.

כתב היוחסין בירושלמי פ"ג דסנהדרין הלכה ו' ר' אבא ב"ז הוא חי אצל עכו"ם א' (ט"ס וצ"ל היה מחייט גבי חד ארמאי) ברומי וא"ל אכול נבלה ואי לא קטילנא לך א"ל אי בעית קטול דלא אכילנא. וא"ל העכו"ם מאן הגיד לך דאילו אכילת הוי קטלינא לך או יהודי או ארמאי (וכ"ה בפ"ד דשביעית הלכה ב'. ומסיים שם אילו הוה ר' אבא ב"ז שמע מיליהון דרבנן דאמרי דעל כל עבירות יעבור ואל יהרג אם הוא בינו לבין עצמו חוץ מע"ז ג"ע וש"ד מיכל הוה אכיל). וכתב הרא"ש פ' אין מעמידין מסתמא בצינעה הוה בבית אלא שרצה להחמיר על עצמו עכ"ל. (ולפ"ז מ"ש בירושלמי דאילו שמע מיליהון דרבנן הוה אכל, קשה מנ"ל דלא שמע דלמא שמע אלא שהחמיר על עצמו וק"ל). בש"ר אבדימי דחיפא, ור' דוסתאי (עיי' חזקיה). בש"ר יצחק (ירושלמי ביצה פ"ב, שביעית רפ"ט). ר' יוסי בר זמינא אולי הוא אחיו:

פרק כח

אבא הכהן ברדלא אר"ל משום אבא כו'. (ב"מ (י' א' ב') ב' דברים, ובירושלמי פ' הזורק גט הלכה ג' ובפ' י"נ ר"ל בשמו). ובספרי באלה הדברים אבא יוסי בן חנינא (דכ"ט ד', בן חנן, ובמ' חזית פ' יונתי בחגוי הסלע ר' אבון) בשמו. ובירושלמי פאה פ"ד בר דליא ובריש ב"מ בר דלייה, ובפ' הדר אנשי ברדליה פי' שם מקום, וברבה פ' ויגש ס"פ צ"ג פי' מתנות כהונה בן איש ששמו דלא (ע"ש). וע"ל רב אחא ברדלא. ונראה שהוא תנא דברייתא מהאחרונים:

פרק כט

אבא אומנא ר"ל מקיז דם ואתי לי' שלמא מרקיע כל יומא ולאביי כל מעלי שבתא ולרבא במעלי יומא דכפורי חלש דעתי' דרבא על אביי ואביי על אבא אומנא ואמרו ליה לא מצית למעבד כוותיה ושדר אביי זוגא דרבנן למבדקיה ועשה צדקה עמהם (תענית כ"א ב'). ממרא הוא אבא אומנא שהיה רופא. ממרא גימ' רפאל (צ"ל רפא ר"ל רופא ורפאל הוא מלאך ששלחו הקב"ה לרפאות את אברהם) לפי שנתן עצה לאברהם שימול ולא יחוש לסכנה לכן היה רופא (ג"נ):

פרק ל

ר' אבא זוטי בפ' הקומץ זוטי, אבל הגירסא שלפנינו (ט"ו ב') רבא זוטי, וע"ל רבה זוטי ורב זוטי, ושוב לא נמצא זכרו:

פרק לא

אבא קשישא פ"ק דסנהדרין, ואולי צ"ל אביי קשישא, וכ"ה הגי' שלפנינו (ז' א') ושוב לא נמצא:

פרק לב

ר' אבא דמן יפו (למ"ז) ע"ל אדא:

פרק לג

אבא בר אבימי לפני ר' חנינא ואמרי לה לפני ר' חנינא בר פפא (נ"א פפי ע"ל אדא). ושאל ר' אבא בר זבדא ממנו. בזמן רב הונא:

פרק לד

ר' אבא בר אבינא ושאל ממנו ר' אבא בר זבדא (שבת ס' ב') תלמיד רב. לא מצאתי שיהיה תלמיד רב ואולי הוא בר מינא הנזכר בסמוך. ובירושלמי. סוף יומא ר' אבא בר בינה ר' ברכיה רבא הוא אמר בשמו. ובירושלמי סנהדרין פ"ג הלכה ג' רבא (ר"ל ר' בא) בר בינא בשם רב. ר' אפוטריקי אחיו דר' דרוסאי בשמו. חגרא אחיו:

פרק לה

ר' אבא בר מינא בשם רב (ירושלמי ר"ע הזהב) ור"פ איזהו נשך ר' בא בר מינא, ושאל לרב (פ"א דב"מ) ור' יסא בש"ר יוחנן (שם רפ"ק דב"מ הלכה ה') ואולי הוא ר' אבא בר אבינא או בר בינה הנ"ל, כי כן דרך הירושלמי להשמיט או להחליף אות:

פרק לו

ר' בא בר יונה בשם רב, ודע כי הוא ר' אבא שדרך הירושלמי להשמיט האל"ף. כ"כ היוחסין באות ב' ולמ"ז ואולי הוא בר מינא הנ"ל:

פרק לז

ר' אבא אבוי דר' אבא בר מרי בש"ר אחא. ירושלמי פאה פ"א. ונ"ל שצ"ל אבא אבוי דר' אבא מרי, וכ"מ בירושלמי ברכות ע' הרואה ר' בא אבוה דר' בא מארי בש"ר אחא:

פרק לח

אבא (כהן) אבוהי דר' חייא ובנו תלמיד מובהק לר' יוחנן (עיין בסמוך לזה):

פרק לט

ר' אבא בנו של ר' חייא בר אבא (הכהן) ובירושלמי פ' כירה אמתניתין מיחם שפינהו כו' ר' בא בר בריה דר' חייא בר בא ואולי ט"ס וצ"ל ר' בא בריה דר' חייא בר בא. פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' אחא (בע"י חמא) בר חנינא ח"א כו' אמר להו ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא הכי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן (ברכות פ"ק ה' סע"א). ת"ר יוחנן גיטין (ע"ו ב') תמורה (י"ד ב') כיצד מברכין (מ"ג ב', מ"ח א', ס"א ב') מגילה (י"ט ב') כמה דברים. גמירי חבריה דר' אבא בר חייא בר אבא ומנו ר' זירא ואמרי לה חבריה דר"ז מר"ז ומנו ר' אבא בר' חייא בר אבא (מ"ק כ"ב א') ע"ל ר' אחא. ר' אבא ור' זירא גמירי מר' אבא בר חייא ור' זירא קרא אותו סבא והיה בשוקא דקסרין מקומו של ר' אבהו ור' אמי היה שם ר"י ור' זירא אמר לר' אמי לא שבקתן למשאל לסבא ר' אבא דשמע מאבוה ר' חייא ור' חייא מר' יוחנן (חולין פ"ו ב') ר' זירא בעא מר' ינאי בשבת (קכ"א ב') ובמ' רבה ר"פ בחקותי פל"ה אמר בש"ר יונתן. ר' אבא בר חייא רמי לר' אבהו תמיד נשחט (נ"ט ב') א"ר יהודה הנשיא (פירש"י בן בנו של רבי) הורה ולא הודו לו, ע"ז (ל"ז א'):

פרק מ

ר' אבא בר' חייא בר ווא ירושלמי פ"ק דפאה ופ' קונם יין ופ' האומר וספ"ק דדמאי. ולוי בר הוית:

פרק מא

ר' אבא בר אבא א"ר יוחנן משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים ומעשה באחד שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה, בפ' מומין בבכורות (מ"ד ב') ואולי הוא טעות ויהיה ר' חייא בר אבא. וכתב היוחסין בהג"ה אמר ש"ש ואולי הוא אביו של שמואל (שהיה נקרא אבא בר אבא) והראיה כי בבכורות (שם) אמר כי שמואל היה דורש ורצה להשתין וצוה והביאו בגד אחד להפסיק והשתין והקפיד עליו אביו וצוה שידרוש שאפי' בלא הפסק מותר ויצא ודרש משתינין מים לפני רבים עכ"ל. בגמ' אינו ויצא ודרש כו', אך צ"ע כי לא מצינו כי אבא בר אבא אבוה דשמואל יאמר א"ר יוחנן. אכן הגי' שלפנינו א"ר אבא בר"ח ב"א אר"י:

פרק מב

ר' אבא בר זבדא אחוה דר' יהודה בר זבדא (ע"ל רבא ב"ז) תלמיד רב הונא ואתעקר מפרקיה דרב הונא, ולא היו לו בנים יבמות (ס"ד ב'). (ושם רב אחא ב"ז ט"ס ובשס"ח לא תקנו). וחבריו רב ששת ורב גידל ור' אחא בר יעקב (ע"ש), שלח את מרי בר מר בעא מרב הונא, אדהכי נח נפשיה דר"ה א"ל רבה בריה דר"ה הכי אמר אבא (ע"ש) ב"ק (כ"א רע"א). ר' בא בר זבדי ר' אבהו בש"ר לעזר הלכה כר"י דמתני' איקלס ר' בא ב"ז (פי' שהיו משבחין ומקלסין לר' אבא) על דאמר שמועה משום דזעיר מיניה. ירושלמי סנהדרין פ"ג הלכה ו'. אר"א ב"ז אמר רב ברכות (י"א א', ט"ז ב') שבת (ק"כ א', קי"א סע"א) סוכה (כ"ה א' ב') הרבה דברים. ב"מ (כ"ה ב', ל"ז ב') כתובות (ז' א') ובש"י מונה אותו בתלמידי רב לפי הכלל אחר דאמר בשם רב תלמידו הוא. אכן ראיתי בירושלמי פ"ק דשבת אמתני' לא ישב אדם לפני הספר וס"פ ח' שרצים א"ר זעירא לר' בא בר זבדי חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמיה א"ל רב אדא בר אהבה אמרן משמיה, הרי מפורש שלא היה מכיר את רב ואינו תלמיד רב, אף שראיתי שם בירושלמי ספ"ב דשקלים הגי' שאל ר' זעירא לרב אסי מכיר אתה את רב כו' וא"ל רב אדא ב"א אמרן משמיה, נ"ל שט"ס הוא כי בב' מקומות הנ"ל הגי' שר"ז אמר לר' אבא ב"ז חכים רבי לרב. ועוד דהא ידוע דרב אסי היה תלמיד רב ואיך א"ל רב אדא בר אהבה אמר לי משמו, אך צ"ע כי ראיתי בירושלמי פ' אלו מציאות הלכה ד' ר' בא בר זבדי אשכח חמרא אזל שאל לרב א"ל לא עבדית טבות כו' הרי היה מכיר את רב. בשבת (י"ט סע"ב) רבה בר זבדא ט"ס וצ"ל ר' אבא ואותו ענין הוא בשבת (ק"כ א'). ר' תנחומא בש"ר חייא בר מנחמא ואמרי לה ר' ברכיה בר חלבו בשם רבא בר זבדי, רבה בחקותי ס"פ ל"ו, ודאי ט"ס. בעא מר' אבא פ"ק דמגילה. בעא מר' אבא בר אבינא. ור' אבא בר זוטרא. ור' אבא בר ממל. רב אדא בר אהבה (ע"ל). אמר לר' אלעזר רבי לא כך היה קרי עליה טובים השנים מן האחד, מגילה (ה' רע"ב). ר' גמליאל זוגא שאלו וצ"ע שם. ר' זעירא (ע"ל) א"ר הונא א"ר אבא ב"ז כתובות (ז' א') אף שתלמידו היה אמר בשמו. ר' חגי בשמו ושאלו. בש"ר חונייא דבית חוורן. א"ר חנינא חולין (י"ט) קדושין (ע"ה ב'). ור' יאשיה נפיק לתענית. א"ר יהודה אמר רב יבמות (פ"ג ב'). בש"ר יצחק חקולא ירושלמי פ' ג"פ ור' יצחק חקולא בש"ר יהודה נשיאה. ר' לוי צנברייא שאלו. שלח את מרי בר מר (ע"ל). ר' סימון בר זבדי אולי אחיו הוא (ע"ש). אמר רב (ע"ל). רבא ורמי בר חמא היו מקשים זה לזה. ר' שמואל בר יהודה בשמו. בש"ר שמעון בן חלפתא שקלים פ"ד. בשם ר"ל שביעית פ"ב. רב ששת (ע"ל). ור' תנחום בר אלעי נפיק לתענית:.

פרק מג

ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן גיטין (נ"ט א') ב"מ (ל"ח ב') בר' יעקב וירושלמי ספ"ז דכלאים ובתוס' סוכה (ל' ב') וריש גלותא א"ל לעיין בדין חמא שהרג נפש ורב פפי סתר דינו, ופטר את רב פפי מכרגא סנהדרין (כ"ז סע"א), בשם ר' יצחק רובא ירושלמי פ' כיצד מברכין מתני' א':

פרק מד

ר' אבא בר יעקב בר אידי בש"ר יונתן ירושלמי תרומות רפ"ג:

פרק מה

ר' אבא בר אדא א"ר יצחק. נ"א רבין (ע"ל ר' אבון):

פרק מו

ר' אבא בר סורמקי ורבה בר עולא אחיו של ר' חביבא (בר סורמקי) למ"ז וע"ש מ"ש שם:

פרק מז

ר' אבא בריה דרב נחמן בר רבא א"ר חסדא (לא מצאתי זכרו):

פרק מח

ר' אבא ברב הונא אמר רב. ובירושלמי פ"ק דעירובין אבא בר הונא, ובספ"ק דשקלים ר' בא בשם אבא ברב חונה, ובירושלמי פ' שור שנגח ד' וה' הלכה ה' אבא בר רב הונא. ופ"ק דעירובין ובפ"ג אבא בר רב חונה, ובפ' הדר בר חונה בש"ר יוחנן ובר"פ הזורק בשם רב (וע"ל רבה בר"ה ואולי אחד הוא):

פרק מט

ר' אבא בר המנונא רב אדא בר אחא בשם רב. ירושלמי פ' המגרש הלכה ד', ור' יעקב בר אחא בש"ר אדא בר אחווה שם פרק הזורק הלכה ג':

פרק נ

ר' אבא בר זוטרא א"ר חנינא והוא תורגמן לר' יוחנן ירושלמי נדרים פ"י הלכה י' ומובא בתוס' ר"ן בנדרים פ"א (ח' ע"ב), ובפ' החולץ ונדה פ"ק הלכה ד'. ובמדרש שמואל פט"ו בשם שמואל. ר' זעירא ר' חנינא בשם ר' (ירושלמי ע"ז פ"ב) בש"ר חייא רובה (שם) ור' אבא בר ממל ור' אבא בר זבדא בזמנו. א"ר חנינא ע"ז (כ"ח ב') ובפ' השולח רבא בר זוטרא ואולי אחד הוא:

פרק נא

אבא בר חסדא ע"ל ר' חייא בריה דרבה בר נחמני כי ט"ס כאן:

פרק נב

ר' אבא בריה דרב ספרא ור' יהושע דסכנין בש"ר לוי (למ"ז ואולי ט"ס הוא וצ"ל בריה דרב פפי הנ"ל שהיה עם ר"י דסכנין בש"ר לוי):

פרק נג

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי (גיטין (ל"ז ב') יבמות (ק"כ א') מסקי בי' ר"ג זוזי אייתי קירא דבק בגד בלוי במצחו חלף קמייהו ולא הכירוהו). ובגיטין (ל"ז ב') פרע לרבה בשעת שמיטה ובשביל זה פטרו ריש גלותא מהמעות (שהיה חייב לר"ג, לפי) שהיה צורבא מרבנן, בס"פ כ"כ (קכ"א סע"ב) הוי מסקי בי' ר"ג זוזי קא מצערי ליה והיה רוק מוטל בשבת אייתי מנא סחיפו עלויה א"ל לא צריכיתו כו' אמר צורבא מדרבנן הוא שבקוהו. במ"ק (כ"ו סע"ב) אזל לנחם אבל לרבא וא"ל רבא כמה לית בדעתא להאי צורבא מרבנן. ביומא (פ"ד א') נשך לו כלב שוטה ועבדה ליה אמו גובתא דדהבא. בעא מאביי ביצה (כ"ב א'). ומניומי חבר רב נחמן בזמן רבה. ר' אבהו ור' יצחק נפחא ואבא בר מניומי ור' חנינא בר פפא ורב ספרא. אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמיכי אמר רב אשי במאי קפחינהו גיטין (כ"ט ב'). וצ"ע דהא רב אשי נולד כשמת רבא, ואולי רב אשי אמר על ענין זה שאמר רבא מקודם, אלא לשון רש"י א"ל רב אשי משמע דרב אשי אמר לרבא ואולי ט"ס ברש"י וצ"ל אמר רב אשי. (ואולי היה מאריך ימים שהיה בזמן ר' יצחק נפחא שהיה בדור ר' יוחנן ור"ל והיה גם בזמן אביי ורבא):

פרק נד

ר' אבא בר שילא:

פרק נה

ר' אבא בר טבלא בשם רב (למ"ז גם השארית יוסף לא הביאו) ונ"ל ט"ס ר' אבא וצ"ל רב טבלא תלמיד רב, וזה האות כי היוחסין אינו מביא רב טבלא. ובאמת נזכר הרבה פעמים בש"ס:

פרק נו

ר' אבא בר ביסנא בש"ר יוחנן (למ"ז ע"ב ר' אבא בר ביסנא. או צ"ל ר' אבא בר ביזנא):

פרק נז

ר אבא בר ביזנא ר' יסא בש"ר יוחנן ירושלמי פ' שור שנגח את הפרה הלכה ט':

פרק נח

אבא בר יסא בש"ר יוחנן ירושלמי סנהדרין פ' אד"מ הלכה י':

פרק נט

ר' אבא קרטיגנאה (ע"ל רב אדא ור' אחא) ירושלמי פ' תפלת השחר מתני' ג', ר"פ אע"פ, שבת פ' כלל גדול ודמאי פ"ה הלכה ב' ופד"מ וספ"א דכלאים ר' בא קרתיגניא:

פרק ס

אבא בריה דרב בנימין בר חייא סוף ר"ה (ל"ה א') נדה (י"ג א'). בעא מרב הונא בר חייא (ברב מניומין חולין פ' א') בזמן רב אסי. תני אבא בריה דרב מניומי בר חייא סוף יבמות (קכ"ב ב') בר מנימין סוטה (ל"ח ב'). ר' אבהו על לארבל ואתקבל גבי אבא בר בנימין, שבועות פ"ו הלכה ג':

פרק סא

אבא בר מש ואמרי לה בר רמש פ' המפלת (והגי' שלפנינו אבא שאול ע"ש):

פרק סב

אבא בר חנינא (למ"ז) אולי צ"ל אחא בר חנינא:

פרק סג

ר' אבא בר יהודה ירושלמי, וברבה פ' צו פרשה ז' ר' אבא בר יודן בש"ר יהודה בר סימון. בגא"י חצי יום מעיר פרס נקבר רבי אבא בר' יהודה ור' דוד ור' עובדיה ורב סחורה ור' אבא:

פרק סד

ר' אבא ברב יהודה בשם רב:

פרק סה

ר' אבא בר בר חנא והוא רבב"ח (ע"ש) תלמיד ר' יוחנן ונראה ששמו אבא (וכ"כ רשב"ם ב"ב ע"ה א') דא"ל כל אבא. חמרא וכל בב"ח סיכסא. והוא יתיב לפני רב יהודה ואזיל בתר ר' אלעזר ואינו רבב"ח בן אחיו של ר' חייא כי היה מורה בזמן רבי (ע"ש) וזה ישב לפני רב יהודה ורב יהודה נולד יום שמת רבי וצ"ע כי נראה דרבב"ח שעם רב יהודה הוא בן אחיו של ר"ח שירד לבבל וגם רב יהודה היה בבבל, אבל רבב"ח תלמיד ר' יוחנן היה בא"י והוא סיפר המעשיות דפ' הספינה לר"א שהיה בא"י (ע"ל אילפא):

תוכן העניינים

סדר הדורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה