אור ברסלב
סדר הדורות סדר ימות עולם

סדר הדורות· יחיאל הלפרין

סדר ימות עולם

הקדמה

פרק א

בס"ד

אדם הראשון נברא ביום ו' ראש השנה. ובמדרש אבכיר וילקוט בראשית סי' ל"ד כשבקש הקב"ה לבראות העולם תחלת ברייתו לא היה אלא אדם ועשאו גולם ולא זרק בו נשמה, שלא יאמרו שותף נעשה עמו במעשה בראשית, משגמר הכל זרק בו נשמה והעמידו, וכולל בו העולם, בו התחיל בו סיים, דכתיב (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני, עכ"ל:

שעה ראשונה כנס עפרו (סנהדרין לח) אבל בתנחומא פ' שמיני, שעה ראשונה עלה במחשבה:

שעה ב' נעשה גולם (סנהדרין לח ופליאה), ב' נמלך במלאכים (תנחומא), ב' נברא צורתו (אדר"ן פ"א), ב' גבלו (מפרש קידוש החודש להרמב"ם):

שעה ג' נמתחו אבריו (סנהדרין שם), ג' כנס עפרו (תנחומא וילקוט תהלים במזמור שיר ליום השבת, וילקוט פנחס, ובפסיקתא הביאו הר"ן פ"ק דר"ה), ג' יצרו (מפרש קידוש החודש הנ"ל) וכתב במאור עינים (פ' מ') דזה לא נמצא בשום ספר:

שעה ד' נזרקה בו נשמה (סנהדרין שם ופליאה). ד' גבלו (תנחומא), ד' נתקשרו אבריו (אדר"ן פ"א):

שעה ה' עמד על רגליו (סנהדרין שם ופר"א פ"י ופליאה), ה' רקמו (תנחומא), ה' נפתחו נקביו (אדר"ן):

שעה ו' קרא שמות (סנהדרין שם ופר"א ופליאה), ו' העמידו גולם (תנחומא), ו' נתנה בו נשמה (אדר"ן), ובב"ר ספי"ח ופ' תצוה פל"ו, ג' לא המתינו ו' שעות, אדה"ר, ישראל, סיסרא, אדה"ר ולא יתבוששו לא באו שש, א"כ חטא אדם בחצי היום וכ"כ יפ"ת, והקשה בס' ט"ב בא"ח (סי' תמ"ג) הא אדה"ר חטא ביו"ד ואיך שייך לומר לא באו שש, וי"ל כי תחלת הכנת אדה"ר היה שעה ו' כי אז הוצבר עפרו כמשאחז"ל (לא מצאתי זה שבו' הוצבר עפרו) לכן היה צריך להזהר שלא לאכול מעץ הדעת לפחות עד ו' שעות משעה שהוצבר עפרו, לכן איסור חמץ מו' שעות ולמעלה לתיקון אדה"ר עכ"ל:

שעה ז' נזדווגה לו חוה (סנהדרין שם פר"א פליאה), ז' זרק בו נשמה (תנחומא וי"ר פכ"ט), ז' עמד על רגליו (אדר"ן), ז' בע"ש נכנס בג"ע ובין השמשות גורש (פר"א פי"ט):

שעה ח' עלו למטה ב' וירדו ד' (סנהדרין שם) ובתוס' אדם וחוה וקין ותאומתו, אבל הבל וב' תאומותיו לא נולדו בפעם הזאת, לכן נאמר ותוסף ללדת (ועיין חי' אגדות) וירדו ו' (פליאה וב"ר פכ"ב), ח' הכניסו לג"ע (תנחומא), ח' נצטווה (פר"א), ח' נזדווגה לו חוה (אדר"ן). אדם וחוה כבני כ' נבראו פניו למזרח ולא שימש בריה עם אשתו קודם אדם (ב"ר ר"פ כ"ב):

שעה ט' צוהו (סנהדרין שם תנחומא ופליאה), ט' הכניסו לג"ע (אדר"ן), ט' עלו למטה כו' (פר"א), ט' נקנסה עליו מיתה ולא עמד בנסיונו ג' שעות (שמות רבה ר"פ ל"ב וע"ש במ"כ ויפ"ת), וכתב בלבוש או"ח (סי' תכ"ח) ט' נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת וה"ה על שאר מצות וקידוש החודש וקידשה מיד, וכיון שקידשה בתחלת תשיעית ע"כ שקידשה ע"פ הראיה וכיון שנראתה הלבנה בתחלת ט' ע"כ שנולדה ו' שעות קודם דהיינו תחלת ג' כדאמרינן פ"ק דר"ה כ"ד שעות מכסי סיהרא תמניא סרי מעתיקא ושית מחדתא, א"כ היה מולד הלבנה יום ו' אחר עבור י"ב שעות מן הלילה וב' שעות מהיום ע"ש:

שעה י' עבר (סנהדרין שם תנחומא פר"א פליאה), י' צוהו (אדר"ן):

שעה י"א נידון ולא עמד בצווי שעה א' (סנהדרין שם פר"א תנחומא פליאה), י"א סרח (אדר"ן):

שעה י"ב נתגרש (סנהדרין שם תנחומא פר"א פליאה), י"ב יצא בדימוס (פסיקתא וס' המוסר):

העולם נברא בו' ימים כל יום י"ב שעות כי בלילה לא היה בריאה דכתיב ביום עשות וגו' ו' פעמים י"ב הוא ע"ב שעות וז"ש עולם חס"ד יבנה (בחיי פ' תצוה):

ויעברו אדם ואשתו על מצות ה' אשר צום ויחר אפו בהם ויקללם ויגרשם ביום ההוא מג"ע לעבוד את האדמה וילכו וישכנו מקדם לג"ע. וידע אדם את חוה אשתו ותלד ב' בנים וג' בנות ותקרא שם הבכור קין לאמר קניתי איש את ה'. והשני קראה הבל כי אמרה בהבל באנו בארץ ובהבל נוקח ממנה (ס' הישר) אומות אומרים שקין נולד ט"ו שנים לבריאת אדם וקלמנה תאומתו והוליד אדם עם חוה אשתו ל' בנים זולת קין הבל שת, וי"א שהיו ק' (שה"ק צ"ב). תאומת קין אשתו קלמאנא ותאומת הבל אשתו בלבירא, אברבנאל (בראשית ד' א'):

בא' בשבת נכנס במי גיחון העליון עד צוארו והיה מתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כלבו (פי' כחוש ואדום, וביוחסין הגי' ככברה) אמר ומה הלוחות ע"י שיכתבו באצבעו של הקב"ה עתידין מימי הירדן לברוח מפניהם (בימי יהושע) גופי שגבלו ב' ידיו ורוח נשמת פיו נפח באפי עאכ"ו, ואמר עד שאני בחיים אבנה לי בית מלון לרבצי לאחר מיתתי יעשו לעצמותי להם ע"ז אלא הריני מעמיק את ארוני למטה לארץ מערה לפנים ממערה לפיכך נקראת מערת המכפלה, (פר"א וילקוט סי' ל"ד, וכ"ה הגי' בז"ר):

אדה"ר נצטוה על ו' מצות ע"ז, ג"ע, ש"ד, גזל, ברכת ה', דינים (סנהדרין ורמב"ם יפ"ט מה' מלכים וב"ר ספט"ז), אדה"ר עיבר את השנה ומסר לחנוך (יוחסין וע"ל אלף נ"ו):

ויעש ה' לאדם ולאשתו בצאתם מג"ע כתנות עור, הכתנות היו מן העור שהפשיט הנחש, (פר"א פ"כ וילקוט סי' ל"ד) מן תחש שהיה בימי משה (בחיי פ' בראשית) מעור לויתן הנקבה שמלחה הקב"ה לצדיקים (ת"ח פ' הפועלים (פ"ד) מכוון לזה מ"ש השל"ה פ' תולדות (דר"צ) ובציוני דבגדי החמודות היו מעור לויתן ע"פ מה שאכתוב כי כתנות עור לקח עשו מנמרוד), ובתולעת יעקב כתב אחז"ל כתנות עור היו מצפורן (עשל"ה). ובס' מעשה ה' פי"ט כתב הם השערות הגדלות על הערוה, ובמות אדם ואשתו נתנו הכתנות לחנוך בן ירד, ובהלקח חנוך את האלהים ויתנם אל מתושלח ובמותו לקח אותם נח אל התבה ויהי בצאתו ויגנוב חם הכתנות ויסתירם מאחיו ובלדת חם את כוש בכורו נתן לו הכתנות בסתר וכאשר הוליד את נמרוד ויתן לו הבגדים ההם ועשו הרגו ולקח אותם ממנו (ס' הישר):

אדם נתגלגל באברהם, וחוה בשרה, ואח"כ נתגלגלה חוה ביצחק ואח"כ תרווייהו ביעקב ובת זוגו (מ' הנעלם דס"ו וי"ר בראשית ד"ך רע"ב) שאול היה באיפה של אדם בראש (ע"ל ב"א תתפ"ב), מרדכי ואסתר היו בסוד דדין של אדה"ר והיה בראשו של אדה"ר (ע"ל ג"א שצ"ב) אבשלום בסוד שערות של אדה"ר (ע"ל ב"א תתקכ"א) נתגלגל בחבקוק (עג"א רנ"ד) חלק מנשמת אדה"ר בא ליוסף (עב"א רל"ו) חוה נתגלגלה בשרה חנה שונמית צרפית (עב"א תתע"א), נתגלגלה בבתיה בת פרעה (עב"א שס"ח):

קין הוליד מאה בנים (רבה קהלת בפ' אם יוליד איש מאה) ונהרג בימי למך (ע"ש) וי"א בימי המבול (ע"ל אלף תרנ"ו באורך):

קין נתגלגל ביתרו קרח מצרי ז"ס יק"ם קין (ע"ל ב"א תמ"ט) נתגלגל בלבן (ע"ל ב"א קפ"ה) יתרו הוא הטוב של קין ובלק הרע וערב רב מן קין, יתרו נשמת קין שמואל רוח קין ונדב ואביהוא רוח ונפש, ושניהם מתלבשים בשמואל (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), נתגלגל בשר האופים (י"ר ס"פ וישב בשם ג"ר) נתגלגל בראובן ובחטא ראובן פרחה ממנו נשמתו של קין וניתנה ליתרו (כוונת האר"י ס"ז א' וחס"ל שם) אלישע בן שפט בחינת קין (ע"ל ג"א מ"ז) יחזקאל משורש קין (עג"א של"ב) המצרי נפש קין (עב"א שפ"ו) בלעם מחלק רע של קין (עב"א תפ"ח) יעל משרשו (ע"ל ב"א תרל"ו):

ויהי מקץ ימים ושנים ויקריבו קין מפרי האדמה והבל מבכורות צאנו ומחלביהן ותרד אש מן השמים ותאכל את קרבן הבל ויקנא קין בהבל, ויהי מימים יצאו השדה לעשות מלאכתם קין חודש אדמתו והבל רועה צאנו, ויעברו הצאן על מקום החרישה אשר חרש קין ויגש קין אל הבל בחמתו ויאמר מה לי ולך כי באת אתה וצאנך לרעות בארצי, ויאמר הבל מה לך כי תאכל פרי צאני ותלבש צמרם, ועתה הסר מעליך את צמרי צאני ושלם את פרים ובשרם אשר אכלת אז גם אנכי אצא מארצך או אעוף בשמים אם אוכל כו', ויקם קין ויקח ברזל כלי המחרשה אשר לו ויכה את אחיו וימיתהו (סה"י) רחוק ב' ימים מחברון מקום שהרג קין את הבל (גא"י):

הבל חי ג' יום (ב"ר פכ"ב) וכתב היפ"ת כי ט"ס הוא ר"ל לדעת מ"ד שהיה קיים עד חנוכה היה יותר מנ' יום, ונ"ל שצ"ל צ' יום ונתחלף צ' בנ' ונדפס חמשים וק"ל, ובאברבנאל בראשית ובמכלל יופי בראשית דל"ו בשם יוסיפון שהיה בן ק' שנה כשנהרג, וראב"ע כתב ויהי מקץ ימים שנה, ובתנחומא קין היה בן מאה שנה כשהרג את הבל, והטעם עיין אור יקרות בראשית:

הבל נתגלגל ביעקב (עב"א קפ"ה) נתגלגל ביפת (ע"ש) בלעם ובלק הם הרע, ומשה הטוב של הבל (עב"א תפ"ח), רות גלגול הבל (עב"א תשפ"ז), ב' תאומות של הבל ז"ס צפורה ובתיה בת פרעה (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה), שונמית תאומה יתירה של הבל (עג"א מ"ג), וכן אשת יחזקאל (עג"א של"ב):

ויאמר ה' לקין נע ונד תהיה בארץ וילך נע ונד בארץ קדמת עדן, וידע קין בימים ההם את אשתו ותלד את חנוך, בימים ההם החל ה' להניחו ולהשקיטו בארץ ויבנה עיר ויקרא שם העיר חנוך כשם בנו ולא היה נע ונד כבתחלה, ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחויאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך (סה"י):

פרק קל

שת נולד כשהיה אדה"ר בן ק"ל שנה וחי תתקי"ב (וביוחסין כתב תתקל"ב ט"ס) ומת מ"ב לאלף השני (וביוחסין כתב ס"ב אזל בתר טעותו) אומות אומרים כשהוליד אדם את שת היה אז סגי נהור (שה"ק צ"א) אחר שת הוליד אדם, לדעת הגוים ס' בנים ובנות (יוחסין בתחלת מאמר ה') ואמר בירוסי הכשדי בראות הש"י העולם ריק מבני אדם ובלתי מיושב השגיח בבנ"א הרבה דורות והולידו כלם תאומים (שה"ק ז'):

שת צוה לבניו שלא יתחברו עם זרע קין וכן עשו עד דור ז' ואז נתחברו ונולדו מהם הענקים והפליגו בחטאות עד שמתו במבול (ש"ק צ"ב):

מה שלא הזכירה התורה אלא איש אחד בכל דור ודור, י"א שאלו הדורות התעכבו מלהוליד לחולשת טבעם עד סך השנים שהעידה התורה, והרמב"ם בס' המורה כתב שאורך ימים לא היה אלא לאיש הנזכר בתורה אך שאר הדור היו חיים ימים טבעיים, והרמב"ן כתב שנתעכב כח תולדותם עד זמן הנזכר בתורה, י"א שהכתוב לא חש להזכיר רק הבן הראוי שיצא ממנו, י"א א' משנותינו להווה היה לראשונים עשר שנים (ע"ל אלף תרנ"ז סתירה לדעה זו) י"א ששנותיהם היו שנים של לבנה, י"א להיותם אוכלים צמחי אדמה ושותים מים ולא שטופי זמה לכן האריכו ימים, אבל אחר המבול שהותרו לאכול בשר ויין נתקצרו ימיהם, י"א שהיה אורך ימיהם בדרך מופת, י"א שלא היו שנים ארוכים ממש אלא שראש הדור ההוא היה מצוה לדורו דינים ונימוסים כרצונו והיה נמשך מנהג התורה והנימוס ההוא כל הזמן הנזכר בתורה, והיה נחשב כאלו היה חי כל השנים ההם, י"א כי הרוצה להתחכם וללמוד כל החכמות הטבעיות צריך לו זמן רב ולמען יתפרסם אלהותו ית"ש האריך ימיהם למען יהיה לו זמן גדול, ומה שהשכילו והבינו כתבו על ספר לתועלת דורותיהם (שה"ק ו'):

פרק רלה

אנוש נולד שנת רל"ה לב"ע ק"ה לחיי שת וחי תתק"ה שנים, הוא היה הראשון להמציא צורות כדי להעיר רוח הבריות שיתפללו לאלוה באמצעותם (שה"ק צב):

פרק רסו

אנוש כשהיה בן ל"א שנה (שהיה רס"ו שנה לב"ע) כפר באל ית"ש והתחיל לקרוא ע"ז עד שהיה נח בן ת"פ שנה (שהיה אז אלף תקל"ו לב"ע) ואז היה גזרת המבול והארכת זמן ק"כ שנה עשית התיבה שיחזרו בתשובה, א"כ מן רס"ו עד אלף תקל"ו הוא אלף ר"ע שנים כמספר הפסוק ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, עולה אלף ר"ע (פ"ר פ' בראשית):

בעת ההיא החלו בני אדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם ולפשוע בה', ויהי בימי אנוש ויוסיפו עוד בני אדם למרוד בה' ויעבדו אלהים אחרים ויעזבו את ה' כל ימי אנוש ובניו ויחר אף ה' ויצף ה' עליהם את נהר גיחון. ובמכילתא ותנחומא יתרו עלה אוקינוס וישחיתם ויאבד שליש הארץ, ובב"ר ספכ"ג בפי' הכתוב הקורא למי הים וישפכם (עמוס ה' ט') כי שני פעמים הציף ים אוקינוס שליש העולם, א' בימי אנוש, וא' בדור הפלגה (ועיין ילקוט עמוס ה') אבל ביוחסין שנת אלף רל"ה כתב א' בימי אנוש, וא' בימי קינן ע"ש. ובכל זאת לא שבו מדרכם הרעה, ובימים ההם אין זרע וקציר ואין אוכל לבני אדם ויהי רעב גדול מאד ויהי הזרע אשר זורעים לקוצים ולדרדרים ולברקנים כי מימי אדם היה הדבר הזה בארץ מקללת אלהים את האדמה מחטאת אדם, ויהי כאשר הוסיפו בנ"א למרוד בה' ותוסף גם האדמה להשחת (סה"י):

פרק שכה

קינן נולד שכ"ה צ' לאנוש (ובשה"ק (ז) כתב ק"צ ט"ס הוא) וחי תתק"י (צ"ד, ובשה"ק וביוחסין כתבו תתק"ח ט"ס):

פרק שסה

ויהי בן ארבעים שנה (הוא שס"ה לב"ע) ויחכם וישכיל בכל חכמה וימלוך על כל בנ"א וידרך את בנ"א בחכמה ובדעת (וימשול בחכמתו גם ברוחות ובשדים, יוחסין) וידע בחכמתו כי ישחית אלהים את בנ"א על חטאתם בארץ וכי יביא ה' עליהם את מי המבול באחרית הימים ויכתוב את העתיד להיות על לוחות האבן ויתנם באוצרותיו (סה"י וכ"כ ביוסיפון ס' שני פי"א ויוחסין אלף רל"ה), נקבר באי מארץ הודו ובימיו הציף ים אוקינוס שליש העולם כמו בימי אנוש ע"ל (ביוחסין שם):

פרק שצה

ויהי בהיותו בן שבעים שנים (הוא שצ"ה) ויולד ג' בנים וב' בנות שם הבכור מהללאל, ב' עינן, ג' מרד, ואחיותיהם עדה וצלה. ויתחתן למך בן מתושאל את קינן ויקח ב' בנותיו לנשים ותהר ותלד עדה ללמך בן ותקרא שמו יבל ותלד עוד ותקרא שמו יובל, וצלה אחותה היתה עקרה כי בימים ההם פשעו במצות וה' אשר צוה את האדם לפרות ולרבות בארץ, וישקו את מקצת נשיהם משקה עקרות למען יעמדו בתארם ולא יכחשו יפיין גם צלה שתתה, ותהיינה הנשים היולדות בעיני בעליהן לתועבה כאלמנות חיות והעקרות ידבקו בהן, ולעת זקנת צלה ויפתח ה' את רחמה ותהר ותלד בן ותקרא שמו תובל קין, ותהר עוד ותלד בת ותקרא שמה נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם, ולמך הרג את קין ותובל קין בנו (רש"י בראשית ד' יט, כ"ג) צלה היא צללפונית אמו של שמשון (עב"א תתי"א ותתע"א). למך נתגלגל באלקנה וצלה היא חנה ועדה פנינה (ע"ל ב"א תתע"א) ובשאול (ע"ל ב"א תתפ"ב):

מהללאל נולד שצ"ה ע' לקינן וחי תתצ"ה שנים:

פרק תס

ירד נולד ת"ס ס"ה למהללאל וחי תתקס"ב:

פרק תקלב

כל תקל"ב שנים משלימין חמה ולבנה מהלכתן ומתחילין מהלכתן בנקודה א' (יוחסין וע"ל ג"א תשכ"ד):

פרק תרכב

חנוך נולד תרכ"ב קס"ב לירד (ובב"ר כתב קס"ה ט"ס) וחי שס"ה שנים:

פרק תרפז

מתושלח נולד תרפ"ז ס"ה לחנוך (ובב"ר נדפס ע"ה ט"ס) וחי תתקס"ט (ובשה"ק ס"ד כתב תתס"ט ט"ס), והיה צדיק גמור ושונה תת"ק סדרי משנה (מילקוט בראשית סי' מ"ב), מ"כ למה נקרא שמו שלח לפי שהיה לו חרב והיה חקוק עליו שם המפורש והורג בה כל יום ת"ק מזיקים ושדים וכשמת נגנזה עמו, וזהו מתושלח ר"ל מת ושלח עמו, שלח פי' חרב כמו בשלח יעברו איוב לו) (עכ"ל שה"ק ס"פ בראשית) ובי"ר בראשית כ"ה מביא בשם שה"ק והיה מפיל בו אלף מזיקין וחרב זה היתה לאברהם ויצחק ויעקב ועשו נתן תמורת החרב הבכורה עכ"ל. (לא ידעתי באיזה מקום מצא זה, אפשר שזה הכוונה שאמר יעקב אשר לקחתי בחרבי ר"ל חרב הנ"ל):

ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח ויעבוד את ה' וימאס בדרכי בנ"א הרעים וידבק במוסר ה' ובדעת ובינה ויפרד נפשו מבנ"א ויסתר מהם ימים רבים, ויהי מקץ ימים רבים ושנים בהיותו מתפלל לה' בבית וחדר ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר הנני ויאמר אליו צא מביתך אשר נחבית והלכת אל כל בנ"א למען תלמדם הדרך והמעשה אשר יעשון, ויצא וילמדם ויאסוף את בנ"א ויודיעם מוסר ה' ויצו ויעבירו קול בכל המקומות מי אשר חפץ לדעת דרכי ה' יבוא אל חנוך, ויתאספו כל בנ"א וימלוך על כל בנ"א וישתחוו לו ארצה וישמעו דבריו וילמדם חכמת אלהים ודרכיו ויעבדו את ה' כל ימי חנוך ונם כל מלכי בנ"א הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך וישתחוו לו ויבקשו אשר ימלוך עליהם ויתקבצו כלם כשלשים ומאת מלכים ושרים וימליכו את חנוך וילמדם וישם שלום בין כלם, וימלוך על כל בנ"א רמ"ג שנים, ויהי עושה צדקה ומשפט לכל עמו (סה"י) וכתב שה"ק (צ"ב) חנוך כתב דברים אלהיים אבל לא נתקבלו באמונתם, והיה ראשון לחבר ספרים על התכונה והיה לו מלחמות גדולות עם בני קין, וכתב בס' מק"ח (פ' בראשית) כי נכתב בספר דתות הנביאים חנוך היה חכם גדול וחסיד והכניס העמים תחת עבודת האל ושהוציא תחלה חכמת הכוכבים ושם דת לכל יושבי ז' אקלימים לכ"א הדת אשר יאות לו לפי טבע אותו איקלים, וצוה שיעשו מועדים וקרבנות בזמנים מיוחדים כפי מעלת הכוכבים השולט באותו איקלים וצוה לקצת שלא יאכלו מאכלים ידועים והתיר לקצתם ושישמרו מלשכב עם נדות ומטומאת המתים ושתהיה כוונתם להתמדת הישוב וחלק העם לג' משמורות כהנים מלכים והמון וענינים רבים אחרים, ועיבר שנים ומסר לנח. (וע"ל אלף נ"ו), ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך ואחיותיהם מלכה ונעמה (סה"י):

פרק תתעד

למך נולד תתע"ד קפ"ז למתושלח וחי תשע"ז, וכתב בשה"ק ז' הוא היה הראשון להחזיק ב' נשים א' לפ"ו והיתה יושבת נזופה ואבלה כאלמנה, וא' ליופי ומשקה אותה כוס עקרין ומקשטה ככלה ומאכילה מעדנים עכ"ל, וראה איך טעה במה שמפורש בתורה (בראשית ד' י"ט) כי למך שנשא ב' נשים כנ"ל הוא בן מתושאל בן מחויאל הנ"ל (ע"ל שצ"ה):

פרק תתקל

אדה"ר מת תתק"ל נ"ו ללמך רמ"ג למתושלח, ובסה"י רמ"ג למלכות חנוך, ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח בנו בכבוד גדול כקבורת המלכים במערה אשר דבר ה' להם ויעשו כל בנ"א מספד ובכי, וי"א הקב"ה קברו (ציוני פ' חיי שרה) ובס"ע חנוך קברו וחי אחריו כ"ח שנה, ובילקוט בראשית סי' מ"ב נ"ח שנה. וביוחסין ושה"ק ורשב"ם פי"נ (קכ"א ב') נ"ו שנה ט"ס, וצ"ל נ"ז שנה. עוד שם דחנוך קבר את אדם ואת שם ט"ס (ע"ל ב"א קנ"ח), רחוק ב' ימים מחברון לצד מזרח הוא מערה של אדה"ר (גא"י):

פרק תתקעד

שנה זו נולדה נעמה לחנוך (והיא אשת נח ע"ל אלף תקנ"ד) א"כ כשנולדה היה חנוך בן שנ"ב שנים:

בעת ההיא וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבנ"א, ולהסתר מהם כבראשונה לעבוד את ה' ויסתר מבנ"א ג"י ויגלה להם יום אחד ובכל ג"י התפלל אל ה' וביום שהתגלה למד להם דרך ה' וכל אשר ישאלו ממנו, ויעש כן ימים רבים ושנים ואח"כ ויסתר עצמו ו' ימים ויגלה להם ביום ז' ואח"כ יום א' בחודש ויום א' בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים והשרים ובנ"א ויתאוו לראות פניו ולשמוע דבריו ולא יכלו כי יראו כל בנ"א לגשת אליו מאימת אלהים אשר על פניו פן ימותו ויתיעצו כל המלכים ושרים לאסוף את כל בנ"א יחד ולבוא אל חנוך לדבר כלם עמו בעת אשר יצא אליהם ויעשו כן, וילמד להם חכמה ודעת ויורם יראת ה' ויתבהלו מאד ויתמהו על חכמתו וישתחוו לו ויאמרו יחי המלך, ויהי מימים בהיותו מלמד אותם ויקרא מלאך ה' לחנוך מן השמים ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני אלהים כאשר מלך על בנ"א. כשמוע חנוך דבר זה ויקבוץ כל יושבי הארץ ויאמר נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי ועתה אלמד אתכם כו' וישם להם חוקים ומשפטים ויורה אותם חיי העולם וישב אתם ימים אחדים, ויהי בהיותו מדבר אליהם וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים ויגידו לחנוך ויאמר בעבורי יורד הגיע העת אשר אלך מאתכם, וירד הסוס ויעמוד לפניו ויצו להעביר קול מי האיש אשר חפץ לדעת דרכי ה' יבוא ביום זה, ויבואו כל בנ"א וכל מלכי הארץ ושרים לא סרו מאתו ביום ההוא וילמדם חכמה ומוסר ה' ללכת בדרכיו וישם שלום עוד בין כלם וירכב על הסוס ויצא וילכו אחריו כשמונה מאות אלף איש מהלך יום א' וביום השני אמר להם שובו לאהליכם למה תלכו פן תמותו, וישובו מקצת מהם וילכו אתו הנשארים מהלך ו' ימים, ואמר להם בכל יום שובו פן תמותו ולא אבו. ויהי ביום הו' וידבר עוד שובו כי מחר אעלה השמימה והיה כל הנשאר אתי ימות, וישובו ויותרו עוד אנשים ויאמרו נלך למקום שתלך כי המות יפריד בינינו, ויהי כי מתאמצים ללכת אתו ויחדל לדבר וילכו אחריו ולא שבו, והמלכים אשר שבו ויפקדו לדעת מספר הנשארים שהלכו אחריו, ויהי ביום ז' ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש, וישלחו ביום ח' לקחת מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך. וימצאו כל הארץ מלאה שלג ועליהם אבנים גדולות מאבני שלג ויבקעו השלג וימצאו מספר האנשים שהיו עם חנוך תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה. וז"ש ואיננו ר"ל תחת השלג כמו האחרים לפי שלקח אותו האלהים (סה"י) ובב"ר פכ"ה אר"א חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע אמר הקב"ה עד שהוא צדיק אסלקנו:

פרק תתקפז

חנוך לקח אותו אלהים תתקפ"ז קי"נ ללמך (ובשה"ק ס"ו כתב קי"ג לנח ט"ס, וזה גרם שטעה בספר ברית שלום עיין בהקדמה) וש' למתושלח, אוריאל בא בחנוך ודיוקנו בשל אדה"ר, וקבל נשמה שפרחה מאדה"ר (ע"ל אלף תתקנ"ח), באדר"ע (ט) חנוך הוא מט"ט, וכתב החס"ל מעין ה' נהר כ"ה, חנוך נטל נשמה דאדה"ר לכן היה מלאך, ואליהו נטל סוד רוח דאצילות דאדה"ר ונפש אדם נטלו קין והבל לתקן אותם, וחלק קין נתגלגל בקינן ובמהללאל עד נדב ואביהוא ומשם נטל פנחס, וז"ש טמאים לנפש אדם ממש, חנוך נתגלגל ג"פ באליעזר ויוסף ויהושע ע"ש:

ויהי בעלות חנוך השמימה ויקומו כל מלכי ארץ וימשחו את מתושלח וימליכוהו תחת אביו ויעש מתושלח הישר בעיני ה' ככל אשר הורהו חנוך אביו וילמד בנ"א חכמה ודעת ויראת ה' כל ימיו, אך באחרית ימיו סרו בנ"א מאחרי ה' ויגזלו ויחמסו וימרדו בה' וישחיתו דרכם ויקצוף ה' מאד ויוסף ה' להשחית הזרע ואין זרע וקציר וכאשר זרעו ויצמח קוצים ודרדרים אשר לא זרעו ובכל זאת לא שבו בנ"א מדרכם הרעה ויכעיסו את ה' ויקצוף ה' וינחם כי עשה את האדם. (סה"י):

פרק תתרמב

שת מת מ"ב לאלף השני (וביוחסין כתב ס"ב טעה, ע' ק"ל באלף הראשון) קס"ח ללמך בן מתושלח, וקבור בארבאל (עיין נתאי הארבלי):

פרק תתרנה

ויהי למך בן קפ"א שנים (הוא אלף נ"ה) ויקח את אשמוע בת אלישוע בן חנוך דודו לאשה ותהר לו, ולתקופת השנה ילדה לו בן ויקרא מתושלח שמו נח לאמר נחה האדמה ושקטה מהשחת בימיו, ולמך אביו קראו מנחם לאמר זה ינחמנו וגו' כי בעת ההיא זרעו בנ"א את האדמה וימצאו אוכל מעט אך לא שבו בנ"א מדרכם הרעה (סה"י), ובס' מכלל יופי אתה תראה שהראשון שנולד אחר מות אדם היה נח:

פרק תתרנו

נח (דור י') נולד נ"ו לאלף השני קפ"ב ללמך, וחי תתק"נ שנים, (והבחיי כתב אלף ומ' שנה מאדם עד נח ט"ס וצ"ל אלף נ"ו שנה) כל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלמות בלי פירוד וחילוק אצבעות כי לא היו צריכין לעבוד אדמה ונח נולד עם חתוך אצבעות ומזה הבין למך שזה יהיה נצרך לכך לעבודת האדמה (מ' אבכיר) וכתב פ"ר לז"א ומעצבון ידינו מן האדמה שעד עתה היה לנו עצב ידים מכח אדמה ממעשנ"ו ומעצבו"ן ידינ"ו גימטרי' ידי"ם בל"י חילו"ק אצבעו"ת הי"ו, עכ"ל, נח תיקן הכלים לעבודת האדמה, (זוהר בראשית):

כתב בס' צדה לדרך וזוודין לאורחא בתחלת ההקדמה (די"ג א') ז"ל נח ישב עם אדם ואברהם עם נח הרי אברהם שלישי לאדה"ר כאשר מבואר בחשבון שנותיהם ויעקב שימש את שם עכ"ל, ראה איך טעה דנח לא ראה את אדם דאדם מת תתק"ל באלף הראשון ונח נולד נ"ו לאלף השני, ובפר"א פ"ח זה ספר תולדות אדם הקב"ה עיבר את השנה ואח"כ מסר לאדה"ר ואדה"ר מסר לחנוך וחנוך מסר לנח ונח לשם ושם לאברהם עכ"ל, וכ"ה בילקוט בראשית (סי' מ"א), וכ"ה בריש ספר יוחסין, ובספר שחבר ר' משה חאגיז על המצות בהקדמה ובספר מק"ח הנזכר לעיל תרפ"ז, וצא וראה כי נח לא ראה את חנוך כי חנוך לקח אותו אלהים תתקפ"ז לאלף הראשון ונח נולד נ"ו לאלף השני, ואולי יש השמטת סופר בפר"א וצ"ל חנוך מסר למתושלח (שהיה בנו) ומתושלח לנח, אך תמוה איך לא הרגישו הילקוט והיוחסין ושארי ספרים הנ"ל, ובעל ז"ר המתקן טעות שבילקוט, ובעל אות אמת, לתקן חסרון השמטה זו:

ויגדל נח וילך בדרכי מתושלח (אבי) אביו הם וישר עם ה' וכל בנ"א סרו מדרכי ה' וילמדו איש את רעהו דרכיהם הרעים ויעשו להם איש אלהיו ויגדלו ויחמסו ויעשקו איש את רעהו וקרובו וילכו שופטיהם ושוטריהם אל כל בנות האדם ויקחו נשים בחזקה מתחת בעליהם מכל אשר בחרו וגם מבהמות וחיות ועופות הביאו וילמדום ללכת מין לאשר איננו מינו למען הכעיס ה' ויאמר ה' אמחה את האדם כו', ויהי כל איש אשר הלך בדרכי ה' מת בימים ההם טרם הביא ה' את הרעה ונח מצא חן בעיני ה' ויבחר בו ובבניו לחיות זרע (סה"י):

פרק תתשמ

אנוש מת אלף ק"מ פ"ד לחיי נח:

פרק א רלה

קינן מת אלף רל"ה קע"ט לחיי נח:

פרק א רצ

מהללאל מת אלף ר"צ רל"ד לחיי נח:

פרק א תכב

ירד מת אלף תכ"ב שס"ו לחיי נח:

ויהי מקץ ימים רבים ושנים כאשר תמו כל בנ"א אשר מלאו אחרי ה' למות וישאר אך מתושלח, ויאמר ה' אל נח ומתושלח קראו אל כל בנ"א לאמר כה אמר ה' שובו מדרכיכם הרעים כו', ונחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לכם כי כה אמר ה' הנני נותן לכם מועד ק"כ שנים אם תשובו כו' ושבתי גם אני מהרעה אשר דברתי, וידברו נח ומתושלח את דברי ה' יום יום השכם ודבר ולא שמעו אליהם ויקשו ערפם, ונח חדל לקחת אשה להוליד בנים כי אמר הנה ה' משחית בני האדם מעל הארץ למה לי בנים (סה"י), והיה משתדל בכל כחו לדרוש להמון שישובו ולא שוה לו ופחד שמא יהרגו אותו ובני ביתו ברח מהגלילות ההם, ואז צוה אותו ה' עשיית התיבה (שה"ק צ"ב):

במדרש (אבכיר וילקוט בראשית סי' מ"ד) כיון שעמדו דוד המבול ועבדו ע"ז היה הקב"ה מתעצב אל לבו מיד עמדו ב' מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו רבש"ע הלא אמרנו לך כשבראת את העולם מה אנוש כי תזכרנו א"ל ועולם מה יהא עליו א"ל רבש"ע היינו מסתפקין בו, א"ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרוין בארץ היה שולט בכם יצה"ר והייתם קשים מבנ"א. א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך א"ל רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש יצרם, מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה אמר השמעי לי א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו, למדה אותו שם, הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה, אמר הקב"ה הואיל ופירשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם ונקבעה בכימה כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים המייא והייא, ועזאל היה על מיני צבעונין ותכשיטים של נשים שמפתים את בנ"א להרהורי עבירה. מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם כו' שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה כו' ועזאל עדיין עומד בקלקולו להסית בנ"א (עש"ב):

פרק א תקלו

בשנת אלף תקל"ו אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם ואז היה נח בן ת"פ שנה (צ"ד) ונצטווה לבנות התיבה ועשה התיבה ק"כ שנים (ע"ל אלף תרנ"ו ה' שנים), אומרים ששטח האמות שבתיבה הם אמה ימיטרי"קה, ר"ל שכל אמות התורה היא שיעור ו' טפחים וזאת המדה נקראת פרטי"קה (שה"ק שם, ועיין ב"ר פל"א במ"כ וידי משה):

פרק א תקנד

ויאמר ה' לנח קח לך אשה והוליד בנים כי אותך ראיתי צדיק ואתה ובניך אתך תחיה בקרב הארץ וילך נח ויקח אשה ויבחר את נעמה בת חנוך והיא בת תק"פ שנה ונח היה בן תצ"ח שנה הוא אלף תקנ"ד לב"ע (סה"י), וכתב בהג"ה שם שהוא היפך דברי רז"ל שאמרו שנעמה אחות תובל קין בת למך נשאה נח וכאן נראה שהיא בת חנוך, ואולי הם היה להם בקבלה כי אשתו של נח נעמה שמה והם לא מצאו בכתוב שם נעמה כי אם אחות תובל קין הנ"ל וחשבו שזו היתה ולא ראו זה הספר שאומר שנעמה אחת (צ"ל אחרת) היתה והיא בת חנוך עכ"ל הגה"ה, ועיין ב"ר פכ"ג אחות תובל קין נעמה, א"ר אבא בר כהנא נעמה אשתו של נח היתה ולמה נקרא שמה נעמה שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה ולמה קורין אותה נעמה שהיתה מנעמת בתוף לע"ז עכ"ל, א"כ רבנן ס"ל כזה הספר שאשת נח לא היתה נעמה אחות תובל קין, ותמיה למה כתב רש"י בפ' בראשית שאשת נח היתה נעמה אחות תובל קין כר' אבא ולא כרבנן, וכעת אין מפרשי רש"י בידי לעיין בהם אם הרגישו בזה:

פרק א תקנו

ותהר נעמה אשת נח ותלד בן ויקרא שמו

יפת לאמר יפת אלהים לי בארץ (סה"י) ואז היה נח בן ת"ק שנה אלף תקנ"ו לב"ע (צ"ד) וקראו את יפת יאנ"ו שלהיותו כ"כ שמן היה נראה כאלו היו לו שני פנים (שה"ק צ"ב), הבל נתגלגל בשם ויפת שהיו נשמה א' (י"ר ע' גלגולים בשם ג"ר), יפת נתגלגל בשמשון וכורש (עב"א תתי"א וג"א ש"צ) ובעשו (י"ר ע' גלגולים סל"ח, ועב"א קס"ד):

פרק א תקנז

חם נולד אלף תקנ"ז תק"א לחיי נח (עיין פ"ק דע"ז), טבי עבדו דר"ג גלגולו (ע"ש):

פרק א תקנח

שם נולד אלף תקנ"ח תק"ב לחיי נח וחי ת"ר שנים ונולד מהול (אדר"נ) ובית דינו גזרו על הזנות (ע"ז ל"ו ע"ב) שם י"א הוא מלכי צדק והוא היה הראשון להתחיל בנין חומות ירושלים וראה י"ב דורות (שה"ק) ונתנבא ת' שנה ולא קבלו ממנו (תדב"א פ' כ"ח וילקוט ר"פ בלק) וכתב ז"ר אפשר שנתנבא (מן אחר המבול) עד שנימול אברהם והיה שצ"ב שנים והוא קרוב לת' שנה עכ"ל (ע"ל ב"א קנ"ח), הבל נתגלגל בשם (ע"ל יפת) שם נתגלגל ביעקב (י"ר, ע' גלגולים סל"ח ובפ' תולדות מ"ט ג') נתגלגל בשמשון (ע"ל ב"א תתי"א) שם נח משה שורש א' (ע"ל ב"א תל"ה):

וילכו בני נח בדרכי ה' בכל אשר למדם מתושלח ונח אביהם (סה"י):

פרק א תרנא

למך אבי נח מת אלף תרנ"א תקצ"ה לחיי נח (ובשה"ק ז' תק"צ ט"ס) אך לא הלך בדרכי אביו מתושלח בכל לבבו כו' וכל בנ"א אשר ידעו את ה' מתו כלם בשנה ההיא לבלתי ראות את אחיו וקרובו ברעה אשר דבר ה', בעת ההיא אמר ה' אל נח ומתושלח דברו אל בנ"א כל אשר אמרתי לכם אולי ישובו כו' וכן עשו ולא שמעו כו' ויאמר ה' לנח קץ כל בשר כו' ואתה קח לך עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני ועשית לך תיבה, ובשנת תקצ"ה לנח החל לעשות התיבה (סה"י):

פרק א תרנו

בשנת ת"ר לחיי נח הוא אלף תרנ"ו לב"ע כלה את התיבה ויעש התיבה ה' שנים, (ע"ל אלף תקל"ו ק"כ שנה ואולי הכנת העצים וכיוצא היה ק"כ שנים, והבנין ה' שנים), אז לקח נח ג' בנות אליקום בן מתושלח לבניו לנשים, (סה"י):

מתושלח מת אלף תרנ"ו צ"ח לשם (ובש"ק ז' מ"ח לשם, ובילקוט סי' מ"ב נ"ח ט"ס) ת"ר לנח, ז' ימים קודם המבול, ובש"ק צ"ב י"א שמת י"ד שנים אחר המבול ועמד בג"ע עם אביו בימי המבול ואח"כ חזר בעולם, אבל לפי מספר שנותיו כלו בימי המבול כדאיתא בילקוט שם, ובמות מתושלח ויאמר ה' לנח בא אתה וביתך אל התיבה וכו' וישבת לך בפתח התיבה וכל חיות ובהמות ועופות אשר יבואו מהם ורבצו לפניך אותו תקח ונתת ביד בניך והביאו אל התיבה וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב כו' וכן עשה ותבוא לביאה אחת ושני נוריה עמה זכר ונקבה וירבצו נגד נח ויקומו ב' בני הלביאה ויכו אותה ויבריחוה ממקומה וישובו הם על מקומה וירבצו לארץ לפני נח ויתמה נח מאד ויביאם אל התיבה וכו' ויסבבו כל בהמות וחיות ועופות התיבה והגשם עדיין לא היה עד ז' ימים. וה' הרעיש את כל הארץ ותחשך השמש וירגזו מוסדי ארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים למען הבהיל בנ"א לשוב אל ה', (המבול היה ע"י רעמים וברקים וקולות ואח"כ נבקעו העננים ונפלו המים כאחר (פ"ר בשם אביו של רי"ח)) ובכל זאת לא שבו כו' ויהי לז' הימים והמבול כו' וכל הבהמות חיות ועופות סביבות התיבה ויתקבצו כת"ש אלף איש ואשה ויבואו אל נח ויאמרו בקול גדול פתח לנו למה נמות, ויען בקול גדול הלא ק"כ שנה לא שמעתם בקול ה' כו', ויאמרו הננו ושבנו עד ה' אך פתח לנו ונחיה ויען נח כו' ויגשו לשבור התיבה לבוא לתוכה מפני הגשם וישלח ה' כל חיות ובהמות ועופות שעומדים סביבות התיבה ויכום ויבריחום והמיתו מהם רבים כו' ותלך התיבה ע"פ המים ותהפך הנה והנה ויתהפך כל החי אשר בה כהפוך את הנזיד בסיר ויהי צער גדול בכל היקום והתיבה חשבה להשבר וינהמו האריות ויגעו השורים ויצעקו הזאבים וכל היקום ונשמע קולם למרחוק גם נח ובניו צועקים ובוכים וייראו מאד ויתפלל נח אל ה' (ע"ש התפלה) וישמע ה' בקול נח ויזכרהו ה' ויעבר רוח ה' על הארץ וישוכו המים ותנח התיבה ויסכרו מעינות תהום רבה כו' ויפתח חלון התיבה ויקרא נח עוד אל ה' ויאמר כו' וישמע ה' בקול נח ויאמר אליו במלאתך שנה תמימה אז תצא (סה"י). אותה שנה היה מזל דגים במערבה רעה ונראו אותות השמים וכוכב אחד היה מתחדש וסיבב כל גלגל המזלות תוך חודש ימים וזה מורה כליון ואיבוד העולם (צ"ד ח"ב) אמר תוכן אחד תפ"ז למספר הישמעאלים שבזמן נח היו כל ז' כוכבים במזל דגים ובשנת תפ"ז הנ"ל היו ששה לבד משבתאי והיה זרם מטר ונטבעו רבים (יוחסין מאמר ה' זמן התשיעי):

קין מת בשנת המבול, דאיתא בש"ר פ' משפטים פל"א הוסיף קין על ימי אביו תשכ"ו שנים (ר"ל אדה"ר חי תתק"ל תוסיף תשכ"ו הרי אלף תרנ"ו שהיה אז המבול) וכ"כ רמב"ן פ' בראשית כדי שיראה באיבוד בניו, ותמיה שלא זכרו דעה זו כל ספרי זכרון הדורות, ועיין רבה קהלת וב"ר פכ"ב ופ' נח וש"ר פל"א:

בעצם היום הזה בא נח ולא אמר ביום הזה כמ"ש למעלה, להורות לך שיום הכניסה היה ביום ד', מכאן נראה שהוציאו חז"ל אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים לפני השבת לכך אמר בעצם היום בעצומו של יום איזה יום שהשמש יותר חזק הוא יום ד' שבו נתלו המאורות ואז החמה בחזקתה כחתן יוצא מחופתו (צ"ה):

כתב הבחיי פ' חוקת שמחזאל מבני אלהים שימש סמוך לכניסתן לתיבה עם אשת חם ונולד סיחון וכדי לחפות על אשתו שימש חם בתיבה עכ"ל, ונראה ששימש שמחזאל בתיבה דאלו שימש קודם שנכנסו לתיבה לא היה צריך חם לשמש בתיבה לחפות על אשתו דיאמרו שבעלה שימש עמה קודם כניסתו לתיבה, וא"ל מי הביא את שמחזאל לתיבה, וי"ל דאיתא בב"ר פ' נח מכל החי אף הרוחות (ר"ל השדים) הכניס נח לתיבה, אך צ"ע דכתבתי לעיל (אלף תכ"ב) שמחזאי חזר בתשובה קודם המבול, ואין בידינו להשוות החלוקים, ולפ"ז נולד סיחון בתיבה ועוג היה חוץ לתיבה, לכן דרשו ויבוא הפליט עוג שפלט מן המבול (ע"ל ב"א פ"ח ותפ"ח) אבל במ"ר ס"פ זאת הברכה איתא סיחון ועוג המבול לא הגיע לקרסולן.

בת יפתח היא אשת חם ששימשה בתיבה והיא היתה בת ר' חנינא ב"ת (עב"א תשפ"א):

בשנת ת"ר לחיי נח הוא אלף תרנ"ו בחודש השני י"ז לחודש נבקעו כל מעינות וגו' והמים היו הלוך וחסור עד חודש י' (הוא ג' שנים על מחזור (כי בשנת אלף תרנ"ג נשלם פ"ז מחזור קטן כי מ"ק י"ט שנה, פ"ז פעמים י"ט הוא אלף תרנ"ג) פ"ח א"כ היה המבול בשנת עיבור כי שנה ג' למ"ק הוא עבור, וכן הק' היפ"ת בב"ר פל"ג על מ"ש משפט דור המבול יב"ח שהרי המבול היה בשנת העבור וכן הק' הר"י מקינון ע"ש מ"ש היפ"ת ובס' לוית חן פ' נח מ"ש בזה):

באחד לחודש נראו ראשי ההרים, ויהי מקץ מ' יום וגו' פרש"י משנראו ראשי ההרים, ותימה הלא אחר ז' ימים שלא רצה העורב לילך שלח היונה ונאמר ולא מצאה היונה, ואיך אפשר שבמ"ז יום שנראו ראשי ההרים לא מצאה מנוח כי לא היה עד שחרבו המים כ"א י"ד יום כי משנראו ראשי ההרים בא' באב עד שחרבו המים בתחילת תשרי לא היה כ"א ס"א יום כפרש"י, לכך נראה כמ"ש בס"ע מקץ מ' יום משהתחילו המים לחסור שהוא בא' בסיון כפרש"י, ועד א' באב שבו נראו ראשי ההרים ס' יום וכלו מ"ז יום עד שלוח ראשון של יונה, לכן לא מצאה מנוח כי זה היה י"ג או י"ד יום קודם שנראו ראשי ההרים והמתין ז' ימים לשלח היונה שנית וזה היה ו' או ז' ימים קודם שנראו ראשי ההרים והמתין עוד ז' ימים והביא טרף כי היו גלויים כמה אילנות (פ"ר):

ותנח התיבה על הרי אררט הנקרא ארמיניא ועד היום יש רושם שמה, ובימים הקדמונים היו מתרפאים מהם כמו התריאק בזמנינו (יוחסין מאמר ה' זמן ב') בארץ קוט ושם ד' הרים גבוהים ב' נגד ב' וביניהם עמדה התיבה והמה הרי אררט (גא"י):

פרק א תרנז

בראשון בא' לחודש חרבו המים ובחדש ב' כ"ז לחדש יבשה הארץ ויצא מן התיבה, מפשוטי המקראות מוכח שהשנים והחדשים בדורות הראשונים היו שוין במדתם לשנים וחדשים שאנחנו נוהגים היום, שהרי ת"ר לחיי נח נבקעו המעינות ובחודש י' נראו ראשי ההרים ואחר מ' יום פתח חלון התיבה ויחל ז' ימים ועוד ז' ימים, ואחר כל זה נאמר ויהי באחת ושש מאות, הרי כל אלה החדשים והימים לא עלו לחשבון חיי נח רק שנה אחת, גם חשבון חדשי ראשונים כחדשינו, מפני שמן י"ז לחודש הז' הנזכרים בפרשה הם ק"נ יום כמ"ש מקצה ק"נ יום הרי הגיע לכל חודש ל' יום וזה סתירה לדעת הנזכרת שנת ק"ל באלף הראשון (צ"ד), ויצאו איש לדרכו ולמקומו ונח ובניו ישבו בארץ אשר דבר ה' אליהם ויעבדו את ה' וה' ברך אותם פרו ורבו (סה"י). אחז"ל בצאת נח מן התיבה הכישו ארי והיה שבור ולא היה יכול להקריב והקריב שם בנו תחתיו (שה"ק), כתב התשב"ץ שהיו בתיבה מזיקים והזיקו לבניו של נח ונטלו מלאך אחד מבניו לג"ע ולמדו ס' רפואות וזה הספר גנז חזקיהו (באר אברהם ספ"ד דפסחים):

נח ראה זכר העזים שאכל ענבים קהות מהשדה הנקראים למבורסקי באופן שנשתכר והיה שמח ולקח שרשה ורחץ אותו עם דם ארי וחזיר וכבש וקוף ונטע השרשים ההם ונולדו ענבים טובים ומתוקים ושתה מהם ונשתכר (אכן בילקוט בשם מ' אבכיר אינו מזכיר אלא ארי רחלה וחזיר), ואומרים כי נח היה נקרא ייאנו לשון יין ואשתו טוציאה, וי"א ארציאה מלשון ארץ להיותה אם כל חי. ואחרי מותה קראוה אשתה מגזרת אש לפי שעלתה לשמים, וי"א שקראוה ארסי פריסקה (שה"ק שם), יוסף שלא שתה יין עד שראה את אחיו תיקן את נח שנשתכר (ע"ל ב"א רל"ו):

אדה"ר נצטוה ו' מצות (ע"ל) הוסיף לנח אבר מן החי (ובפ' ג"ה (צ"ב סע"א) ל' מצות נצטוו ב"נ):

אומרים שנולד לנח אחר המבול בן ד' ונקרא יוניקו והיה חכם גדול באיצטגנינות ויגרשוהו אחיו מאצלם והוא למד לנמרוד חכמת מלחמה, ואומרים שאחר המבול יצא נח מגלילות ארמניאה לאיטליא ושם למד הרבה חכמות (ש"ק שם), הבל נתגלגל בנח כו' ואח"כ נתגלגל בשם ויפת (י"ר ע' גלגולים בשם ג"ר) נח שם משה ניצוץ אחד ובו נתגלגל יפת, (ע"ל ב"א תל"ה):

משלשה בני נח נולדו ע' אומות, מיפת יצאו י"ד אומות גומר מגוג מדי יון תובל מש"ך תירס (ובש"ק) בני גומר אשכנז ריפת תוגרמה (עיין בס"ס ארחות עולם הנדפס מחדש נקרא קול מבשר (נ"א ב') שכתב מלך ארכוזר יוסף בן אהרן שהוא מיפת מבני תוגרמה שהיה לו י' בנים, אגיור, תירש, אוזר, חוגון, ביזל, תרצא, כזר, ונור, בלקר, סאויר, אנו מבני כזר הוא השביעי וע"ש איך נתגיירו וטוב להעתיקו) בני מגוג אלי חלף ולובב, בני מרי אתון ווילא חוני ולוט, בני יון אלישה תרשיש כתים דודנים, ובני תובל אריסי כשד ותארי, ובני משך דדון וזרזון ושיבשני, ובני תירס בניב ונירא ביזון ולופדיון וגילק, ויהיו פקודיהם כת"ש איש (סה"י), ובשה"ק צ"ב כתב ט"ו משפחות יצאו ממנו ט"ס הוא:

תירס בן יפת היה הראשון למנהג נשיאת טבעת באצבע ולעשות טלמסי ולהוציא אש מאבנים (ש"ק). ובפסחים (נד) במוצאי שבת נתן הקב"ה בינה באדה"ר ולקח ב' אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהם אור:

חם יצאו ממנו ל' משפחות (ובש"ק צ"ב ל"ב ט"ס) בניו כוש מצרים פוט כנען, בני כוש נמרוד סבא וחוילה סבתא רעמה סבתכא, בני רעמה שבא דדן, מצרים ילד לודים ענמים להבים נפתוחים פתרוסים כסלוחים כפתורים, בני פוט גבל והדן ובני ועדן, כנען ילד צידון חת יבוסי אמורי גרגשי חוי ערקי סיני ארודי הצמרי החמתי תש"ל איש היו, ויהי לעת זקנת כוש לקח אשה ותלד בן ותקרא שמו נמרוד כי בעת ההיא התחילו בנ"א למרוד באלהים, ויגדל הילד ואביו אהבו מאד כי בן זקונים הוא לו, ויתן לו את כתנות העור שעשה הקב"ה לאדם ואשתו (ע"ש), ויהי בן עשרים וילבש הבגדים ההם ויתחזק נמרוד כאשר לבשם ויתן לו אלהים כח וגבורה ויהי צודה חיות ויקריבם לפני ה' וילחם עם כל אויביו ויצליח מאד, ויהי בהיותו בן מ' שנה היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת ויקבוץ נמרוד בני כוש ויכניעם נמרוד ויהיו לו לעבדים וימליכו את נמרוד למלך ויתנו את כתר מלכות בראשו וישם שוטרים ושרים ואת תרח בן נחור לשר צבאו וינשאהו על כל השרים (סה"י), חם היו קורין אותו דורואסטרו, וי"א שהוא נמרוד אשר היה ראשון לחכמת הכשופים ולשבע חכמות לבראלי, ותיכף שנולד שחק ואמרו שזה היה סימן לרוב חכמתו (שה"ק):

שם הוליד כ"ו אומות (ובש"ק כ"ז ט"ס) עילם אשור ארפכשד לוד ארם, בני עילם שושן מחול חרמון, בני אשור מירוס מוקיל, ארפכשד הוליד שלח וענר ואשכול, בני לוד פתיר ובזיון, בני ארם עוץ וחול גתר ומש, שלח הוליר עבר, עבר הוליד פלג יקטן, יקטן הוליד אלמודד שלף חצר מות ירח (ובסה"י זרח) הדורם אוזל (שם אזיל) דקלה עובל אבימאל שבא אופיר חוילה יובב (סה"י):

פרק א תרנח

ארפכשד בן שם נולד אלף תרנ"ח ק' לשם וחי תל"ח שנים (דור ב' אחר המבול) ממנו יצאו כלדיים, בימיו התחילו לבנות עיר בבל מטרפולין לזאת האומה (שה"ק צ"ג):

פרק א תרצג

שלח נולד אלף תרצ"ג ל"ה לארפכשד, חי תל"ג שנים (דור ג'). ממנו יצאו בני סרמריאה שהיום נקראים טרטרי ונמצא עוד סרמריאה אחרת מצד המערב. ולבסוף אלו המקומות יש הרים גבנונים אשר להיותם נחתכים תיכף נסגרים המיושבים אצליהם עם עצים גדולים אשר א"א לעבור ונקראים מונטי כספי (ש"ק):

פרק א תשכג

עבר נולד אלף תשכ"ג ל' לחיי שלח וחי תס"ד (דור ד') ותפש בית המדרש וישיבה והוא אבי כל בני עבר (יוחסין). ממנו לקחו היהודים את שמם עברים ולו וזרעו נשאר לשון הקודש ובראשונה היה נקרא זה הלשון לשון אומנה (ש"ק צ"ג) (ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי, כתב מכלל יופי פ' לך לך מבני בני עבר, ורש"י פי' שבא מעבר הנהר):

פרק א תשנז

פלג נולד אלף תשנ"ז (וביוחסין תשכ"ז ט"ס) ל"ד לחיי עבר וחי רל"ט שנים (דור ה') נקרא פלג כי ממנו ואילך נפלגו חיי האנשים ולא חיו רק חצי ימיהם של הראשונים, גם הוא מת בחצי ימיו של אביו ובסוף ימיו היה דור הפלגה (יוחסין):

יקטן בן השני של עבר לאמר המעיטו והקטינו חיי בנ"א ואלה בני יקטן (ע"ל) אלמודד שלף חצר מות ירח הדורם אוזל דקלה עובל ואבימאל שבא אופיר חוילה יובב (סה"י):

פרק א תשפו

אשכנז בן גומר בן יפת נולד אלף תשפ"ו (צ"ד ח"ב):

פרק א תשפז

רעו נולד אלף תשפ"ז ל' לפלג וחי רל"ט שנים (דור ו') בימיו היה תחלת מלכות ביהם וראש מלכותם פראג (צ"ד ח"ב) בימיו התחיל מלכות הנשים הנקראים אמזוני כי נהרגו בעליהן במלחמה ולקחו הנשים הרמחים ולחמו עם אויביהם והצליחו והיו שורפות שד ימין לנערות בקטנותן למען תוכלו ללבוש כלי זיין, ונמשך מלכותן עד אלכסנדר מוקדון, אמנם בתמיד ורבה פ' אמור שלא נלחם עמהם שהיה לו לחרפה, בדור הזה התחיל מלכות מצרים שנמשך עד ימי אוטויאן קיסר (שה"ק צ"ד):

פרק א תשפח

נמרוד בן כוש בן חם בן נח תחלת מלכותו בבבל היה אלף תשפ"ח (ע"ל אלף תרנ"ז וב"א קכ"ג) ומלך מ"ז שנה, ולדעת מ"ע פנ"ז יסד עיר בבל והמגדל הנפלא קל"ה (כצ"ל ובצ"ד ט"ס) שנים אחר המבול, ויהיה אלף תשצ"א, ועמדה מלכותם אלף תר"א שנים עד שנהרג בלטשצר ג"א שפ"ט (וצ"ע כי עולה ג"א שצ"ב) נ"א מלכים מנמרוד עד בלטשצר (צ"ד ח"ב). נ"נ היה גלגולו (ע"ל ג"א שי"ט):

ויהי כאשר נצח נמרוד כל אויביו וימצא בקעה גדולה מנגד למזרח שמש ויבנה עיר ויקרא שמה שנער כי נער ה' את אויביו כו' ומלך על כל בני נח כו' ותהי הארץ שפה אחת כו' וירשיע מכל אדם אשר היו לפניו מימי המבול וילמד לעם דרכיו הרעים, גם מרדון בנו הרשיע מאד מאביו והערים אשר בנה נמרוד אחר המגדל קרא ע"ש מה שקרם בבנין המגדל ונפוצו (ע"ש) וקראו שמו אמרפל כי נפלו כל שריו ואנשיו בבנין המנדל (סה"י), י"א שהתחיל מלכותו כ"ג לשרוג כו' ועשה פסל כדמותו והכריח שישתחוו לו וקראו בל והתמיד פסל זה עד שבטלו דניאל, ומלכו במלכות זה ל"ז מלכים במשך אלף ש"ה שנים כו', י"א בסוף ימי נמרוד סרסוהו ח' בניו ויגרשוהו ממלכותו כו' ומשם התחילו העולם כאשר היה נמצא איש או אשה חכמי' היו מציגים מצבות לשמו ומשתחוי' לפניו וקוראים אותו אלוה כו' והמצרים בחרו העגל לאלוה לפי שהיה מנהגם בלכתם למלחמה לצייר על השריון צורות בהמות הרבה והאיש שעשה נצוח גדול היו עוברים צורת שריונו, ופ"א עשה איש אחד נצוח גדול ועל שריונו היה מצוייר צורת עגל ע"כ בחרוהו לאלוה, גם בעבור התועלת שמקבלים ממנו בעבודת האדמה, וכן הכלב לפי ששומר בעליו בנאמנות והולך לצוד, ועבודת פעור להראות לצורה כלי המשגל להיות אברים נכבדים שזורקין המותרות ומולידין בדומה, וכן זריקת אבן למרקוליס לפי שהיו עובדין לאלוה עם דבר ראשון הבא לפניהם בבוקר שהיא האדמה והרבה כיוצא בזה (עש"ב), ונתפש זה השבוש עד ימי תולע השופט כי בדור ההוא בחרו להם ט"ו אלוהות אנשים וי' נקבות אלה היו ראשים ואלהי אלוה כי היו שם יותר מל' אלף אלהים ואחרי העבודה הזאת הלכו כל העולם כמעט כל ימי הארץ זולת זרע אברהם. עד שבא קוסטאנטיני הקיסר כמו ד"א ע"ד לבריאה רמ"ה לחורבן והחריב כל אלה הצלמים ואמונות, ועדיין זה השבוש מעבר לנהרי כוש שנמצא בבית א' שמאמינים באלהות שונים עיין ס' המורה ח"ג פ"ט, ועיין ראב"ע פ' ויגש וארא בשלח, שבני הודו אין אוכלין דבר היוצא מן החי ואין מודין בבריאה וכולן בני חם והם יותר מחצי העולם ותחלת ימי השבוע שלהם יום ד' להיות מושל בו כוכב חמה (ש"ק צד):

פרק א תתיט

שרוג נולד אלף תתי"ט ל"ב לרעו וחי ר"ל שנה, (דור ז'):

פרק א תתמט

נחור נולד אלף תתמ"ט ל' לשרוג, וחי קמ"ח שנים (ובסע"ז רמ"ח ט"ס) עיין רש"י ע"ז (ט' א') דור ח':

פרק א תתעח

תרח נולד אלף תתע"ח (וכ"ה ברש"י ע"ז (ט' א') וביוחסין כתב תתע"ט) כ"ט לנחור וחי ר"ה שנים (דור ט) עיין ס' יוחסין בסע"ז בהגהת רמ"א וז"ל, תרח חי עד שנולד אברם ע' שנה היא אלף תתקמ"ח ושני חייו ר"ה, היא ב"א קנ"ג ליצירה, טעות דמוכח כאן דקחשיב כשנולד אברם היה אלף תתקמ"ח וצירף לזה ר"ה חייו של תרח שעולה ב"א קנ"ג, זה אינו דהא תרח היה בן ע' שנה כשהוליד את אברם א"כ נשאר קל"ה שנים לתרח אחר הולידו את אברם א"כ מת תרח ב"א פ"ג, הוא היה הראשון להדפיס מטבעות (ש"ק צ"ד):

פרק א תתקטז

ויהי תרח בן ל"ח שנים (הוא אלף תתקי"ו) ויולד את הרן ואת נחור (סה"י פ' נח) א"כ היה הרן גדול מאברם ל"ב שנה (ע"ל אלף תתקצ"ח) וכ"כ מפורש הרן היה בן מ"ב כשהיה אברם בן י' שנים (ע"ל תתקנ"ה) והוא נגד דעת חז"ל סנהדרין (ס"ט ב') ורבה פל"ח שאברם היה גדול מנחור שנה ומהרן ב' שנים. הרן היה מאם אחרת לאברם, הרן נתעבר באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה, ומסוד זה הרב ר' ניסן, ר"ת הר"ן (ע"ל ג"א ש"ל) אדה"ר נתגלגל בהם (נע"ח) אהרן גלגול הרן (עב"א שס"ה):

פרק א תתקמח

ויהי תרח בן ע' שנה (הוא אלף תתקמ"ח. ובס' בית ישראל בל"א ב"א תתקמ"ח ט"ס) ויקח אשה ושמה אמתלאה בת כרנבו ותלד בן ויקרא שמו אברם לאמר כי הרימו המלך על כל השרים (סה"י), נולד ש"צ לחיי שם (דור י') וחי קע"ה שנים (ע"ל ב"א קכ"ג) ועיין כ"ק דר"ה אי בניסן או בתשרי נולד וכן מת, נולד בעיר שמה כותא (בחיי פ' נח):

אברהם סוד אדה"ר שעבד ע"ז נתגלגל בטיפת תרח עע"ז לכפר עליו ותרח משורש נשמת אברהם. לכן נתגלגל הדבר להתקן ע"י, ותרח ואשתו נתגלגלו באיוב ואשתו היא דינה בת יעקב, (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה) ניצוץ של אברהם הוא ממיכאל ושל יצחק מגבריאל ושל יעקב מאוריאל. וקודם שבא ביעקב בא בחנוך, ודע כי דיוקן של יעקב היה בחנוך וחנוך היה בשל אדה"ר שקבל הנשמה שפרחה מאדם (עמק המלך כ' ע"ב), אחיה השילוני גלגול אברהם (עב"א שפ"ז):

אמתלאה בת כרנבו שם אמו (ב"ב צ"א א') נתקנה באשה וז' בניה שנהרגו עפ"י המלך, ואמרו בפ' הנזקין דאמרה בני לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת אחד ואני ז' אתה נסיון ואני מעשה וגם היא עלתה על הגג ומתה, וכמו שתרח נתקן באיוב ע"י יסורים (ע"ל ב"א תמ"ח) גם היא נתקנה ע"י יסורים, ושם השליך נמרוד לאברהם בנה לכבשן האש ולא עשה רושם וכאן עשה רושם לתיקונה על ק"ה (ג"נ):

ויהי בלילה עת הולדת אברם ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וחרטומיו ויאכלו וישתו וישמחו בבית תרח ובצאתם מביתו וישאו עיניהם השמימה אל הכוכבים וראו כוכב אחד גדול מאד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ד' כוכבים מד' רוחות השמים ויתמהו ויאמרו אין זה כי אם הילד היולד לתרח יגדל ויפרה וירבה ויירש כל הארץ, ויהי בבוקר ויגידו למלך ויאמרו אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר הילד ההוא ונהרגהו, וייטבו דבריהם בעיניו ויקרא לתרח כו' ועתה תנה לי את הילד ונהרגהו טרם תצמיח עלינו דעתו ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב. ויען תרח כל אשר יחפוץ אדוני המלך יעשה עבדך אך אגיד אליך אשר קרה לי אמש כי אעיון בן מורד בא אלי לאמר תנה לי הסוס הגדול הטוב שנתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלא ביתך תבן ומספוא וגליתי אזנך והיה העצה אשר ייעץ אדוני המלך אותו אעשה, ויחר אף המלך ויחשבהו לכסיל ויאמר הכסיל ובער אתה או חסד תבונה כי תעשה הדבר הזה החסר כסף וזהב אתה כו', ויען תרח את המלך כדבר הזה דבר אדוני המלך תנה בנך ונמיתהו ואתן מחירו כסף וזהב, מה אעשה בכסף וזהב אחרי מות בני מי יירשני והיה במותי ושב הכסף והזהב אל אדוני המלך. ויהי כשמוע המלך דברי תרח ואת המשל אשר הביא אל המלך ויחר למלך מאד ויקצוף וחמתו בערה בו. וירא תרח כי חרה למלך ויאמר כל אשר לי ביד המלך ואף בני ביד המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים, ויאמר המלך לא כי קנה אקנה בנך הקטן במחיר כו' ויאמר תרח יתן לי אדוני המלך זמן ג' ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי דברי אדוני המלך ואפצר בהם על הדבר הזה כו' ויתן לו זמן ג' ימים ויבוא תרח אל ביתו וידבר אליהם דברי המלך וייראו מאד, ויהי ביום השלישי וישלח המלך לתרח שלח לי בנך במחיר ואם לא והמתי כל אשר בביתך, ולא ישאר משתין בקיר, וימהר תרח כי היה דבר המלך נחוץ ויקח ילד אחד מעבדיו אשר ילדה לו שפחתו ביום אשר יולד אברם ויביאו אל המלך ויקח מחירו. והמלך לקח הילד מיד תרח וינפץ את מוחו ארצה בידו וימת אותו כי חשב כי אברם הוא, ויסתר הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך כי מה' היתה זאת לבלתי המית את אברם, ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמו ואת מניקתו ויחביאם במערה ויתן להם מחיתם מדי חודש בחדשו והיה ה' עם אברם ויגדל ויהי במערה עשר שנים והמלך ושריו חשבו כי המית המלך את אברם (סה"י) ובפיוט יום ב' דר"ה שהחביאו הקב"ה בארץ י"ג שנה שלא ראה המאורות:

פרק א תתקנה

הרן לקח אשה בן ל"ט שנה (הוא אלף תתקנ"ה) ובב"ר ס"פ נח הרן הוליד לשש שנים, ותלד לו את לוט ואח"כ את מלכה ואח"כ את שרי והיה הרן בן מ"ב בלדתו את שרה שנת י' לאברם (סה"י) וכ"ה ברבה לך לך לוט היה אח שרי דלא כראב"ע, לוט נתגלגל ביהודה ובועז, ובתו שהשקה אביה יין מגולגלת בתמר ורות (ע"ל ב"א תשפ"ז):

פרק א תתקנז

אברם בן ט' שראוי להזריע אלף תתקנ"ז, (ע"ל ב"א רי"ו):

פרק א תתקנח

הרן בן ארבעים ושתים שנה בלדתו את שרי, הוא אלף תתקנ"ח הוא י' שנים לאברם (סה"י ובפ' ב"ס (סט ב) הרן הוליד את שרה בן ח') שרי היא יסכה וחיתה קכ"ז שנים (ע"ל ב"א פ"ד), וגלגול מי היתה (עב"א תתע"א) הצרפית סוד שרה (ע"ל ג"א ס"ז):

ביחזקאל ר"ס ט"ז אביך האמורי ואמך חתית פרש"י בסנהדרין (מ"ד ב') דתרח ואבותיו מכנען באו עכ"ל, ועיין ברש"ל פ' חיי שרה מ"ש בזה דשרה היתה ממשפחת בני חת ע"ש והעמיד מגדל הפורח באויר, אך חלילה פה קדוש יאמר דבר זה דאמורי וחתי מבני חם בן נח ותרח ואבותיו משם בן נח, ורש"י ביחזקאל שם פי' אביך ואמך אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו לה קבר עכ"ל, והרד"ק פי' מולדתך מארץ הכנעני את דומה במעשיך לתרבות ארץ כנען כאלו נולדת ושכנת שם וכאלו אביך האמורי ואמך חתית שעשית כמעשיהם עכ"ל, ובת"י ילדותכון מארעא כנענאי תמן אתגליתי על אברהם אבוכון כו' ובזכות אבהתכון אנא מתריך מקדמיכון ית אמוראי ומשיצי ית חתאי עכ"ל, ועיין בבחיי ס"פ נח דאברהם לא היה ארץ מולדתו אור כשדים כי אם עבר הנהר כאמרו בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כ"ד ב') ומלת מעולם מורה ע"ז, לכ"א ויגד לאברם העברי (בראשית י"ד י"ג) ולא אמר לאברם הכשדי, וראיה לדבר כי נחור בחרן היה ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער והכתוב ספר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו, א"כ היה נחור נשאר בארץ כשדים, אבל באמת ארץ מולדתו ארץ ארם היא מעבר הנהר, וכן מצינו בגמ' כי אברהם נחבש בכותא וכותא אינה בארץ כשדים אבל היא בעבר הנהר. ודע כי תרח הוליד בניו הגדולים אברם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו והלך אל אברם לארץ כשדים ושם נולד בנו הקטן הרן ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר ההיא, וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים, מלת מולדתו חוזרת להרן כי היא ארץ מולדתו של הרן לבד. ורמב"ם כתב במורה נבוכים כי אברם נולד בכותא וחלק על ההמון שהיו עובדין לשמש ונתנו המלך בבית הסוהר והיה שם ימים רבים ופחד המלך פן יסיר הבריות מאמונתו וגרש אותו אל קצה ארץ כנען, ע"ש:

בימים ההם יצא אברם ואמו ומניקתו מהמערה כאשר שכחו המלך וילך אל נח ושם בנו ללמוד מוסר ה' ואיש לא ידע את אברם ושרתם אברם ימים רבים ויהי בביתם ל"ט שנים (עד אלף תתקצ"ז) וידע אברם את ה' מבן ג' שנים וילך בדרכי ה' כאשר הורהו נח ושם, וכל בני הארץ פשעו בה' מאד ויעבדו אלהים אחרים כו' והמלך ותרח וכל ביתם היו הראשונים לכל העובדים עץ ואבן ויהי לתרח י"ב אלהים עץ ואבן ליב"ח ומקריב בכל חודש מנחה ונסכים כו' ולא נמצא איש אשר ידע ה' זולתי נח וביתו כו' ויתן ה' לאברם לב שומע ותבונה כו' וירא את השמש ויאמר הוא אלהים, ויעבוד השמש ויתפלל אליו ויהי בערב ויבא השמש ויאמר אברם בלבו אך עתה אין זה אלהים כו' וירא את הירח כו' (סה"י):

א) בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו (הכי אי' ביומא ונדרים וב"ר ויגש ומ' חזית, אבל בפ' תולדות ומ' חזית אי' בן מ"ח הכיר), והרמב"ם (פ"א מה' ע"ז) כתב בן מ' והשיג עליו הראב"ד דיש אגדה בן ג' הכיר בוראו (נדרים ספ"ג) והיוחסין [אצל אברהם] וכ"כ בכס"מ שם כי התחיל בן ג' ונשלם ידיעתו כשראה הפלגה כשהיה בן מ"ח, וכשהיה בן נ"ב התחיל לדרוש ברבים התורה כי נולד קודם התחלת ב' אלפים תורה נ"ב שנה, ולדעתי בן מ"ח הכיר לפי שאז היה הפלגה, ובש"ק ח' בן נ"א שנה התחיל להכיר בוראו והיה מדבר בלשון הקודש ומואס באלילים וזה היה י' שנים קודם מיתת נח, ובהיותו בן ס' התחיל לדרוש ברבים אחדות אלוה ונחבש בבית האסורים י' שנים ג' בכותא וז' בקרדו (כ"ה בפ' הספינה). וי"א להיפך, ב) ושמר אפי' עירוב תבשילין (פ' א"ל הממונה) וב"ר פ' תולדות הגי' עירובי חצירות. עיי' יוחסין (שם) למה זכרו מצוה זו, ג) ובפ"ק דע"ז (יד ב') ע"ז דא"א (פי' מס' ע"ז שלו) היה של ת' פרקים, ד) אברם היה הראשון לחכמת איצטגנינות ולמדה למצרים גם חכמת המספר (ש"ק):

פרק א תתקעג

אברם נשא את שרה בן כ"ה שנים אלף תתקע"ג, דאי' בילקוט לך לך (סי' ע"ח) ותדב"א פי"ח דאברם ושרה היו עקרים ע"ה שנים, וכתב ז"ר א"כ נשא בן כ"ה שנים, ועיין זקוקין דנורא שם סר"ד מ"ש בזה וגרס ע"ו שנים, וע"ל אלף תתקצ"ח נראה כי בן נ' נשא את שרה א"כ היו עקרים נ' שנים:

והמלך נמרוד מלך לבטח ותהי כל הארץ תחת ידו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויתיעצו כל שרי נמרוד וכל גדוליו פוט ומצרים וכנען למשפחותיהם ויאמרו איש אל רעהו נבנה לנו עיר ובתוכה מגדל מבצר גבוה וחזק וראשו בשמים ונעשה לנו שם למען היותנו מושלים על כל העולם ותחדל דעת אויבינו מעלינו ונמלוך עליהם בחזקה, ויודה המלך על זה ויתקבצו כשש מאות אלף איש ויבקשו וימצאו בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתים ימים ויסעו כלם וישבו שם ויחלו ללבון הלבנה, ויהי הם בונים וימרדו בה' ויחשבו להלחם בו ולעלות השמימה ויתחלקו לג' חלקים ותאמר הא' נעלה השמימה ונלחם בו, והב' אמרו נעלה שם ונעמיד שם אלהינו ונעבדם שם, הג' אמרו נעלה שמים ונכה אותו בקשתות ורמחים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאד ומרוב גבהו לא הגיע החומר והלבנים אל הבונים עד מלאות להם שנה תמימה ויהי אלה עולים ואלה יורדים ויהי כאשר תפול לבנה מידם ותשבר ויבכו כלם עליה וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם כו' ויזרקו חצים אל השמים ויפלו החצים עליהם מלאים דם ויאמרו הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ויבנו ככה ימים רבים ושנים, ויאמר אלהים אל ע' המלאכים העומדים ראשונה לפניו הבה נרדה ונבלה שפתם, ומיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו וכאשר יקח איש הבונה מיד רעהו חומר או אבן אשר לא אמר וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת וימותו מהם רבים, והכה ה' את ג' החלקים. אשר אמרו נעלה השמים ונעבור אלהינו היו לקופים ושנהבים, ואשר אמרו נכה השמים בחצים המיתם ה' איש ביד רעהו, והג' שאמרו נעלה השמים ונלחם בו הפיצם ה' כו' ויחדלו לבנות כו' ותפתח הארץ את פיה ותבלע שליש המגדל ותרד גם אש משמים ותשרוף השלישית האחרת ושליש נשאר עד היום הזה, ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים ויהי מהלך שלו ג' ימים, (כתב בס' גא"י גבוה כמעט תחום שבת ורחבו תר"מ קלאפטיר וכל לבנה ארכה ב' שפאנען ורחבה ועוביה א' שפאן ומראש המגדל רואין כ' פרסאות עכ"ל) וימותו רבים במגדל ההוא באין מספר, ובעת ההיא מת פלס (סה"י) נח ואברם ושם עזרו בבנין המגדל (ראב"ע פ' נח):

אומרים שבלידת פלג שהיה מעשה המגדל נתפרדו הלשונות ולזה הסימן עבר אביו השים לו זה השם, ונוצרי אחר כתב שירדו מלאכים מן השמים להודיע לכ"א מראשי האומות ההם לשון אחת אבל לשון הקודש אינו חלק שום מלאך אלא חלק האלוה, ובזה תמצא בתרגום ירושלמי בפ' ויפץ ה' אותם (ש"ק):

אומרים שאחר חלוק הלשונות ברא הש"י בריות משונות שהם אנדרוגינוס ומשתמשים זה בזה, בגלילות סיטיא"ה יש אנשים שאין להם אלא עין אחת במצח, באינדיא"ה יש שאין להם פה לאכול ולשתות, בהרי אינדיאה יש מין אדם שיש לו זנב ואין להם מנהג אדם, ויש שיש לו גוף סוס וראש איל ויש במצחו קרן שמאיר מאד, ויש מין אדם שיש לו ג' שורות שניים וראש אדם וגוף אריה, ויש מין אדם שאין לו אלא רגל א' וכף רגלו רחבה ורצים מאד, ויש שאין לו גרון ועיניהם על השדרה, ויש שגופם מלא צמח ושניהם כמו של כלב, בסיטיאה יש מין שיש להם צורת אדם ורגליהם כסוס ונק' סטירי, ויש שבזמן קיץ נהפכים בצורת זאב ובזמן הקור שבים כצורת אדם ועובדים מזל מאדים ומזבחים לפניו אנשים, בליביא"ה יש אנשים שונאים ראיית האור ואין אוכלין בעל חי ויש אנשים שאין הולכין ברגליהם אלא משימין הראש בין ירכיהם והולכין, ברימיניא"ה יש שאין אוכלין אלא גלנ"י בלעז ולובשין עוד דג, באיטיאופי"א יש שאין להם נחירים, ויש שאין לו אוזן, ויש שאין להם פה אלא נקב קטן ושותין עם קנה, בגלילות מצד מערב יש שאזניהם גדולות שמכסים כל גופם, בגלילות ארביא"ה יש אנשים קטנים מאד ונשיהם מולידות בנות ה' שנים ובהיותם בני ח' שנים מזקינין ויש להם מלחמות גדולות עם מין הגרוב"ה שמכלים מהם מאד, באיטיאופיא יש מין אדם שעומדים במערות ואין אוכלים אלא נחשים ואין להם דבור אלא קול הברה. אומרים חכמיהם שכל שיש לו צורת אדם יצאו מחלצי אדה"ר (שה"ק ע"ש) ועיי' י"ר בראשית (ב' ע"ד) בשם חסד אברהם (ובד"ג ע"א) בשם ס"ר שיש שס"ה מיני בריות:

פרק א תתקצו

פלג מת מ"ח לאברהם הוא אלף תתקצ"ו ש"ם שנה אחד המבול (ב"ר פכ"ו וילקוט ד"ה סי' אלף ע"ג, אכן בילקוט ס"פ נח סי' ס"ב, ובמ"כ פ' נח פל"ח, ובש"ק ט' כתבו ש"ס שנים ט"ס, (ע"ל ב"א ק"ח) ואז נפלגה הארץ והציף הקב"ה מהם ל' משפחות (ב"ר פל"ח) בימי ההפלגה נבנית חברון (י"ר פ' בא צ' רע"ד בשם ר"ס גאון בס' יצירה ד"ק):

כריתת ברית בין הבתרים היה כשהיה בן מ"ח (תנחומא) א"כ היה אלף תתקצ"ו בתנחומא וה' ברך את אברהם בכל בברית בה"ב כשהיה בן מ"ח בשרו שיותן לו בן אחר נ"ב שנים, על ראש הר הלבנון בנין בית יפה מאד ושם כרת הקב"ה ברית בה"ב עם אברהם (גא"י):

תוכן העניינים

סדר הדורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה