נשמת חיים· רבי מנשה ב"ר ישראל
המאמר השני
פרק א
פורץ גדר אלכסנדר הפרודוסי במהות הנפש. ומודה איך הנרבוני לא הבין כוונת הרמב"ם ושקר ענה באחיו.
מן התורה מן הנביאי' ומן הכתובים הוכחנו במאמר הקודם ההשארות הנפשיי ושהנשמה הטהורה גזורה ממקור החיים. נרחיב עתה הדבור בכל השאלות אשר יוכל המעיין לשאול בענין הנפש מיום הבראה עד יום העלותה על רום המעלות בתחית המתים ויען שהשאלה היותר עמוקה ומכבדת היא ידיעת גדרה. וכמו שאמר החכם דעו נפשותיכ' תדעו אלהיכם והיא כמו יסוד ובסיס לכלנה. נשאל ראשונ' עצם הנפש מה הוא כי ידיעת מהותה ונתינת גדרה הוא הדרך שיתבאר בו השארותה. ויען שמצאתי הרבה דעות בדבר הנני אציע לפניך היותר מפורסמת בקיצור המבוקש ממני ואברר הבר מתוך הפסולת כדי שיתאמת הסברה הנכונה. ואתחיל ואומר. הנה אלכסנדר הפרודוסי גדר שהנפש היא כח והכנה בלבד לקבל המושכלות אשר בם תתאשר אחר המות ותדבק בשכל הפועל. ונמשכו אחריורבים אשר שתו מי התרעלה הזאת וכאשר התבוננתי בדבריו אמרתי בלבי עת לעשות לה' ולסלק מעלי את הכפירה הזאת ההורסת פינות ועיקרי תורתנו ומי שלא יפרוץ גדרו ישכנו נחש. ועתה איש חכם ונבון הסתכל ותראה שארבע מראות נגעים נמצאים במצפוני לבבו וטמא טמא אל על יקראוהו. הלא המה ראשונה כי באומרו שהנפש היא כח והכנה בלבד נשבע בנפשו שהיא הווה בהתהוות האדם וזו היא כפירה גדולה בתורתנו יען אנחנו קהל עדת ישראל מאמינים שהנפש לא תצא כצאת שאר הצורות התחתונות מכח הזרע ולא מכח החומר ושווי הרכבתו כי כל הנפשות נבראו קודם הוית הגופים ובאות לו לאדם מחוץ כאשר הוכחנו במאמר הראשון פ"א. וכך הודה גם כן ארסטו אף שרשע וחוטא במאמר הב' פ"ג מספר בעלי חיים ובמקומו' אחרים מספריו. ותמהתי מהרב משה אלבלידה שייחס הדעת המגונה הזה לר' אחא בס' ראשית דעת מ"א כלל א' פ"ב וז"ל. ונראה שזו היא כונת חז"ל ברבה וזה תואר דבריהם. דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו וגו' ר' יהודה ברבי סימון ור' אחא ר' יהודה אמר דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשותינו לא כפרעה שאמר לי יאורי וגו' ור' אחא אמר הוא עשנו ולו אנו משלימין את נפשותינו ע"כ. הנה ר' יהודה פי' הכתוב ככתבו ואמר ולא אנחנו באלף לרמוז כי אין הנפש מתהוי' בנו מעט מעט על ידי השכלתנו אבל שהאל ית' ברא אותה קודם בואה תוך הגוף וז"ש ולא אנחנו בראנו וכו' הרי שחושב שהנפש היא שכל נבדל עומד בעצמו אמנם ר' אחא נראה שחושב כדעת האחרי' שחושבי' שהאדם בעצמו הוא העושה והמשלים אותה כי היא אינה רק הכנה ולכן קרי ולו בוי"ו לרמוז כי שלמות וחמימות הנפש הוא בידינו ואנחנו העושים ויהי' כונת הכתוב לומר שהוא ית' עשנו כי לפי האמת הוא תקן אותנו בזאת ההכנה כדי שמצדה אנחנו נהי' שלמים אחר כך וזה שאמר ולו אנחנו משלימים ויהיה מלת עשנו כמו ולא עשה שפמו. ע"כ דברי החכם הנז' וסיים דבריו באומרו הנה א"כ מצינו לרז"ל חולקים בזה הדרוש ומי הוא כדאי להכריע. ושארי לי' מארי' כי שקר ענה באחיו וטובה היתה לו השתיקה בזה אבל לא עליו תלונתי בלבד כי אם על רוב האחרוני' באשר כך היא דרכן ליחס איזה דרוש או מחלוקת הנמצא בין ילדי נכרים מטוב ועד רע לרז"ל ולא חשבו כי אם ראוי לדון את כל האדם לכף זכות כ"ש וכ"ש לרז"ל אשר מפיהם אנו חיים ודבריהם דברי אלהים חיים. ובפרט אין ראוי לדונם לכף חובה כאשר דבריהם סובלים פירוש אחר בענין המאמר הזה ודעתי שהם חולקים על ענין האושר שמצד א' יראה שתלוי באדם באשר צריך שיתעורר מעצמו לחשובה ומעשים טובים וכמאמר משה ע"ה ושבת עד ה' אלהיך וכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ומצד א' יראה שאין כח ויכולת באדם להתדבק בבוראו לא במחשבתו ותשובתו כי אם על ידו וכמו שאמר השיבנו ה' אליך ונשובה והכל אמת. כי ראשונה צריך שיתעורר האדם בחפצו לעשות המצוה ולתורה ולמעשי' טובי' ואחר ההתעוררות הזה היוצא ממנו ילוהו הסיוע האלהי וכן אמרו רז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו כי הבא ליטהר הוא המתעורר אל הטהרה מעצמו כי אז מסויעין אותו מן השמים. ולכן היה דעת ר' יהודה כי ה' האלהים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשותינו ולזה האושר הנפשיי תלוי בו יתעלה וכמו שאמר הנביא והקרבתיו ונגש אלי. ודעת ר' אחא שהאושר תלוי באדם ולכן קרא בויו ולו אנחנו משלימים את נפשותינו יען הוא הוא המתחיל במצוה והכל אמת ומשמעות דורשין איכא בינייהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא בפי' הפסוק כי א' פירש כפי הכתיב והא' כפי הקרי. ונחזור לענייננו הראשון מוסכם הוא בפי כל חכמי ישראל שאין הנפשות נבראות בעת הוית הגופים אלא בתחלת הבריאה כמו שאוכיח עוד בע"ה וכן היה דעת גם כן גדולי הפילוסופים הקדומים שהאמינו ונמשכו אחר קבלת רבותינו ז"ל כהרמיס טרימיגישטו פיתאגוראש אפלטון וזולתם וזהו הנגע הראשון הנמצא בדעת אלכסנדר הנזכר. שניה לו באומרו שהיא כח והכנה בלבד ונמשך מזה שהיא נפסדת בהפסד הגוף באשר אין לה מעצמה הרוחניות וכל הוה נפסד וכבר הוכחנו במאמר הקודם ואוכיח עוד במאמר השלישי בראיות גמורו' ביטול הדעת הזה ואיך הנשמ' הטהור' אשר נפח אלהי' באדם היא אלהית ונצחית לעד ולעולמי עולמי':
השלישית היא כהה ותחתיה תעמו' הבהרת כי באומרו לקבל המושכלות אשר בם תתאשר אחר המות הורה שהמושכלות הנקראים אצלו שכל נקנה הוא הדבר הנשאר והמתקיים אחר המות. ויצא מזה שהמושכלות הנקנות מהאנשים השלמים ואשר נתן אלהים בלבם חכמה ודעת הן הנשארות אחר המות ושהשכל הנקנה הוא הנצחי לא זולת. והדעת הזה הורס עקרי הדת וזה שבכל התורה כלה נאמר ושמרתם לעשותה ושמרת ועשית ובנין אב לכלם כי המצוה אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא ממך וכו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו הורה כי השי"ת אינו מבקש מהאדם נפלאות וגדולות ממנו ושיהיו כלם חכמים מחוכמים ונתרצה בדברים האפשריים ובעשית המצות אשר יד כל אדם יחתום כי הדת נתנה לכללות העם ולא לבד לאנשי הדעת והתבונה. וכבר אמרו רז"ל שכל טוב לכל עושיהם ללומדיה' לא נאמר אלא לעושיהם וכנוי עושיהם שב אל פקודי השם ית' הנזכרים למעלה. ובמקום אחר נמנו וגמרו שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה. ואם הסיבה התכליתית מן הד' הסיבות אשר זכרו הפלוסופים הכי נכבד אתה רואה ששמו החלק המעשי תכליתיי לעיוני. ובפרקי אבות אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. ואמרו עוד לאהמדרש הוא העקר אלא המעשה. וכבר הוכחנו גם כן במאמר הראשון שכל העושה מצוה א' מטיבין לו בעולם הבא יען אין מנכין לו מעונותיו כלום וכל הזוכה ועושה מצוה א' קנה לו סניגור א' לעולמי עולמים. וזולת זה אם יעלה על הדעת שהמושכלות בלבד הם הנשארות אחר המות הנחת חיי העולם הבא לכל חכם לבב ואמיץ כח בחכמות החצוניות אף שלא מבני ישראל המה. והפילוסוף וסיעתו ממי שאין לו לא תורה ולא מצות יהיה שוה לטובה עם מי שהוא מאנשי התורה והכתוב צוח אשרך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. ובמקום אחר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ומה שאמרו רז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא אינו סותר המונח כי כבר נודע שאלו הם שומרי ז' מצות בני נח ומקיימים על ידם קצת מצות התורה ועם כל זה אינם עולים למדריגת העם אשר בחר ה' לנחלה כי האושר וההצלחה התכליתית לא תושג כי אם באמצעות התורה ועקריה ולא ישתתף עמה המאמין והבלתי מאמין החכם יהיה או סכל. ועוד שכפי הדעת הזה החסיד והצדיק אשר לא זכה לעיוניות והמושכלות ימות ונפשו היתה לשמה כרגע. והרשע וחוטא אם נתעצם שכלו במושכלות יחיה ותתענג בדשן נפשו והשכל ינגד הדברים האלו. אשר על כן האמת יורה דרכו שאין השכל הנקנה הוא הנשאר אחר המות אלא הנפש הנצחית נר ה' נשמת אדם:
עוד נגע א' תביט במאמרו והאחרון הכביד וזה באומרו ותדבק בשכל הפועל והוא כפי דעת בן סינא ואבוחמד סוף האצילות באשר מהאין סוף ית' ישתלשלו הנבדלים זה מזה דרך עלה ועלול עד בואם אל קצה האצילות שהוא השכל הנזכר. והצורה הזאת השפלה שבצורות הנבדלות היא הנקראת אצלם שכל הפועל. והחבר בשם הפלוסופים מאמר ה' סי' ד' קראו שכל פועל אלהי משכיל נותן הצורו' ובסי' י"ב קראו שכל כללי'. ודבר על אודותיו הרלב"ג במאמר הששי חלק ב' מספרו מלחמות אלהים והחכם לטיף בס' שער השמים שער א' פרק ט"ו ובס' גנזי המלך פ' כ"ד והחכם האלהי יש"ר מקנדיאה בס' נובלות חכמה דף י"ז וכפי דעתו המפורש של אלכסנדר הפרדוסי הנזכר כל האושר אשר חנן האלהים את עבדיו הוא שיתדבק שכלם בשכל הפועל הזה וכאשר שכלי בני אדם נדבקים בו הוא גן עדנם והתמדתם הנצחית, וזה שקר געור כי כבר הוכחנו במאמר ראשון שאין הדבקות אלא בשי"ת כמו שכתב בתורתו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. וכתיב ובו תדבק. ובדברי נעים זמירות ישראל שובע שמחות את פניך. ישבו ישרים את פניך. צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלהים וכאלה רבי' כלם מעידים ומגידים שהדבקות הוא בשם כל א' וא' כפי זכיותיו והשגתו. ועוד שאם נניח הדבקות הזה בשכל הפועל יהיה האדם עמו דומה לגרמי' השמימיים עם הנבדלים המניעים ומה ההפרש בין זה לזה:
וחכמינו ז"ל הסכימו שהוא בריה בפני עצמה ושאין משתתף בבריאתו עם שום א' מהנבראים ואין זולתו שיהיה מורכב מגוף ונפש. אשר על כל זאת ראוי לכל אשר בשם ישראל יכנה שיברח מן הדעת המגונה הזה ואל תאבה לו כי שבע תועבות בלבו:
אמנם ראוי שתדע שהנרבוני בפירוש המורה חלק ראשון פ' ס"ח כתב ז"ל. רבינו משה עליו השלום הלך בעקבות אלכסנדר בזה הדעת והאמין שהנפש היא כח והכנה בלבד ע"כ. ולכאורה כך נראה מדבריו כי הלא בפרק מ"א מספרו הנכבד מורה הנבוכים חלק ראשון בשתוף שם נפש ז"ל והוא גם כן שם הנפש המדברת כלומר צורת האדם והוא שם הדבר הנשאר מהאדם אחר המות והיתה נפש אדוני צרורה וכו'. ובפרק א' משמונה פרקיו באר עוד כונתו באומרו. דע שזו הנפש האחת אשר קדם ספור כחותיה וחלקיה היא כחמר והשכל לה צורה וכשלא הגיע לה הצור' יהיה כאילו מציאות ההכנה בה לקבל הצורה ההיא לבטלה וכאילו היא מציאות הבל והוא אמרו גם בלא דעת נפש לא טוב רוצה לומר שמציאות נפש שלא תגיע אליה צורה אבל תהיה נפש בלא דעת לא טוב וכו'. ובהלכות תשובה פ' ח' כתב ז"ל כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעת שהשיגה הבורא ית' כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה שהיא הנקראת נפש. ושם ביאר עניינה באומרו שהיא הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה. ואמר שאין הנשמה הצריכה לגוף היא הנשארת אבל תפסד בהפסד הגוף והדבר הנשאר מהאדם הוא השכל לבד שהיא צורה לנפש והשכל לבדו הוא הנשאר אחר המות שהיא צורת האדם השלם לא החומר שהיא הנפש הצריכה לגוף. יראה מדבריו שהנפש הוא דבר אחד והשכל הנקנה הוא דבר אחר כמו שכתבנו. אמנם בהשקפה הנאותה הראויה לאנשי הדעת והתבונה בודאי שהנרבוני לא ירד לסוף דעתו של הרב ולא הבין דבריו. וצדקו דברי בעל הטה שלום בפ' ג' ממאמר השמיני באומר כי ח"ו לא האמין הרב שהנפש תפסד בהפסד הגוף כי הלא הוא בחלק ג' פרק נ"ז כתב ז"ל. כונת כל התורה שני דברים והם תקון הנפש והגוף. אמנם תקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכלתם. וכן כתב בפרק כ"א וז"ל. עד כי כשיבא האיש השלם בימי' ותקרב למות תוסיף ההשגה ההיא תוספת עצומה ותתרבה השמחה בהשגה ההיא והחשק למושג עד שתפרד הנפש מהגוף אז בעת ההנאה ההיא וכו'. יראה מהמאמרים האלו שסובר הרב שהדעות אמתיות שהם השכל הנקנה הם דבר אחד והמקבל היא הנפש המתוקנת בסיבתם וממה שאמר שתפרד הנפש מהגוף יראה שלא תפסד באבודו. ואם כך הוא דעת הרב לא תנגד לאמת כי לא נוכללהבין מדבריו שהנפש שהיא כח והכנה לקבל המושכלות תאבד באיבוד הגוף אלא שתשלם בצירתה שהיא השכל הנקנה כי אז תתעלה במדרגה עליונה ותשאר לעד ותחרב ותשאה שממה כל זמן שהכח שיש לה לקבל המושכלות לא יצא לפועל. ולכן הביא ראיה לדבריו מפסוק גם בלא דעת נפש לא טוב לא אמר שתפסד אלא שלא קנה לה הטוב והשלמות תכלית בריאתה וכמו שאמר המשורר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. וכן כתב בתשובת שאלה ז"ל ומה שהסכימו חכמי יון וחכמי המערב בנפש שהיא צורה בלא גולם ולא גוף אבל טוהר וגזרה ומקור הדעת ואינה צריכה לגוף לפיכך לא תאבד כשיאבד הגוף אלא עומדת בעצמה וקיימת כמלאך וחוזה באורו של עולם והוא עולם הבא עכ"ד ויען שהנפש עצם א' מקבל כל הכחות הנמצאות בגוף כמו הכח המדמה והחוש המשותף והמחשביי והזוכר גזר הרב שהכחות האלו יאבדו באבוד הגוף אמנם הכח השכלי שאינו צריך לכלי גופיי בעצם לא יפסד בהפסד שאר הכחות הצריכין לו. הראיתיך איך הנרבוני לא כיון לדעת הרב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב. ואתה תחזה ל"ן תבון אשר בדברי הרב נשבע ולא המיר בספרו רוח חן כתב ז"ל. ודע שהשכל העיוני בכלל הוא תקון הנפש כי כבר ביארו החכמים שהשכל לא יכלה בכלות הגוף בעבור שאינו צריך לגוף וכו' ואמר עוד והשכל המעשי בכלל הוא קודם בטבע וקודם בזמן לשכל העיוני בעבור שהוא תקון הגוף והעיוני הוא תקון הנפש. ואין ספק שאם לא ישלים אדם צרכי עמידתו הנשלמים בכח השכל המעשי הראשון וכן אם לא ירחיק מן המדות המגונות ומהבלי התענוגים הגופנים אשר ירחק מהם בכח השכל המעשי האחרון לא יוכל שכלו לצאת מן הכח אל הפועל והנה הוא בהמה בצורת אדם אחר שנפש האנושית אשר לו לא תשלים תכלית פעולתה עכ"ד. הנה באומרו תקון הנפש וכו' הורה שאין הנפש נפסדת ואיך האושר וההצלחה האנושית תלוי במדות ובדעות הנכללים בתורה הקדושה דכלא בה. ואשר בה אפילו מקטני העם יודעים ממציאות ה' מיחודו והשגחתו ומשאר היסודות וסודות הבורא יותר מכל מה שראו הפילוסופים הקדמונים אשר לא מבני ישראל המה עם כל חכמתם וכבר השיב אנקלוס לאדריאנוס הקיסר דודו והובא בשמות רבה ואיך לא אהיה מא' מהם אם אפילו הקטן שבהם יודע יותר מהגדול שבאומות כי הוא יודע מה שנברא ביום א' וביום ב' וכו' וכל מה שברא הקב"ה בכל א' וא' מששת ימי בראשית מה שנתעלם מעיני הפילוסוף הגדול ארסטו. ועל כן בדוד הוא אומר מצות ה' נאמנה מחכימת פתי. ודי בזה להרחיק מעלינו הדעת הנפסד הזה והשם יאיר עינינו וידריך בדרך הישרה נפשנו:
פרק ב
מדה הדרך אשר בחר לו הרב בעל עקדה ומבטל סברתו.
גם הרב הכולל יצחק ערמה בספרו המתואר עקדת יצחק בשער הששי שלו דבר על ענין הנפש ומהותה. וכאשר חקרתי לדרוש ולתור לי מנוחה אמרתי בלבי מי יתן שהשער הזה יהיה סגור לא יפתח ואיש לא יבא בו ויפה אמרו רז"ל לפום גברא שבשתא וכל אדם כוזב. הלא כה דבריו הנפש היא כח או הכנה מקבל התעצמות נבדל במעשה ובעיון וזה כי בתחלת ענינה והויתה עם הגוף יצדק עליה שם הכח והוא התואר שתארוה קצת הפילוסופים כאלכסנדר וסיעתו שאמר שאיננה דבר בפועל זולתי הכנה והוא האמת הגמור כי זאת היא התחלה והכנה ושלמות ראשון לקבל שלמיות אחרות בזה אחר זה עד שתושלם לגמרי. וזה כי כאשר יורגל זה הכח באותו השלמות הראשון שהוא טבעי אליו עם החריצות והזריזות ביושר המעשים והפעולות ויתרבה לו הכוסף והתשוקה לצאת מהמחיצה ההיא ולעלות במעלות החכמה והמדע אז יבקע כשחר אורו לחדש עליו כדמות הויה שנית רוחנית ויושפע על הכח ההוא אשר אמרנו רוח ממרום. ואתה קרא המשפיע ההוא כבוד נברא או שכל הפועל או כמו שתרצה ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר ואליו יתברך מיחסי' הכל כמ"ש נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ונאמר כי רוח מלפני יעטוף ירצה כי הוא הנותן על ידי ההרגל רוח נכון עד אשר יתעצם הכח ההוא הראשון עם זה השפע האלהי המחדש אליו התעצמות רב והוא הולך ומתחזק עד היותו עצם רוחני נבדל בלתי נפסד בהפסד הגוף כלל מה שלא היה זה אפשרי בכח ההוא כמו שהיה ראשונה אצל החומר ההוא כלל ואתה קרא ההתעצמות הזה בשם שכל נקנה אם תרצה כי הענין הוא שכבר נתחדש בכאן מציאות עצם נבדל שלא היה כן מתחלה כאשר הנחנו. ואין להפלא אם בריאה יברא ה' אותה על זה האופן יותר ממה שנפלינו אם היא ברואה ועומדת מששת ימי בראשית כמו שחשבו ההמון. ואולם כאשר הורגלה הנפש בשלמות השני הרגל נמרץ ויעלה בפעולות אל מעלת החסידות והזריזות והענו' ובהפלגת העיון אל השגת האמתיות בנמצאים כפי מה שיסבול חק המדרגה ההוא ולא עצרהו לאות או עצלות או הסת או פתוי אל הבלי העולם ודמיונותיו בעת ההוא יוסיף ה' שנית ידו להשפיע על הנפש הזאת שפע יותר נכבד רוחני בשיעור גדול ועצום מן הראשון עד שיתעצם התעצמות יותר יקר ונעלה ויהיה קורבתו אל העלה הראשונה בשיעור יותר מופלג עד אשר יעלה אל מעלת הנבואה ויחדשו אותות בשמים ובארץ יהיה המוכן ההוא איש או אשה אלא שהשלמות בכמו זה השיעור נמצא בנקבות על המעט ובחולשה אשר המדרגה הזאת מהשלמו' נתיחדה לאומתנו הקדושה ולא לזולתם מהאומות כמו שאמר אדון כל הנביאים ונפלינו אני ועמך מכל העם וכו'. ובהגיע הנפש ממדרגה אל מדרגה אל זה השיעור מהמעלה כבר תתואר באותו תואר שתארוה חז"ל כשהורגלו לומר עליה שהיא אלהית ושהיא חצובה מכסא הכבוד ושמה תשוב בסוף כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים. ועל זאת המדרגה שמו חז"ל נשמותיהן של צדיקים סבה לכל הנמצאות. ואמרו ערבות שבו נשמותיהן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות. ע"כ קיצור דבריו והכלל שהנשמה ההווה באדם כשיתהוה היא כח והכנה לבד וההתעצמות הנכבד עושה בו רושם להבדילו משאר הבעלי חיים להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים כי אז מתעל' מנפש הוו' ונפסד לרוח נבדל ונצחי ומרו' לנשמה ואז ראוי שתשרה עליו השכינ'. ובאופן הזה לפי דעת הרב גם המפרי' חק השכל והתורה נותנים לנפש מציאות רע ומקולקל נכון ומעותד בקבל העונש והצער המזומן לרשעים במקום דינם והוא מה שאמר המשורר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא. ועתה קורא נבון פקח עיניך וראה איך הרב ז"ל הלך בעקבות אלכסנדר כאשר הוא עצמו הודה ולא בוש בקראו לנפש כח הכנה. וראה איך סתר דברי הקבלה האמיתית שהנשמות נבראו מששת ימי בראשית טרם תבאנה אל הגופות ויחס הדעת הזה להמון. ואף שהוסיף בגדר המעשיה באמרו במעשה ובעיון לשתף לבעלי המעשה התוריי בשלמות הזה ולתת מקום לעונש הרשעים בגהינם בהתעצמות הרע ורוע מעלליהם כבר הוכחתי ביטול הדעת הזה ושהוא כנגד המקובל באומתנו ואמנה גם הוא לחזק סברתו עמודיו עשה לו ממדרש הנעלם להראות שהנשמה ההוה בעת פטירתו של אדם אינה הנשמה שיתהוה בבריאתו יען מתחלה תנוח עליו הנפש ואחר כך הרוח ואח"כ הנשמה כנזכר וז"ל:
ועתה כדי לקרר ולישב דעת כל תורני בענין התעצמות נפש האדם על זה האופן כמו שנתקררה דעתי בו אחר שאלצני עוצם המבוכ' עליו כאשר כתבתי. ראיתי לכתוב הנה מהמדרש הנעלם מה שיאמתהו אצלי בלי שום פקפוק הלא הוא כמוס עמדי בפרשת תוצא הארץ נפש חיה וכו' על זה הדרוש עצמו. תנינן במתניתא דרבי אליעזר בר רבי שמעון בן יוחאי זימן למארי מתניתא למיכל בסעודה רבה דעבד להו וחפא כל ביתא במאני דיקר ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוא להאי גיסא והוה קא בדח טובא א"ל מאי בדיחותא דמר יומא דין משאר יומין. אמר להו דיומא דין נחא נשמתא קדישא עילאה בד' גפין דחיותא לרבי אליעזר ברי ובהלולא דא יהא לי בדיחותא שלימתא וכו'. והאריכו שם מאד בזה הענין ולקצר אני צריך ואזכור מהם לבד זה ת"ר אמר רבי יוסי בן פזי זימנא חדא הוינא אזיל באורחא וארענא בההו' טורא דכפר קרדו והוו גברי בדיחי בחולקהון ובאי' תמן ליליא דשבתא ונפקי שבתא וחזית לאושפיזאי דהוה בעי למשכב עם דביתהו קם האי מהאי גיסא וצלי וקמת היא מהאי גיסא וצלת. אמרית להו מאי צלותיכון בשעתא דא. אמרו לו עידנא דידן לזוגיה משבת לשבת ומצלינא צלותנא קמי הקב"ה דיהב לן בר למפלח פולחניה בר דחיל חטאין בר דיעביד פקודוי ולא יסטי מאורחא דאוריי' לימינא ושמאלא. אמרית להון יהא רעוא דיהא לכון בעותכון דהא לשום שמים קא עבדיתון. אמר רבי יוסי אחזי אפי שכינה דלבתר יומין ארעית תמן ואשכחי' ההוא ברא דאיתיליד להו והוא בר שבע שנין חמא לי בביתא ולא צבי למללא עמי א"ל אבוי זיל לקמי גברא רבה דא. אמר ליה מסתפינא לאישתעוייה בהדוה ולאתקרבא עמיה דלא ידענא אי אית ביה נשמתא קדישתא אי לאו דהכי אוליף לי מורי יומא דין דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישתא אסור לאשתעוייה בהדיה ולהתקרבא מיה. אמר ליה חס ושלום דגברא רבא חכימא דדרא הוא קריב גבאי ולא ספוק למללא עמי. אמר לי אנא חכימך דנשמתא חדתא היא בך מיומין ולא איזדקיקא בן מיומא דנפקת לעלמא. אמרית ליה כך הוא דרווק הוית כדלעית דאיתיהיבת בי נשמתא. אמר לי ידעית נפש חיה דאמר קרא דהוא מן ארעא והא נפש חיה למה. אמרית אימא ברי. אמר לי מורי דהיא נפשא דאפיקת ארעא ומן ארעא איתגזירת אבל היא חיתה להתנענעא לכאן ולכאן כמא דעבדין בעירא ורחישא אבל לית בה סכלתנותא וחכמתא בפולחנא דקב"ה דלא איתברי אלא לבעירתא ולחיתא לאיתנענעא בה בלא סכלתנו ולאישתצאה כד תיפוק בהאי הבלא דפומא. אמרית ליה מאן רבך. אמר לי רבי אלכסנדראי אמרית ומאי לעית יומא דין אמר לי האי קרא דכתיב ראשית חכמה יראת ה' כך אמר רבי אלכסנדראי מהו חכמתו של הקב"ה וכו' עד אומרו לכל עושיהם לעושה המצות ביראה בתחלה עד שירגיל עצמו לעשו' מאהבה. אמרתי לו מה שמך אמר ני אהבה. אמרתי לו מאי אהבה וקראתי עליו אהבת עולם אהבתי' ואנא חמית וזכינ' למיחמי לרב אדא ברי וסחינא ליה האי ע"כ. וסיים מאמרו באומרו ועתה ראו כמה כללו אלו המעשים הנפלאים כל מה שכוונו אליו מהדרוש הזה ממציאות זה הנפש באדם בכלל על האופן הנזכר. ואחר התעצמה בשלמים מהם באותו ענין מההתעצמות אשר תארנוהו ועם שלא הוזכרו בכאן כל שלשה חלקים על הדרך אשר הנחנו אין ספק שזכרום במקומות אין מספר. עכ"ד:
ועתה קורא ידיד ראה נא איך ראיותיו לא לעזר ולא להועיל יען כוונת רבי שמעון בן יוחאי במה שאמר יומא דין נחתא נשמתא קדישתא לאליעזר ברי הוא לומר שבו ביום נתוספא קדושה עליונה יתירה לנשמתו של בנו שלא היה לה מקודם. והוא הוא מה שאמר ההוא ינוקא לר"ש בן פזי כי האדם כשיולד עץ השדה וכסוס כפרד אין הבין עד אשר יגדל ויוכנו כלי הנשמה ולכן כשידריך עצמו בתורה ובמעשים טובים אז יערה עליו רוח ממרום וחבה יתרה נודעת לו מקדושה וטהרה לא שיהיה נשמה חדשה חלילה. וכן כתבו בס' הזוהר זכאה חולקיהון דצדיקיא דאיתדבק נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה ר"לשהשלם מתעלה ממדרגה למדרגה עד השיג הדבקו וכן בפרשת תרומ' תלת שמהן איקרי נשמת נפש' רוח ונשמ' כלהו כלילן דא לדא וכו' ובתקונים פ' משפטים כתוב לאמר שבאדם ימצא נפש רוח ונשמה מאופן חי' וכסא ואם יזכה יותר נותנים לו רוח ונפש ונשמה מאצילות. הבט נא איך הנשמה מתעלה ממדרגה למדרגה בעשיית המצות ומנפש שהיה בלתי נפסד בעול' הבריאה יעלה עוד מעלוי לעלוי עד היות' נפש מעונם האצילות. וכבר ידעת מה שאמרו חכמי האמת כי כמו שבאדם גשמי יש בו רמ"ח אברים כן הנשמ' המתלבשת ברמ"ח אברים אלו יש בה רמ"ח אברים רוחניים. ואיך כלם מתתקנים ונשלמים ע"י רמ"ח מצות עשה. וזהו מה שאמרו חכמי האמת שהלומד תורה בגדלותו אומרים על נשמתו שהיא נשמתא חדתא שאעפ"י שהיא עצם רוחני אם לא תעסוק בתורה לתהו והבל נחשבת. ולמען לא תהיה האמת נעדר' הסכת נא ושמע דברי פי חכם חן הרעיא מהימנא בס' הזוהר פרשת פנחס ז"ל. ובשבת תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתרה כפום דרגא דיליה אם הוא חסיד יהבין לי' נפש יתרה כפום דרגא דיליה אי איהו גבור יהבין ליה נפש יתרה ממדת גבורה ואי איהו איש תם יהבין ליה נפש יתרה ממדת אמת ונפש יתרה דא מלכות דאיהי כלילא מעשר ספיראן וכפום מדה דבר נש אם נשיא ישראל או חכם או מבין בחכמ' או בתורה דאיתמר ביה להבין משל ומליצ' או בנביאי' או בכתובים הכי יהבין ליה נפש יתרה וכו' עד כאן דבריו וכן תמצא בהרבה מקומות הזוהר ובמדרש רבה אמרו וינפש וי אבדה נפש. ועתה האם יחשוב הקורא שבשבת נותנין לו לישראל נשמה יתרה בודאי לא כך עלה במחשבתן של ראשונים. אבל הכונה להודיע איך הנשמה ביום השבת המיוחד לעסק התורה פנוי הלב מעסקי ימי המעשה ומטרדותיו תעלה במדרגה ממתנה נחליאל ומנחליאל במות והתוספת הוא תוספת השכלה והשגה. ואם כך הוא כבר יצאנו מהמבוכה הזאת כי ח"ו מעולם לא אמרו רז"ל וחכמי האמת שהנפש בתחלת הויתה נפסדת ואח"כ משפיע ה' ממרום קדשו הרוח הנצחי כמו שחשב הרב אלא שהנפש עצמה בלתי הווה ונפסדת עם הגוף תעלה מעלוי לעלוי כפי הסניגורים שקנה ע"י המצות שעשה. ועוד לי נגד הרב שכפי דעתו כל הילדים וקטני ישראל שמתו בקטנותן נפסדים כבהמות יען לא קנו במעשיהם עדין הרוח הנצחי. וזה סותר דעת רז"ל אשר בהרבה מקומות ובפרט בס' הזוהר קיימו וקבלו שיש להם חלק לעה"ב. וצא נא וראה מה שאמרו רז"ל בפרק חלק על פסוק זרע יעבדנו ז"ל אימתי תנוקות זוכים לחיי העולם הבא משום ר' מאיר אומר משיודעין לומר אמן הה"ד פסחו שערי' ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמנים ואין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. וא"ל אביי לרבה דידי ודידך מאי אמר לו אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ובס' הזוהר פ' ואלה המשפטים עמוד ר"א כתי' אתר אית מתתקנא להאי ינוקי דלא חאבו בהאי עלמא דאפי' צדיקי' גמורי' לא יכלין לאתקיימא תמן וקב"ה רחים ואיתדבק בהו ואתקן בהו מתיבתא עלאה דיליה ועלייהו כתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. הנך רואה איך דברי רז"ל מסכימים אל האמת שכתבנו שהנפש היא רוחנית מתחלת בריאתה ועצם רוחני עומד בעצמו דאי לא תימא הכי איך אפשר שיהיה יתרון לתינוקות של בית רבן שלא הגיעו למדרגת ההשכלה אלא מעט על אביי ורבא שהיו מגדולי חכמי ישראל אלא שהאמת הוא שמדרגה קטנה בעבודת ה' למי שלא נתלכלך בחטא תועיל יותר ממדרגה גדולה למי שנתלכלך בחטא. וכל הדברים האלו מנגדים דעת הרב. ונשאל עוד מכבודו ולמ' לא הזכירו במדרש הנעלם הרוח בעונתו כאשר הזכירו הנפש והנשמה. והוא פנים קלקל באומרו אין ספק שזכרום במקומות אין מספר ולא מצא מענה. סוף דבר כך תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה ומותר האד' מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה. ואם אמת היה הדבר כפי דעת הרב שהרוח הוא עצם רוחני נבדל בלתי נפסד בהפסד הגוף איך אמרו שהכל הבל לבד הנשמ'. ואיך יוכלו כלם למקטון ועד גדול לעלות למדרגת הנבואה לשיושפע עליהם הנשמ' הזאת. על כן אמרתי ראוי לדחות בשתי ידים הדע' המגונ' הזאת ולחבק בשתי זרועות דעת רבותינו ז"ל.
פרק ג
מתעורר להחזיק בחזקת היד הרב סברתו.
למען לא יאמן מהקורא שאנחנו מעלימים עינינו מהטענות החזקות אשר בם אשר וחזק הרב בעל העקדה סברתו הנני אציעם לפניך וז"ל. הא' אמר אם נניחה פי' לנשמה על הענין השני שפירשתי בגדר הנשמה הנה ישיגונו בה ספקו עצומות ממש שזכרו הפילוסופים שיאמרו שאי אפשר לעצם נבדל אשר כזה שיעתק אל זה החומר מחוץ שכבר התבאר שכל מתנועע הוא גשם וזה העצם מאחר שאינו גשם אי אפשר לו שיעתק ממקומו ויתנועע לבא אל זה החומר מחוץ. הב' וגם לא שהצורה ההיא ר"ל הנשמה תהיה נסתרת ומכוסה בחומר ההוא עד הזמן שתראה בו. שאם כן יתחייב שתהיה כן בחומר אשר נתהוה זה החומר ממנו וכן באותו שנתהוה ממנו הראשון עד לבלתי תכלית. ויתחייב שיהיו כל החומרים ההוי' והנפסדי' בעלי שכל אנושי ובענין הזה נאמר בהפסד האדם אם הצורה אז היא נעתקת ממנו או נחבאת ומכוס' בחומר ויגזרו על שזה וזה מבואר הביטול הג' גם אמרו קצת אלו היתה הנפש נמצאת קודם לא ימנע אם שתהיינה הנפשות אחדות אורבות ואם הם רבות כאשר לא היו חומרים ומקרי' בם יפול בהם החלוף הנה לא יצוייר החלוף גם לא האחדות לפי שהיא בגופות רבות. הד' אם הנחנו העצם הזה נבדל משכיל מעצמו ונמצא מזולת חומרו איך גזרה חכמת בוראו לתת תחת ידו מכשלת החברה הזאת או העירוב השכונה עם זה החומר הנתעב ונאלח אשר הוא פואו תמיד אל כל דבר פשע אשר ממנו תפתח הרעה נה ראשונה ולו הכין כלי מות הפסד מוחלט בחברתו לבא באחת הפחתים אשר עליהם ועל כל א' מהם הועד העונש מאצלו והאבדתי את הנפש ההיא וכו'. הה' זאת הנפש אשר כן הנחנוה נמצאת קודם הוית הגופים. לא ימלט משיהיו שמה אוצרות מתחלפים למספר האומות אשר אליהם נפרדו חלוקי האמונות מאוצרות מתחלפים יוקחו נפשות מתחלפו' לאומה אומה מהן או שתהיה מהות הנפשיות כלן ענין א' בלתי מתחלף. ולעג הוא שיהיו על הענין הא' שאם כן יהיו הדעות והאמונות טבעיות והכרחיות אשר אי אפשר ההפך מזו לזו הפך ממה שנרא' בנסיון בכל זמני הדתות ומה שייעד הכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם וכו'. וגם היה מהנמנע שימצא אדם בלי דת ואמונ' בשום זמן מעול'. יתחייב אם כן שתהיינה הנפשות על הענין הב' ותשאר התלונה רבה לאמר איך הסכימ' חכמתו וצדקתו יתב' שתהיינה הנפשות הזכות והברות אלה לחיי עולם כמו שיתחייב זה מהנתן אלו לפלשת וצור עם כוש וליתר העמים אשר לא ראו אור הישרת התורה האלהית ולא שמעו את שמעה ואלו לעם הקודש אשר תורת ה' בלבם ואין ספק שדעת כל אומה מהאומות שאמונת זולתה בטלה ומקיימת אין לו חלק ונחלה בהצלחה האנושית כלל. הו' שאף באומה אחת לבדה לא ימלט מהמצא עול בחק נותן נשמה לעם עליה חלילה. וזה בשאלו תהיינה נפשות לזכרי' המושלים ברוחם ובעצמ' ובכל אשר להם ויש ספק בידם לבקש שלמותם ולהגיע עדיו מאין מוחה. ואלו תהיינה לנקבות אשר הן חלושות במזגם בכל הפעולות השלמות עם הכנע' והשתעבד' אל העבודה והשירות התמודי לזולת' אשר הם סיבות עצומות להרחיק מהן כל שלמות והצלחה הרחק מאד מאדם כמו שנראה לסיבה זו תפטור אותן תורתנו הקדושה ממצות עשה שהזמן גרמא ע"כ. עוד האריך הרב והתיר הספקות הנזכרים באומרו כי הנשמה הנשארת אחר המות אינה הנשמה שיתהוה כשיתהוה האדם שזו היא כח והכנה לבד והדבר הנבדל אחר המות הוא הדבר המתקיים בפועל וכו'. ואני אביא במשפט בפרקי' יבאו בעזרת האל הטענות הללו וכל א' וא' תעמוד על הפרק ועל מקומה תבא בשלום:
פרק ד
לאמת יוציא משפט הנשמה הטהורה ונדרה יתן לאור.
עתה אתה ברוך הי אחרי אשר הדחתי מעלי הסברות הזרות והדעות הנפסדות היותר מפורסמו' בענין הנפש והוכחתי שכל מה שהאמינו בזה הוא בטל ביטול אמיתי אבא נא אליך וברכתיך בדעת הישר והנאות לכל אשר בשם ישראל יכנה ואראה לך איך כל רבותינו ז"ל הראשונים עם האחרונים האמינו באמונה שלמה שהנפש היא עצם רוחני לא כח והכנה ח"ו. ואתחיל ואומר:
הנה הרב ר' סעדיה הגאון במאמר ו' מספרו הנכבד המתואר ס' האמונות אחר שהביא הדעות אשר מצא בבני אדם חולקי' על עצם הנפש מה היא. ז"ל, וכיון שהקדמתי אלה המאמרי' ראוי שאביא המאמר השביעי ואומר. כי אשר התאמת כי הנפש ברואה בעבור מה שקדמתי מחדוש כל נמצא וא"א שיהיה דבר קדמון זולתי הבורא ומאמר הבורא יוצר רוח אדם בקרבו. אבל הבורא בורא אותה עם שלמות צורת האדם כאומרו בקרבו. ובאשר לא סרו אבותינו נשבעים חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת ושעצמה עצם נקי כנקיות הגלגלים ושהיא מקבלת האור כאשר יקבל הגלגל ותהיה בו מאירה אבל עצמה יותר דק מן הגלגלים ועל כן היתה מדבר. ועמדתי על זה משני השרשים הגדולים א' מהם המושכל והוא כאשר ראיתי מעשה חכמתה והנהגתה מבלתי הגוף וראיתי הגוף ערום מכל זה כהפרדה ממנו ואילו היתה כמו החלקים הארציים לא היה לה דבור באשר אין למאומה מן הגלגל ויתחייב שתהיה עצם דק יותר זך נקי פשוט מעצם הגלגלים. והשני מדברי הספרי' כי הנפשות הזכות תאורנה כהאור הגלגלים מהככבים והוא אומרו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע והנפשות הרעות לא תאורנה אך הן יותר פחותות מענין הגלגל הסתם כמו שאמר הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח. וידעתי כי הספרים לא דמו אלה בגלגלים המזהירים ואלה בפחות מהגלגלים סתם אלא שהיא מכמו זה העצם:
והחכם המופלא ר' אברהם ן' עזרא כתב בפרשת נח שנקראת נשמה מפני שהיא מן השמים. ובפי' קהלת על פסוק והרוח תשוב אל האלהים סתר דברי האומרים שהנפש מקרה באומרו שהמקרה לא ישוב. ובפירוש תהלים כתב ז"ל. הנשמה והרוח שם א' לנשמת האדם העליונה העומדת לעד ולא תמות ונקראת נפש גם רוח בעבור שלא תראה לעין כי אם עם אלה ר"ל כי אינה מושגת אלא מצד פעולותיה הנקראים נפש ורוח. ודעתו בזה שמן הנשמה יצאו כח ההזנה הנקרא נפש וכח ההרגש הנקרא רוח אבל היא עצם אלהי לא הכנה לבד. וכן כתב בפרשת כי תשא. ובפרשת משפטים קורא אותה נשמה עליונה. והרמב"ם בהלכות יסודי התורה גזר גם כן שהנפש צורה בלא גולם ולא גוף אבל זוהר אוגזירה ממקור הדעת ואינה צריכה לגוף ולפיכך בשיאבד הגוף לא תאבד אלא עומדת בעצמה וקיימת כמו מלאך ונהנית באורו של עולם והוא העה"ב. גם הרב רבינו זרחיה הלוי הפליא לדבר במהות הנפש בס' המאור ז"ל. במקומות רבים בכתוב נקראת הנפש החיה כבוד דכתיב עורה כבודי לכן שמח לבי ויגל כבודי וכתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום. כי הבורא אצלה על האדם מכסא כבודו. ובהנתן עליו מהודו. והוא העצם הנכסף על יסודו כמו חשק אשר נכסף לדודו. אז יגלה אליו סודו בדרשו הצדק בעודו ובבקשו הנכון בכל נפשו ובכל מאדו. ובחפשו האמת באשר תשים ידו. כדכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמוני' תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. וחכמי המחקר קראו כסא הכבוד גלגל השכל ואמרו כי בזרוח אורו הוא אור החיים על הנפש החיה הזכה אשר לוקחה ממנו תזהיר כזוהר הרקיע והוא מה שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' עכ"ד. והרמב"ן בשער הגמול כתב ז"ל כך היא קבלת רז"ל שהקב"ה בורא נפשותיהן של צדיקים והם בלי ספק רוח זכה ודקה ביותר אינה גוף ולא נגבלת ולא נגדרת במקום ולא ותפסה כשאר הרוחות שתופסין אותם בנאדות אלא מכת המלאכים ונעלית ביותר אין כאן מקום לפרש כל המושג ממנה. והכתוב מעיד עליה ויפח באפיו נשמת חיים יאמר כי מנשמת אלוה נתנה ולא מהשתלשלות הסבות וכו'. גם המליץ הגדול ר' ידעיה הפניני באוגרת ההתנצלות אשר לו כתב ז"ל. ומתועלותיה בסוד הנפש בטול דעות רבים שהחזיקו בהם רבות מהכתות תחלה לחלוק על מי שהאמין כי הנפשות הנשארות גופות ונפלה אמונת' בזה על פנים רבים. מהם מי שמאמינים גופות משתמשים באלו התענוגים הפחותים בדרך הזאת בעצמה אשר ננהגה בעול' הזה. ומהם חושבים זה גם כן אבל כי השתמשות באלו המנהגים היא על דרך נפלאה אחרת ומהם מי שסלק מהם אלו הצרכים והאמינ' גופות במקום. ומאלו מי שהאמינ' כמו אלו המורכבים מגוף ונפש. ומהם מי שהאמינ' נפש לבד אבל האמין כי הנפש גוף דק. וזולת אלה יש מי שחושב הנפש היא המזג והיא הערך המאוזן מעירוב האיכיות הראשונים אחר פעלם והפעלם קצתם על קצת וזה חושב הנפש מקרה לא עצם. ומהם מי שאמר שהיא הרוח. ומהם מי שאמר שהיא הדם והליחות והמחקר האמתי בזה מבטל כל אלו הדעות ומבאר בשהיא אינה גוף. אבל תבדל מן המלאך בשהוא נפרד ושהיא מחברת לגוף. וזהו הדעת היותר מועיל באמונה שלכל הדעות שנאמרו בנפש והסבה בזה מפני שמציאות המלאכים כמו שאמרנו בתחלת התועלות הכרחי ג"כ בתורתנו לסבות וביחוד בקיום נבואת שאר הנביאי' ובזולת זה והרחקת גשמות המלאכו' מחוייבת עם האמנתם ויותר נאות ומזה ימשך הרחקת ההגשמה לנפש ויהיה קבולה השלמיות והשפע בזה יותר אפשרית וגם ההשגה בה וגם השארותה בנצחיות בסוף עכ"ד:
והרב רבינו חסדאי במאמר הב' ח"ב ז"ל נפש האד' אשר היא צורתו היא עצם רוחני מוכן אל ההשכלה ובלתי משכיל בפועל בעצמו. ובהתכ' הגדר אמר אמרנו בה שהיא צורתו למה שבהפרדה מן הגוף נפסד האדם בדרך שלא יצדק עליו גדרו. ואמרנו שהיא עצם בהיות הצורה הראשונה בשם העצם מהחומר. ואמרנו בה רוחני למה שבה כחות השתמש בהם ברצון זולת חוש מהחושים כאילו תאמר כח המדמה והזוכר והשכליי. ואמרנו כח מוכן אל ההשכל' למה שנתבאר ממנה היותה נושא לכח השכלי להיות נושא בגוף באמצעות הנפש. ואמרנו מוכן להיו' כח ההכנה בו. ואמרנו בלתי משכיל בפועל כי באומרנו מוכן יורה שאינו בפועל. אלו הם דבריו בקיצור ואולם הרב בעל העקרים פרץ גדרו והיה למרמס וכן כתב במאמר הד' פרק כ"ט ז"ל. אמרו קצת החכמים שהנפש עצם רוחני עומד בעצמו מוכן אל ההשכלה ולזה לא יתכן בו ההפסד בהיותו עצם עומד בעצמו אבל יקבל תענוג כפי השגתו בהשכלה. וגם זה אינו נכון לפי שאף אם תהיה הנפש עצם עומד בעצמו אחר שהיא מוכן אל ההשכלה אם לא ישוב אל ההשכלה תהיה שלמות ההכנה לבטלה ולא ישיג אם כן שלמות הנפש א' מני אלף ואולי לא ישיגהו אדם כמו שכתבנו בפרק הג' מהמאמר השלישי אלא אם לא נאמר ששלמות זאת ההשכלה הוא השגת המושכלו' הראשונות ודבר זה ישוו בו הצדיק והרשע ולא עלה זה על לב שום אדם מעולם. עכ"ד. ועל כן גדר מהות הנפש באופן אחר והוסיף מן דליה שהנפש עצם רוחני מוכן אל ההשכלה לעבוד ה' יתעלה ולא אל ההשכלה בלבד ולזה כשישים האדם איזה השכל לעבוד הש"י מצד שישיג אי זו השג' גדול' או קטנה ישיג מצד זה ר"ל השכלת העבוד' ההיא מדרג' מה ממדרגו' העה"ב. הנה נא שמונה נסיכי אדם שרים ונכבדים מבני עמינו מסכימים כלם שהנפש היא עצם רוחני ובלתי נפסד עם הגוף לא כח והכנה לבד. ואני כפי כונת הספר אומר שהיא עצם נבדל מחומר נברא מששת ימי בראשית בחיריית להשיג שלמותה ולקבל פרי מעלליה בעולם הנשמות ובעולם התחיה. ואמרנו שהיא עצם נבדל מחומר להורות שאינה כשאר הנמצאות אשר בעולם הזה גופיים וחומריי'. ואמרנו נברא מששת ימי בראשית להוציא מלבן של החושבים שמתהוה עם הגוף. ואמרנו בחיריית להשיג שלמותה להבדילה מהמלאכים באשר יש להם נטיה טבעית לבחור הטוב מבלי שום מונע ולכן הם מתחלת בריאתם על אופן אחד מהשלמות בלי גרעון ותוספת ואמרנו לקבל פרי מעשיה בעולם הנשמות ובעולם התחיה להיות שהוייתה לאחר היציאה מן הגוף היא באלו השני עולמות אשר שם השופט כל הארץ יעשה משפט יגמול לאיש חסיד כמפעלו יתן לרשע רע כרשעתו.ועתה איש נבון וחכם ראה נא איך חכמינו ז"ל כללו במאמר קצר כמה חכמות ולמודים טובים בענין הנפש ואיך כלם הסכימו היותה עצם רוחני. הם אומרים במסכת ברכות פ"א. הני חמש ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה. מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה ממלאה כל הגוף. מה הקב"ה רואה ואינו רואה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהור' מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו ה' דברים הללו. והנה באומר' מה הקב"ה מלא כל העולם אף הנשמה וכו' הורו כי כמו שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ולכן נקרא מקום שהוא מקומו של עולם כך הנשמה ממלאה את הגוף ואינה במקום א' ממנו כאשר חשבו רבים אבל מתפשטת בשוה ובכל מקומות ממשלתה. הב' במה שאמרו מה הקב"ה רואה ואינו נראה וכו' הורו כי כמו שהקב"ה אינו מושג בחוש כי אפילו החיות אינם רואים כבודו כך בהיות הנשמה עצם רוחני עין לא ראתה ולא נתן רשות לשום בריה להשיגה בחוש. וכן השיב רבן גמליאל לאותו מין לא ידעת את נפשך הקרוב אליך איך תוכל להשיג הבורא אשר הוא כמה פרסאות רחוק ממך. הג' מה הקב"ה זן את כל העולם וכו' הורו שכמו שהקב"ה הוא סיבת קיום העולם באשר כל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם ואם יצוייר שיסיר השפעתו מהם אזי מיד יאבדו ויתבטלו כלם. כך הנשמה היא הנותנת חיים לגוף ואם תסתלק מיד מת הגוף והיא תשאר קיימת. הד' מה הקב"ה טהור וכו' בכאן רמזו לנו מעלת מהות הנפש שהיא כעצם הסמים לטוהר ובלתי חמריית כשם שהשי"ת נבדל מחמר. הה' מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים וכו' ר"ל שכשם שאף שהקב"ה ממלא כל העולם ולא יקיפהו מקום עם כל זה עליו נאמר היושבי בשמים ה' בשמים כסאו. ממקום שבתו השגיח וכאלה רבים אין מספר להיות ששם בין צבאי מרום והמלאכים המוני מעלה פועל פעולותיו היותר עצומות ומתראה ביתר שאת ויתר עז לנמצאים הנכבדים ההם. כך הנשמה הגם שהיא ממלאה כל הגוף עליה נאמר שמשכנה הראשון בלב להיות שמשם יוצאות ומתפשטות פעולותיה לכל הגוף. גם בספרי אמר ר' סימאי כל בריות שנבראו מן השמים נפשן וגופן מן השמים וכל בריות שנבראו מן הארץ גופן ונפשן מן הארץ חוץ מן האדם שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ וכן במדרש תנחומא בפרשת ויקרא אמרו הגוף הוא קרתני והנפש בן פלטין מלמעלה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים וכו'. ופי' קרתני בן כפר שאינו יודע נימוסי מלכות. ובנדה בפ' המפלת אמרו שאומרים לולד במעי אמו הוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי נוטל נשמתו ממך. גם במסכת שבת אמרו נפשותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ובמסכת חגיגה ערבות שבו צדק ומשפט וכו' ורוחות ונשמות שעתידין להבראות. וכן יסדו לנו אנשי כנסת הגדולה לומר בהשכמה אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. הנך רואה קורא ידיד כמה חכמות ועיוניות מועילות כללו בברכה הזאת. הלא בקורא' אותה נשמה הורו שעל עסקי הנפש הבאה לו לאדם מן השמים והיא המדברת גזרו עליה השבעה גדרים הנמשכים. הא' שהיא מעצם השמים לטוהר ועצם רוחני גזורה ממקור החיים וזהו טהורה היא. הב' שהיא ברואה מששת ימי בראשית וזהו אתה בראתה. הג' שנתן לה לחברתה הדיוקן הזה אשר אמרנו למעלה שנקרא במקרא ואצל חכמי האמת צלם וזהו אתה יצרת. הד' שבהיות העובר בבטן אמו הקב"ה נופח בו הנשמה וזהו אתה נפחת בי. הה' שאחר יציאתה לאויר העולם צריכה שמירה ועזר אלהי אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וזהו ואתה משמרה בקרבי. הו' שהנפש היא בלתי נפסדת ונשארת אחר המות וזהו ואתה עתיד ליטלה ממני על דרך ואיננו כי לקח אותו אלהים. והדבר הנלקח מורה שיש לו עדין מציאות. הז' שעתיד הקב"ה להחזירה לעתיד לבוא אל הגופים עצמם בעת תחית המתים. גם אמרו רז"ל והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה. א"כ מתחלת בריאתה טהורה היא ושלמה בלי שום חסרון. ודלא כרבי יצחק עראמה. ואם תקשה עלי מאחר שהנשמה היא חכמה ושלמה מעת בריאת' איך ראינו שבשעה שנולד הולד אין בו לא דעת ולא תבונה עד שהולך וגדל אשיבך שהנשמה אף על פי שתהיה שלמה צריכה לכלים נאותים להוציא בהם חכמתה מן הכח אל הפועל ובהיות שאברי הגוף שהם הכלים המיוחדים אליה בשעה שנולד הולד הם בתכלית רעועים ואינם ראוי' לשום מלאכה בהכרח לא תוכל להראות את חכמתה עד שיגדל ויתחזקו אבריו. וכבר כתב הרמב"ם בפרק ח' מהפרקים שהקדים למסכת אבות שמי שהוא רע הטבע רב הליחה ורוב הלחות במוח הוא טפש בתכלית ואחר כך כפי מה שזה הולד הוא הולך וגדל כך הלחות שבמוחו הוא הולך ומתייבש וכפי מה שהלחות שבמוח הוא הולך ומתייבש כך הולד הולך ומתחכם. וכן כשיהיה האדם נוטה אל היובש ויהיה עצם מוחו זך ולחות בו מעט יקל עליו לגרוס ולזכור ולהבין העניינים וכו':
ראה נא איש נבון וחכם איך גם רז"ל קיימו וקבלו עליהם שהנשמה היא עצם רוחני ולא כח והכנה כדברי המתפלספי' מבני עמנו ואשר הלכו חשכים וצללו במים אדירים מדברי קטני נאמנים ועליהם נאמר מי יתן החרש יחרישון ותהי להם לחכמה. ואני לא אטה ימין ושמאל מקבלת חז"ל אשר מפיהם אנו חיים וכל דבריהם כמסיני נתונים:
פרק ה
משיב דברים נכוחים על השלשה הטענות הראשונות אשר הקשה הרב יצחק עראמה לקיים סברתו.
עתה קורא משכיל אל תשית לבך לקושיות אשר כפי ההקדמות הפילוסופיות הקשה הרב בעל העקדה נגד דעתנו בענין הנשמה כי נקל לצל ספקותיו לנטות. ואשיב בקיצור על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואומר:
הנה מה שגזר הרב שכל מתנועע הוא גשם הגם שהיא הקדמה אשר הפלוסופי' מאשרי' אותה היא נגד תורתנו הקדושה שהרי מצינו באברהם והנה שלשה אנשים נצבים עליו ובא בקבלה כפי מה שתרגם יונתן בן עזיאל שהיו מיכאל גבריאל ורפאל. וכן כתיב ויבאו שני המלאכי' סדומה. גם למנוח ודניאל ואחרים כמוהם נראו המלאכים. ואם כן אפילו שאינם גשם נעתקים ממקומם ומתנועעי' ובאי' לזה העולם. וכפי זה ההקדמה הזאת היא כוזבת ואין ראוי לשים לב עליה. ויצא מזה שהנשמה הנם שהיא עצם נבדל מחומר ואינה גשם נעתקת ממקומה ומתנועעת לבא אל זה החומר. וכבר גזרו כל החכמים היותו מן הראוי שבכל מה שלא יתבאר במופת סותרו נשוב אל התורות. ומה שהקשה הרב שאם הנשמה תהיה נסתרת ומכוסה בחומר יתחייב שיהיה כן בחומר שנתהו' ממנו הראשון עד לבלתי תכלית. אינו כלום. כי לא יתחייב מה שהניח. כי כמו שיש בעולם דברים הווים ונפסדים ודבר שאינו הווה ונפסד עילה להווה ונפסד והעילה אם יש לה עילה תהיה אפשרית וזה לא ימשך לאין קץ אלא בסוף יכלה לעילה שאינה הווה ונפסדת ואין לה עילה והיא מחוייבת המציאות והוא השי"ת והכלל הזה לא ימשך עד אין קץ. כך הנשמה הדומה להקב"ה בכמה דברים כאשר הוכחנו בפרק הקודם מה הקב"ה טהור וכו' הכלל הנאמר בה שהיא נסתרת ומכוסה בחומר עד הזמן שתראה בו לא ימשך עד אין קץ אלא שבסוף יכלה באדם הראשון שהוא העפר שנבר' ממנו אשר בו נופחה לאחר היצירה הנשמה הזאת ובו לא היתה מכוסה ונסתרת הנשמה כי אדם הראשון נברא כבן עשרים שנה ומיד התחילה בו לפעול פעולותיה באשר כל איבריו היו חזקים באופן שהיו ראוים לכל המלאכה. ולכן תכף ומיד היה חכם בתכלית השלמות ובחכמתו הרמתה תפוח עקבו היה מכהה גלגל חמה. גם לא יתחייב מזה שיהיו כל החמרים ההווים ונפסדים בעלי שכל אנושי שהעער אינו בעל שכל ואם אדם הראשון נברא מן האדמה והוא בעל שכל השכל ההוא לא נברא מהאדמה אלא בא לו עם הנשמה מבחוץ באשר השכל אחד מכחותיה. גם אל יקשה בעיניך הטענה השלישית לא ימנע אם שתהיינה הנפשות אחדות או רבות ואיך יפול החלוף בהם וכו' כי כמו שבמלאכים יש מדרגות זו למעלה מזו אע"פ שלא יפלו תחת המקרים באשר אינם חומריים כך הנשמות יתחלפו אלו מאלו והם רבות ויתחלפו מצד מעלותם כאשר עיניך תחזנה בפרקים יבאו. ונקוט מעתה בידך שהשלשה הטענות שהביא הרב לעזרתו הן הנה נעשו לו עזר כנגדו:
פרק ו
דרך קשתו נגד הטענה הרביעית מהרב מענין ירידת הגשמה הזכה לגוף האפל הזה:
אחרי אשר הוכחנו בפרקים הקודמים שהנשמה אלהית היא עצם נבדלו משכיל מעצמו ונמצא מזולת חומרו. כבר יפול הספק שהקשה הרב בעל עקדה. והיא כי איך גזרה חכמת בוראו לתת תחת ידו מכשלת החברה הזאת או העירוב או השכונה עם זה החומר הנתעב ונאלח אשר הוא פונה תמיד אל כל דבר פשע וכו'. גם הרב ר' ידעיה הפניני במליצתו הנכבדת שאל כענין. ז"ל. זאת כבודה בת מלך תזכור יקר משפחתה ובית אביה ולא ידעה מי הביאה הלו' בשננה את רעיונה בעוז חביונה ושגבה מחשבה במחצבה לא יחרילוה העדר וכלה וככלה תעדה כלי יקר ובתתם על לב כי שולחה ממנוחה לאף וחמה לעבוד את אדמה וכי גורשה מחצר המלכות ללקט בשדה לבקש טרפה בזעת אפה ולחבק אשפה כוכבי נשפה ולשבוע בחרפה כימי חרפה תתעצב במעצבה כי הכלימה אביה תתכס בצעיף אלמנותה ותתעלף מה זאת עשה אלהים לה להעתיק אהלה מזבולה לגור בין נכרים אשר לא ידעה לשלח לעזאזל אילת רתוקים אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ וכו'. ע"כ. ויהיו דבריו אלה קרובים לדברי החביב בפירושו אשר הם כוללים כל חלקי השאלה בשלמות. וז"ל. מי המכריח להוריד הנשמה העליונה השלמה מעצמה אשר אין בה מום להביא אותה במאסר הגוף קרובה להפסד ורחוק מן הריוח כי רבים אשר ימיתו נפש' בהמשכ' אחרי תאות'. ואם אחד מעיר ושנים ממשפחה ישלימו נפשותם עדין נשאר לדעת מה הרויחה הנשמה בזה כי הנה טרם בואה בגוף היתה לה המעלה הזאת בעצמה כפי הנראה. ואין משל זה אלא כמי שמרויח בביתו בשלום ובהשקט בזולת עמל די מחסורו אשר יחסר לו בכבוד ובתפארת וישים לדרך פעמיו לארץ מרחקים בדרכים מסוכנים להשיג מה שיהיה בביתו וכמעט שהדבר בספק או קרוב לודאי שלא ישיג זה בהגיעו שם. ואין ספק כי זה לו סכלות גדול אם לא יוכרתעב זה. וכן הענין בעצמו בנפש. ע"כ תורף השאלה. ובהתרה הביא דברי החכם המקובל ר' משה בכ"ר שם טוב די ליאון בספר המשקל בחלק הראשון בפרק סוד הנפש והאריך בענין ואני אקצר. וכלל דבריו כי כמו שהאומן צריך אל הכלים והכלים אל האומן להראות פעולתם. כן הנשמה צריך להראות פעולתה בהתלבשה בגוף כי האדם הוא דוגמת העולם קטן וכן נקרא בפי החכמים. גם הנשמה היא דוגמת העולם הגדול כאומרם ז"ל במסכת ברכות מה הקב"ה רואה ואינו נראה וכו' כן הנשמה. ואחר שהגוף הוא דוגמת העולם קטן והנשמה דוגמת העולם גדול הנה בהתלבש הנשמה בגוף נמצא האדם דוגמת עליונים ותחתונים ותועלת הנשמה בהכנסה בזה הגוף הוא כדי להראות כחותיה ופעולותיה בזה העולם מפני שהיא צריכה לכליה. וברדתה לזה העולם תוסיף כח ושפע להנהיג העולם הזה השפל ותתוקן באקון מעלה ומטה להיותה במעלה יותר בהיותה כלולה מכל הצדדין. ואם אינה כלולה ממעלה ומטה אינה שלמה. נמצא שהנשמה קודם שתרד לזה העולם היא מסוד המעלה העליונה וכשהיא בגוף נשלמת ונכללת מזה העולם התחתון וכשתצא מזה העולם היא שלמה בשלמות שני העולמות מעלה ומטה. וזה כשאדם ירא לקונו וכולל לנשמה בתורה ובמצות ובמעשים טובים ואז הנשמה שלמה מכל טוב וזו היא תועלתה לרדת לזה העולם כפי הראוי עכ"ד. וכאשר ראיתי תשובתו מצאתי שכבר קדמו הרב רבינו סעדיה באשר הוא במאמר מהות הנפש כתב ז"ל. ואחר כן התבאר לי שהיא ר"ל הנשמה לא תפעל אלא בגוף כי פעול כל נברא צריך אל כלי מהכלים וכאשר תתחבר לגוף יראו לה שלשה כחות כח ההכרה וכח הכעס וכח התאוה וכו' ועוד כתב ז"ל ומי שיאמר כי הטוב לה היה אילו הניחה נפרדת ותנוח מן האשמות והגיאולים והיסורים. אני אבאר לו ואגלה לו כי הפרידה אילו היתה טובה לא היה עושה זה לה בוראה ואחר כן ממה שידענוהו כי אילו היה מניחה נפרדת לא היתה מגעת אל נעם ולא אל הצלחה ולא אל חיים מתמידים כי הגעתה אל כל אלה איננה כי אם בעבודת בוראה ואי אפשר לה להשיג העבודה כי אם בגוף מפני שעמו פועלת כל פעל כמו שהאש אי אפשר לה להראות כי אם בהתלותה בדבר ודברים אחרי' מן החלקיים לא יתום פעל אחד מהם כי אם עם האחר ואילו נשארה הנפש לבדה לא היתה פועלת דבר כל שכן שהגוף לא היה פועל דבר ואם היו שניהם ערומים מן המעשים לא היה לבריאתה ענין ואם לא יהיה לבריאתם ענין יבטל עם בטולו בריאת השמים והארץ ומה שיש ביניהם כי הכל לא נברא כי אם בעבור האדם כאשר אמרנו בתחלת המאמר הג' כאשר קדם הנה נוטה שמים ויוצר ארץ בעבור ויוצר רוח אדם בקרבו. וכאשר יש במעשה בראשית כי הכל בעבור נעשה אדם. ואם יאמר יניחנה על ענינה נפרדת ויתן לה כח לעשות עד שתגיע בו אל מה שרצה לה. נאמר כי השתדלותו בזה כהשתדלות הראשונה אשר זכרנוה בגשם האדם שיהיה כמו עצם הככבים והמלאכים ונשיב כי הוא השתדל שתהיה הנפש לא נפש והאדם לא אדם מפני שהנפש המשכלת אשר לא תפעל כי אם עם גשם האדם אם תהיה פועלת לא בגשם האדם היא כוכב או גלגל או מלאך. ועל אי זה דבר שיהיה כבר בטלה אמתתה והוא אם כן בקש לבטלה בלשון בלתי לשון הבטול והוא כמי שבקש שתהיה האש יורדת למטה והמים עולי' למעלה בטבע אשר זה בטול ענינה. או בקש שתהיה האש מקררת והשלג מחמם אשר הוא בטול עצמיה'. ומבקש זה חומס החכמה כי החכמה היו' הדברים על אמתתם הידועות ואין החכמה שיהיו הדברים כאשר יחמוד החומד ויתאוה המתאוה וכאשר אמר הכתוב הוי רב את יוצרו וגו' היאמר חמר ליוצרו מה תעשה וגומר אבל הדבק העונות בה אשר הדחיק זה יהיה ברוע בחירתה כשהיא ממרה מה שכיון בה בוראה וכמאמר שלמה לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ומה שהרחיקו מן הגיאולים והטומאה נאמר כי כלל גוף האדם אין בו דבר טמא אך הוא טהור כי הטומאה איננה דבר מוחש ולא מה שיחייבהו השכל אבל התחייב בתורה והתורה לא טמאה קצת לחות בני אדם כי אם אחרי הפרדה מהם לא טמאתם והם בהם. אלא אם ישוב לנו אומר הדבר הזה תורות נכריו' מעצמו ויחייבנו בהם ואנחנו לא נקבלם ממנו. והיסורים אשר זכרם אינם נמלטים מאחת משתי מעלות שיהיו היסורין קנתה אותם היא בצאתה בעת החשך ובעת החום ובעת הקור החטא לה לא לאל היה כי הוא כבר נתן בה שכל שמצוה אותה להשמר מאלו המקרים והמרתו כאשר אמר ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו ואם היסורין חדשם עליה אלהיה הוא לצדקו ולרחמיו לא הביאם עליה אלא על דרך מוסר לגמלה תמורתם טובה כאשר אמר ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמר עוד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגומר להשקיט לו מימי רע. עכ"ד. ומה שהוסיף כה"ר משה די ליאון שתועלת הנשמה לרדת לזה העולם הוא כדי שתתוקן בתקון מעלה ומטה. כך גילה לנו הרשב"י בזוהר פרשת ויחי באומרו בשעתא דנשמתא אישתלים בהאי עלמא כד סן להאי אחר ודאיתקשרי ביה כדין היא שלם מתתא ומעילא. וזהו כמנהג שרים רבים ונכבדים לשלוח את בניהם חוץ מארץ מולדתם לראות וללמוד מחקי העמים ונמוסיהם ולאחר גרותם ישובו איש לביתו בשלום ולפי זה להנאתה ולטובתה ירדה לכלי הארציי מהגוף וירידתה היא עלייתה ולנסותה בא האלהים:
גם נתן טעם לשבח מי שאמר שקודם יריד זה לגוף לא היתה ראויה למעלה עיונה ושכר עצום בהיותה אוכלת משלחן גבוה בלתי זכות ופעולה.ראויה לשכר. אולם אחר ירידתה לארץ בהיותה לוחמת את מלחמת ה' נגד היצר הרע מבקש להפילה אז את עניה ויגיע כפיה רואה ה' ונותן לה שכרה כי גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים בלי עמל וטורח. והאוכל בשכרו בלי בושת פנים מעלתו גדולה מהאוכל בתורת חסד וצדקה. וזהו שאמר הכתוב אמרו צדיק פי טוב וכו' ר"ל אמרו לו כי מדרגתו עולה על מעלת המלאכים בעבור זה כי פרי מעלליהם יאכלו ולא בתורת חסד. וכמו שהקסרים והמלכים שולחים את גדולי העיר ומהיושבים ראשונה במלכות לכבישת הערים בצורות גדולות מאד ולסכנות היותר עצומות כדי שמכחם וגבורתם ימלאו את הארץ ויקנו להם יד ושם טוב מבנים ומבנות ולפום צערא אגרא. כך הקב"ה שולח על פני חוצות והשליך משמים ארץ תפארת הנשמה להגדיל כבודה ולהרבות בשכרה:
ועוד לי טעם אחר בענין הזה והוא כי היה מן הצורך וההכרח שהנשמה הטהורה תרד לארץ לתת לה הכרה וידיעה מן העליונים הרוחניים שראתה בשמי שמי קדם מעת היותה שם. כי איך יתקיים העולם הזה בלתי ידיעת הדברים הקדושים האלו ואיך יפרסם הקב"ה את עצמו וימלא כבודו את כל הארץ אם היו כל ברואי מטה חומריים ארציים וגופניים. ולכן גזרה חכמתו יתעלה שתרד לגוף ויתפרסם בגללה הדעות האלהיות ויהיה איזה שייכות בעבורה בין פמליא של מטה לפמליא של מעלה ויהיה כל העולם כאיש אחד ויתקיים בעדה. ויצא לנו מזה היתר השאלה בארבעה פנים. הא' שהנשמה מטבעה לא תפעל אלא בגוף. הב' שלטובתה יורדת לשתתוקן בתקון מעלה ומטה. הג' כדי שתזכה בפועל ויגיעת כפיה. הד' כדי שבאמצעותה תתפרסם בתחתונים הידיעה מהדברים הרוחניים ובגללה יתקיים ויתבסם העולם:
ועתה יצא לנו מזה ספק עצום והוא שאם אמת הוא הדבר שהטוב המוחלט אשר מטובו היטיב לבריותיו ברא הנשמה והורידה לארץ לטוב ה כל הימים. היאך תנינן במסכת עירובין שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא. והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו מוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ואחר שנברא יפשפש במעשיו ואיך נמנו וגמרו שנוח לו שלא נברא האם הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט יעשה עול לבריותיו ונגד חסידותו יברא האדם לנקמה ממנו. אמנה הנראה לי בזה הוא כי מעולם לא נחלקו רז"ל אם היה לו לאדם יותר טוב להבראות או לאו כי בודאי המציאות טוב מההעדר ולא גזרו גם כן על הנשמה שיותר טוב היה לה אם לא תרד לארץ כי כל מה דעבדין מן שמיא לטב ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ועל מה נחלקו על ירידתה לגוף אם ברצונה ותפצה תרד או בעל כרחה. ופוק דק ותשכח שלא אמרו טוב לו לאדם אלא נוח לו לאדם כלומר יותר קל. וזה כי האומרים נוח לו שלא נברא דעתם שבבחינת היצר הרע והאויב הצורר אשר נטע ה' בלבו נקל הצלם לנטות אל הרע וצריך האדם להיות זריז וזהיר ללחום מלחמות ה' וכולי האי ואולי. כי זבובי מות שהוא היצר הרע יבאיש שמן רוקח. ולכן הנשמה היושבת תחת כסא הכבוד על כרחה באה להתקשר בגוף כי בהיותה במנוחה נכונה בישיבה עליונה תחת כנפי השכינה בשלום בהשקט ובבטחה זוכה עולמה בלי עמל וטורח הגם שלא במדרגה כל כך גדולה ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. אולם האומרים נוח לו שנברא היו בלי ספק סומכים דעתם בבחינת רוממות ההצלחה והטובה הצפונה ליראי ה' ולחושבי שמו אשר אזרו גם גברו חיל נגד המלך הגדול אשר סבבם וכתרם ומנוחה הדריכם. וכמו שהמקוה לאיזה מצפון בארץ חופר אותה בשמחה גדולה ולא יחוש לכל הטורח והעמל ההוא ויהיו בעיניו כאין לעומת העושר והטוב ההוא המקווה. כן הנשמה כשישער בנפשה ההצלחה ההיא והמדרגה העליונה המושגת על ידי עשיית המצות ועבודת ה' אף שיהיה עם טורח גדול ומלחמה מדירה בינה לבין הגוף לא תאמר היו עלי לטורח נלאיתי נשוא אבל בסבר פנים יפות תקבלם באהבה רבה תחת תוחלת הטוב הצפון לה בעולם הגמול. וכמו ששר הצבא סובל הקור והחום על פני השדה והטורחו' העצומות במלחמה בשמחה רבה ונפש חפצה לעומת השכר המקווה והשם טוב שקונה. כך הנשמה בלב טוב וברצונה שלמה אומרת הנני שלחני וזה בבחינת שכרה ושתכלית ירידתה היא עלייתה. ואלו הטענות הם כל כך חזקות עם הנסמכים אליהם ששתי שנים ומחצה נחלקו בדבר ולבסוף נמנו וגמרו שנוח לו שלא נברא. יען רוב העולם לא יחושו העתיד לבא אלא הדבר ההווה ונמשכים אחרי יצרם הרע ובטורח גדול מקבלים עליהם עול המצות ומאבדים את נפשם. וכמו שאמר החכם ראיתי בני עליה והנם מעטים וזה מחזיק דעת חכמי הקבלה שהנשמות יורדות לזה העולם בעל כרחן. וכמו שאמרו בפרקי אבות ועל כרחך אתה נוצר. ועם זה נחה שקטה הקושיא הרביעית של הרב בעל העקדה כאמור:
פרק ז
כונן חציו על יתר טענות הרב לירות במו אפל יסודי סברתו. ומראה איך הנשמות הן ממדרגות מתחלפות:
מרגלא בפומיה דרבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר מעלת נשמותיהן של ישראל על מדרגת נשמותיהן של אומות העולם וההבדל' שהבדילם ה' מותר העמים ביתר שאת ויתר עזוכן כתב בפרשת אמור זכאין אינון ישראל דקב"ה יהיב לון נשמתין קדישין מאתר קדישין מכל שאר עמין בגין למעבד פיקודוי. ובפרשת פנחס בפירוש איתמר. נשמתהון דישראל איתגזירו מגו בוצינא קדישא. וכן איתא במדרש הנעלם פרשת בראשית ז"ל. תנו רבנן כל יומא ויומא כרוזא קרי איתערו בני קדישא עילאה ועבידו פולחנא דמאריכון דאפריש לכון מן שאר עמא ויהב בכון נשמתא קדישא דאיתגזרת מכורסי יקריה וכו'. והרב רבינו בחיי בפרשת יתרו כתב ז"ל. עקר נשמת האדם מיסוד הבינה שהיא התשובה משם עקרא ושם תשוב. וזהו שכתוב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הזכיר האלהים והוא כמו בראשית ברא אלהים. וצריך אתה לדעת כי משם באות הנשמות לישראל דרך הקו האמצעי הוא התפארת הוא מזרחו של עולם כשישראל עושים רצונו של מקום שנאמר ממזרח אביא זרעך. וכשישראל רעים באים מן הזרע שכבר בא לעולם. וכבר כתבתי מזה בפסוק ויטע בפרשת בראשית והענין הזה לישראל בלבד מה שאין כן באומות העולם שהן באות משם דרך שמאל היא מדת הגבורה הנקראת האש הגדולה. וזוהי מעלת נשמותיהן אל ישראל על נשמות האומות עד כאן דבריו. ושרש דבר תמצא עוד בזוהר פרשת בראשית עמוד קכ"ה ז"ל. א"ר אבא נפש חיה אינון ישראל בגין דאינון בנין דקב"ה ונשמתהון קדישין מיניה אתיין. נפשאן דעמין עע"ז ממאן אתר אתו. א"ר אלעזר מאינון סטרי שמאלא וכו'. וכן הרב בעל הכוזרי במאמר הראשון סי' מ"ו אמר ז"ל. ארבע אלפים וחמש מאות ופרטם מבואר בס' החומש שלנו מימות אדם ושת ואנוש עד נח עד שם ועבר עד אברהם יצחק ויעקב עד משה. ואלה היו לב האדם וסגולתו ולכל א' מהם היו בנים והשאר כקליפות אינם דומים לאבות. ע"כ. וההפרש הזה הוא מפאת נפשם. ובגלל הדבר הזה כתוב ואבדיל אתכם מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וזהו סוד אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם. וזה מפאת נפשם היקרה כי כבר הוכחנו שאין הבשר נקרא אדם אלא הנשמה ועל דא כתיב נר ה' נשמת אדם:
ואחרי ההודעה הזאת אבא נא למה שהקשה כנגד זה הרב בעל עקדה כמו שזכרנו במה שקדם איך הסכימה דעתו ית' שתהיינה הנפשות הזכות והברות אלה לחיי עולם ואלה לחרפות כמו שיתחייב זה מהנתן אלו לפלשת וצור עם כוש וליתר העמים אשר לא ראו אור הישרת התורה האלהית ואלו לעם הקדש אשר תורת ה' בלבם וכו' ואומר. כי כמו שהשכלים הנבדלים לא נבראו במדרגה אחת אבל הם מתחלפים זה מזה מצד השגתם כי כל מי שישיג מתארי השלמות אשר בו ית' אחד או שנים יתחלף למי שישיג יותר מזה או למי שישיג מושכלות אחרים ממנו יתברך. וכפי התחלף מושכליהם כן התחלף כחם ופעולתם בעולם כפי מה שכתב הרב בעל העקרי' במאמר השני פרק י"ב ואין זה עול בחקו יתעלה כי איך יתפאר הגרזן על החוצב בו:
ואיך יאמר יציר חומר אל יוצרו מה תעשה כי לא עשיתני בתכלית השלמות ובמדרגה העליונה אשר אין למעלה ממנה כי צדק ומשפט מכון כסאו וכל א' מנבראיו קבל ממנו השלמות כפי חמרו וטבעו כך ברא הקב"ה הנשמות במדרגות חלוקות ומשפיע מטובו ומאוצרו הטוב נפשות לישראלים ממדרגה עליונה וליתר העמים ממדרגות שפלות כל א' וא' כפי מדרגתו כי כשם שיש ברוחניים מדרגות מתחלפות זו למעלה מזו כפי מה שראתה חכמתו ית' כך תקראנה כאלה בנפשות ואין לפניו בזה עולה כי אף שנפשותם אינם נאצלים ממקום נפשות הישראלים אין אנחנו שוללים משום אדם גמול מעשיו הטובים מאיזה אומה שתהיה כמו שכתב הרב ר' יהודה הלוי מאמר א' סי' קי"א אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. וכן בסימן כ"ז כתב וכל הנלוה אלינו מן האומות יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו אך באמונתנו לא יהיה שוה עמנו. והרמב"ם בספר האגרות בתשובתו הרמתה להרב רבי חסדאי הלוי הספרדי כתב. זה לשונו:
ומה ששאלת על האומות. הוי יודע דרחמנא לבא בעי ואחר כונת הלב הם הם הדברים. ועל כן אמרו חכמי האמת רבותינו ע"ה חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא אם השיגו מה שראוי להשיג מידיעת הבורא ית' והתקינו נפשם במדות הטובות. וכן תמצא בספר הזוהר פרשת ואלה פקודי בהיכלא שביעאה. ז"ל. בפתחא דא קיימאן ארבעה פתחין דמתפרש לארבע סטרין לבר ואלין אחדין ולא אחדין. בסטרא דקודשא לא אתיחד אלא דאתחזי באינון פתחין נהורא דנהיר ואיהו אתר דמתקן לאינון חסידי דשאר עמין אינון דלא אבאישו לון לישראל ואשתדלו עמהון בקשוט אילין קימי באלין פתחין ונייחי תמן. ובפרשת שמות עמוד שנ"ה שבחו אהובים לגרים באמרם היכלא קדמאה הכא אית רוחא דאתמנא על נשמתהון דגיורין דאתגיירו ורחמיאל שמיה ואיהו נטיל לון ואתהנון מזיו יקרא דלעילא. ואין בדבר ספק שכל מי שהתקין נפשו בכשרות המדות וכשרות החכמה באמונת הבורא ית' בודאי הוא מבני העולם הבא. ועל כן אמרו חכמי האמת רבותינו ע"ה אפילו גוי ועוסק בתורת משה רבינו עליו השלום הרי הוא ככהן גדול ע"כ ולפי זה אין אנחנו גורשי' מהסתפח בנחלת ה' יתר אנשי האומות אם פועלים הטוב והישר בעיני ה' ומאמינים באמונה שלמה מציאותו אחדותו השגחתו ויכלתו. ואם כן הגם שנשמתם ממדרגה שפלה בערך מדרגת העם אשר בחר לו יה גם הם חלק כחלק יאכלו וחלקם לא החיים דאף שבדבר הזה יש מחלוקת בין ר' אליעזר ור"י בפרק חלק הרמב"ם בהלכות תשובה פ' ג' פסקכר"י. וכן בפירוש משנת חלק הוכיח כן ממה שהוזכר שם בלעם בכלל ארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא באומרו זכר בלעם והוא אינו מישראל לפי שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואין לו חלק לעולם הבא. ע"כ. והוא מה שדקדק שם בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי הא שאר גוים אחריני אתו. מתניתין מני ר' יהושע היא דאמר ר' יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים אלא ישובו רשעים לשאולה מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים. והגם שי"א שחסידי אומות העולם הם השומרים שבעה מצות בני נח כבר כתב המורה פרק י"ז מהשלישי ז"ל. ואמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו זה לשון המשנה ובארו בכל מקום שהמשפט מחוייב בהכרח בחקו יתעלה והוא שיגמול העובד על כל מה שיעשה ממעשה הכבוד והיושר ואף על פי שלא צווה בו על ידי נביא. ושיעניש על כל מעשה רע שיעשהו האיש ואף על פי שלא הוזהר ממנו על ידי נביא אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו ר"ל ההזהרה מהעול והחמס אמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. ואמרו כל האומר קודשא בריך הוא ותרן יתוותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. ואמרו אינו דומה מצווה ועושה לפי שאינו מצווה ועושה ובארו שהוא אעפ"י שלא צווה נותנין לו שכרו ועל זה העיקר נמשכו כל דבריהם ע"כ. הא למדת שהגם שישראל הם גוי א' בארץ עם נושע בה' גם חסידי אומות העולם יושעו במעשיהם הטובי' ועם זה נחה שקטה שאלת הרב בעל העקדה:
גם אל תשית לבך קורא משכיל למה שהקשה שאם יהיו הנפשות מאוצרות מתחלפות אם כן יהיו הדעות והאמונות טבעיות והכרחיות אשר אי אפשר ההיפך מזו לזו היפך ממה שנראה כנסיון בכל זמני הדתות. כי יונח זה לא תתחייב שיהיו האמונות והדעות טבעיות והכרחיות כי הבחירה לא בטלה מכל עם ולשון וכל אחד וא' לאחר ירידתה לגוף האפל הזה יש ביכולתה לעלות למעלה במעשיה הטובים או לרדת למטה מקום המשפט שמה הרשע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכמו שאמרו חז"ל הכל צפוי והרשות נתונה:
גם במדעך אל תטה לבך לשאלתו וז"ל. לא ימלט מהמצא עול בחק נותן נשמה לעם עליה חלילה וזה בשאלו תהיינה נפשות לזכרים המושלים ברוחם ובעצמם ולכל אשר להם ויש ספק בידם לבקש שלמותם ולהגיע עדיו מאין מוחה. ואלו תהיינה לנקבות אשר הן חלושות במזגם בכל הפעולות עם הכנעם והשתעבדם אל העבודה והשירות התמידי לזולתם אשר הם סיבות עצומות להרחיק מהן כל שלמות והצלחה אשר לזה תפטור אותנה תורתנו הקדושה ממצות עשה שהזמן גרמא עכ"ל. כי כבר הוכחנו במה שקדם מדעת רבותינו ז"ל הרמב"ם ובעל העקרים שאין כל המצות הנכללות בתורת משה הם הכרחיים להשיג השלמות האנושי וההצלחה אחרונה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן שלא ישתתף עמה דבר מכונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה הנה בזה זכה לחיי העולם הבא. ואם הן חלושות במזגם בעבור זה תפטור אותנה התורה מהמצות שהזמן גרמא ונתן להם רק חק ומשפט שלשה. וכבר נתרעם בעל האבן בוחן במה שהוטל על הזכרים כמה מהמצות ועול כבד באומרו. אוי למי שבניו זכרים. הוטל עליהם עול כבד סיגים וגדרים. מהן בצנעא מהן בפרהסיא מהן במראית העין מהן בחדרי חדרים חוקים חזקים ומצות נוראות. שלשה עשר ושש מאות ומי האיש הלזה. שיקיים מה שכתוב בזה. ואיך יוכל להנצל זריז או עצל שלא יכשל ויחת או לא יפול באחת. והאריך בתלונתו וסיים מאמרו שלש אלה יעשה לי כמצות שוכן מעונה. שאר כסות ועונה גם אני שלש כנגד שלש אשמור ואקים. שלשה המה לא נפלאו ממני ולא רחוקים. דם ואש וחלת לחם מה נמרצו שלשתן מנפת ערבו מדבש מתוקי'. עליהם אין להוסיף מספר ומנין. אין לשאול אחריהן הני נשי במאי זכיין ע"כ. אם כן אין לנשים שום תרעומת על ה' כי אף שלפום צערא אגרא די להם באקרויי בנייהו בי כנשתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ושנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן זולת המצית פרטיות להן לשיזכו להבטיחן הקב"ה מכל האנשים שנאמר נשים שאננות כדאיתא בברכות פרק א'. ולזה הגיעו לכל המעלות שהשיגו האנשים ובפרט למדרגת הנבואה וכמו שהובא במגילת תענית ז' נביאות נבאו לישראל ואלו הן שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר. וכבר ספר בשבחן הרשב"י בספר הזוהר פרשת שלח לך עמוד שי"ח וכן אמר. מאן חמי חדוא דצדיקיא ונשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה אשר על כן הגם שנשמו' האנשים הם מאוצרות מתחלפות כמו שמבואר בזוהר פרשת בשלח ופרשת נשא כלם שוים לטובה ואלו ואלו קונים הצלחתם וחיי העולם הבא כפי מדרגתם. סוף דבר הבט נא וראה מה שכתב החבר מ"א סימן א' וז"ל ולכל איש מאישי העולם סבות שבהם יגמר. ויש איש שנשלמו סבותיו ובא שלם ואיש שחסרו סבותיו ובא חסר ככושי אשר לא הוכן ליותר מקבול צורת האדם והדביר בתכלית החסרון ע"כ. והכושים האלו כללם הרמב"ם בספר המורה ח"ג פ' נ"א עם בני אדם שאין להם אמונת דת לא מדרך העיון ולא מדרך הקבלה וכן אמר. דין אלו כדין בעלי חיים שאינם מדברים ואינם אצלי במדרגת בני אדם ומדרגת' בנמצאו' למטה ממדרגת האדם ולמעל' ממדרג' הקוף אחר שהגיע להם תמונת האדם ותוארו והכרה יותר מהכרת הקוף. ע"כ. ואם כן הוא האם נחשוב שמדרגת נפשם יהיה במדרגת נפשות הישראלים. ח"ו. אבל הוא הדבר אשר דברתי כי כשם שהמלאכי' והשכלים הנבדלים מתחלפים זה מזה כפי מדרגתם כך יש נפשות שהם ממדרגה עליונה ויש ממדרגה בינונית ויש ממדרגה תחתיי' ולכן תמצא כי הכושים כמעט שכלם מכשפי' וכל דבריהם עם השדים כי נפשותם מסטרא דמסאבא ושמאלא ומהמדרגה היותר שפלה. ועוד אשיבה ידי במאמר השלישי על הענין הזה בדברי על החלוף הנמצא במין האדם שלא ימצאו מעולם ב' אנשים מסכימים בצורתם. אם יגזור ה' בחיים:
פרק ח
מורה שהנשמות כלילין דכר ונוקבא ואיך הם מאוצרות מתחלפות.
גזירת רשב"י היא בפרשת לך לך עמוד רמ"ח שהנשמות כלילין דכר ונוקבא וז"ל תנינן בההוא שעתא דאפיק קב"ה נשמתין לעלמא כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא ואתמסרן בידא דההוא ממנא שליחא דאתפקד על עדואיהון דבני נשא ולילה שמיה. ובשעתא דנחתין ואתמסרן בידוי מתפרשן. ולזמנין דא אקדים מן דא ואחית להו בבני נשא. וכד מטא עידן זווגא דלהון קב"ה דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר לון כדקדמיתא ומכרזא עלייהו וכד מתחברן איתעבידו חד גופא חד נשמתא ימינא ושמאלא כדקא חזי ובג"כ אין כל חדש תחת השמש. ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום ארחוי דבר נש הכי הוא דאי זכי ועובדוי אתכשרון זכי לההוא דיליה לאתחברא ביה כמה דנפיק וכו' ובפרשת אלה פקודי עמוד תמ"א מפליא לדבר איך ההוא היכלא שביעאה נקיט לנשמתין ואיך כד נפקין נפיק ונקיט לון האי רוחא קדישא סטטוריה דאיהו לימינא וכל נשמתין דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין דכורין לימינא כלא נקיט לון ומתעכבי תמן עד דאכלילו בנשמתין נוקבין שהן מרוח אחר' מסטרא דשמאלא ושמיה אדיריסנוניה וכו'. גם בפ' וילך עמוד תק"ן כתב שלפעמי' בא איש אחר ונושא אותה האשה שאינה שלו וכשמגיע העת שהזכר הראשון ישאנה מוכרח זה למות כדי שישאנה מי שנברא עמה. וז"ל. ת"ח והא איתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן. וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדוויגא בהדי נוקבי' ואתו אחרא ואתנסיב בהדה כיון דמטא זמניה דהאי זווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונטיל לה. ועל דא קשין זווגין קמי קב"ה וכל דא בגין דסרח דכורא עובדוי ואע"ג דלא סרח ב"כ עובדוי בחטאיה אתכניש בההוא זמנא עד לא מטן יומוי דלא עביד הכי במשפט ועליה כתיב ויש נספה בלא משפט) ואערע ביה דינא בצד"ק בחיבוי בגין דמטא זמניה דאחרא ונסיב לה דהא דידיה היא. א"ל רבי אלעזר ואמאי פריש לון קב"ה וייתי אחרא ויהב ליה. א"ל דא הוא תועלתא דבר נש וטיבו דעביד עמיה דלא ימטיה אתתיה בידא אחרא. ות"ח אי האי לא כשרן עובדוי אע"ג דדיליה היא ההיא אתתא לא אתדתי האי אחרא מקמיה. ת"ח שאול מלכא נטל מלכו. אמאי בגין דעד לא מטא זמניה דדוד להאי דהא מלכו הוה ודאי דדוד ואתא שאול ונטיל ליה. כיון דמטא זמניה דדוד למירת דיליה כדין אתער צד"ק מלכותא דלעילא וכניש ליה לשאול בחובוי ואתדחי מקמי דוד ואתא דוד ונטיל דיליה. ואמאי לא עדי קב"ה לשאול ממלכ ולא ימות. אלא טיבו עביד קב"ה עמיה דכניש ליה במלכותא ולא יחמו עבדיה שליט עליה ונטיל ההוא דיליה בקדמיתא כך האי. בגין כך בעי בר נש למבעי רחמי קמי קב"ה כד אזדווג דלא יתדחי מקמי אחרא וכו'. וכעין זה כתב בפרשת ויחי עמוד תפ"ד וז"ל בגין דאתתא כד אחסין לה בר נש מעם קב"ה יחסין לה דהא לא יחסין לה קב"ה לבר נש אלא כד מכרזין עלוי ברקיעא דקב"ה מזווג זווגין עד לא ייתו לעלמא. וכד זכו בני נשי לפום עובדיהון הכי יהבין להו אתתא וכלא אתגלייא קמי קב"ה וכפום עובדין דזכאין הכי מזווג זווגין. ולזמנין דקא סליקו בקליטין ואסטי ההוא בר נש ארחוי דילי' סליק זווגי' לאחרא עד דיכשר עובדוי. וכדיכשר דא עובדוי או מטא זמניה אדחי גברא מקמי גברא ואתי האי ונטיל מדיליה. ודאי קשיא קמי קב"ה מכלא לדחייא בר נש מקמי בר נש אחרא ובג"כ קב"ה איהו יהיב אתתא לבר נש ומני' אתיין זווגין וע"ד ומיי' אשה משכלת בג"כ קב"ה יהיב כלא לבר נש. ע"כ. ועל היסוד הזה בנו רז"ל שראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פנה וזה מפני שדחק את השעה והרג לאוריה כדאיתא גם כן בזוהר פרשת ויקרא עמוד קמ"א ושבעבור זה לא נתפרש לבתר ממנה. ולפי זה למדנו מהרשב"י ארבעה דברים. הא' שכל הנשמות כלילן דכר ונוקבא. הב' שהקב"ה שהוא המזווג זווגין בת פלוני לפלוני וכמו שנאמר מושיב יחידי' ביתה לפעמי' כשאדם חוטא נסתלקה ממנו בת זוגו ונזדווגת לאיש אחר ובזכות התשובה זוכה לזווג הראשון הג' שהגם שהנשמות נבראו כאחד כלילן דכר ונוקבא אינם באים לעולם בעת ובזמן א' כמו שכתב ולזמנין דא אקדים מן דא. הד' שהנשמות הם ממדרגות מתחלפות ושהזכרים באים מסטרא דימינא והנקבות מסטרא דשמאלא וכמו שכתב עוד בפרשת בשלח עמוד ע"ז ונשא עמוד רל"ט שמקום מוצא הנשמות מהזכרים ומהנקבות מתחלפות. ולזה נראה שכוון אפלטון בספר הששי מהדחות באומרו שהנשים היו מין בפני עצמן ולא ממין האדם באשר מצד הנשמות נפרדו ולא ראי זו כראי זו. וזהו מה שרציתי לדבר מאלו הדברים אשר אין בהם הכרע משקול הדעת. אבל אתה הקורא ידעת נתיבתי ואשר כל דברי עם כת המקובלי' ובפרט ברי' כרתי עם כרשב"י וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה.
פרק ט
יבאר שהנשמות הן חלק אלוה ממעל אבל לא כמו שהבינו קצת מן החכמים חלק מעצמותו יתעלה.
אחר אשר הוכחנו בפרקים הקודמים שהנשמה היא עצם נבדל מחומר ראוי לדעת שכבר היו מאנשי התבונה והדעת שהעלוה כל כך למדרגה עליונה שגזרו עליה היותה חלק אלוה ממעל ממש וכן כתב הרב בעל השפע טל בהקדמת ספרו. וז"ל ידוע שהנשמות של אומה ישראלית הם חלק אלוה ממעל אשר על זה רמז הפסוק כי חלק ה' עמו ר"ל חלק ממש כחלק שנחלק מאיזה דבר הוא שוה ודומה בעינו לאותו דבר שנחלק ממנו. ואין הבדל והפרש בינו ובין אותו דבר רק שאותו דבר הוא הכל והכלל שהוא יותר גדול מהחלק שנחלק ממנו אבל בעצמותם הם דומים ושוים. כמו כן אין הבדל והפרש בין הנשמה ובינו יתעלה ויתברך הוא הכל הוא האור הכולל האור הגדול הבלתי תכלית והנשמה היא חלק אור וניצוץ שנחלק מאור הגדול ב"ה וברוך שמו. וכמאמר שלמה המלך ע"ה נר ה' נשמת אדם. ר"ל הנשמה של אדם היא נר וניצוץ מאור אלהים. ודקדק בלשונו לומר נר אלהים ולא אמר אור אלהים כדי לרמוז שהנשמה בשלשה מדרגותיה שהם נפש רוח נשמה כלם הם חלק וניצוץ מאור אלהים. וזה נרמז בלשון נר אלהים כי נ"ר נוטריקון נפ"ש רו"ח. ור"ל הנפש והרוח והנשמה שהם ג' מדרגות בנשמה הם כלם נצוצות קדושות מאור אלהים והיינו נ"ר אלהים נשמת האדם. ע"כ. וכתב עוד בהגה"ה. אתה המעיין אל תתמה על ענין זה שהרי גדולה מזו כתב מורי ורבי ר' משה קורדווירו בפרדס הקדש שלו בשער ההיכלות פ' י"ג וז"ל וענין האבות מעלה גדולה מהם שאינם אברים אבל הם כל עצם האלהות המתפשט אל התחתונים. ע"כ. והדברים האלה הגם שגם כן ראיתי מפילוסופי האומות מחזיקים בדעת הזה הם תמוהים וזרים מאד. ואין ראוי לכל בר ישראל לאומרם כל שכן להעלותם על ספר כי איך יהיה האין סוף הבלתי תכלית ומתעלה על כל ראש חלק כחלק בנשמה האנושית. ואיך יאמר יציר חומר אעלה על במותי עב אדמה לעליון אם הכתוב צווח ואל מי תדמיוני ואשוה. וכמו שאמר הפייטן והוא אחד ואין שני להמשיל לו להחבירה. ואם עצ' האלהות הוא בלתי מתחלק ונפרד מעצמותו בלי חבור בלי פרוד מי הוא זה מכל ברואי מעלה ומטה אשר יאמר עליו זה הוא חלק אלוה ממעל. זאת ועוד אחרת שימשך מזה שאם הנשמה היא חלק מהאלוה שיש בה צד אלהות או חלק מהאלהות. לפי זה יהיה האל גם כן חוטא ומתלכלך בעולם הזה וזהו טעות ושבוש גדול באמונה. גם אם היתה חלק מעצמותו ח"ו ודומה לו מהכרח היות תהיה כמהו חכמה בפועל ולא בכח ובלתי משתנית. והפך זה הנסיון יוכיח וזולת זה כתוב הדר הוא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ואם האדם הוא צלם אלהים מכלל דאינו חלק ממנו שידוע הוא שצלם הוא דבר נפרד מהדבר אשר הוא לו צלם. ואם כן אינו חלק ממנו. ומה שאמר הכתוב חלקי ה' אמרה נפשי לא לעזר ולא להועיל לדעת המגונה הזה. יען כונת הכתוב להעיד על הפלגת הדבקות שבין הקב"ה לישראל המשגיח בו בהשגחה פרטית בלי שום אמצעי וכמו שאמר הכתוב ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כשאר האומות אשר חלק להם לכל אחת ואחת אחד מן השרי' העליונים כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. וכן אמרו חז"ל בשמות רבה פרשה ל"א קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כשם שהערימה הזאת עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה התרומה. כך עשה הקב"ה את העולם ערימה ונטל ישראל שהם תרומתו שנאמר קדש ישראל לה' כו'. וכן סיים משה ברכותיו באומרו מי כמוך ישראל עם נושע בה'. ואמר עוד בדד עין יעקב לרמוז שעין ה' אל יריאיו בני ישראל. ולכן לא מצינו עין אברהם ויצחק אלא עין יעקב להוציא אדום וישמעאל. ולזה נקראו ישראל רעים ואחים למקום וכמו שאמר הכתוב למען אחי ורעי. וזו היא כונת הפסוק חלקי ה' אמרה נפשי להורות שלא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. גם נוכל לפרש הכתוב באופן אחר. וזה כי כבר ידוע הוא מה שאמרו רז"ל במסכת נדה פרק המפלת שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע לובן שממנו מוח שבראשו וגידין וצפרנים ועצמות ולובן שבעין. אשה מזרעת אדום שממנו עור ובשר ושערות ושחרות שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ודעה ובינה והשכל וכיון שהגיע זמנו ליפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם. ויען שנשמות ישראל הם ממדרגה עליונה מנשמות שאר עמי הארץ על הכוונה הזאת אמר הנביא חלקי ה' אמרה נפשי. ודי לנו במה שאמרנו שהנשמות אינם חלק האלהות ח"ו כמו שחשב הרב בעל שפע סל אף על פי שהם רוחניות וממדרגת המלאכים ונבדלים מחומר כאשר הוכחנו ואל תאמין בו במה שייחס הדעת הזה להחכם קורדווירו ז"ל כי הוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב. אבל כונתו היא להורות שהנפש באה לגוף כלולה מן העליונים וכך הוא האמת ואין להאריך: