נשמת חיים· רבי מנשה ב"ר ישראל
המאמר השלישי
פרק א
מורה הדברים אשר בהם יתקיים כל דבר. ואיך היות כל אדם נצב הקומה היא ראיה להשארות הנפש:
שלשה המה מטיבי צעד החוש הקבלה והמופת. ומכחם יתברר ויתלבן אמיתת הדברי' והמה הדרכים אשר בהם יתחזק הנפש באיזו ידיעה ואמונה. כי לא נוכל להכחיש מה שיאמת אותו החוש. ולא מה שבא בקבלה מנביאי האמת והצדק ופרסום גדול כאשר קבלנו אנחנו קהל עדת ישראל עם הרבוי העצום מששים רבוא ממשה רבינו עליו השלום. ולא מה שאמת אותו המופת האמתי והמופת ראיה. רצוני כל מה שיתאמת מן המאוחר אל הקודם ומן הקודם אל המאוחר. ואולם ראוי שתדע שהגם ששלשה המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם בכל חכמה ודעת מן השלשה הכי נכבד הקבלה כאשר נמשכה מאב לבן מקהל גדול ועצום אשר כלם כאחד ראו בלתי נמצא ביניהם חולק ומגמגם על הראיה ההיא וזה כי לא אשר יראה האדם לעולם הוא אמת כי האדם יראה לעינים ולפעמים לסבה מהסבות יפול בהם הטעות כהטעות בעוות באני שיט המשוטות ביאור. ואיך ישפוטו הם שהארץ היא כדורית ושהיא חלק ק"ע פעמים מעגול השמש אשר לעין כל נראה כאילו היא עגולה קטנה בלתי ההקשה שכלית. אשר גם מחולשת הראות פעמים רבים נראה שרואה ואינו רואה אמיתת הדברים. גם לא כל מה שישפוט האדם בשכלו ראוי להחליט עליו שהוא אמת כי אף שהקב"ה ברא את האדם בשכלו ישר המה בקשו חשבונות רבים ותהי האמת נעדרת כי לא כולי עלמא גמירי להוציא לאור משפט ואתה תחזה שלא יש בין שני פילוסופים הסכמה בשום דבר בעולם זה אומר בכה וזה אומר בכה ויצא הרוח שלא כל הדעות שוות וכל אדם יולידו עשתונותיו לא יסכים בהם עם חברו כי ההקשה השכלית היא חלושה מאד. וכאשר האדם יחשוב התיצב על דרך טוב בא חברו והורס את בניינו ובא ללמד ונמצא למד כי מעשה ידי אדם המה מעשה תעתועים אשר על כן הראיה היותר עצומה והנכבדת אשר על פיה יתקיים כל דבר היא הקבלה האמיתית הכלולה בספר התורה באשר נתאמת בנסיון יום מתן תורתנו אשר בו זכו כל ישראל מקטון ועד גדול חכם גבור ועשיר טפש חלש ורש למעלת הנבואה ועיני כלם ראו. וכמו שאמר הכתוב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. ובאשר אין בעולם מי שיאהב את האדם יותר מאביו לזה הקבלה אשר בזה נמשכה מאב לבן אי אפשר להכחישה. ולכן אמר דוד דרך אמונה בחרתי. בהיות שאמונה השלימה הבאה לו לאדם על צד הקבלה לא תשער הנפש סתירתה:
ואחרי הדברים והאמת האלה באשר קורא ידיד יגעתי בב' המאמרים הקודמים בענין הנפש ודעת אלהית מצאתי בכל מה שפרסם לנו בתורתו האלהית ובדברי הנביאים וגלה סודו אל עבדיו המקובלים והיא הידיעה היותר גמורה והכרחית כאשר אמרנו. ראיתי ונתון אל לבי במאמר הזה להראות בכל כחי ועוצם ידי על צד החוש ההשארות הנפשיי הזה והדבר קשה. אבל בה' בטחתי ינחני במעגלי צדק למען שמו להוציא לאור כוונתי ואדע כי לא אבוש כי אשים לאל מלתי ואומר:
אחד מן הדברים אשר באומד הדעת יוכלו העינים לשפוט שהאדם הוא נבדל מכל הבעלי חיים בהיותו מצד נשמתו חי וקיים לנצח הוא היותו נצב בקומה זקופה ומתנשא לכל ראש. ביתר שאת ויתר עז מכל חית הארץ והבהמות הארציים אשר הן בקומה כפופה בלכתם תלכנה וזה כי ידוע הוא שכל היסודות נכספות וגם כלתות לנוח ביסודם הטבעי. סובב סובב הולך הרוח. האש כי ילהב ופנה למעלה. המים מניחים המקום הגבוה ויורדים למקום נמוך. והארץ לעולם במקומה עומדת וזרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי. ולכן בהיות שרוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ הנה היא בקומה כפופה תטה למטה כי עפר היא ואל עפר תשוב. אמנם האדם אשר מצד נשמתו הוא שמימיי כי נשמתו היא מן השמים לכן הולך קוממיות ונוטה לצד העליון והחלק היותר גובר עליו שהוא נשמתו תחזקהו בקומה זקופה ותעלהו לשמי מרומה ולמקור אשר ממנו חוצבה:
ועם זה תדע טעם לשבח לנענועם של אומתנו בקריאה. הסכת נא ושמע מה שכתוב בספר הכוזרי מאמר ב' סימן ע"ט ז"ל. אמר הכוזרי אשאל אותך התדע למה מתנועעי' היהודים בקריאת העברית. אמר החבר אמרו כי בעבור העיר החום הטבעי ואינני סבור שהיא אלא מצד הענין שאנחנו בו כי מפני שיכולים לקרוא רבים מהם כאחד היה אפשר שיתקבצו עשרה מהם או יותר על ספר אחד ובעבור זה היו ספרינו גדולים וכל אחד מהעשרה מצטרך שיטה בכל עת לעיין התיבה וישוב והוא נוטה ושב תמיד מפני שהספר בארץ והיה זה הסיבה הראשונה ואחר כן שב מנהג מפני ההסתכלות כאשר הם בטבעי בני אדם. עכ"ד. ולפי זה בב' דרכים יצא אלינו. הא' שסיבת הנענוע הוא להעיר החום הטבעי על ידי התנועה אשר בה יתעוררו הכחות ע"ד כל עצמותי תאמרנה. הב' סיבת מיעוט הספרים בימים ההם ובזמן ההוא אשר היה נסבה להתאסף הרבה תלמידים ולנענע עצמם בעת קריאתם לראות ולקרות ולדקדק היטב באותיות ומילות ואחר שנתרבוהספרים שב ההרגל טבע שני ועוד היום מתנועעים כמשפטן. אולם לא זה הדרך דרך הרשב"י הוא באמת עלה שמים וירד ולכל בני ישראל היה אור צא נא וראה מה שכתב בפרשת פנחס עמוד ת"ב ז"ל. שאלנא ליה מאי דכל עמין דעלמא לא עבדין אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנועען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו. אמר לי אדכרתן מלתא עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין. יתיב שעתא ובכה אמר ווי לעלמא ווי לבני נשי דאזלינן כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עע"ז נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם. והאי נר בשעתא דאתאחד בגו אוריתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא אלהים אל דמי לך. כגוונא דא כתיב המזכירים את ה' אל דמי לכם לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההיא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענע נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאוריתא הא נהורא דליק לא יכלין אינון לאשתככא. מתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא נר ה' נשמת אדם. וכתיב אדם אתם אתם קרויי' אדם ואין אומות העולם קרויי' אדם. נשמתין דעמין מדעיכו דקש בלא נהורא. ועל דא אית להון שכיכו ולא מתנענען דהא לית לון אוריתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שריא בהו ואינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו. ועל דא משתככין בלא נהורא כלל. אמר רבי יוסי דא הוא ברירו דמלה זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא עכ"ד. והיא טענה נצחת כי הנשמה היא נר ה' ואתגזרת מן גו בוצינא וכאשר מתאחדת לפתילה שהיא התורה האלהית אז מתמלאת אורה ונכספת לצאת מהגוף ולעלות אל מקורה ולשוב אל ארץ מולדתה ואין לה שכיכו. ולזה מתנועעת לכאן ולכאן כההוא נהורא דשרגא:
גם מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו ולפי כוונת הפרק אומר כי האדם עץ השדה שפירשוהו חז"ל בפרקא קמא דתענית והרשב"י בזוהר פרשת שופטים בניחותא לאפוקי מרש"י שפירשו בתמיהא. אולם לא כפי דעת ארסטו שהמשיל את האדם לאילן הפוך ששרשיו למעלה באומרו בשני מספר הנפש כי כשם שהשרשים שואבים מן הארץ הלחות וממשיכים אותו לכל חלקי הנטיעה לזון אותה ולפרנסה. כן ראש האדם אצל לקיחת המזון הנאות אליו יען כפי האמת האדם הוא אילן ישר והמוח אשר הוא המחנה שני לנפש הוא השורש אשר מטל השמים ממעל יצטבע ומשם יתפרד ההשפעה והמזון הרוחני אל שאר הכחות. וכמו שהשרש הוא החלק הראשיי באילן כך הראש מצד הנפש אשר שם משכן כבודה הוא השרש. וכמו שהארץ מחזק' בכל תוקף השרש כך השמים מושכים בכח גדול וביד חזקה הראש. ובעבור זה כל אדם נצב ובעל קומה זקופה. וכאשר יתחבר לזה ההשפעה השכלית בעת הקריאה בתורה ובתפלה אז מתנועע הגוף כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה אז משתרגים הענפים לאחוז פני הקרקע וגוש עפר יסודם. כן כאשר מציון מכלל יופי אלהים את רוח קדשו הופיע לשכל האדם אז כאילו כל הגוף מקבל כעת חיות פתע מתנועע כלו לקבל ההשפעה ההיא. ולזה כפי הרשב"י בני ישראל עם קדושו ולא שאר עמין יש להם התנועה הזאת:
פרק ב
מהחלוף הנמצא בין בני האדם פנים מפנים שונים מראה אמיתת הפינה הזאת ממעלת הנפש:
אחד מן הדברים היותר מופלאים בטבע הוא החלוף הנמצא בפרטי המין האנושי וכמו שכתב הרמב"ם בפרק מ' מהחלק השני מהמורה לא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המדות כמו שלא תראה צורותיה' הנראות שוות. וכן אז"ל בסנהדרין פרק א' דיני ממונות למה נברא האדם יחידי וכו' ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם א' וכלן דומין זה לזה אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין א' מהן דומה לחברו שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ר"ל שאדם הראשון נברא יחידי בזולת נקבה כדי להראות גדולתו של הקב"ה שטובע כמה מטבעות בחותמו שהוא לבדו התחלת כל הנבראים ועם כל זה הצורות משתנין ואין אחד דומה לחברו וזהו שאמר הפסוק תתהפך כחומר חותם ר"ל כחותם העשוי מחומר הרך שהיוצר יכול לשנותו כמו שירצה כן משתנה חותם אדם הראשון כפי רצונו יתעלה כי הוא הבורא הוא היוצר וזהו שסיים ויתיצבו כמו לבוש ר"ל כמו שהלבוש משנה את הבריות מטוב לרע ומרע לטוב כך החותם עצמו של אדה"ר משתנה כמו לבוש בשוני הצורות. וכך היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחברו בקול במראה ובדעת בקול ובמראה משום ערוה (פי' שלא יתחלף לאשה בבעלה ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול) ובדעת מפני הגזלנים והחמסנים פי' שאין חפצו של זה כחפצו של זה כי זה יחפוץ בחפץ פלוני וזה באחר זה רודף אחר תאוה זו וזה אחר תאוה אחרת. האשה היפה לזה היא כעורה לאחר. מפני שאם כל האדם יטה לבבו לאשה אחת או לדבר אחד יבקשו הכל לגזול אותו הדבר בזרוע ויאמר בלבו ארדוף אשיג. ולכן היתה מחכמתו של השי"ת לשנות דעותיהם ורצונם. ועתה אם אמת נכון הדבר והנסיון יוכיח שאין אדם דומה נחברו בפרצוף הפנים והכרת פניו ענתה בכל אחד ואחד מהם ראוי לחקור מה היא הסבה הטבעית לזה ואומר:
הלא הרמב"ם בפרק הנזכר הרב בעל הכוזרי במאמר ראשון סימן ו' והרב בעל העקרים מ"א פרק כ"ה בחמשה דרכים יצאו אלינו להתיר את הספק הזה. הם אמרו שחמשה דברים עושים רושם בשנוי הצורות ואלו הם. רוב ההרכבה מזגי האבות התחלפות המקומות שנוי המזונות וכחות הגלגלים והמזלות. פירוש:
רוב ההרכבה. מפני שהאדם הוא המרכב האחרון שיש בו ד' ליחות והם כנגד הד' יסודות. ונמצא בו כח הצמיחה שהוא משותף בזה עם הצמחים והנפש המרגשת אשר הוא משותף בה עם שאר בעלי חיים והכח השכלי אשר בו נבדל משאר בעלי חיים ובהיות שהאדם כולל כל יתר הצורות ועליו היו כלנה לכן אמרו שבעבור זה יתחייב שיהיה ההבדל רב בין אישיו ואין להפלא אם יפול החלוף בין הצורות הנכללות בו:
מזגי האבות. אמרו שמזגי האנשים מתחלפים קצתם מקצתם הוא מצד התחלפות מזגי האבות עד שאי אפשר שיסכימו שני אנשים על מזג ותכונה אחת כמו שכתב אבן סינא באופן הראשון מן הספר הראשון מן הקנון. ובהיות שהתכונות הנפשיות נמשכות אחר המזג כידוע מכאן יצאו כל צבאות המדות למשפחותיהם. זה אכזרי בתכלית עד שיגיע אכזריותו להרוג הבן יקיר לו. וזה כל כך רך הלבב עד שיחמול בהריגת כנה או פרעוש. וכן ברוב המקרים זה הוא כילי בתכלית וזה כל נדיב לב ומפזר ממונו. זה זולל וסובא וזה אוכל לשובע נפשו. זה נואף אשה חסר לב וזה לא ידע את אשתו. זה עני ושפל רוח וזה גבה עינים ורחב לבב. זה לא מצא לגוף טוב מהשתיקה וזה כל רוחו יוציא כסיל. זה כל ימי עני רעים וזה שמח לאד. וכן בשאר המדות. ויצא החלוף ממזגי האבות אשר הם מקור המדות כמו שקדם. ואשר מתרכבות ומתקרבות אל הולד הנוצר עודנו עצור בבטן אמו:
התחלפות המקומות יען לא כל המקומות שוות כי יש מהם שאוירו רע ובלתי בריא ויש אויר ברי' מאד והאקלימים שונים ולא כל אדם זוכה לשבת בארץ טובה ורחבה. ולכן המקום עושה רושם. וכפי טבעי הארצות מתחלפות בשנויי האוירי' כך ישתנו מזגיהם מראיהם ומדותיהם כמו שראינו שהאשכנזים הם יותר לבנים מאנשי פורטוגאל אשר הם כמעט נוטים לשחור. וכן תדין בשאר המדינות אשר באלו האנשים קטנים ומראיהם רע ובאלו האנשים גדולי הקומה ונראה מראיהם טוב:
שנוי המזונות. באשר נמצא ארץ שפירותיה גסים וקשים בטבעם המים רעים והארץ משכלת. ונמצא ארץ אחרת שפירותיה ערבים מתוקים ובריאים והמים זכים וברים. אשר על כן הנזוני' מאלו המזונות יהיה מזגם הפכי ממזגי אנשי ארץ אחרת. ובעבור זה ימצאו בעיר אחת או במחוז אחד אנשים יותר חריפים ופקחים מזולתה. ובהיות שהולד בהיותו במעי אמו אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה לכן מקבל המזג ממנה ויתחלפו במזגם ובצורותם. וכמו שלא ימצאו שני אנשים על מזג אחד כך לא ימצאו על פרצוף אחד:
כחות הגלגלים והמזלות. ידוע הוא מה שאמר ארסטו כי האדם יולידהו האדם והשמש. כיון בזה שבו ישתתפו הככבים והשפעתם וזכר השמש להיותו המושל הגדול אשר מאורו יראו אור ואם יסתיר פניו מהם ימששו חושך ולא אור ובהיות שהגלגלים באמצעות כוכביהם על ידי השלכת נצוציהם פועלים למטה יתחייב שכפי חלוף השלכת הנצוצות ההמה יתחלפו פעולותיהם. ובאשר ידענו שהתחלפות השלכת הנצוצות יהיה כפי מה שיתחלף מצב ערכי הכוכבים דרך סבובם אלו עם אלו והערכים ההווים מהם חדלו לספור כמו שכתב הראב"ע בתחלת ביאורו לס' הקהלת באומרו כי לא נמצא מתכונת מלאכת השמים נמשלת למתכונת אחרת רגע אחד גזרו ששנוי הפרצופים והמזגים וחלופי חלופיהן באישים הם כחות הגלגלי' והשפעתם:
זאת כל הכתוב בספרי החכמים האלה הנזכרים ז"ל. ואף שהאמת אתם ששנוי מקום המזונות הככבים האבות וההרכבה עושים רושם להחליף עשרת מונים המדות והצורות מכאן אינה ראיה לשלא ימצאו שני בני אדם שוים ואין אחד דומה לחברו כי למה לא יהיו הנולדים בארץ אחת ונזונים עצמם כלם כאחד מפירות הארץ הטובה היא אם רעה במזג אחד או בפרצוף אחד. ולמה לא יסכימו לפחות שנים או שלשה בפרצוף כמו שמסכימים בקומה ובשאר חלקי הגוף. ואם רוב ההרכבה באדם הוא הסיבה למה לא נמצא בב"ח בתכלית זה החלוף עם היות שמלבד נשמתם המרגשת יש להם הנפש הצומחת כצומח והד' יסודות כדומם. ואם השמים יתנו טלם וכחם וגבורתם ימלאו הארץ למה לא יהיו הנולדים ביום א' וברגע אחד במזג אחד ובפרצוף אחד אם כלם כאחד קבלו ההשפעה עצמה מהככבים כאחד. והנסיון הוכיח ההפך כי זה לעמל יולד וזה בכל דרכיו משכיל. זה יפה תואר ויפת מראה וזה כמה מכוער. זה חכם וזה טפש זה גבור וזה חלש ופרצופיהם שונים. ולמה לא יהיו האחים שוים אם אב א' לכלם אם אם אחת בראם. ומי יכול עוד לאמת ולקיים שלא ימצאו שני אנשים שוים במזג אחד ותכונה אחת כדבר אבן סינא האם הוא ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ. האם חכמתו הנפלאה ראה את כל בני האדם הנתגלה אליו פנימיות הגוף וראה תוכו כברו. ואם לא מצא תעלה וארוכה למכותי פנימיות הגוף והבשר הנעלם מן העין מי הגיד לו שלא ימצאו שני אנשים שוים במזג א':על כן אמרתי עד פה יגעתי ומנוחה לא מצאתי ואשתומם כשעה חדא. ואחר הדרישה והחקירה גמרתי בלבי שסיבת שנוי הפרצופים הוא שנוי הנשמות. כך עלה בדעתי. ידוע הוא שאין שני מלאכים משתתפים באצילות אחד ואעפ"י שהם שכלים נבדלים ואינם בעלי חומר יהיה החלוף ביניהם לא כמו שחשבו רבים בשיהיה הא' עלה והאחר עלול אלא מצד השגתם כי כל מי שישיג מתוארי השלמות אשר בו יתעלה אחד או שנים יתחלף למי שישיג יותר מזה מבלי שיחייב זה שום רבוי בעצמות כל אחד מהם וכפי התחלף מושכליהם כן יתחלף כחם ופעולחם בעולם. וכתב הרב בעל העקרים מאמר ב' פרק י"ב ז"ל ובעבור זה אמרו רז"ל אין מלאך א' עושה שתי שליחות שירא' שיש לכל מלאך שליחות וכח מיוחד כפי השגתו. וכן אמרו שר של אש ושר של מים. ואחר שהיו תוארי השלמות אשר בו יתברך רבי' או בלתי בעלי תכלית חוייב שימצא רבוי גדול מהשכלים הנבדלים כפי התחלף השגתם ממנו ית' וכפי התחלף הכת הניתן להם ממנו ית' לפעול בו עכ"ד. והכלל היוצא מזה שהמלאכים הם על מדרגות שונות ואין א' דומה לחברו וכל א' הוא מין לעצמו והחלוף ביניהם הוא מצד השגתם. ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת דע קורא נבון שגזרה היא מלפני שהענין עצמו הוא בנשמות באשר הן על מדרגות מתחלפות כמו המלאכים ולא ראי זו כראי זו כאשר הראיתיך במאמר השני פרק שביעי ומשם יפרדו הגופים כלים מכלים שונים. והפרצופים אינם שוים כי הנשמות הן הנה הבונים מעונות למו וכאיש ביתו. ועל כן אין להפליא אם לא יהיה האחד דומה לחברו. וכתב ארסטו ראזיש וגאלינוס שהטבע רשם בפנים וחלקי הגוף המדות החשובות וכן להפך. ותדע שכך הוא האמת שכן צותה לנו התורה האלהית שכל איש אשר בו מום מזרע אהרן לא יגש להקריב את אשי ה'. וזה מפני שהוא סימן נשמה ממדרגה שפלה. וכן הנסיון מורה שכל הנולדים במום עור פסח או גבן הם ממדות פחותות בעלי עין הרע אכזרים ומרי נפש. והיפה מראה בטבעו הוא בעל מדות טובות רך רחמן אוהב ונדיב הגם שכל אחד ואחד יכול לנצח יצרו ומולדתו אם לעקל או לעקלקלות ובעבור שפרצוף הפנים הוא החלק היותר נכבד מהאדם באשר שם הנשמה אורה זורחת בחושים הנכבדים משרתים להשגות העליונות בו עשה הנשמה יותר רושם מכל חלקי הגוף ובעבור זה אמר הכתוב חכמת אדם תאיר פניו. ולהיות הפנים עיקר הגוף אמרו רז"ל גופו אדם ופניו בהמה אפי' עוסק בתורה אומרים לו בא ונשחוט אותך. גופו בהמה ופניו אדם אפילו חורש בשדה אומרים לו חלוץ יבם:
גם בגלל הדבר הזה תמצא שבכל האומות החרפה היותר גדולה שיוכל לעשות האדם את חברו הוא לסטרו בפניו וכמו שנאמר יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. כלומר כי כל כך היא גדולה ההלבנה שמקבל האדם כשיכוהו בלחי כי מיד שיתנה למכהו כדי שיכהו עליה ישבע בחרפה ולא ישחית והרבה להשיב אפו בעד הקלון שקבל. וכן בישעיה סי' ן' גוי נתתי למכים ולחיי למורטים. ובמיכה סי' ד' בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל. וזה מפני שהנשמה עושה בפנים רושם. ובהיות שענין חלוף הצורות הנמצא בין בני האדם הוא מהדברים היותר מופלאים נראה שדוד המלך עליו השלום בבחינת הפלא העצום הזה אמר במזמור קל"ט אודך ה' על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד וכו' גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ולא אחד בהם. והפירושים רבים. אבל נראה לי שבאלו הפסוקים היה דוד מפליא הפלא ופלא בראותו שכל מין האדם נחתם בחותם אחד וימים יוצרו ר"ל במספר ימים רע"א כמנין הריון ט' ירחים ועם כל זה ולא א' בהם מי שידמה וישוה לחברו אבל אמר שאלו הם מהמעשים הנפלאים מהשם ואינו יודע הסוד אלא הנפש כמו שאמר ונפשי יודעת מאד כי הנפש יודעת שהיא הסבה להבדיל הפרצופים הללו בהיותה רוחנית וממדרגת המלאכים וכל א' ואחד מין בפני עצמה. וכן הגוף כל אחד וא' בצורה נבדלת ואין א' מהם דומה לחבירו:
פרק ג
ענין נפלא מיציאת דמו של הנרצח בפני הרוצח. ואיך זה נמשך מהנשמה הנשארת אחר המות:
מודעת זאת בכל הארץ והדברים עתיקים ששופך דם האדם באדם דמו ישפך. רצוני לומר שהמכה רעהו בסתר בעברו לפני גופו קודם קבורתו מיד דם הנהרג תוסס ונשפך לחוץ. וכן בעל ס' חסידים כתב בסימן תתשמ"ט וכשנהרג האדם אם יבא עליו הרוצח תפתח המכה ומביע דמו כדי שינקם מן הרוצח. וכותבי אומות העולם הביאו הרבה ראיות להוכיח אמתת השאלה הזאת. ובתתרם להשיב עליה אמרו שהמתים הם על ב' אופנים כי יש מת למראית העין ויש מת לפי האמת. הראשון הוא כאשר אין שם הגפת הדפק ולא שום תנועה בעבור החולשה הגדולה מהחולי. והשני כאשר הנשמה נפטרת מן הגוף מכל וכל ואין שם שום חמימות כלל. ולכן גזרו שבמין הראשון יוכל לקרות כדבר הרע הזה כי אף שהמוכה הוא בתכלית החולשה ונתקרר דמו עדין אינו מת. ובאשר בתוך שבעה שעות של ההכאה כפי דעת מרסיליאו פיסינו. ורודיגינו או עשרה או י"ב כפי דעת גאליאותו מארסיאו עדין הוא חי אז בעברו דרך שם ההורג הגם שהנהרג אינו יכול בשביל החולשה הגדולה להרים קולו ולקום לקחת נקמתו הדם שהיה כמעט קר מכל וכל יוצא מחדריו ונשפך לארץ לתבוע עלבונו. אמנם אופן התשובה הזאת אין לו יסוד כי השאלהאינה על מי שאינו מת כי אם למראית העין אלא במת בהחלט. וכבר ראיתי אחרים שחשבו שזה יקרה מכח דמיון הרוצח והדבר הזה אין לו שחר כי הדמיון אינו פועל הגם שיהיה חזק בגופי אחרים כל שכן לשפוך דמם על פני חוצה לאחר מיתתם. גם חשבו שרים ונכבדים שסבת שפיכת הדם הוא הדם הנשאר בחרב או במלבושי הרוצח כי אז הדומים מתקרבים זה לזה. והדבר קשה. כי ימשך מזה שכאשר הרוצח יעבור במלבושים נקיים וחרב אין בידו כי אז לא יעשן אף הנהרג ולא יהיה דמו תוסס והנסיון הוכיח ההפך. גם ימשך מזה שכאשר יחתכו בשר מה מאבר א' שהבשר ההוא יתקרב אל בשרו ויתנועע ויתקרבו העצמות עצם אל עצמו וזה שקר מבואר ועוד כי הדם אינו יוצא ממחיצתו ומגיע לרוצח אצל דמו אלא תוסס ויוצא לחוץ בלבד:
אשר על כן על כל דברי החקירה הזאת ראוי לאשר ולקיים שהנשמה היא סבת התנועה הזאת ואומר. הלא ידעת הלא שמעת שכל זמן שהנרצח לא נקבר ודמו אינו מכוסה בעפר או לא נדרש אין מנוחה לנשמתו ורוח אלהים מרחפת על פני מתו. שכן כתוב ביחזקאל סימן כ"ד כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר להעלות חמה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות והמפרשים פירשו פה א' שעל זמן מנשה הרשע דבר הנביא כמו שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה אשר דמם היה מגולה לבלתי הכסות להעלות חמה ולנקום נקם כמו שכתוב בהבל קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. וכן דמי נבות לעולם תבעו דין על אחאב ואזבל במקום שפיכתם. ורבותינו דרשו שעל דם זכריה בן יהוידע נאמר שראהו רב טבחים רותח והרג עליו אלפים ורבבות וגזר עליו השם שלא יבלע בקרקע להעלות חמה ולנקום נקם ואחר כך נתמלא הקב"ה רחמים ומיד רמז לאותו דם ונבלע במקומו כדאיתא במדרש קהלת ובפ' הנזקין וכן אז"ל בד"ר פרשת ואתחנן מעשה בב' אחי' שהרג אחד מהן את חברו מה עשתה אמן נטלה כוס א' ומלאתו מדמו והניחה אותו במגדל והיתה נכנס' בכל יום ויום ומצאה אותו הדם תוסס. פעם א' נכנסה והביטה אותו ומצאה אותו ששתק אותה שעה ידעה שנהרג בנה לקיים מה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך. וכן אמרו על יאשיהו באיכה רבתי והביאו רש"י בפסוק תשתפכנה אבני קדש בראש כל חצות. כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיה קוברו במקומו ועליה קורא תשתפכנה אבני קדש. ומל זה כמו שאמרתי כדי שיכוסה הדם לתור לו מנוחה לנפשו כי כל זמן שהגוף קבורה לא היתה לו רוחו ונשמתו אליו יאסוף ולא נתנה לרשת משכנות לה בעולה הנשמות. ולזה כתבו הפוסקים בטור י"ד ובב"י סימן שפ"ד ובמקומות אחרים שאם נמצא הרוג ישראל שקוברים אותו כאשר נמצא עם בגדיו ודמו מיד. ובגלל הדבר הזה תבין קורא נבון שכל הטעמים שנתנו חכמי א"ה את כלם ישא רוח ואין להם לא טעם ולא ריח. והאמת אתנו שבהיות שהנשמה היא אלהית ונשארת אחר המות ומרחפת על הגוף כל זמן שלא נקבר היא יודעת מאד הרוצח והיא מראה באצבע אותו באשר בעברו דרך שם מיד רותח דמו בקצפו את הקצף שהיה לו לקצוף בנוקמו את נקמתו:
והנם שאני לא ראיתי מימי איש פוצה פה ומגמגם על השאלה הזאת אשר אנחנו עליה שמח לבי ויגל כבודי בשומעי לנאמן רוח וגבר אמתי מבני עמנו מספר ומגיד לפי תומו איך לאחר ששה חדשים שהכה מלשין א' מכת מות בסתר בארץ בארזיל כידוע לרבים ונרפא ממכתו קרה מקרה שפעם א' נגלה לו ושאל בשלומו ואז תכף ומיד בדברו עמו ותפתח המכה ודמה יצא החוצה וימת לבו בקרבו ונפטר לעולמו דאע"ג דאיהו לא חזא נשמתיה חזא וזאת היא א' מן הראיות אשר עין ראתה כאמור:
פרק ד
מהפחד הנמצא בין אנשי הבית אם הגנב בבית בלי ידיעת סיבת הפחד מראה מעלת הנשמה משכלת.
גם זו לטובה לענין כונתנו בהשארות הנפש. הלא היא כתובה על ספר גיללילמו פאריסיאינסי דף קכ"ד אמר שלפעמים אם הגנב במחתרת נחבא אל הכלים או באיזה מקום נסתר פתע פתאום פחד ופחת יפול בלב אנשי הבית ושם פחדו פחד בלתי סבת הפחד תסמר שערת בשרם ולא ידעו צערם. ובחקרו טענה מספקת לשאלתו אמר שמהעין יוצאים אדים מהמותרים אשר ידחם הטבע וכאשר יוצאים מהאיש המקנא ושונא לארסיות אותם האדים יפעלו בנושאים הפוגעים ובדברים המוכנים לקבל אותו השפע עד שיתכן שימותו אנשים בהבטתם. והביא ראיה לזה מהמראה החדשה שאם תסתכל בה האשה בוסתה יתראה בה מיד כחם דם וישאר רשומו זמן מוחש. וכן הביא ראיה מהאפעה שימית האדם בראותו פניו. ובעבור זה גזרו הטבעים שהפנים מעותדים לעולם לנזק באשר שם תכנס הארסיות בעיניו ובאזניו ודרך הפה שהם כלים פתוחים קלים להתפעל באופן שיובל מהם ההיזק אל המוח הקרוב לשם לא כן שאר האברים כלם. וזו היא סבת העין הרע הובא בכמה מקומות. וטעם הכופר נפש הנזכר בפרשת כי תשא. ועתה אחרי ההוצעה הזאת קיים החכם הנזכר שמעין הגנב באשר הוא כונן חציו על יתר לירות במו אופל לישרי לב והם לדמים יארובו וימהרו לשפוך דם יוצאים אלו האדי' הארסיי' ופוגעי' בפני איש מאנשי הבית ומחליאים אותו ופחדו יפול עליו כי פחד אליו איד הגנב פחד ופחת היה לו ולא ידע כי בנפשו הוא כי לא ידע מה הוא. עדכאן הגיע תחום שכל פילוסוף מבקש לו סבה טבעית בכל הדברים:
אמנם רוח אחרת עמי הבט נא קורא ידיד והתבונן נפלאות אל. הלא ידעת מה שאמרו רז"ל במסכת מגילה פ"א על פסוק של דניאל סימן י' וראיתי אני דניאל את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדול' נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים. אמר ר' ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא הוא. ואהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו. וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו. אע"ג דאינהו לא חזו מידי אבל מזלייהו מיהא חזו. אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מידי מזליה חזי. מאי תקנתיה לקרי קרית שמע. הרי לך שהבהלה הבאה לו לאדם פתאום בלי סבה ידוע' היא הנותנת שאעפ"י שהגוף אינו רואה נשמתו שהוא המזל המניע אותו רואה וכן בענין הגנב אף על פי שהעין איננה רואה כלום הנשמה רואה. ומכאן מודעא רבה למה שהוכיח הנסיון שלפעמים הלב מנחש המיתות העתידות והשמועות הרעות ומתעצב בלתי סבה ידועה ואחר כך פתאום בא אידו ונראה למפרע שלא לחנם נהפך ששונו לאבל ובשרו עליו יכאב כי הנשמה יודעת העתידות לבוא על הגוף ומתעצבת. וגם זאת נסיתי בחכמה כי שמעתי דבת רבים אומרים שבהיותם חוץ מארץ מולדתם יום לקוח ה' את אביה' לעולמם נצטערו בצער עצום בלי סבה מכרח' יגונ'. ותוך ימים מועטים באה אליהם השמועה הרעה כי כבר נשמתם ראתה. והפילוסופים זכרו כזה ואמרו כי לפעמים יתעורר האדם לצוות על נכסיו עם היותו בריא וחזק ויקרה שימות באותה שנה. וכן באיוב הוא אומר כי פחד פחדתי ויאתיני. והסבה היא מה שזכרתי כי הנפש יודע' מטבע הויתה העתיד לבא עליה נבאה ולא ידע מה נבאה. כמו שראינו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים. והפסוק הזה זכור אזכרנו עוד. ע"כ במה שכתבתי אעמוד נא על הפרק:
פרק ה
יבאר מדרגות החלומות. ואיך מן הצודקים נוכל להביא ראיה לרוחניות הנפש.
החלומות הם על ג' מינים ומדרגות זו למעלה מזו. והם החלום הנבואיי ההשגחיי וטבעי. הטבעי הוא הבא לו לאדם מפאת מזגו והאיכות הגובר עליו. וזה כי כאשר גובר על האד' איזה חום טבעי או זר הנה הוא חולם שהוא מתחמ' אצל האש או שהוא במקוה ועם דברים חמים. וכאשר גובר עליו איזה קרירות יחלום בשלג גשם ומטר הרופא שהיה מכיר בחולה איכות המתגבר עליו על ידי חלומותיו. והחלומות האלו שוא ידברו ואין להם ממש ועליהם אמר ישעיה כאשר יחלום הרעב והנהי אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה. וזכריה כי התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו, וחז"ל דברי החלומות לא מעלין ולא מורידין. גם מהמין הזה הם החלומות אשר הם כפי המחשבות ודמיון אותם הדברים שחשב או נתעסק בהם. ועל אלו אמרו בגמרא מההוא דאמר לר' יהושע אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי דחזינ' בחלמאי א"ל חזית דמשחרי בך פרסאי וגרבי לך ורעי בך שקצי בחוטרא דדהבא הרהר כל יומא ולאורתא חזא. וכן אמר לי' שבור מלכא לשמואל אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בחילמאי א"ל חזית דאתו רומאי ושבו לך וטחני בך קשיתא בריחיא דדהבא. הרהר כולי יומא ולאורתא חזא. ומיני החלומות האלו כלם הם מכח הפועל המדמה שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמ' דמיונים וכלם שוא ודבר כזב ידברו. ויקרה זה בעת השינה כי אז עולה מהאסטומכא העשן והאדים למוח ואז הכח המדמה מערבב ומבלבל הדברים:
אמנם המין השני הוא ההשגחיי שהפועל והמודיע בהם היא ההשגח' האלהית. והם מהחלומו'. הצודקים הנגלים לאנשים השלמים כחלומות יוסף ולפעמים לרשעים ועובדי עבודה זרה. וזה לא לעזר ולא להועיל להם אלא לתועלת אחרים כמו שנגל' האלהים לאבימלך לכבוד אברהם ויצחק יחידו. ונגלה ללבן להציל את יעקב בחירו. ונגל' לשר המשקי' והאופים ולפרעה להגדיל ולרומם ליוסף צדיקו ולנבוכדנאצר לנחם את עמו. ומזה המין אמרו רז"ל אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנא' אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו. ואי בעית אימא מהכא ורעיוני לבבך תנדע. וזה כי כאשר נגלה הקב"ה לאדם שאינו נביא מראה לו מאלו הדברים אשר הוא חומד וחושק לדעת ומהרהר ביום כענין נבוכדנאצר להשקיט לו ממבוכתו. ולאנשי המעלה והמדות לבשרם בשורה טובה או להגיד להם רעתם כדי שיעשו תשובה ויבקשו רחמים על צערם. ומה שאמר רבא תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא נראה. לי שהביא ראיה מהמוחש כי כמו שברוב חולם האדם חלומות ממה שהרהר ביום. כך החלומות הצודקים הם מענין הדברים אשר דעתו של אדם טרוד בהם. ואשר השי"ת לאהבתו אותו גול' את אזניו. וכמו שאמר איוב סי' ל"ג בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. ר"ל שאז מגלה אזן אנשים הגזרה שכתב וחתם במוסרה כדי להנצל בתשובה ממנה. ובגלל הדבר הזה אמרו רז"ל אין מראין לו לאדם צדיק כי אם חלום רע כי ודברים כיוצא בהם קרים. ובעבור זה כתב רז ש' חלמא בישא עציבותיה מסתייה כי העצבון היא מחלקי התשובה. וכן אמרו יפה תענית לחלום כאש לנעורה.ומפני שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכן מראים לו הרע המעותד לבא עליו וקול פחדי' באזניו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך. והדברים האלה הם אמת ויציב ומעשים בכל יום יוכיחו מעידים ומגידים והגם שאמרו חז"ל אין חלום בלא דברים בטלים כבר הורה לנו הרשב"י בפרשת מקץ עמוד תמ"ג דלאדם זכאי לא איתגלו ליה מילן כדיבין כלום. פוק ותשכח בס' חסידים ותראה הרבה מעשיות מזה. ובספר יוסף בן גוריון טן הקדמוניות לרומיים ס' ט"ז פרק ט"ו תקרא איך גאלפירה בת המלך ארכילאו נשאת הפעם הראשונה עם אלכסנדר בנו של המלכה מריאמיס והורודוס. וכאשר נהרג במצות אביו נשאת הפעם השנית עם יובא מלך מאוריתניא' ואחר מיתתו נשאת הפעם השלישית עם ארכילאו אחיו של אלכסנדר עם היות שהיו לה בנים ממנו. ויהי בלילה והנה היא חולמת שאלכסנדר בעלה הראשון היה בא אצלה ואמר לה הראית בעצמך אשתי שאמת הוא מה שאומרים בני העולם שאין אמונה בנשים יען מאחר שנשאת עמי והיו לך בנים ממני שכחת אהבת כלולותיך ולקחת לך אוהבים ובעלים אחרים ובושת פנים לא היה לך לקחת את אחי. ובכל זאת אני לא אשכחך ולקחתי אותך לי. והנה היא מדברת עם שכנותיה ורעותיה מספרת החלום לא היו ימים מועטי' ותשכב גאלפירה ותתחל ולא קמה ממטתה כי מתה ומכאן הוכיח ה"ן גוריון ההשארות הנפשי באומרו מכאן מודעא רבא לנצחיות הנפש. יאמין המתעקש מה שירצה ישתה לעג כמים ולא ימנע טוב להולכי' בתמי' המתיישרי' באמונת הדברי' האלו לרדוף האמת והצדק עכ"ד. גם הרב ר' דוד כהן בספר דברי הימי' שלו בספרו ענין הקיסר קארלוס החמישי ורוע מזלו בעיר אלגיר ואבדת אניותיו וחייליו מעיד. וארא בחלומי והנה אניה משוטטת מצופת זהב ויפה עד מאד באה אל היבשה. ובראשה צלמא דדהבא וקול חצוצרות התרועה בתוכה וירוצו רבים אצלה לראות גם הם ולשמוע דבר מה יגידו. ויהי כבואה ואין קול זולתי חולה אחד כסיר נפוח מושכב עליה ואיש אחד מנהל אותה ואיקץ והנה חלום. ואין פותר אלי. אז אמרתי הלא לאלהים פתרוני' את אשר האלהים עושה בקצות הארץ הגיד לעבדו. ואומר אל מאהבי בעת ההיא לאמר אין זה כ"א מופת שישוב הקיסר מבלי חפץ ואניותיו תשכלנה כאשר שכלה נשים חרבו. ויתר אנשיו ישובו הנה מזי רעב ולחומי רשף. ואתם עדי כי ה' דבר העדותי בכם היום. ויהי כן עד כאן וכתב אפלטון כי בהיות סוקרטי במאסר על היותו מכחיש בפסילים מעשה ידי אדם ומאמין באל אחד וסיבה הראשונה קרא לאוהביו והגיד להם איך בתוך שלשה ימים יעלה לגרדום וימות בלי ספק באומרו שחלום חלם שבתולה יפה עד מאד אשר קרא' בשם קראה לו שורה אחת מהומירוס הפייטן הגדול אשר בה נרמז לו מיתתו. וכן היה. גם אליכסנדר מאלי כסנדר מספר מא' שחלם והנה היה רואה את פומפיאוס שר צבא רומא לבוש בגדים צואים ויספר לאחיו רעיו ומיודעיו החלום ובימים מועטים באה השמועה איך בשדות פארסאליה יום הלחמו עם יוליאו קיסר ויחזקו צבאות הקיסר ותהי המלחמה חזקה עליו וינס בלי חמדה מצרימה ושם חתכו את ראשו בסייף. גם אני בעונותי הרבים הנה בשמים עדי וסהדי במרומים שפעמים ראיתי בחלום שברי הפעם הראשונה מעשה שהיה כך היה. הגברת עטרת ראשי אמי מרת רחל סואירה נ"ע נפלה על ערש דוי ויהי חליה עד כי חזק מאד והרופאים התחילו להתייאש ממנה אין דן דינה למזור רפואות תעלה אין לה. ואני עני וכואב עיף ויגע מטרדות הזמן ומצרת נפשי ערב פרידתה לרום עליה על מטתי עליתי קדרתי שמה החזיקתני ונים ולא נים תיר ולא תיר ויראני אלהים כי מות תמות בראותי קבורתה וסמוך אצלה קבור איש נכבד וחשוב מבני עמנו ואיקץ והנה חלום. כי האיש הזה היה חי ובריא אולם. ויהי ממחרת ותמת עלי מרת אמי ז"ל. ולשבת הבאה והנה בתוך הבאים לנחמני ראיתי בני אחיו של זה האיש והם במלבושי אבלות שחורים וארוכים כמנהג. אז שאלתי לאחד מן הסמוכי' אצלי טעם בגדי האבלות. והגידו לי איך באה להם שמוע' רעה ממיתת אביהם בארץ ספרד. ויהי כשמעי את דבריו אמרתי בלבי מי יודע אם זה פתרון החלום אשר ראיתי. אולם לא עברו ארבעה ימים ומת האיש הנכבד ההוא ונקבר אצל מרת אמי נפשותם תהיינה צרורות בצרור החיים את ה' אלהינו. הפעם הב' אשר השפיע ה' את רוחו עלי עש' עמי אות לטוב' ויהי כאשר בא יוסף בן ישראל נ"ע הבן יקיר לי דרך אניה בלב ים מדאנזיק לעיר המהוללה הזאת ויתעכב ימים רבים ואני המר והנאנח הדאגה לא הניח לי לישון נדדה שנתי בלילה. ויהי באשמורת הבקר זמן שכבר העכול נשלם ישנתי ואיקץ והנה בפי פסוק טרוף טורף יוסף. אז חרדה גדולה נפלה עלי באומרי בעונותי הרבים טרוף טורף יוסף בני ומה לי עוד חיים כי היה חריף בתלמוד ובקי בד' לשונות ובן זקונים הוא לי. ויהי היום עניתי בצום נפשי ותפלתי על חקי תשוב ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אנא ה' הושיעה נא את בני חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה למען טובך ה'. וה' שמע תפלתי ויהי ביום השלישי בהיותנו כואבים והנה חי ונושע הוא על פתחינו כל מגדים. ויספר לנו איך ביום ההוא של צערי וה' הטיל רוח סערה בים והאניה חשבה להשבר ולעיניו נטרפ' ספינה אחרת והוא ניצל דרך נס. אז עיני למרום נשאתי ושבחתי והדרתי למלך שמיא שגמלני כל טוב. אמנם בהיות שאין שמחה שלמה בעולם הזה לשנה הבאה שלחתיהו עוד הפעם השנית למדינת פולוניא ותכף הגיעו לארץ לובלין עיר גדולה של חכמים ושל סופרי' נפטר לעולמו בעו"ה והוא כבן עשרים שנה תהיה מיתתו כפרתו ולכל מי שעסק עמו בחליו וקבורתוישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם ה' שהשמחה לבד במעונו. גם אנכי לא אחדל פי מלהגיד לך את דבר אמת מה שגם עוד בעיני ראיתי ויהי היום והנה הלוך הלכתי לשאול בשלום הגברת ואשת חיל קרובתי מרת אביגיל מוספיאה שומרת יבם מארץ ספרד ופניה רעים שאלתי לה סבת הדאגה ומה יום מיומים ואמרה לי כי ראתה יבמה מוצב ארצה ומוכרך בתכריכין. ובראותי צערת נפשה דברתי על לבה לנוד לה ולנחמה שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. אמנה היא לא קבלה תנחומין מאנה הנחם. ויהי לראש חדש הבא והשמועה באה ממיתתו כאשר הראו לה מן השמים ומה אענה ומה אומר והדברים האלו אינן צריכין חזוק כי כמעט הן מהמפורסמות באשר כל איש ואשה תעיד אמתתן. וכן מהיות החלומות צודקים נשען גדעון על מה ששמע מהחלום שהיה מספר איש לרעהו ונזכרו בפרק הרואה כמה וכמה. והן החלומות אשר קראתי השגחיים בהיותם הפועל אותם ההשגחה האלהית הגם שלא יבאו לאחד מן בני הנביאים. כי אחר שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו פסקה הנבואה והאורי' ותומים נגנזו ונשאר בידינו שפע החלומות שבהם מודיע הקב"ה הנסתרות כמו שאמרו רז"ל פ"ק דחגיגה אמר רבא אעפ"י שאנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא אמר הקב"ה בחלום אדבר בו, ועל כיוצא בהם נאמר חלום א' מס' לנבואה. ונובלות נבואה חלום:
המין השלישי הוא החלום הנבואיי והם חלומות הנביאים הנבאים בשם ה' לאמת ובהם מגלה סודו אל עבדיו הנביאים כחלום יעקב שלמה ודניאל. וכי תאוה נפשך לדעת ההפרש שיש בין החולם הנבואיי וצודק לחלום הטבעיי. הלא הוא כי החלום הנבואיי והצודק עושה רושם והתפעלות עצום בחלום וזה על מדרגות שונות כי ההתפעלות בנפש הנביא הוא כל כך גדול שמיד מכיר הנביא החולם בעצמו שהוא דבר מושפע מאת האלהים וכמו שכתב הרמב"ם פמ"ה ח"ב מהמורה הנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. וכן העיד ירמיה סי' כ' ותהי בלבי כאש בוערת. וההתפעלוח בנפש החולם מי שיהיה חלום צודק הוא במדרגה יותר קטנה אבל איזה הרגשה יש לו מה שלא יתפעל מהחלומות המבולבלים מכח הדמיון. ולכן גזרו חז"ל החולם ונפשו עגומה עליו ילך ויטיבנו. וכן במענה אליפז סי' ד' בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד ויקרה זה בכל החלומות הצודקים שבאים בפעימה כמו שתמצא בחלומות פרעה ונבוכדנאצר. הרי לך שיש ג' מיני החלומות מהם צודקים ומהם משובשים. ולכן אמרו בפרק הרואה רבה רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. ופירשו המפרשים שהצודקים הם על ידי מלאך והטבעים הם על ידי הכח המדמה אשר כנה בשם שד. ונא דברו נכונה כי החלומות הבאים על ידי שד הוא כמשמעו כאשר כתבו שלמים וכן רבים שהיו עע"ז מכינים עצמם לקבל שפע השדים בחלום. וכן הרמב"ם בפרק מ"ו מהחלק הג' מהמורה בדברו על איסור אכילת הדם ז"ל. והיו מדמין במעשה ההוא שהשדים יאכלו הדם שהוא מזונם והם יאכלו הבשר ובזה תהיה אהבה ביניהם ויבאו להם השדים לפי מחשבותם בחלום ויגידו להם העתידות וכו' והפירוש מוכרח דאי לא תימא הכי מה בא הכתוב להודיענו וכי לא היינו יודעים שחלומות הדמיון שוא ידברו אלא ודאי שמחלומות הבאים מכח השדים ממש הכתוב מדבר כאמור:
ועם זה אבא נא לכונת הפרק ואשאל ולמה בעת השינה ולא בהקיץ אז יגלה ה' אזן אנשים. ואשיב שידוע הוא שבהחלש הכחות החמריים יתחזקו השכליים וכמו שיורה הנסיון כי בעת הזקנה אשר כבר תשש כחו של אדם ואינו רודף אחרי התאוות הגשמיות אז יתקרב יותר אל החכמה והשכל ומגמתו לעבוד את ה'. וכן בעת המיתה ופטירת הנשמה מהגוף רואה מתן שכרו לעתיד עודו בעולם הזה וכמו שאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי. ודרשו חז"ל בחייהן אינן רואים אבל בשעת מיתתן רואים ועליהם נאמר ותשחק ליום אחרון. וזאת היא הסיבה שהחכמים והנביאים מברכין לבניהם ולתלמידיהם סמוך למיתתן כאברהם יצחק יעקב ומשה לשבטים. וכגון ר' אליעזר לבנו ורבינו הקדוש שמסר מסורת החכמה לבנו. ובהיות החלום חלק מהנבואה כמו שהנבואה לא תחול על האדם עד שיתבטלו כחותיו הגופניות וישוב שכלי ויקרה זה בעת השינה באשר שם כח הנפש המשכלת גוברת והכחות הגופניות בטלים. כן החלומות לא יחולו בהקיץ בהיות כחות הגוף אז חזקי' ויבאו בעת השינה שהוא זמן בטול ההרגשות והכחות החומריי' כי השינה א' מס' למיתה. וכן באיוב הוא אומר להסיר אדם מעשה ר"ל שהקב"ה יגלה אזן אנשים בחלום ולא בהקיץ לפי שהאדם באותה שעה מסיר מעשה הנפש המרגשת. ונמצא בספר הזוהר ז"ל הקב"ה אודע ליה לבר נש כל חד וחד בההוא דרגא דיליה כמה דאיהו ובהאי גוונא דכל חד וחד כמה דאיהו. אמר ההוא יודאי ודאי לאו איהו אלא לבר נש זכאה דחזא חלמא כדקא חזי ותא חזי דכד בר נש קאים על ערסיה נשמתיה נפקא ושטית בעלמא לעילא ועלת לאתרא דעלת. וכמה חבלי טהורין קיימין ואזלין בעלמין ופגעין לה לההוא נשמתא וחמת מה דחמא ואי לא איתאחדת בההוא סטרא ומודיעין לה מילין כדיבין או מילין דזמינין למתי לזמן קריב. וכן בפרשת וישב עמוד תי"ב כד בר נש נאים על ערסיה הא נשמתיה נפקת מיניה ואזלא ושטיא בעלמא כל חד וחד כפום אורחיה ע"כ. ולא תדמה בנפשך שאז הנשמה בחלום בחזיון לילה עוזבת מכל וכל הגוף אלוף נעוריה כמ"ש זורואסטרו ופיטאגורס אשר על כן קראוה בעלתהכנפי'. כי הגם שיש גם כן בין חכמי בני עמנו מי ראה כאלה והאמין שהנשמה עולה בעת השינה ויורדת בהקיץ תמונתה לגוף לפי דעתי הכל רמז ומשל כי הנשמה היא הנותנת לו החיות ובלעדה אין לו חיים. אבל העליה היא במדרגה בהשכלה ובהסתכלות בדברים העליונים כי כל זמן שהנשמה בלא כוונה לפעולות אדם בדבר שפתיה אז הגוף כגוף בלא נשמה. ולכן שהגברת גוברת אז יוצאת מפעולותיה החומריות ונכנסת למושכלותיה הרוחניי והיתרון הזה הוא לאדם על הבהמה מפאת נפשו הנצחית והנשארת אשר בהיותה אלהית בחלום השם מדבר עמה בעודה בגוף. ומכאן תדין כמה וכמה מעלות טובות למקום עליה כאשר תעלה נקיה מכל חומר לשמי עליה ואל מנוחתה כבוד. וזה גם כן א' מן הראיות אשר הנסיון הוכיח להראות ההשארות הזה כי אין שום בעל חי בלתי מדבר שחולם. ומה שאמרו קצת שהכלבים נובחים בעת השינה והנביתה ההוא ראיה על החלום אינה ראיה כלל כי זה לא יקרא חלום אלא שמרוב רגילותם לנבוח בהקיץ הוא טבע שני להם. ולכן עושים כן בעת השינה כמו שנראה גם כן התנוקות כיונקים בעת שנתם מרוב רגילותם בהקיץ אעפ"י שאין השדים בפיהם ולפי זה החלום היא נבואה קטנה והשפעה אלהית כאשר כתבנו וכבר הורה לנו התורה שצריך שיהיה לפותרי החלומות איזה רוח נבואה כמו שהודה יוסף באומרו הלא לאלהים פתרונים. ואמר עוד אלהים יענה את שלום פרעה. כי לא ישיג אמתת פתרון החלום רק אשר רוח אלהים בו. וכן בדניאל הוא אומר והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע ושכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלומות. או צריך שיהיה חכם עדיף מנבא ר"ל שיהיה כל כך גדול בחכמה שישער בכחו ושכנו איך יפלו הענינים העתידים לבא על החולם עם רמזי החלום כענין שנאמר באחיתופל כי כאשר ישאל איש בדבר האלהים כן כל עצת אחיתופל לדוד גם לאבשלום. והוא לא היה נביא אבל חכם חרשים ונבון לחש. ודע שארטימידורו דאלדיאנו חבר ה' ספרים על החלומות ופתרונם וכלם מלאים הבל ואין בהם ממש. ומה שכתבו חז"ל כל החלומות הולכין אחר הפה אינו מכונת זה הספר ודי לנו במה שכתבנו לענין ההשארות הנפש:
פרק ו
ענין שאלת חלום מה הוא. ואיך גם הוא יורה רוחניות הנפש:
בימים ההם כשבת מלך מלכי המלכים על כסא מלכותו ירושלים עיר הקדש כשהיו אנשי המעלה והדעת רוצים לידע העתידות לבא עליהם היו שואלים לנביאים או לאורים ותומים או על ידי חלום כפי מדרגת האיש השואל. כן כתום בשמואל א' כ"ח וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. וענין האורים והנביאים ידוע. ובחלומות פירשו המפרשים כלם באנשים שעושים שאלת חלום. וכתב הרב רבינו בחיי בפרשת נצבים על פסוק הנסתרות לה' אלהינו ז"ל וכבר העירותיך על סוד פסוק זה בחבור זה. ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת שלום בצרוף אותיות והם ג' שמות כל שם ושם של ג' אותיות וכלן הן תשעה והוא סוד הט' הכפולה בשם הידוע. והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו עכ"ד. והשם הידוע מהט' כפולה הוא מטטרון. והוא שם הגורל לשאל בו כל חפץ. ולמען לא ישתמשו בו חסרי הדעת ובלתי שלמים לא ישמע על פי אופן השאלה הזאת. ובסנהדרין פרק זה בורר כתוב הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן. זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. והנה ספר רזיאל מלא מכמה מיני שאלות. ובס' תניא נמצא ששאלו הצבור על ידי חלום. וכן נמצא בידי הכל שאלת חלום ששאל רב שרירא וקראו לו פסוק אסוף אאסוף יעקב וגו' ורמזו לו תשובה על שאלתו והוא לא היה מבין. וחזר ושאל ובקש וביארו לו כל הענין בר"ת על כל אות ואות תיבה אחת. אסף ר"ת אשמיעך סתרי פלאות. אאסוף אשפיל אוריד סמאל ומלך פראנציאה. יעקב ילחם עם קרלוסא בחוזק. וכן כל הפסוק. ובעל שלשלת הקבלה בדף מ"ו ע"ב כתב ז"ל. וזה ר' אברהם המפרש אומר באורך דבריו ששאל בחלום מתי קץ הפלאות והשיבו לו משאל אלצפן וסתרי. וגם הוא בבחרותו שאל בחלום זה והשיבו לו הלא הוא כמוס עמדי. ור' צדקיה ברבי אברהם הרופא בעל שבולי הלקט היה באיטליאה ואומר בספרו סימן רס"ג כשמודיע שרפת כ"ד קרונות ספרי גמרא בצרפת שהיה בימיו שנת ה' אלפים ד' לבריאה שבפרשת זאת חקת התורה הרבנים שאלו בחלום אם היתה גזרת שמים. והשיבו להם דא גזירת אוריתא. ואם כן גם זו ראיה נצחת להשארות הנפש כי בהיות הנשמה ממדרגת המלאכים נצחית ואלהית היא על ידי שמות הקדש מכריח אותם להשיב שואלם דבר בעניינים העתידים לבא דאם לא כן מי נתן הכח הזה לגוף אשר בעפר יסודו ורימה ותולעה סופו:
פרק ז
איך בשמות הקדש וסודות נעלמים שואלים אל המתים.
גם הוא לי לישועה מה שנמצא בתלמוד שעל ידי שמות הקדש היו החיים הולכים אצל המתים לדבר עמהם וכן בפ"ק דברכות כתוב לאמר שהלך שמואל אצל אביו ושאל ליה היכן הניח מעות היתומים. ובב"ר פרשת ל"ה אליהו זכור לטוב ור' יהושע בן לוי הוון יתבין תנין כחדא מטון שמועה מן דר"ש בן יוחאי אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונשייליה. ר"ל שהגיעו להלכה שאמר רשב"י וכאשר נתקשו בפירושה אמרו ששם היה מערת הרשב"י שילכו שם וישאלוה ממנו. שאעפ"י שנשמות הצדיקים עולות למתיבתא דרקיעא היתה יכולת בידם להורידה על ידי שמות הקדש לגופי' ולהשיב לשאלת' דבר. ובזוהר פרשת אחרי מות עמוד קכ"ו כתוב ז"ל. ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו אינון דאתחזו לאודעה להו. מ"ט דשווין רעותא דלהון לאתדבקא נפשא בנפשא וכו'. ובעמוד קכ"ו א"ר ייסא בשעתא דאצטריך עלמא למטרא אמאי אתינן לגביהון דמתיא והא כתיב ודורש אל המתים ואסיר. א"ל עד כען לא חמיתא גדפי דצפרא דעדן. ודורש אל המתים אל המתים דווקא דאינון חייבי עלמא דאינון משאר עמין עע"ז דאשתכחי תדיר מתים. אבל ישראל ואינון זכאי קשוט על עלמא שלמה קרא עלייהו המתים שכבר מתו בזמנא אחרא ולא השתא שכבר מתו והשתא אינון חיים. ועוד דשאר עמין כד אתאן למיתיהון אתיין בחרשין לאיתערא עלייהו זינין בישין וכו'. נראה מכל זה שהיה ביניהם איזה סוד לאתדבקא נפשא בנפשא. ואתה תחז' בין כתבי שבח יקר וגדולת הרב ר' יצחק אשכנזי לוריא מבואר ענין היחודי' אשר באמצעות' היה הרב מ"כ מדבר עם המתים. וזה לשון האגרת. פעם אחת הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון בנוש חלב רחוק מצפת א' פרסה כדי לשאול אותם רז אחד מהתורה שכך היה דרכו תמיד כל אימתי שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט ידים ורגלים ושם פיו על פיו וכו' כענין אלישע עם חבקוק ומכוין ביחוד השם ומעלה נפש רוח ונשמה לנשמה של אותו צדיק בסוד מיין נוקבין הנפש אל השכינה והרוח אל הו"א והנשמה אל הבינה ונשמה לנשמה לאבא ומקשר נר"ו שלו עם נר"ו של הצדיק וגורם יחוד העליון ועל ידי זה היחוד גורם שנשמת אותו צדיק מתחדש עליה אור חדש נוסף הרבה ממה שהיה לו כבר ובזה היה מחיה העצמות היבשות השוכנים בקבר ויורדים נר"ו של אותו הצדיק בתוך העצמות והוא חי ממש ומדבר עמו כאשר ידבר איש אל רעהו ומגלה לו כל רזי התורה שהוא שואל ממנו. וכל אלו היחודים הם אצלי כתובים ת"ל כי הרב מסר אותם לתלמידיו וכל העשרה תלמידיו פעלו בהם ועלתה בידם שזכו שדברו עמהם הצדיקים והשיבו על שאלתם. אמנם לא האריך להם זה הכח אלא בזמן הרב אבל אחר פטירתו לא עלתה בידם מלבד הרב מהר"ר חיים קליפרס נר"ו הוא שפועל ומצליח בזה הענין עד היום הזה וכו'. עכ"ד ובאגרת אחרת העיד עליו ר' שלימל נר"ו שהיה משתטח על קבר התנא בסוד מיין נוקבין עד שעשה ייחוד למעלה ואחר כך הוריד הנשמה של התנא בתוך הגוף והיה מדבר עמו ומגלה לו כל מה שלמד בישיבה של מעלה כאשר ידבר איש אל רעהו וגם כמהרר"ח יש בידו זה הכח לעשות עד היום הזה אבל שאר החברי' בתיי הרב היו מיחדים ומדברי' עמהם ממש אבל לאחר שנפטר כל אחד מפחד את עצמו מפני שהוא דבר מסוכן מאד לנשמה כידוע אצלינו. וכל אותן היחודים הם כתובים אצלינו באר היטב ת"ל. ופעם אחד מסר האר"י למהרר"י כהן שילך לכפר עין זיתון על ציון ר' יהודא בר אילעאי וימסור לו פירושו של מאמר אחד מהזוהר וצוה לו שלא ידבר עם שום אדם ולא ישיב לשום אדם אזי הלך הוא ע"ה והשתטח על קבר ר' יהודא בר אילעאי ע"ה בכפר עין זיתון ועשה כאשר צוהו והתנא הקדוש לא השיב לו שום דבר. אזי חזר הוא לרבו ואמר אדוני באתי על ציון התנא ועשיתי כאשר צויתני ולא באה לי תשובה ממנו השיב לו האר"י ז"ל ולא ראיתי בהשגחתי שדברת עם ערביית אחת ולא די שהיא לא שאלה בשלומך אלא אתה הקדמת ושאלת בשלומה במקום פלוני ואני צויתיך שלא תדבר עם שום אדם. אזי זכר כמהרר"י כהן שכך היה והודה לו. וכן פעם א' אירע מעשה שמסר למהרר"ח נר"ו יחוד אחד לילך לכפר עכביא ששם קבורי' אביי ורבא וישתטח עליהם והם ידברו עמו וימסרו לו וכן עשה הלך ונשתטח על קברם וכוון למה שמסר לו רבו והם דברו עמו ומסרו לו סתרי תורה וכיון שחזר לו מהם ובא לפני רבו עמד הרב עליו השלום לפניו ואמר לו ברוך הבא והושיב לו על יד ימינו ושמח עמו שמחה גדולה ומהרר"ח נר"ו היה חקרן גדול כיון שראה שעשה לו כל הכבוד הזה מה שלא היה רגיל לעשות לו כך פעמים אחרות אזי אמר מהרר"ח להאר"י ז"ל אדוני מורי מה היום מיומים שעשה לי מר כל הכבוד הזה לא לחנם אמר לו האר"י ז"ל חייך לא מפניך קמתי ולא לך אמרתי ברוך הבא אלא לבניהו בן יהוידע שראיתי נכנס עמך ויהי לפלא בעיני מהרר"ח ושניהם לא ידעו מאיזה סבה נתחברה עמו הפעם נשמתו של בניהו עד שלאחר זמן ב' חדשים שכבר היה נשכח אצלם אותו המעשה הלכו שניהם יחד לכפר עכביא ללמוד באמצע הדרך עמד האר"י ז"ל ואמר אני רואה שבכאן קבור בניהו בן יהוידע ע"ה ולא היה לשם לא ציון ולא שום היכר של קבר. נענה מהרר"ח נר"ו חיין באותו הפעם שהלכתי להשתטח על ציון אביי ורבא קודם לכן ישבתי בכאן בזה המקום ממש והייתי חוזר על היחוד שמסרת לי כדי שיהיה רגיל בפי ובלבי לומר אותו בלי טעות. אמר האר"י ז"ל אכן נודע הדבר שמכח היחוד שזכרת על קברו בכאן עוררתו והורדת נשמתו לתוך גופו וגם נתדבקה בך להועילך למטה בחכמה וזהו סוד כל המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה עכ"ד. הנך רואה איך בימי הרב היו יודעים סוד היחודים האלו. וכבר העידועליו כמה וכמה אנשים אשר מקצות הארץ היו באים לשמע אזן אצלו שהיה מכיר בחכמת הפרצוף. ואל תתמה על החפץ כי היא חכמה גדולה מאד כאשר תראה בזוהר פרשת יתרו. כי כמו שברקיע יש ככבים ומזלות מראי' מאורעי האדם כך יש בעור בשרו שרטוטין וגונין רושמים את מזלו ובעל שלשלת הקבלה נודר ואינו משלם בין חבוריו שעד נצח לא יראו אור כתב בדף ס"ו ע"ב איך חבר ס' חנוך מפתרון כל מיני שרטוטי הידים והפנים. והרקנטי פר' וישב אומר כי החסיד ר"י בן הראב"ד היה מכיר בפני האדם אם הוא נולד מן הנשמות החדשות או מן הישנות הבאים לאדם דרך גלגול. ובעל ספר האמונות שער ו' פרק ד' כתב שרבינו שרירא ורבינו האיי העירו לבות החכמים וכתבו כי קבלת החכמים היא שבשרטוט הידים ובפרצוף הפנים יכירו הראוים למסור להם סתרי תורה וסודות מעשה בראשית. ונחזור לענייננו האר"י היה יודע בטוב הגלגולים ולכן בהשתטחו על קברם של צדיקים היו מגלים לו תעלומות חכמה כל סתום לא עממוהו אשרי הדור שזכה לראותו וברוך שחלק מכבודו ליראיו ואנחנו לא נדע מה נעשה ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול שיש לחוש שתשרה עליו רוח מסטרא דמסאבא ויהא בכלל דורש אל המתי' ושומר נפשו ירחק מהם. ואותן יחודים לא התמידו ואחרי מות הרב ז"ל פסק אותו שפע אין גם אחד אפילו בארץ ישראל שיודע לעשות עוד דבר. וידעתי שישחקו עלי צעירים כשומעם את הדברים האלה. אמנם למשכיל עוד לטבע מילין יותר קשים מאלו וכזר נחשבו ועם כל זה הנסיון יאמיתם. כל שכן שהתורה אמרה ודורש אל המתים וברייתא היא פרק ארבע מיתות זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכתב עליו הרמב"ם בהלכות ע"ז פרק עשירי כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו. ואם בשמות מסטרא דמסאבא יוכלו להקים שם המת ולדבר עמו מה המונע שלא יוכלו גם בשמות הקדש וביחודים לשאול להם ולהשיב שואלם דבר. סוף דבר אני לא נסיתי באלה וגם לא ראיתים בעיני אבל קלא הוא דלא פסיק בכל בני ישראל במושבותם מפי מגידי אמת. וכבר שלחו מתם כמה וכמה כתבים שנתפשטו בכל העולם כלם מעידים ומגידים אמתת הדבר הזה. וכמו שפתי הוא המאמין לכל דבר כן לעקש ולסכל יחשב מי שיכחיש המקובלות מפי אנשי אמת שונאי בצע אשר אין להם שום כוונה להגדיל כבודם או לתועלת אחר גופיי כי לא לשקר דברו בארץ כי כוונתם לשמים ולהגיד הדברים כוייתן. כ"ש שכבר הוכחתי מהגמרא ומהמדרש שדבר זה היה נהוג בזמנם. והיא ראיה גמורה להשארות הנפש:
פרק ח
איך לפעמים היו לשמה כרגע דמזומנים מאחרים לבא לדין לפני הקב"ה וקובעים להם זמן:
גם ראה ראינו בספרים ישנים גם חדשים ענין המזמין חבירו לדין ומיחד לו וקובע לו זמן לפני הקב"ה ויקרה שימות באותו זמן. וכן העיד גאריבאי סופר נאמן ממאורעי קאשטיללה בס' י"ג פרק ל"ד איך דון פירנאנדו הרביעי תפס בבית הסוהכ בעיר מארטוס פידרו די קארואגאל ויואן אלונסו די קארואגאל אחים שרים ונכבדים בחששא שהמיתו יואן אלונסו די בינאוידיש שר וחשב למלך. וכאשר בחששא לבד בלי עדים גזר עליהם שישליכו עצמם מהר גבוה וימיתו את נפשם. הם צעקו אל המלך באומר' נקיים אנחנו מהחטא והרציחה אשר אתה מעליל עלינו. והמלך לא שמע אליהם. אשר על כן בהתקרב' אל המות הזמינו למלך שבתוך שלשים יום יבא לפני המלך ה' צבאות להיות עמהם בדין. וכן היה כי שמע ה' תפלתם ויהי ביום ה' יום אחרון מהשלשים והמלך נכנס לישן ויישן שינת עולם ועבדיו החילו עד בוש ויבאו החדרה להקיץ אל המלך ואין קול ואין עונה ואין קשב כי מת הוא (והוא בן כ"ד שנים) כאשר גזרו עליו האחים האומללים אשר בלי עון ופשע נהרגו. והיה זה בשנת אלף ושלש מאות ושנים עשר. ולמניננו ליצירה חמשת אלפים ושבעים ושתים כאשר גם כן העיד יואן די מאריאנה חלק א' ספר ט"ו פרק י"א. ואלונסי וינירו בספר דברי הימים שלו. וכזה עצמו אירע לאחרים רבי' ובפרט בשנה ההיא לפיליפו המכונה היפה מלך צרפ' אשר לחמדת ממונם של ישראל רדף אותם ויגרשם מארצם ומאומה אין בידם בלתי גוייתם ומלבושם ויקנא ה' לעמו וימת גם אותו בתוך הימים אשר גבלו לו הנספי' בלא משפט כאשר תראה אצל הסופר גאריבאי והפונטיפיקאל לאפיפיורי' וכדברים האלה דבר יואן ליפציאו באישימפל' פוליטיקה שלו פרק ט' ובס' אישפיקולום אישימפלורו'. והגרוש הזה שהיה בשנת ס"ו לפ"ק זכר הרלב"ג בפרשת בחקותי ואמר שמתו ברעב ובדבר כפלים כיוצאי מצרים. ואם אמת נכון הדבר גם זו עדות נאמנה שהנשמה היא נצחית ועתידה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים אשר אין לפניו עולה ??
פרק ט
ענין האנשים אשר בחליים אין להם נחת רוח ומבוהלים כנכפים יושבים וצועקים וממיתה משונה מתים:
אמת ויציב ונכון וקיים הוא מה שעינינו רואות ואבותינו ספרו לנו מענין האנשים האלו החטאים בנפשותם אשר בעת מיתתם פחדו פחד לא היה פחד כמוהו כי אינם יכולים לישב על מטת' וקולם כים יהמה וכמי שכפא' שד בלי שום נחת רוחבחלאים רעים כאילו שואלים ומשיבים לרוח. ורוח אין בהם עד שמגיע קיצם. כאשר אירע בעיר ליסבונה בזמנינו זה במיתת מנואל אלויריס טאואריס' החוקר הגדול אשר במעלו אשר מעל ביהודים האומללי' הנתפסי' בבית החקירה הנקרא אינקיזיסיאון לשרוף אותם באש על לא חמס עשו ולא נמצא בפיהם רמיה מת מיתה משונה לא היה ולא נברא כמוה באשר לשונו תמק בפיהו ולשונו כאש אוכלת לא היתה מדברת כ"א לא הבנתי יותר. כאילו השטן היה מחייב אותו על רוע מעלליו והוא כמתחרט ותוהא על הראשונות היה מייחס עונותיו לחסרון ידיעתו. גם יוסף בן גוריון הנקרא כפי הרי"א בפרקי אבות יוסי הכהן מעיד בספרו השביעי פרק ל"א ממלחמות היהודים איך קאטולו נציב הרומיים בליביאה פינטאפוליטאנ' הרג יותר מג' אלפים יהודי' עשירי' בעיר סיריני לקחת ולגנוב את ממונ' בהעליל עליה' שלא היו נאמני' לווספאסיאנוס הקיסר וזה בלי עון אשר חטא ופועל חמס בכפיהם. ובתוך היהודים אשר נתחייב ראשם לקיסר היה הוא יוסף בן גוריון הנזכר. ויבוקש הדבר וימצא ששקר ענה בו וביהודי' הנתפשי' וישלחום חפשים מבית הכלא. וקאטולו זה חלה מיד מחליו אשר מת בו מחלאים רעים ונאמנים. ויכהו ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ויותר מזה בתמהון לבב וחרדה גדולה היתה נופלת עליו באשר היה רואה הנשמות כאלו אשר נקיים במצותו נהרגו. ובקול רועש וחרד היה צועק וקופץ מהמטה לארץ כאילו רואה אש מהגהינם לוהטת. וכן היה עושה כל ימי חליו עד שהגיע עתו ישתחקו עצמותיו בגיהנם:
פרק י
יורה איך ענין הרוחות מהאנשים שכבר מתו נכנסים בגופי החיים היא ראיה גמורה שאין עליה ספק לנצחיות הנפש:
ענין הרוחות הנכנסות בגופי החיים הוא גם כן מודעא רבא לכיונתנו בהשארות הנפש. והדבר הזה הוא מן המקובלות אשר אינן צריכין ראיה. דהלא כל ספרי ההשבעות הנמצאי' בלשון נוצרים הנקראים איקזורצישמי מעידים ומגידים על זה כאשר תראה במארטין דיל ריאו בודינו ויאירי וכמה חדשים גם ישני' המוני' המוני'. גם האשה היהודית שהיתה בעיר פירארה קרוב לזמנינו זה יצאה שמעה בכל העולם והיו באים לראותה מארבע כנפות הארץ כי התמיד בה רוח א' מנכרי א' נודע בשערים שמו. וכתב הרב ר' אליעזר אשכנזי בספרו הנכבד ומהולל על כל התושבחות חלק מעשי בראשית פרק ב' ז"ל. גם בשנת של"ז לפ"ק באה הגדה מפורסמת מפי אנשים ונשים ומפי עוללים ויונקים היתה הגדתם בלתי מתחלפת כלם באופו א' בשוה כי זו ראיה לאמתות הענין. והיה ספורם שבעיר פירארה היתה אשה עברית נופלת נרדמת וקול יוצא מגרונה ושפתיה בלתי נעות והקול מדבר וכאשר ישאלוה מי אתה הוא משיב אני נכרי פלוני שבתי במקום פלוני והיה נותן כל סימניו עד שכל השומעי' היו מכירים הנכרי ההוא ושהיה זמן מועט שמת. והיו שואלים ממנו היאך נכנס בגוף האשה ההיא והיה משיב כך וכך נכנס ובמקום פלוני עכ"ד גם הרב גדליה בן ייחיא העיד עליה. וכן בספרו המתואר שלשלת הקבלה דף פ"ו כתב זה לשונו והנה אחרי הודיע לך אלהים את כל זאת באמצעות יגיע כפי אשר אספתים ואגדתי' יחד. יגדל נא כח ידי לכתוב אליך ולהציג לפניך תשובת שאלתך על הרוחות זרות הנכנסות בגופי בני אדם. אשר בכח ההשבעות מגלים את שמם ואומרים כי הם בני אדם אשר מתו במיתות משונות. וקשה בכח שכלינו להבין איך אפשר שרוח הזולת אשר מת יפעל בגוף אחר אשר חי וישתמר בכל אבריו וחושיו. ועל האמת לפום ריהטא נראה מפלאי הזמן וזר מאד. וברור הוה עובדא כי בחדש טבת שנת של"ה בהיותי בפירר"ה הלכתי לבקר בחורה א' בת כ"ה שנים בעולת בעל בחברת נכבדים רבים ומצאתי היותה מוטלת על מטתה פרקדנית והיתה כגוף בלי נשמה ועיניה סגורות ופיה פתוחה ולשונה עבה מאד מן השפה ולפנים. ויאמרו האנשים ונשים המכלכלים אותה כי אז היה נמצא הרוח בלשונה אז אמרתי בלבי זה היום קויתי לדעת חדושים על פטירת הנפש מהגוף. אחרי שחליתי לרוח והתחננתי מאד לפניו שישיב לשאלותי. השיב בלשון טליאנו בחתוך אותיות נשמע היטב כי שמו היה בטישטה דמודינה אשר נתלה לעונש גנבותיו אשר עשה. והתחיל לעשות קול בכיה ואנחות. ואני נחמתיהו בדברים טובים ויתנחם התחלתי לשאול ממנו שאלות ע"ע הנשמה כדי לדעת מהותה ואופן יציאתה מהגוף בעת המיתה. ודרכיה את"כ ומהו הגהינם. (ולא שאלתי מהג"ע כי ידעתי היותו נעדר ממנו) ושאלות אחרות כאלה. ולכלם השיב דברים המוניים וחותם דבריו היו איני יודע באומרו שהיה איש שדה ורועה בהמות. ובהילוך דבריו ראיתיהו נמשל לבהמה. שאלתי מהות גופו. והשיב איני יודע. שאלתי כמותו אם כביצת אווז או תרנגול או יונה. והשיב של תרנגולת. שאלתי היכן מצבו בגוף האשה. והשיב בין הצלעות ומתנים שמצד ימין. שאלתי מי השימו שם. והשיב איני יודע שאלתי שיצא משם והשיב איני יכול. שאלתי למה נכנס בגוף יהודית. השיב כי צר לו. ולא הכירה בכניסתו שם. ואם היה ביכלתו לא היה נכנס שם. שאלתי מאיזה מקום נכנס. והשיב בערותה. וגם הודיעני היכי הוה וכאשר שמענו אחר כך מהבחורה. שאלתי אליו בתחינה גדולה שיניח הבחורה שוקטת עד אוכל לדבר לה ונתרצה. ובלכתו אל מקומו ראינו גרון האשה שנתעבה מאד. והאשה מקבלת צערגדול בכל אבריה ומתנענעת ומתחלחלת בקושי וזרות נפלא ונותנת רחמנית גדול לכל רואיה. וכשהרוח נכנס במקומו כל גוף הבחורה ובפרט מהצד ההוא היתה רועדת ורועשת תמיד כאשר נעשה בעת השחפת הבא קודם הקדחת. ותכף פתחה עיניה ותבט אלינו. ושאלתי ממנה איך היה המעשה. והשיבה כי בבואה מלטבול במקוה חוץ מביתה ירדה אל החצר בשעה ב' מהלילה עם נר דלוק בידה לשאוב מים מהבאר כדי להכין אוכל לאישה. ותנח הנר דלוק בחור א' קרוב אל הבאר. ואישה אשר היה עמה הלך לו. והיא לקחה הדלי לשאוב מים ותכף נכבה הנר ותוקח מהרוח והורידה עד חצי הבאר. ואחר כך העלה משם באויר ולא ידעה מה הוא ועל מה ואיך ותצעק ותתעלף. וישאוה בני ביתה על מטתה. ותשאל ממנו תרופה למכתה. ותכף הרוח ההוא שב למעלה לעינינו. עם צער וצרה רבה לבחורה ההיא ולא הניחה לדבר עוד ע"כ היה המעשה ומעשים אחרים בסגנון הזה ומתמיהים יותר הוגדו לי וגם ראיתים חתומים הא' מהם מחכמי צפת תוב"ב שאירע שם וא' מחכמי איטאליאה שאירע באנקונה מרוחות אנשי' הרוגים ותלויים שנכנסו בגופות בני אדם וע"י השבעו' ועשונים מגפרית וכדומה בנחירי הגוף היו הרוחות מודיעות ומגלים שמותם ומספרים מענייניהם כל מאורעיהם ומקום מושבותם ועונותיהם שעליהם היו נכנסים בגופות והולכי' נעים ונדים. ואחרים היו מעידים שכל דבריהם אמת וע"י השבעות היו מוציאין אותם מהגופים והמקום שהיה יוצא בו הרוח היה מתעבה. עד כאן החכם הנזכר. ולמען תדע היום והשבות אל לבבך אמתת הענין הזה הנני אציע לפניך האגרת שלוחה מצפת תוב"ב ממעשה דומה לזה וראה מאן גברא דקא מסהיד עליה הרב ר' שלמה לוי ן' אלקביץ בעל מנות הלוי ושרש ישי רבו של הרב ר' משה קורדווירו זצ"ל. וזה נסחה כפי מה שכבר מימי' נדפסה:
מעשה גדול שחיה בק"ק צפת תוב"ב להיות כי האדם מתקרב יותר אל הנאת גופו והרגשותו מללכת אחר עצת נפשו ואחר הדרכת והישרת התורה. ואף המאמיני' והמדקדקים בכל מכל בעבור כי ענייני העולם הבא אינם נרגשי' כפי השכל מי ומי זיקבע בלבו כל הצדדים כדי שיעשה לו רושם להבדיל עצמו מכל צד רשע ופשע הן בדבור הן במחשבה הן במעשה ולא כל אדם זוכה לזה. לכן הסכמתי להעלות על ספר כדי לזכות אחרים מה שעבר לפני היום י"א לאדר ראשון השל"א ליצירה על אודות חשה אחת שנכנס בתוכה רוח איש מישראל כאשר אסדר לפנים והאמת הוא כי מי שנמצא בעת ההיא ושמע מהרוח מה שאמר שגילה ומי ששמע מפי שומעיהן ראוי שיכניעו לבם לשמים ויראו ויפחדו מיום הדין על חשבון נפשם שהכל בא לידי חשבון ואין בשאול בית מנוס והרי נודע לו ממי שבא מאותו העולם וספר לו את העיבר לשם ואפשר שהקב"ה שלחו כדי שיראו מלפניו כמו שאמרו חז"ל והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע. וזה אינו חלום אלא בהקיץ לעין כל נמצאתי בקיבוץ רב שהיו שם קרוב למאה אנשים ומהם בעלי תורה ראשי קהילות. ויגשו אל האשה ב' אנשים יודעים השבעות וענינים רבים כדי שידבר הרוח אשר בתוך האשה ועל ידי עשן אש וגפרית שהיו מכניסים בתוך הנחירים שלה והיא היתה כמבוטלת שלא היתה מרחקת עצמה ואפילו ראשה לא מצד האש ולא מצד העשן ועל ידי ההשבעות היה הקול מתחיל להשמע קול עב ונמשך כשאגת אריה וקול שחל בלי שום נענוע לשון ופתיחת שפתים וכשהתחיל זה הקול להשמע היו הב' אנשים הנז' מתחזקים ומתחממים עצמם בזריזות ובחריצות לעשות מה שהיו עושים במהירות והיו מתקוטטים ומדברים כנגדו בקולי קולות ואומרי' לו רשע תדבר ותאמר מי אתה בלשון ברור ואז היה הקול מתגלה ומת אה לכל כי הוא כקול בני אדם וחזרו לומר לו בקול גדול וע"י כל הנז' מה שמך רשע והיה משיב פלוני והכינוי והשיב פלוני. ושאלו לו מהיכן נדע שאתה פלוני והשיב שנפטר בטריפול ושהניח בן א' ושמו פלוני ושהיו לו ג' נשים ושם הראשונה פלוני' ושם הב' פלונית ושם הג' פלוני' ומהשלישית נפטר והיא נשואה כעת לפלוני ועל כל הסימני' שאמר דבר נכונה וקושט דבר אמת. ואז הכרנו כל הנמצאים לשם כי הרוח הוא המדבר. ושאלו ממנו על איזה עון אתה מתגלגל בעולם בגלגולים כאלה השיב על עונות רבות שעשה בחייו. וחזרו לשאול לו תפרט אותם אמר שאינו רוצה כי עה תועלת ואז הפצירו בו הרבה שיפרט לפחות עון גדול שבכולם וענה ואמר על שהיה מין אפיקורוס ושהיה מדבר כנגד תורת מרע"ה. ועל זה העידו לפני רבים שכר היה אומר דברים כאלה בפי' בחיי' חייתו. ושאלו לו ועתה מה אתה בזה הדעת והשיב כמתאנח בקול מר צועק וסוער ואמר אני מכיר שחטאתי עויתי פשעתי. ושאל מחילה מהקב"ה ומתורתו התמימה על רוב עונותיו. ואז התחילו הב' אנשים להפציר אותו ולהכריחו שיצא מתוכה וילך למקום מדבר שמם ע"י כל הנז' לעיל. וכן שיבקשו עליו רחמים ויתקעו שופר כדי שלא ילך יותר בזה הגלגול ואמרו לו תרצה שיבקשו רחמים ויתפללו עליך ויתקעו שופר השיב מי יתן. שאלו לו מי יתקע השופר, אמר החכם כה"ר שלמה ן' אלקביץ. השיב החכם הנזכר שלו היה יכול. חזרו לומר לו תבקש אחר. אמר יהיה החכם כה"ר אברהם לחמי. ושאלו עוד מי יתפלל עליך. השיב יהיה ה"ר אליהו פלקון. ואז אמרנו שלשה ארבעה פעמים אל מלך ויעבור ובקול שופר ונעשה הכל כפי גילוי רצונו. אז אמרנו לו פעם אחרת שיצא כיון שעשו לו רצונו השיב יעבור זמן מועט ואז אצא. ושאלו לו תרצה שנעשה לך אי זה תיקון לנפשך. השיב שאינו מועיל שום תקנה. אמרו לו תרצה שיאמר בנך קדיש או שילמוד תורה השיב כי לא יועיל לו כלום ובנו אינו כדאי ללמוד תורה. ושאלתי לו על ענין חבוט הקבר. והשיב א' מהיושבים שם זה ודאי שלא נכנס בתוך הקבר מעולם. אז אמר הרוח וכחש דבריו נכנסתי ביום הקבורה ובאותו הלילה הוציאוני ולא נכנסתי עוד. ומאותו העת שהוא ל"ג שנים שאני הולך מהר להר ומגבעה אל גבעה ולא מצאתי מנוחה בשום מקום אלא שבמשך זמן נמצאתי בשכם ונכנסתי ג"כ בתוך אשה אחת ובאת בכאן והוציאוני ע"י כל הכתוב לעיל אלא ששמו עליה תכף קמיעות ולא יכולתי לחזור אליה עוד וכל זה היה אמת ממה שידענו מפי אחרים כי כן עבר. ואח"כ אמר הייתי משוטט בעיר להכנס בבתי כנסיות אולי אמצא מנוח ומרגוע לנפשי ולא הניחוני להכנס בשום ב"ה. ושאלו לו מי היו המעכבים אמר החכמים. וחזרו לשאול לו חיים היו או מתים היו אמר מתים. והיו דורסים אותי והיו אומרים לי צא רשע מכאן. ושאל עוד השואל באיזה ב"ה הלכת ראשונה. אמר בקהל שלי. ואמרו לו איזה הוא השיב בית יעקב. ושאלו עוד במקום שלך מי יושב עתה השיב אם לא הניחוני להכנס איך תדע מי הוא היושב במקומי ושאלו יותר מי היה היושב בצדך בחיי' חייתך השיב פלו' והיה אמת כל מה שאמר ואז אמרו לו ואיך נכנסת בזאת האשה אינו אסור עליך להזיקה. אמר מה אעשה שלא מצאתי מנוחה בשום מקום אלא בתוכה שהיא אשה כשרה. שאלו עוד הב' הראשונים איך נכנסת בתוך זה הבית שיש לה מזוזה והשיב לא נכנסתי אלא דרך מטה שאותו הפתח לא היה לה מזוזה. ושאלו לו ואיך היה הענין שנכנסת בתוכה כיון שהית' כשרה אמר היה שעה כבדה שהשליכה על ראשי מעט טיט ולזה יכולתי להכנס בתוכה וכל זה היה יום ה' משבוע שעבר לעת ערב. כל זה אמר הרוח בעצמו וכן היה שמאותו העת הרגישה עצמה. ובעומדם מפצירים עמו שיצא אמרו לו ולמה לא חששת לחרם שקבלת אתמול לצאת ולא לחזור עוד לתוכה ואיך עברת. השיב כן יצאתי ולא מצאתי בשום מקום מנוחה עד שראיתי שלא שמו עליה קמיעות אז יכולתי להכנס פעם אחרת. ואז התחזקו הם ואמרו לו צא ואם לא נגזר עליך בחרם כל בו שתצא על כל פנים והטילו החרם של כל בו בעדו והיה נשבע בעשרת הדברות שיצא אחר שיעבור שעה א' והעידו רבים שכך היה מנהגו בהיותו בחיי' להשבע שבועה זאת והיו מתעכבים ביני וביני זמן מה והתריסו כנגדו ודברו לו קשות וכי אין אתה חושש משום חרם אפילו משבועתך ולא מחרם של כל בו. והיה משיב מה אעשה כאשר אבדתי אבדתי. ואחר זה רצה לנסות זה הדבר אם הרוח מדבר ודבר הוא עמו בלשון הקדש ובלשון ערבי ובלשון ישמעאל ועל כל לשון ולשון השיב בלשון צח כאשר היה בחיים חייתו כפי מה שאמרו מכיריו והאשה לא היתה יודעת שום לשון מאלו וכן היה מדבר עמו בלשון אשכנזי ולא היה משיב לו באומר כי לא היה יודע ומבין באותו הלשון. ואחרים שאלו ממנו מי אנכי והיה משיב על כלם שמם וגם כן שאלו לו מה אומנות היה לך כשהיי' בחיי' השיב מלאכת שראפלוק והיה כן. וכן שאלו לו בעד ן' מוסה אם ראה אותו באיזה, לגול הולך והשיב שלא ראה אותו כלל והיו מפצירים עמו ע"י ההשבעות הנז' וע"י העשן הנז' וע"י השמות שיצא הרוח דרך הצפורן גדול מא' מרגליה ואז היה מראה לנו שהיה יוצא דרך שם כמו שאמרו לו ע"י התנועות שהיה מרים רגליה ומורידם בזה אחר זה במהירות גדול פעם אחר פעם ועם אותם התנועות שהיה עושה בכח גדול היה נופל מעל רגליה ושוקיה הכסוי אשר עליה והיתה מתגלה ומתבזה עצמה לעין כל והיו מקרבים אליה לכסות השוקים והיא לא היתה מרגשת עצמה גם בזה כלל) ומי שהכירה ידע מרוב צניעותה ועתה נאבד ממנה) צניעותה והכל בעבור כי היתה כמתה ומבוטלת כמו שאמרנו לעיל. ואמרו לו הסימן האמתי שנדע] שיצאת מכל וכל שתכבה בצאתך נר א' התלוי על) הקיר רחוק ממנה ג' אמות בקרוב וע"י אותם) התנועות שהזכרנו היה רוצה לכבות הנר ואם שהיה מתחזק וממהר ומתחמם עצמו להורות לנו שהיה יוצא דרך הצפורן הנז' ולכבות הנר התלוי על הקור עכ"ז לא היה יוצא שלא היה רוצה לצאת והיה רוצה להתעות אותנו והרבה פעמים היה אומר תקרבו הנר התלוי יותר קרוב במקום שהיה אתמו' שיכבה אותה לשם והיה אומרים לו אם אתה מכבה הנר במקום שהוא נדע בודאי שיצאת ואם לאו אתה מהתל בנו והיה חוזר ומתחזק עצמו לעשות תנועות והרעשו' ע"י הרגלים ע"ד הנז' והיה מוליד אויר ע"י התנועות ההם ולהיות שאינו רוצה לצאת ולעקור דירתו משם לא היה יכול לכבות הנר משם ואם היה יותר קרוב הנר היה יכול לכבות בעבור היותו הרוח עומד ע"ג הרגלי' כפי אשר הוא היה אומר וכן משביעי' וכן היינו רואים שרוח יצא ונמצא סמוך לרגלים והיו חוזרים להשביע לו ולתת לו עשן אש וגפרית בתוך הנחירים כדי שיצא מכל וכל דרך הצפורן הנז' ויעקר משם עקירה מוחלטת ושיכבה הנר הנז' שהיה רחוק ג' אמות יוכל לכבותו דרך עוברו משם ללכת אל מקום מדבר שמם והוא היה אומר הרבה פעמים תניחו לעניה זו היהודית ולא תזיקוה. ואמרו לו אתה המזיק לה צא אם אתה מצטער ממנה והשיב לא תכריחוני יותר שאם תכריחוני לצאת אוציא את נפשה עמי ועכ"ז המשביעי' הנז' גזרו עליו שיצא עכ"פ ולא היה יוצא. אמרו תשב על המטה ואז תצא ואם לא היה רוצה אז שיכריחוהו ע"י כל הנז' וישב על המטה בלי עוזר ואז כשהיה יושב היו אומרי' לו בקול גדול צא רשע במהירות בלי נפשה. אז היההוא בעצמו ממשש באצבע על גבי הרגלים כאילו היה דוחה הרוח שבתוך הבשר דרך הצפורן הנז' ע"י אותו המישוש ואז כהרף עין התחילה לדבר יושבת ואומרת כבר יצא ולא היו מאמינים אותה אולי הוא בעצמו מדבר בעבור שראו שלא כבה הנר והוא היתה אומרת נראה ששכח לכבות הנר בעד רוב הבלבולים ומצד רוב המהירות לצאת ועכ"ז לא היו מאמינים אותה והיו רוצים לחזור לענות כמו בתחילה והיתה צועקת לחמיה ולזקנתה למה אתם מניחים אותי שישרפוני שכבר יצא ואינם מאמינים אותי והיתה אומרת אני יודע דבר באמת שכבר יצא. [והיו אומרים לה מה הוא הדבר. אז השיבה האם מוכרח שאומר לכם ואז הבינו שהיה דבר שלא ניתן ליאמר בפרסום ואז אמרו לאשה א' תלך אצלה והיא תגלה לך הדבר וכן נעשה ונודע הדבר שהיה שיצא הרוח דרך אותו המקום והוציא דם כשיצא וע"י כל אלו האמתלאות הסכימו כלם שאמת בדבריה ושמו עליה הקמיעות שהיו בבית מוכנות שאולות ונשארה בחזקת בריאה. ואחר שעה באו החכמים אצלה לקול היוצא בעיר הנה רוח איש ישראל מדבר בתוך אשה אחת וכשראו אותה אמרו בודאי לא יצא ואם יצא כבר חזר להכנס מצד הסימנים שהיו רואים. כזמו העינים שהיו אינבידריאדוש וכמו הנשימה שהיה נראה קשה ובאלה סימנים שהיו יודעים שעדין הוא בתוכה אז חזר הקול לקלקולו קלא דלא פסיק עדין הרוח בתוכה. וכן אמרו לי הב' המשביעים כי ודאי שיצא אבל אח"כ חזר מצד א' כי הקמיעות אשר שמו עליה לא נכתבו על שמה ומצד בלבול כל העיר יהודים ותוגרמי' שהיו באים אלו על אלו לראות את הדבר הנורא והמפליא בעיני כל האדם השתיקו הדבר מצד סכנת האומות (שהיו אומרים לשורפה) עד שישכח איזה ימים ואז יתוקן הדבר ואחר שמנה ימים נפטרה העניה מצד הרוח שלא הניחה ואומרים שחנק אותה ויצא עם נפשה. כל מה שכתבתי לעיל כל פרט ופרט על מתכונתו הוא כתוב. ואין לפקפק ולספק בשום דבר כי על אמיתתם הם כתובים ואין בהם שום תוספ' ושום מגרעת כי מה שראיתי ושמעתי כתבתי דוקא. ואני מחלה פני החכמים יצ"ו שנמצאו שם שיחתמו ידיהם על זאת גם הם כי על פיהם אנו חיים שיאמנו דברי ע"י חתימתם בעין רואה כתבי זאת ובאוזן השומע שיאמין אמונה אומן כאלו הוא שומע מפי הרוח ויהיה ירא וחרד להאמין ולקיים כל דבר הכתוב בתורה ובדברי רבותינו ז"ל ואז ינוח על משכבו שלום וג' כתות של מ"ה יצאו לקראתו אחת אומרת שלום וכו' ונגע לא יקרב באהלו ויתדבק נשמתו באלוהו ויחזור למקום שחוצבה משם. נאם הכותב הצעיר הדל באלפי הנרצע לעבד ליראי ה' ולחושבי שמו: