נשמת חיים· רבי מנשה ב"ר ישראל
המאמר הרביעי
פרק א
מורה ההשארות הנשמה הטהורה מפאת השכל. ואיך בפעולותיו אינו משתמש כלל מהגוף:
גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשוני' והמאמר הרביעי הזה באשר יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ואחרון אחרון חביב. כי לא לבד ימצא כל איש חכם לב אשר נתן אלהי' חכמה בלכונחת רוח בטענות מספיקות ונכוחות על ענין ההשארות הנפש כי אם ענין גלגול הנשמות מבואר באר היטב אי בעית קרא ואי בעית סברא. ובהיות שכבר הוכחנו הדרוש הזה מההשארות במאמרים הקודמים דרך הקבלה והחוש חלה עלינו עכשיו חובת ביאור הראיות אשר הם על דרך השכל לחזק ולאשר כראי מוצק כונתנו. ולהורות נתן בלבי נגד איזה פילוסופים שהפינה הזאת השכל מעיד עליה והאור הטבעי בלבד מורה היות הנשמה בלתי כלה ונפסדת. ואל תבקש ממני קורא נבון הקדמות ארוכות כמנהג פילוסופי זמנינו זה כי הן מטרידין הלבבות ומבלבלין השכל. וכבר אמרו חז"ל לעולם ילמוד אדם לתלמידו דרך קצרה. אשר על כן בקצור המבוקש ממני אתחיל ואומר המופת הראשון. ידוע הוא כי נפש הצומחת לצומח והחיונית לחי והמשכלת לאדם לא תושגנה בחושים אלא מצד פעולותיהם. כי כאשר ראינו הצמח מתנועע לכל צד ובתנועת גדולו מוליך ומבי' מעלה ומוריד בהכרח חייבים אנחנו להודות הימצא שם ענין זולת היסודות והי' הנפש הצומחת באשר אין שום א' מהן מתנועע רק לפאה א' לצד מעלה או לצד מטה. וכאשר ראינו הבעלי חיים מרגישים ומתנועעים ברצון ידענו שיש שם נפש חיונית. וכן כאשר ראינו באדם שמלבד התנועה וההרגשה הוא משכיל שפטנו שיש בו נפש משכלת וכן הרב בעל העקרים מ"ד פרק ל' לביאור הראיה הזאת כתב ז"ל. הכחות הנמצאות במורכבות השפלות אעפ"י שאינן מושגות בחוש קויים אצלנו מציאותן מצד הפעולות המושגות בחוש. כי מהפעולות יודעו הכחות. וכאשר ראינו הצמח מתנועע לכל הפאות וידענו כי לא יספיק לזה כח טבעי בלבד לפי שהתנועה הטבעית לא תהיה כי אם מהאמצע אל המקיף או מן המקיף אל האמצע או סביב אל האמצע. וזה מתנועע לכל הפאות שפטנו שיש בזה המין התחלה אחרת תתחייב ממנה זאת התנועה. ואותה ההתחלה קראנוה נפש צומחת. וכן כאשר ראינו החי שיש בו ההתחלה הזאת שהיא נפש הצומחת ומוסף על זה שהוא מרגיש ומתנועע ברצון מה שאין כן בכח הטבע והנפש הצומחת שפטנו שיש בזה המין התחלה אחרת ימשכו ממנה אלה הפעולות כלומר פועל הצמיחה ופועל ההרגש קראנוה נפש חיונית. וכן ראינו האדם יש בו ההתחלה הזאת ונוסף גם הוא שהוא משכיל כללי הדברים ויודע מהותם ומבדיל בין העצם והמקרה וכיוצא בזה ממה שלא יספיק לזה כח צומח ולא כח חיוני שפטנו שיש בו התחלה אחרת יותר נכבדת קראנוה נפש האנושית או הנפש המשכלת:
ואולם שהאדם בפועל ההשכלה הזאת אינו משתמש מהגוף יתאמת בראיות נצחות. ראשונה מודעת זאת אצל כל מביני מדע שאין כח בשום יודע לדעת ולהשיג איזה עצם שלא יהיה לו דמיון או ערך מה עם טבעו יען ההשגה הוא כמו צלם הדבר אשר כמו במראה נדפס בנפש. הלא תראה שהמראה אינה יכולה להראות עצם דבר רוחני בהיותה גופיית בלתי שום ערך ודמיון עם טבע הרוחניים. ולכן לא יש באפשרותה להראות הדברים השייכים לשאר החושים כי אם לבד מה ששייך לדברים החצוניי' הנראים. כי לא יש יכולת בידה להראות את הקולות והריחות והטעמים. וכן החושים החצוניים אינם יכולים לראות הדברים שאין להם כמות וגוף באשר הם גופניים גם אינם יכולים לראות הדברים הנסתרים והחושים הפנימיי' כמו היצרי והמחשב הוא מן הנמנע להם לראות הדברים הרוחניים. ובאשר ידענו ששכל האדם עולה למעלה ומשיג השכלים הנבדלים הנצחיים והבורא ית"ש חי וקיים לנצח שפטנו שצריך שיהיה גם כן רוחני. כי לא יוכל להשיג הגוף הדברים הרוחניים אשר אינם מטבעו כאשר אמרנו. ובזה נבדל האדם מהבעלי חיים בלתי מדברים. יען רוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ ונפסדת בהיותה כפי טבעה ארציית וממנה קבלת הויותה. ולכן לא תעלה במעלות על מזבחה. אכן רוח בני האדם עולה היא למעלה ואינה מתקררת בהשכלת השמים ירח וככבים ועירין קדישין עד עלותה רום מרומה ותשוב אל האלהים אשר נתנה. דמיון מי המעין המתגבר אשר אינם יכולים לעלות למעלה מהמקום אשר ירדו ושם מעלייתם ינוחו. כך הנשמה האלהית לא מצאה לה מנוח עד התדבקותה בבוראה ראשית הויתה כמו שנאמר ונשמות אני עשיתי והיא הראיה הראשונה:
שניה לה הלא תראה שהאדם בלבד יש לו דעת ותבונה לא כן שאר הבעלי חיים כי אם נטיה טבעית לדברים אשר לא יכזבו. והראיה כי כלם כאחד בלי שנוי ובלי פירוד פועלים. וכן כל זאב יטרף. כל השפנים עם לא עצום יפחד. שממית בידים תתפש. והכלל אין שום בעל חי שישנה את טבעו וכל מין במינו פועל כפי חברו. זולת האדם אשר נאמר עליו כמה ראשי' כמה נטיות ודעות. וכמעט לא יצאו שני אנשים שיסכימו במדות ובדעות זה אוהב החכמה וזה שונא אותה. זה סוחר וזה רוכל. זה עובד אדמה וזה בורסקי. זה אוהב את המלאכה וזה הבטלה. וההבדל הזה נמצא לו לאדם מפאת היותו בחיריי מה שאין כן בבעלי חיי' אשר יש להם נטיה טבעית נתנה להם מההשגחה האלהית לבקש אוכל למו ולברוח מן הדברים המזיקין מבלי שיהיה להם שם שכל ומדע. אשר לבד חנן השי"ת לו לאדם לתכלית יותר נכבד שהו' תשועת נפשם מיד שונא ואויב של היצר הרע ובאשר ראינו בענין הגוף נמשל כבהמות נדמו ובכל מקריו חי ומת כמהו ומותר האדם מן הבהמה אין לבד השכל הטהור שפטנו שאינו מטבע הבעלי חיים כי נפשו ממדרגת המלאכים רוחניים ומשכילים כענין שנאמר ונשמת שדי תבינ'. גם לאדם נתן האלהים חכמה ודעת כללית לדעת ולעשות כל הערמיות אשר בחכמה פרטיתחלק בין הבעלי חיים כלם והוא עולה על כלנה וכמו שנאמר מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו והמם מם היתרון:
השלישית בשער היסוד הזה ומן השלש הכי נכבדת זכרה בעל הכוזרי במאמר חמישי והרלב"ג בס' מלחמותיו מ"א וז"ל. כבר יראה בזאת ההכנה שהיא נבדלת לפי שכבר תתחזק השגתה בעת חולשת הכלים החמריים רוצה לומר בעת הזקנה. ואילו היתה היולאנית היה בהכרח הנושא לה יותר חלוש בעת ההיא והיה מחוייב מזה שתחלש פעולתה. והמשל כי כמו שהכח הרואה יחלש בזקן לחלשת נושאו. כן יחוייב בזאת ההכנה אם היתה היולאנות. אבל זה הענין נמצאהו בהפך רוצה לומר ששכל הזקן יותר חזק. ולזה יראה שהוא ראוי שתהיה זאת ההכנה נבדלת, וכן הרב רבינו בחיי בפרשת בראשית ז"ל. והמופת השני מה שאנחנו רואים לעין כי האדם בתחלתו כשהוא נער איננו יודע כלום וכאשר יגדל ויוסיף הלוך וגדל ירבו המושכלות בנפש ותרבה הדעת ומה שיקנה לנפשו מן החכמה ומן הדעת לא ימלט מאחד מג' חלקים אין בזה רביעי. או מפני גופו בלבד. או מפני נפשו בלבד. או מפני גופו ונפשו יחד. אם היה מפני גופו יתחייב האדם שכל מה שיהיה גופו יותר בריא וחזק יתרבה החומר בו שיהיה יותר חכם ומוכן לקבל המושכלות. ומי שהיה גופו כחוש וחומרו מועט שיהיה יותר סכל ויותר רחוק לקבל המושכלות ואנו רואים בהפך כי המתנונה ומי שיש לו חולי השדפון גופו יחסר בכל יום ושכלו עומד על השלמות עד שתפרד נפשו ממנו. וראיה זו מבטלת היות קנין החכמה והדעת מפני גופו ונפשו יחד. ואם כן כל קנין האדם מן החכמה ומן הדעת אינו כי אם מפני הנפש לבדה ואין לגוף חלק בזה זולתי שהוא כלי אליה כענין הכלי לאומן. ואי אפשר מציאות החכמה והדעת במתי', ואמנם תתחייב מציאותה מן החי. הנה הנפש אם כן חי בטבע כי יש בטבעה לקבל החכמות, והגוף מת בטבע ואין בטבעו לקבל דבר מזה. ע"כ. וכל זה כדבר הכוזרי, הזוקן ישיג הגוף ולא ישיג הנפש אבל תתחזק אחר החמשים שנה והגוף בירידה. ע"כ. וא"ת הלא הזכרון הוא א' מכחות הנפש וראינו שהוא גם כן יחלש ויתמעט בחולשת הגוף בזקנים. אשיבך שאעפ"י שאמרנו שהשכל האנושי יתחזק בימי הזקנה מורה היותו בלתי נקשר מכל וכל עם הגוף אין ספק שפועל באמצעות הגוף ושצריך כלים נאותי' ובריאי' יען הוא מקבל כל הצורות דרך החמשה חושים. וכאשר אלו הם רעועי' בילדים ובזקנים משתבשים בעבור הזקנה או חולי או שנוי המזג תמנע ההשכלה. כמו שראינו באיזה חלאים שכאשר מתגבר במוח איזה מזג וטבע נכרי תבטל התבונה וההשכלה מהם עד בלי הכיר החולה בין טוב לרע. ולכן אינו מן התימה אם לפעמים בזקנים אשר אינם בבריאות. הגוף ושוויו יתבלבל השכל והראשונות לא תזכרנה עוד:
הרביעית תעשיר עושר גדול לענין כונתנו, וזה כי פעולות הגוף הם בעלות תכלית ופעולות הנפש אינם בעלות תכלית הגם שמיני הנמצאות הם בעלי תכלית. ואין ענין המושכל כי אם צורת הנמצאות המופשטת במושכלות שיושכלו בזולת חומר ואינם נמצאים בפועל. כמו צורות ההנדסה יוכל השכל להבחין עניינם עד אין תכלית פנים מפנים שונים. וכן הצורות המספריות עד אין מספר. והמשפטיות שהן צורות בעלי התכונה המשפטיות עד אין חקר, כי אין קצה לאוצרות המושכלות אשר בכח הנפש להקיף ולהשיג כמאמר הבדרשי שמים לרום וארץ לעומק ורוחב לב נכון אין חקר, היכלכל לב שמים היכיל לב ימים היסוככו כנפי רוח על רוח חכמה מרחפת על מי מנוחות ונחלי עדן היקיפו רחבי ארץ מחשבה מושבה עלית קיר קטנה ככף איש וכן כתב הרלב"ג בס' מלחמותיו מ"א פ"ב ז"ל כבר יראה בכחות המשיגות ההיולאניות שלא ישיגו רבוי הבלתי בעל תכלית לפי שהם יקבלו מה שיקבלוהו קבול פרטי מצד קבלם אותו קבול היולאני. והמשל שהכח הרואה כבר זה הצבע אשר בזה הנראה אשר הוא בזה השטח ובזו התמונה אשר לזה הנראה לפי שהוא מקבל אותו קבול היולאני באופן מה רוצה לומר שכבר נרשמה בראותו זאת ההשגה רושם מה והיה מחוייב מפני זה שיהיה הנראה לו בשטח מוגבל ובתמונה מוגבלת ולא ישיג הצבע במוחלט. אבל ישיג זה הצבע ואולם זאת ההכנה נמצאת שופטת משפט בלתי תכלית. כי היא תשיג הגזרות הכוללות והגדרי' אשר כל אחד מהם הוא משפט על רבוי בלתי בעל תכלית הנה אם כן יראה מזה שהשכל היולאני נבדל. ע"כ. ורבינו תם בעל התוספות בס' הישר שלו כתב, אנו רואים נפש החכם תשיג כל הגלגלים ומרכביהם ותכונתם ואחרי אשר היא משגת אותם נדע שהיא מרחפת עליהם וכלם נכללים בתוכה, ואם כן הדבר נדע כי היא עליונה מהם ואם היא עליונה מהם נדע כי מקומה למעלה מהם, ועל כן בעת המות תשיב למקום ההוא אשר היתה משוטטת שם בהיותה בגוף:
החמישית ראה ויספרה הרב בעל הכוזרי מ"ח ז"ל. מן הראיות על הפרד הנפש מהגוף ושאינה צריכה אליו כי הכחות הגשמיי' יחלשו במושגיהם החזקים כעין אצל השמש. והאוזן אצל הקול החזק בהפסד כליהם. והנפש המדברת אינה כך אבל תתחזק כל אשר תשיג מדע חזק ממנה ע"כ. ודע שבאומרו חזק ממנה הוא גוזמא שאם המדע יותר חזק מכח השגתה איך השיגתהו. אבל כונתו להורות שהנשמה תשיג השגות נפלאות מהאצילות ועולם האין סוף אשר לפי הנראה עולות מאד למה שיד השכלתה מגעת. וכן כתב בעל העקרים בפרק הנזכר ז"ל. ומאשר ראינו נפש האדם ימצא לה הפועל הנכבד הזה שהיא ההשכלהוהיא מתחלפת בהשגה הזאת להשגת הכחות הגשמיות כי הכחות הגשמיות כשיחזקו השגותיהם תפסד ההשגה ההיא כהשגת האור החזק שהיא תפסיד הראות ותמנע מהשגת אפילו האור החלוש. וכן הקול החזק והכח השכלי בהפך כי יתחזק עם השגת הדברים העמוקים ויוסיף זוהר להשיג יותר. וכן השגות הכחות החמריות משתנות להיותן פרטיות והשגות השכל בלתי משתנות והן קיימות להיותן כוללות. ולזה שפטנו שהנותן הנפש הזאת שיש בה כח ההשכלה הוא יותר נכבד מן הנותן הכח החיוני בבעלי חיים:
הששית גם היא הכינה וגם חקרה במאמרו החמישי. אמר הראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מהגשמים יעמוד לנפש מעמד האור לראות ושהנפש כשנבדלת מהגשמים תתאחד בו. הוא שהנפש אין מדעיה הווין לה בנסיון כי מה שיהיה בנסיון אין גוזרין עליו גוזר גמור. כי לא יגזור האדם גוזר גמור כי כל אדם לא יניע אזניו כאשר יגזור כי כל אדם מרגיש וכל מרגיש חי וכל חי עצם ושהכל יותר רב מהחלק וזולת זה מהמושכלו' הראשונות שהאמתנו בבירור הדעות לא תתברר בלמוד. ואם לא יהיה כן היה משתלשל הענין אל מה שאין לו תכלית. ואם כן הוא מאצילות אלהית תדבק בנפש המדברת. ע"כ. רוצה לומר שכל הדברים הנודעים מצד הנסיון אין בירור' עולה יפה לשיאמר עליהם כי זה הוא באמת. כי הגם שהנסיון מעיד שהאדם אינו מניע אזניו כסוס כפרד אין הבין. מי יאמת לנו שלא תמצא בארץ החיים באיזה מקום מן המקומות מין ממיני האדם שיניע אזניו, אמנם המושכלות הראשונות כמו כל אדם מרגיש וכל מרגיש חי ודומיהם הם דעות אמיתיות אשר אין עליהם שום ספק וגמגו'. ואינם באים לו לאדם מכח הלמוד בדרך המופתים יען המופתים כדבר ארסטו בראשון מספר המופת אינם הולכים לאין תכלית ר"ל שיתאמת איזה ענין במופת ולמופת ההוא מופת וכן עד בלי תכלית, אבל בהכרח יעמדו אצל המושכלות הראשונות באשר הן התחלות הידיעה אשר אין למעלה מהם ואין צורך להביא מופת על בירורן ואם בירור המושכלות הראשונות לא יוכל להתייחס אל הנסיון גם לא אל הלמוד במופת נשאר אם כן שיהיה נאצל ונשפע מענין אלהי אשר אצילותו דבקה בנפשנו. וכבר ידעת מה שכתב ארסטו בסוף ס' המופת שהמושכלות הראשונות אין לומר היותם בטבע שאם כן היו נגלים לאדם מעת לידתו. גם לא היות בלמוד כי כבר ידענו שכל למוד הוא מכח ידיעה קודמת ואין לך דבר קודם להם בפרסו' האמיתות, ואף שהוא גזר שיש כח טבעי נטוע בנפש האנושית והוא החוש והשכל אשר ממנו יתהוו המושכלות. הרב בעל הכוזרי תלה זה בשכל הפועל דרך שטת הן סינא:
השביעית הגם שכל אדם כוזב ידוע הוא שבכלם יש להם חשק טבעי לחכמה ומתאוי' תאוה לידע ולהשיג אמתת הדברים אשר אליהם נוטים. ולכן תמצא שהבזיון היותר גדול בעיניהם הוא היות' נקראים בשם עמי הארץ ונחשבי' סכלים ונבערים, ואתה תחזה שהעני בלב טוב ונפש חפצה מודה היותו עני, והחלש היותו חלש, אבל לא תמצא אדם שיוכל לסבול שיקראוהו איש בער לא ידע וזה להיות החכמה הטוב היותר מופלא שחנן ה' לאדם. ובהיותו רוחני אין שום אדם שיסבול שיפשיטוהו מעליו, ועל הרוב כלם הם חכמים בעיניהם, ואם נמצא שעשיר א' מודה לעשיר אחר היותו עשיר ממנו בין החכמים לא נמצאת בקלות ההודאה הזאת. כי כל א' מתנשא לאמר אני אמלוך ולי בחכמה עשר ידות. ונמשך זה מפאת מעלת החכמה. ובאשר ידענו שהאל ית"ש לא עשה דבר לבטלה וראינו שנתן העיני' והאזנים ושאר החושים להשתמש בהם האדם בשלמו' עין רואה ואזן שומעת שפטנו שהחשק הנמרץ שיש לו לאדם לחכמה אינו לבטלה כי אם להשיג תכליתו ושלמותו, ויען כל מה שיוכל להשיג בהיותו בגוף הארציי והאפל כאפס ותהו נחשבו לו בערך מה שיוכל להבין מופשט מהחומר העכור בעולם הנשמות ידענו בודאי כי שם ימלא חסרונו ישיג מבוקשו וימלא תאותו. וכן אמרו חז"ל תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ועליהם נאמר ילכו מחיל אל חיל כי שם מוצאות החכמה ומקור הדעת ושם מתמידים. בלימודיהם ומשיגים תכליתיהם:
הנה נא קורא ידיד ערכתי לפניך משפט שבעה דרכים להראות את יקר תפארת גדולת הנפש. בהראותי את עושר כבוד השכל אשר נתן לו ממרומים באשר בו לבדו האדם עולה למדרגת המלאכים ומתדבק ברוחניים העומדים לנצח נצחים:
פרק ב
מפאת הרצון והבחירה אשר חנן ה' לאדם מורה גם כן רוחניות הנפש:
הוכחתי במה שקדם רוחניות הנפש מפאת השכל א' מכחותיה אציגה נא לפניך הטענות אשר הם מפאת הרצון. ואומר. ידוע הוא כי כמו שהאדם נתעלה על כל שאר הבעלי חיים בהיותו חי מדבר ומשכיל, כך נתעלה עליהם בהיותו בעל בחירה ורצון בלי שום מכריח אותו במעשיו. וכן הרב בעל הכוזרי במאמר חמישי ז"ל, אינו מכחיש טבע האפשר כי אם מתעקש חנף אומר מה שאינו מאמין בו, כי אתה רואה מהזדמנותו למה שהוא מקוה או ירא מה שיורך שהוא מאמין כי הדבר ההוא באפשר ויועיל בו הזמון. ואילו היה מאמין כי יהיה על כל פנים היה נמס ולא היה מזדמן בכלי מלחמה לאויבו ולא כשבר לרעבונו.ואם יאמר כי הזמון ההוא צריך למי שלא יזדמן כבר הודה בסבות האמצעיות וכו'. והבדרש"י במליצותיו ז"ל, אתה בן אדם נתנך אלהים עליון על כל המוצאות הבחיריות כי תראה שמיך גבהו ממך ותביט ככבים נשגבים כי רמו לא תדמה ולא תחשוב היות רצונך תחת משפטיהם אשר גבלו ראשונים לך לבדך נתנה הארץ אין להם בתוכה ממשלה והכרח בכל מה שיש לו התלו' גמור בבחירה ע"כ. ואולם שהכח הזה מהרצון הוא אלהי ורוחני יתחייב בטענות האלו:
ראשונה אנחנו רואים שאין שום בעל חי שיעזוב מחפצו ורצונו התענוגים הגופניים. והגם שלב האדם רע מנעוריו עם כל זה חכם ירא וסר מרע. וכן מתעצב ומתחרט על חטאיו ומודה ועוזב. גם לפעמים מניח הדברים הערבי' והמשגל האסור ואומר בלבו חלילה לי מחטוא לה' ולחייב את נפשי כענין יוסף אשר עם היותו יפה תואר ויפה מראה ובחור כארזים אמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים:
גם ראה ראינו הרבה בני אדם שמניחים חיי שעה ועוסקים בחיי עולם וחיי צער יחיו. ועל הכל שאם היות החיים הדבר היותר יקר מהאדם עם כל זה כמה וכמה חסידים נהרגים ונשרפים על קדושת שמו יתעלה וכענין שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. ואם אמת נכון הדבר הזה יתחייב שיש באדם דבר רוחני אשר בפעולותיו הנכבדות האלו מבקש לו מנוחת שלום השקט ובטח בעולם הנשמות הבא אחר המות. ואומר בלבו טוב מלא כף נחת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה כי הגוף בטבעו נוטה לתענוגים הגופניים ומתוקים לחכו כשאר הבהמות וחיתו יער:
שניה גם הנסיון יוכיח שאפילו הרשעים אשר כמעט במעשיהם הם כסוס כפרד לפעמי' יש להם איזה הרהור תשובה בלבם ומעני' את עצמם ותהי עונותם על עצמותם בעוד בחיים. ועליהם אמר ישעיה הנביא והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל. ולעת מיתתם כמנחשים רעתם ועונשם בגיהנם מתים בלא חמדה ובדאגה עצומה. וכל זה מורה באצבע היות כח הרצון רוחני ואלהי באשר מתאוה הדברים הרוחניים מנגדים לגוף:
פרק ג
יורה איך גבר ה' חסדו על יצירת האדם בשלמות הרכבת נופו ואיך אינו מתקרר בשום דבר ארציי וחושק להשאיר לו שם ושארית בארץ:
גם מהרכבת האדם וגופו נוכל להכריח ההשארות הנפשיי. הלא ראינו היותו מורכב בתכלית היופי והשלמו'. אשר על כן מהפילוסופי' נקרא עולם קטן כי זה כל האדם כאשר נבחין אותו מתחלק לשלשה חלקים כמו שמתחלק העולם הגדול בעולם ההויה והפסד עולם הגלגלים והמלאכים. זאת ועוד אחרת מפאת יופי יצירתו כמו שהובא במסכת ברכות פ"א ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו. א"ר אבהו שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי. אמר רב יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה. רב מתנא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת. הנך רואה איך מפני הבושת הצניעות והטהרה נתן לה הקב"ה לאשה הדדים במקום בינה לא עשה כן לכל שאר הבעלי חיים כלם. וכן באיוב נאמר ומבשרי אחזה אלוה. נסמוך לזה מה שאנו רואים הבהמות בקומה כפופה והאדם בלבד בקומה זקופה נוטה לשמים. ומזה נבין שהבעלי חיים עפר המה ואל עפר ישובו. והיותר ארציים וגסים מהם כחזיר והתנשמת נוטים יותר למטה לארץ אבל האדם נפשו מן השמים ולזה נכספת לעלות אל מקומה וארץ מולדתה. ואל תחשוב בלבך שהנחש בתחלת ברייתו היה הולך על זנבו נוטה וזקוף למעלה כאשר חשבו קצת מהחכמים כי הקללה היתה על גחונך תלך רוצה לומר לא תהיה כאחת החיות כל הולך על ארבע אבל בלי רגלים לא תעלה עוד בעצי השדה לאכול מפרי' ולשבוע מטובם, כי אם על גחונך תלך ועפר תאכל וכו' וענשו ה' יען בהיות גופו כלי לסמאל באה תקלה על ידו כמו שנאמר ואת הבהמה תהרוגו:
ולמען תדע נאמנה שעיר מולדת האדם היא השמים העיר הגדולה לאלהים תמצא שכמו שהגר בארץ לו לא הגם שיתן לו האלהים עושר ונכסי וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אינו מתקרר דעתו לשמוח בעמלו עד שתשוב לארץ מולדתו ושם יתראה לעין קרוביו אלופיו ומיודעיו. כך הנשמה בהיותה חצובה מתחת כסא הכבוד לא תשבע מן הטוב'' עד שמגעת למחוז חפצה ותשוב אל האלהי' אשר נתנה. ולכן תמצא שאוהב כסף לא ישבע כסף והרודף אחר הכבוד אינו מתרצה בשום כבוד עם עלותו מעלה מעלה וכן אין שום תענוג בעולם שתשבע הנפש. וכמו שאמרו חז"ל אבר קטן יש לו באדם משביעו מרעיבו. וכל זה נמשך לה מהיותה רוחניות ותושבת בעולם השמימיי. ובאשר שם ראתה המראות הגדולות והפעולות עצומות בין מלאכי מרומים אין שום דבר בעולם הזה שמתקררת דעתה. כמו שהבן פלטין שרואה הבן כפר או כלי ביתו פחותים מבזה אותם באשר ראה הדברים היקרים אשר בערכם כלא הן חשובין ובהיכלו כלו אומר כבוד:
הנסיון הוכיח גם כן שהגם שהאדם מכיר גופו כלה ונפסד עם כל זה מבקש לו מפא' נפשו איזה תחבול' לשום לו שם ושארי' בארץ. אלה קראו בשמותם עלי אדמות. ואלה בונים חרבות למו כאשר עשה אבשלום אשר הציב בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי והחכמים גם הם בעתם ובעטם כל עמלם להניח להם שם וברכה בארץ ולא ימותו כבני נבל גם בני בלי שם. והתשוקה הזאת היא ראיה גמורה שהופש היא נצחית כי אין לבהמות שום תאוה לשיזכרו שמותם גם התשוקה הזאת היא טבעית לאדם באשר ראינו כי אף החייט והסנדלר והפחמי ודומיהם מאנשי פחותי המעלה בעת מיתתם מצוים שיעשו ציון על קברם ועל האבנים איש על שמו פתוחי חותם למען יעמדו ימים רבים. ולמען ישאר באופן מה איזה רושם שהיו בעולם. ואם במות הגוף יבלה ויפסד הכל מה תועיל התשוקה הזאת מההשארות אשר נטע ה' בלב האדם. ומה מועיל לו לאדם הזכרונות האלו אם הכל נשכח ואין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם. אבל זאת אומרת שהגוף חושק לעשות דומה לו ושזרעו יתמידו בארץ כך הנשמה בהיותה נצחית מבקשת לעשות גם היא פעולה נכבדת ודומה לה נשארת אחרי המות. וזאת הא גם כן ראיה גמורה לענין כונתנו:
פרק ד
איך בפנת ההשארות הנפשיי תלוים הג' פינות ויסודי התורה הראשיים:
באמונה הזאת מההשארות הנפשיי תלוים קורא משכיל הפינות הראשיות ועקרי הדת רצוני לומר מציאות ה' תורה מן השמים ושכר ועונש שאם תאמר שהנפש נפסדת וכלה עם הגוף אין כאן שכר ועונש ואם אין שכר ועונש והשגחה על הברואי' אין כאן מציאות השם. ואם אין מציאות ה' ושכר ועונש לאיזה תכלית תהיה תורה מן השמים ועמל המצות וקיומם. אשר על כן החוט המשולש לא במהרה ינתק. וביאור הדברים. אנחנו רואים מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו האלהים וימלטו ארץ נתנה ביד רשע להם לבדם נתנה הארץ גם גברו גם עשו חיל. והפך זה ראינו הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים והרשע מכתיר את הצדיק. ואם יש בעולם אלוה צריך שתהיה בו השגחה. ואם יש השגחה צריך שיהיה שכר ועונש. ואם יש שכר ועונש בהכרח צריך שיהיה עולם אחר אשר שם יקבל כל א' וא' הגמול הראוי והצודק ממעשיו. וכן על ענין הזה פירש הרב בעל העקרים במ"א פ"ח משפטי ה' אמת צדקו יחדו. באומרו אם ימצא בנראה צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברשעתו הנה זה הוא כשיבחנו העונשים בבחינת טובות העולם הזה בלבד. אבל כשתעורכנה יחד טובות העולם הזה המגיעות לרשע עם הרעות והעונשים המגיעים לו בעולם הבא. וכן הרעות המניעות לצדיק בעולם הזה עם הטובות המגיעות לו בעולם הבא נמצא שני הגמולים צודקים יחד אף על פי שלא יצדק כל א' מהם נפרד בפני עצמו וזהו שאמר המשורר משפטי ה' אמת צדקו יחדו. אמר אמת על שיעור העונשי. ואמר צדקו יחדו על עונשי העולם הזה עם טובות העולם הבא או ההפך ע"כ. נמצינו למדין שמוכרח הוא להאמין עם עקר מציאות ה' ושכר ועונש ההשארות הנפשיי והגמול הבא אחר המות ואז תתקיים אמתת תורה מן השמים ולא יהיה שוא עבוד אלהים, דאם לא כן הצדיקים אינם זוכים גמול מעשיהם הטובים והרשעים הם מאושרים מהם באשר זוכים העולם הזה ואין להם עוד עונש בעולם הבא ודייני הארץ יהיו יותר צדיקים מהשופט כל הארץ אם הם יגמלו טוב לצדיקים ויענשו בבתי דינם הצדק הרשעים וכבר אמרו טוב שבגוים הרוג ורצוח בבית דינם הרשעים ופועלי עולה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וגם זו היא ראיה מוכרחת שאין עליה גמגום:
פרק ה
מראה איך מרעת כל אנשי העולם בהסכמה כללית הנשמה היא נצחית ואינה נפסדת עם הגוף:
ענין השארות הנפש הוא אצלי כעין המושכלות הראשונות באשר אין שום אומה ולשון חולק עליו. והגם שקאיו פליניאו בספרו הז' מהבעלי חיים פרק נ"ה כופר בזאת ההשארות לא ראינו עד היום הזה מי שיורה כמהו. הלא תראה שהמשוררים הקדמונים מהאומות אמרו בהסכמה א' שהנפשות הנשארות מהצדיקים אחר המות היו הולכות ונעות לגן עדן הנקרא אצלם שדות איליציאוס, ורצונם כפי דעתי שדות אליהו באשר נתפרסם ביניהם ענין העלותו בגוף ונפש בסערה השמימה, ואם הייתי מביא כל מה שכתבו בספריהם תהיה המלאכה מרובה וכונתי לקצר, די לנו במה שכתבו סופרי העתים בספורם שכל האומות מודים בזה. וכן ואליריאו מאסימוס מעיד שהנשים בארץ הודו היו שורפות עצמן במיתת בעליהן באמרם שזכות עם המות לחברתם בעולם הנשמות. דיאודורו סיקולו מעיד כזה מהמצרי'. מאנשי ארץ סינים יואן אוגו לינשכוטאנו. יוסף דהקוסטה מאנשי הפירו. טומאס אנגלוש מן וירגיניאה. וכאשר הגיעו אנשי ספר לאיים המערביים מצאו הדעת הזה מההשארות והגן עדן מפוזר בין כל אנשי הארץ ההיא כאשר העיד הסופר הנאמן אנטוניאו די איררירה. סוף דבר כל הפילוסופים הקדמונים הודו בפינה הזאת כפיטאגורס אפלטון ארקיטה טארינטינו פלוטינו וארסטו בספרו השני מהנפש כאילו טבע האמת יכריחם להאמין העקר הזה בלי קבלת התורה האלהית אלא באור הטבעי לבד. ועם זה אבא נא לענין הגלגול אשר הוא גם כן מכונתנו בהשארות הנפש וכלל גדול בתורה:
פרק ו
יוכיח מהתורה הקדושה ומענין אדם שת דוד וראובן ענין גלגול הנשמות:
אמונת הגלגול היא אמונה נכונה לכלל קהל עדתנו ולא נמצא מי שימאן בה וירחי קנה זולתי הרב ר' סעדיה הגאון והבדרש"י כנראה באגרת ההתנצלות להרשב"א. וכן כתב הרב ר"ל בן חביב בסימן ח' ז"ל. אמנם יש כת אחרת גדולה מאד מחכמי ישראל המאמינים. והם כתבו עליה כי היא אמונה אמיתית ועיקר מעקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו. וכלנו אנחנו חייבים לשמוע דברי אלו האחרונים ולהאמין האמונה הזאת בלי שום פקפוק וספק כלל. עכ"ד וידוע הוא לכל בני שער עמי שספר הזוהר וכל ספרי המקובלים החזיקו מאד בזאת האמונה. ויען שהעיקר הזה הוא גם כן מכונת הספר ולתרץ צדיק ורע לו הנני בא ואביא כל הפסוקים המעידים עליו והטענות הראויות להשען עליהן. גם אשיב למתפלספים מבני עמנו ולכל הקמים עליו לרעה ואתחיל ואומר. הפסוק הראשון אשר כפי דעתי רומז לגלגול הוא מה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון אחר חטאו עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב. רמז לו כי אחר שחטא יוכרח להתגלגל פעם אחרת ולשוב אל עפרו כדי להשלים מה שחסר הפעם הראשונה. וכן אמרו חכמי האמת והצדק אדם ראשי תיבות אדם דוד משיח כי אדם אחר שחטא נתגלגל נפשו בדוד והו' גם כן חטא רק בדבר אוריה ולכן יתגלגל במשיח ופסוק מלא הוא ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, וכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכן ובקשו את ה' ואת דוד מלכם, גם בבן יקיר לו רמז לנו אדם הסוד כמוס הזה באומרו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. כלומר תחת הבל ממש כי נשמתו היה. דאם לא כן מה טעם תחת הבל וכי לא היו יכולים להיות שניהם בעולם, וידוע היה שקין הרגו. אבל הוא סוד הגלגול גם בפרשת וזאת הברכה נאמר יחי ראובן ואל ימות ופירשו המפרשים התפלל עליו שיאריך ה' שניו ולא ימותו משבטו בכרת קודם השנים הקצובות ורז"ל אמרו יחי בעולם הזה ואל ימות ברטאו בעולם הבא. אמנם הפירוש האמיתי הוא מה שתרגם אונקלוס ומותא תניינא לא ימות וכיון על הגלגול. וכמו שכתב הרב רבינו בחיי התפלל עליו שלא ישוב עוד משם לגוף אחר למות מיתה שניה והגם שבין הי' הרוגי מלכות נכלל גם כן ראובן כבר תירץ הרקנטי בפרשת וישב כי אותה התפלה שהתפלל משה עליו היתה בשביל מעשה בלהה וכיון שפשע במכירת יוסף בהיות שנפטר ממנו ולא שמרו כראוי לכן הוצרך לאותו גלגול:
פרק ז
יבאר טעם היבום מה הוא כפי חכמת הקבלה. ורעת אונן לבלתי נתן זרע לאחיו.
ענין היבום הוא סוד גדול מסודות התורה והרמב"ן ז"ל תחת חידות ומליצות העלים והסתיר אותו, אמנם כבר נבא דניאל שבעת קץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת. ואנחנו היום באחרית הימים אשר עליהם נבאו כמה וכמה נביאים. ולכן אינו מהתימ' אם יתבררו ויתלבנו הדברים והמשכילים יבינו, ויודע אני בעצמי קורא נבון שאין לי לא תורה ולא תבונה לדעת הדברים הנשגבים האלו על בוריים. אמנם על הראשונים אני סומך ואשא את שמותם על שפתי ואדע כי לא אבוש. כי כונתי לשמים ולא להראות את חכמתי באתי כי אם להשלים את מלאכתי כפי כחי ומה' אשאל הסליחה אם אתי תלין משוגתי כי אליו שמתי מגמתי, הוא ידריכני בחסדו בנתיבתי, וה' אלהים יעזור לי וימלא תאותי:
בפרשת תצא כתוב לאמר והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר כי אין ספק שמי שמת בלא בנים צריך להתגלגל. כי הוא ית"ש רוצה שלא יהיה הפסק למקור זה דוגמת הנהר אשר לא יכזבו מימיו וכל המפסיק מלמטה כביכול מפסיק מלמעלה ונפסק מאותה התמונה הכוללת כל התמונות מקום אשר שאר הנשמות נכללות כי שם נכרת דמותו. וזהו סוד ונכרתה הנפש מלפני. ומה שנרמז לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וארז"ל מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא דלא עסקת בפריה ורביה וכן כתב הרב רבינו בחיי מצות היבוס תועלת גדולה לנפש המת. וידוע כי תגדל הנאת הנפש כשהיא מתגלגל' במי שהוא קרוב מן המשפחה יותר לפי שיש לו שייכות גדול עמו. ומזה אמרו רז"ל כי ישבו אחים יחדו פרט לאח שלא היה בעולמו שלא היה להם ישיבה אחת בעולם ואין זה חייב ליבם והטעם לפי שלא הכירו מעולם עכ"ד. ולפי שאין לאדם יותר קרוב מאשתו עצם מעצמיו ואחיו אשר שניהם מצור א' נחצבו לכן על ידי שניהם יתוקן. ומה שיוכיח שאין היבם מצווה לקרוא שם בנו כשם אחיו המת הוא שראינו בענין אונן וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וכו' ומה הרעה אשר תבא עליו שיקרא שמו בשם אחיו ורוב העולם מתאוים לזה גם ראינו שבעז קרא לבנו עובד ולא מחלון, אבל הענין סול גדול מסודות התורה, וכן כתב הציוני בשם הר' אבנר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ידע כי נפש בנו בכורו מתמר יבמתו תהיה נפש מגולגלת שהיו נפש ער אחיו ונפש מגולגלת לא תמלט מן היסורין כדי למרק עונות ראשונים אשר עשה ער אחיו, אבל היה רוצה שיהא בנו בכורו עם שאר בניו מאשהאחרת כדי שתהיה נפשו מיציאה ראשונה, וזה היה אכזריות גדול של אונן כי הקב"ה ית' עשה זאת המדה מצד רחמיו על נפש האח שלא תאבד בזמן מועט שהיתה בגוף ויתמרקו עונותיה בגוף זה מהר ולא תצטרך לשוטט בארצות עד אשר תמצא מנוח בחק זר וזה לא היה חושב אונן. ואם תאמר מנין ידע אונן שאם יוליד בנים מאשה אחרת שיהיו מיציאה ראשונה. ודאי לא ידע והיה בספק אצלו כשאר בני עולם שנושאים נשים על דעת התוחלת מאתו י"ת שתבאנה נפשם בזרעם מן היציאה ראשונה וביבמתו וודאי היתה נפש מגולגלת ורצה בהאי אולי ספק יוציא מידי ודאי. עכ"ל. ובספר הזוהר על פסוק בא אל אשת אחיך ויבם אותה כתב הרשב"י דהא יהודה וכלהו שבטים הוו ידעי דא ועקרא דמלתא והקם זרע לאחיך בגין דההוא זרע איצטריך לאתקנא מלה ולמגלם גולמא לתקונא דלא איתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות הה"ד ואדם על עפר יקום וכו'. ובפרשת כי תצא ר' שמעון אמר האי מאן דלא אשאר בתריה גזעין לשרשא נשמתיה אישתצי מן ההוא דמיונא דכליל כל דמיונין עד דמתגלגלא ואיתרקעת ממאנא למאנא. כמד"א ולא הורק מכלי אל כלי מאי תקנתיה כתיב ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו וכו',. ותדע שענין בעז ורות הוא מופת אמיתי לסוד זה. וממתן תורה עד חכמי התלמוד היו נוהגים לעשות המצוה הזאת בכל היורשים נחלה באותן שלא היה בהם שאר וקראו אותם גאולה כי גאל ממכר אחיו וכן כתוב להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו. וכן אמרו שמי שאין לו אח או אשה נגאל בקרובים והקרוב קרוב קודם והבל יוכיח שנתקן על ידי אביו וכמעש' יהודה עם תמר ובעז עם רות. ואין ספק שלא חרדו כל החרדה הזאת כל העם אשר בשער והזקנים כדי שיאמרו ברדת האשה אל השדה זו אשת פלוני וזה שדה פלוני שהרי זה דומה לקראו בשמותם עלי אדמות. ומה התועלת למת בזה. אבל הענין הוא עמוק והוא סוד הגלגול אשר אמרנו ולכן הנשים שאננות השכנות בחכמתן אמרו לה לנעמי החכמה ברוך ה' אשר לא השביח לך גואל היום ויקרא שמו בישראל והיה לך למשיב נפש ר"ל הילד הזה הנה הוא משובב נפש בנך אשר עד היום לא מצאה מנוח ומרגוע והולכת מדחי אל דחי כמה שהוזכר במדרש רות מהזוהר וזהו יולד בן לנעמי כי היה בנה מחלון ממש ובמדרש רות ודאי אשתכחת אבדה דאבדת, והוא מה שרציתי לבאר מענין סוד היבום:
פרק ח
ידיו גלילי זהב מעשרה שאלות נכבדות בענין היבום:
השאלה הא' אם אשת האח אסורה לו בכרת למה היה התקון הזה מהיבם בדאיית איסור הכרת. אם היה אפשר באחד משאר הקרובים שאין אשתו אסורה עליו:
השאלה הב' אם נפש המת תשוב לימי עלומיו על שבטל מצות פריה ורביה קשה כי למה יביאו אותו לידי נסיון בגוף אחר אשר בשגם הוא בשר יוכל לעבור על כריתות ומיתות בית דין ולחייב יותר את נפשו:
השאלה הג' כי מה טעם לחרדה הזאת ולהשיא את יבמתו הלא יותר בקלות להביא את אחיו באשתו ממש ולא באשת אחיו:
השאלה הד' אם לא קיים מצות פריה ורביה כי אם מי שיש לו זכר ונקבה אם כן למה לא צותה התורה כי מי שלא יהיה לו בן כי אם בת תתיבם אשתו:
השאלה הה' אם אירע שאשת האח מן היבם ילדה בת מה תהא על נפש המת אם יתגלגל באשה או לא:
השאלה הו' אם כונת היבום הוא להקים שם המת נשאל נא אם היבמה לא ילדה כלל מה תהיה מנפש המת:
השאלה הז' אם הניח אשתו מעוברת וילדה והולד חי שעה אחת ומת למה אין אשתו מתיבמת:
השאלה הח' למה מצות היבום היא בבכור כדכתיב והיה הבכור וחז"ל אמרו לא בכור אלא גדול:
השאלה הט' כבר גזרו חז"ל סריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו. וקשיא דבשלמא אינו מיבם לפי שאינו בר הקמת זרע וכיון שאינו מיבם אינו חולץ. אלא אמאי אין מיבמין את אשתו ולמה אמרה תורה ולא ימחה שמו בישראל פרט למי ששמו ממחוי:
השאלה הי' אם לא הוליד היבם אלא בן א' כפי הנחתנו אינו לו אלא לאחיו ואם כן נמצא שהוא מת בלא זרע ולמה לא תתיבם אשתו. אלו הם השאלות הנופלות בענין היבום ואני אפרש הדברים האלו באופן יותרו הספקות כלם כפי מה ששמעתי וקבלתי מפי סופרים ומפי ספרים:
פרק ט
משיב בהלכה להשקיט לב המעיין מכל מבוכה:
אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואומר לשאלה הראשונה מדוע היה התקון באח בדחית איסור כרת, אומר אני שהטעם הוא לפי שהאח הוא היותר קרוב ואח לצרה יולד ונשמות שני אחים חשובות כאחד, וכן איתא במדרש הנעלם שנפשות נדב ואביהוא חלו שתיהם בפנחסבשעה שהרג את זמרי, ועונש הכרת אינו אלא באשת אח שיש לו זרע וכפי זה הם שני נושאים מתחלפים:
לשאלה הב' דמה התועלת להביא הנשמה פעם אחרת בנסיון. אומר שכבר הגדתי לך שמצות פריה ורביה הוא עמוד שכל העולם עומד עליו. ומלבד הראיות אשר הבאתי מהזוהר תמצא עוד, תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם [פי' שלא נשא אשה שאין נקרא אדם אלא זכר ונקבה] לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל לכללא דעלמא דאתי דאיקרי גופא קדישא אלא כאינון דלא איקרו אדם, כי בלי ספק האיש הנכרת בלי בנים עונותיו חדשים או ישנים גרמו לו, ולמען לא תאבד נפש צוה לאחיו הגדול שהוא גואלו הקרוב אליו ליבם כדי שתשוב נקיה מכל סיג ותשוב אל האלהים אשר נתנה:
לשאלה הג' דמה טעם באשת אחיו ולא באשתו ממש אומר. שטעם חזרת האח באשת האח הוא לפי שהמת רגיל באשת חיקו ובאהבתה ישגה תמיד ואהבתה קשורה בנפשו ותמיד מחשבתה בו. ולכן בהיותה בת זוגו היא כלי יותר מוכן לקבל את נשמתו:
לשאלה הד' אומר שהסיבה שלא צותה התורה שתתיבם אשתו כשהניח בת היא היותו מתוקן כשיש לו זרע או זרע הזרע כי אז חוזר ונדבק ונקשר בזרעו אפילו שלא תהיה אשתו. ולכן לא היה מן הצורך להתיר כעין ערוה. לשאלה הה' דאם ילדה היבמה בת מן היבם מה תהא על נפש המת אומר דאם הוא צדיק הבת תחזירהו על ידי זרעה, ואם יש לו עון שיחייבהו להתגלגל באשה הא קבל עונשו:
לשאלה הו' אומר שאפילו לא ילדה היבמה כלל יתתקנו על ידי הקרובים כי נוכל לחשוד שלא היתה שם בשעת הזווג הכונה הצריכה להמשיך נפש האח. ואם היתה שם כונה רצויה נוכל לשפוט שעקרה היא או הוא עקר או חולי נולד בהם ומי יודע אם ימסר לגלגולים אחרים יותר קשים מהן אם בהמה אם איש:
לשאלה הז' אומר שזה הענין דומה למי שקיים מצות פריה ורביה ומתו בניו אחריו שכיון שזכה ונכלל בצרור החיים את ה' אלהיו שוב אין מורידין אותו ומוציאין אותו ממחיצתו. וכן הכא כיון שזכה שעה אחת לזרע שוב אין מחזירין אותו בשביל עון זה, ובגלל הדבר הזה אין אשתו מתיבמת. לשאלה הח' אשיב שכבר ידוע הוא שענין הגלגול הוא מצד החסד וכמו שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ועל ידי החסד נמשך הנשמה אצל אשתו ואחיו. וכן הגדול רומז למדת הגדולה. ולכן המצוה הוא בגדול וקרי ליה בכור שכן המדה הוא בכור לבנים שהרי ראשון לבנין הוא:
לשאלה הט' מענין הסריס אומר, שאפשר שיתוקן על ידי קרובים אחרים כי היא אינה כאשתו ממש כי אינה אשת חיקו והוא לא ידעה. ולכן אין ראוי להתיר בעבורו אשת האח שהיא כעין ערוה:
לשאלה הי' אומר בודאי שבזה היה טועה אונן בהיותו חושב כי הזרע יהיה לאחיו כמו שכתוב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. אבל זה אינו אמת יען לא נקרא הבן זרע אחיו אלא הוא הוא בעצמו ובכבודו הוא שחזר לעולם. ואם כן הרי הוא בנו ואחיו וכבר יש לו זרע, ואם היבם עצמו צריך לחזור בגלגול זה שהוא בנו ואחיו יחזירנו, ועם זה יותרו בקיצור המבוקש ממני כל השאלות כלם:
פרק י
מביא הרבה ראיות מן הנביאים וכתובים להוכיח אמתת הגלגול:
גם המהביל כל ענייני העולם הזה שלמה המלך עליו השלום תחלת דבר ה' בו בספר' דקהל' רמז הסוד הנפלא הזה מהגלגול באומרו דור הולך ודור בא והיה מן הראוי שיסדר דבריו להפך כי ההויה קודם להפסד. אבל כאן נרמז הסוד הזה והדורו' שהולכים הם עצמם הדורו' אשר אחר כך באים, וכן במדרש רבי נחוני' בן הקנה אמר רבי עקיבא דור הולך ודור בא היה לו לומר דור בא ודור הולך אלא מלמד שכבר בא. ואל הסוד הזה רמז באומרו מה שהיה הוא מה שיהיה ואין כל חדש תחת השמש:
עוד השיב ידו על הסוד הזה בסימן ד' באומרו ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה. ובהיות שלא ימצא בין אנשי הדעת והתבונה מי שיאמת שההעדר טוב מהמציאות הפירוש המקובל הוא כמעט מוכרח. ורצונו שהמתי' שכבר מתו פעם אחרת וזוכים לאחר שנתגלגלו ומתו למנוחה נכונה בישיבה עליונה הם יותר משובחים מאלו המגולגלים שעדין הם בעולם. וכן הרשב"י בפרשת וישב עמוד תכ"א כתב ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא מן החיים אשר המה חיים עדנה מאי עדנה כמה דאתמר אחרי בלותי היתה לי עדנה. וכתיב ישוב לימי עלומיו, וטוב משניהם את אסר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע וגו' דלא שב לימי עלומיו, ולא איצטריך לאתתקנא ולא סביל חובין קדמאין בגין דהקב"ה יהב ליה אתר מתקנא בההוא עלמא כדקא יאות. ראה נא איך פירש הפסוק לענין כונתנו והכי פרושו ושבח אני את המגולגל אשר מת בתשובה ומעשים טובים מן המגולגל אשר עדין לא מת שמא יחטא. וכמו שאמר הכתוב הן בקדושיו לא יאמין, וטוב משניהם את אשר עדן לא היה פירוש שמת ולא חזר בגלגול ולא שב לעדנה ולימי נעוריו. וזהו טעם כפל המתים שכבר מתו דאי לא תימא הכי מאי עניינו, ואם כן כאן פרט הכתוב ענין הסוד הזה וסוד ה' ליראיו:
הפעם הרביעית אשר רמז שלמה המלך ע"ה הענין הזה הוא בסימן ח' ושם נאמר ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו גם זה הבל. ודע שבפסוק הזה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בפירושו כי מה ענין קבורים ובאו. ומה שפירש בו הראב"ע שראה הרשעים מתים בלי צער ובאים שנית לעולם דהיינו בניהם שממלאים מקומם ולא ישכח זכרם והישרים שהיטיבו לעשות והם הצדיקים שממקום קדוש באו ישתכחו הם וזרעם יסוף. וימשך מזה לחשוב שאין שכר ועונש זה הבל כי ה' יפרע מהם וישלם לצדיקים בעולם הבא. הוא היותר קרוב לפשט הגם שהוא דחוק. ולכן באמת יפה נדרש לפי דברי המקובלים על הגלגול ופירושו כך הוא ראיתי רשעים קבורים ובאים ושבים פעם אחרת לעולם הזה לתקן את אשר עותו ממקום קדוש ששם הנשמות ואחר כך משתבהין בההוא עלמא מאשר עשו מהמצות ומעשים טובים. וכך הוא הפירוש ודלא כדפירש הרב מאיר גבאי בס' המראות חלק העבודה פרק ל"ב שכן תמצא בזוהר פר' וישב עמוד תכ"א וכד מתקנן לבתר כדקא יאות אלין משתבחין בההוא עלמא בגין דהקב"ה איתרעי בהו. וכפי זה וישתבחון קרי בב'. אמנם רבים קראו וישתכחו בכ'. וכך דרשו ששלמה המלך היה מהביל אפילו האמת והמוסכ' באומרו שאין שום תועלת אם יבאו הרשעים וישובו לעולם הזה ממקום קדוש מאחר שישתכח מהם כל אשר עשו ואינם זוכרים להזהר מלחטוא שנית ולתקן את אשר עותו. ובאמת זו היא טענה גדולה נגד הגלגול. אשר על כן בפרקים יבאו אחתור להתיר הטענה הזאת. ודי עתה לפי כונת הפרק להורות ששלמה המלך עליו השלום גם הוא אשר וקיים האמונה הזאת מהגלגול:
גם ביד הנביאים הראשונים נחתם הסוד הנפלא הזה. הלא תראה האשה התקועית אומרת כי מות נמות וכמי' הנגרי' ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. והפירוש המקובל כך הוא. כי החוטא מת מיתה אחר מיתה יען מתגלגל מגוף לגוף וכמי' הנגרי' ארצה אשר לא יאספו כן נפשות בני אדם לא תאספו עוד אל הגוף בטבע כי אם ביכולת האלהי ודרך נס, ולא ישא אלהים נפש איש מ המיתה אבל חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ר"ל להשיב אליו כרוב רחמיו וחסדיו הנפש החוטאת ואשר בעונותיה הודחה ממחיצתו. וזה על ידי גלגולים פעמים שלש עם גבר כדי שהחוטא יתקן את אשר עות ותשוב הנפש לשרשה ואל מנוחתה כבוד וכל המקובלים בונים כמעט כל אמונתם בפנה הזאת על הפסוק הזה ובאמת ראוי הוא להשען עליו כי הוא ברור וקיים:
ישעיהו הנביא גם הוא בסימן כ"ב הודיע לנו העיקר הזה הלא הוא בקראו תגר על אנשי דורו האומרים הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכיל ושתו כי מחר נמות אמר בסימן כ"ב באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ותרגם המתרגם מות' חנינא, וכן בירושלמי זו מיתה שניה ר"ל אחר שישובו עוד בגוף אחר למות מיתה שניה. ונראה לי דהוקשה להם כי איך תוכל המיתה דכל אדם שוה בה כצדיק וכרשע לכפר העון הגדול הזה ויהיו נקיים מכל חטא ואשמה לחיי העולם הבא. ולכן פירשו מה שפירשו שענין המיתה היא השנית. אחר שיתגלגלו ויתקנו מה שקלקלו. וכן תרגם בסימן ס"ה לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם ואמסר למותא תניינא ית גוייתהון. וזה מורה שאין פירוש מותא תניינא מיתת הנפש אלא הגוף השני בגלגול:
סוף דבר הענין הזה פירש הקב"ה בעצמו לאיוב סימן ל"ח באמור לו לאחז בכנפית הארץ וינערו רשעים ממנה תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. רוצה לומר כפי מה שכתב הרב רבינו בחיי המימיך צוית כמוני לאחוז בכנפות הארץ ולנער הרשעים ממנה ולהעמיד אחרים תחתיהם ותתהפך הארץ מהם כחומר חותם שהוא מתהפך ומשתנה לצורות משתנות ויתיצבו כל אחד ואחד מהרשעים כאדם שהוא לבוש בגדים חדשים וכו' ובמליצת אליהוא לאיוב תראינה עיניך עוד מפורש הענין הזה בע"ה. וזהו מה שהעיד על עצמו באומרו ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה ר"ל אשוב ממש לבטן בהיותו חושב שעוד תשוב נשמתו להתגלגל בגוף אחר. ודע שעל היסוד הזה בנו חכמי האמת כל הגלגולים שנתגלו להם בחכמתם, וכן אמרו לבן הארמי זה בלעם והוא הוא נבל הכרמלי אותיות דדין כאותיות דדין. דתן ואבירם זה דואג ואחיתופל משה ראשי תיבות משה שת הבל. וכן הרשב"י בפרשת בראשית בעמוד ק"ן זה לשונו. בשגם זה הבל והא אוקמוה בשגם זה משה. משה זה שת ואיהו שת ואיהו הבל. והן כל אלה יפעל א' פעמים שלש עם גבר וכו'. וזהו סוד מה שהיה הוא שיהיה ר"ת משה. ונרמזו באותיות למפרע ולא כסדרן בהיות שמשה היה בסוף הגלגול ונרמזו בו בשעת מתן תורה גלגוליו שעברו למקבלי התורה. אבל באדם באו האותיות כסדרן יען גלגוליו לדור אחרון והודיעו לו מראשית אחרית דבר כנזכר למעלה. וזהו סוד ומשה היה רועה את צאן כענין שנאמר ויהי הבל רועה צאן, ואין הבל אלא להב שנאמר בלבת אש מתוך הסנה, גם אמרו יקם קין ר"ת יתרו קרה מצרי. ושפתחה האדמה את פיה לבלוע את קרה כאשר פצתה לבלוע דמו של הבל. ואמרו עוד שהי' הרוגי מלכות היו הי' שבטים שמכרו את יוסף כי היו כפי התורה מחוייבי' למות כמו שכתוב וגונב אישימכרו ונמצא בידו מות יומת. ושעל כן שמות העשרה שבטים חוץ מיוסף ובנימן שנתחייבו במכירת יוסף עולין כשמות עשרה הרוגי מלכות. צא וחשוב רבן שמעון רבן ישמעאל ר' עקיבא ר' חנניה בן תרדיון רבי טרפון ר' יהודה בן בבא ר' אלעזר בן שמוע ר' ישבב הסופר ר' יהודה הנחתו' ור' חוצפית התורגמן סך שמותם אלפים ושמנה מאות וחמשים ושמנה כמספר שמות השבטים עם זבולן בואו ח'. ולכן אמרו שכאשר יוסף נשק לכל אחיו ויבך עליהם רוח ה' הופיע בו על מיתתה בי' הרוגי מלכות כאמור. ובספר מגלה עמוקות אופן פ"ד נאמר שאנטונינוס ורבי גלגולי דיעקב ועשו ננהו. וכאלה תמצא הרבה בס' הכונות להרי"א ובס' מגיד משנה נדפס מחדש בוינציאה ובס' עשרה מאמרות פוק ותשכח דברים מתמיהים והמה נפלאים ממני:
פרק יא
מביא כל הטענות הובאו מהמקובלים להכריח הפינה הזאת מהגלגול:
אלו הם הפסוקים המורים דרך רמז לדעת חכמי הקבלה ענין הגלגול, ואמנם הקשב נא והטה אזניך לטענותיהן. הם אמרו שלשה דברים:
הא' שמאחר שידענו שהקב"ה אל אמת שופט צדק ואמת ועם כל זה ראינו צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הרשעים מצליחים והצדיקים מוכים ומעונים אין זה כי אם דבר הגלגול וכן גדרש בס' הבהיר צדיק ורע לו צדיק בן רשע. כלומר שהוא עצמו כבר היה רשע מקודם ועתה על הראשונים מצטער. רשע וטוב לו רשע בן צדיק שהיה צדיק מקודם ועכשיו פרי מעלליו אוכל. ובאשר אנחנו לא נדע ענין הצדיק הזה מה היה טיבו ומעשיו לפנים לכן אנו תמהים טל יסוריו, וכן בענין הרשע המתארח כאזרח רענן. אבל הנסתרות לה' אלהינו יוכל דרכיו משפט, ולזה גזרו על איוב שהיתה נפשו של תרח ושהיה סובל עונות ראשונים ככתוב בס' הסודות. ולכן בראותו עצמו צדיק ולא היה יודע סוד נשמתו היה קורא חגר ומואס בחייו באומרו תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי. ר"ל אינני יודע אם נשמתי היא נשמה חדשה או מתגלגלת. ואם היא מתגלגלת מי היה הראשון ולכן אמאס חיי. אשר על כן הלל בראותו גלגלת אדם שצפה על פני המים החליט עליה על דאטפת אטפוך. כי לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו ואם לא הרג בזה הגוף בודאי הרג בגוף הקודם ועתה הביאו עליו עונשו:
הטענה הב' כי אנחנו רואים שנולדים הרבה מבני האדם מחוסרי אברים פעמים סומים ופעמים חגרים. ואם היוצר והבורא הוא האל ית' כאשר הוכחנו ואין מזל ליצירה כאשר כבר כתבנו. אם אין לפניו עולה ולא משוא פנים נשאל נא מה פשעה ומה חטאתה של הנשמה הזכה הברה והנקיה עד שלא באה לעולם להכנס בגוף חסר וטפל וכלי אין חפן בו להשלים מעשיה. אבל האמת יורה דרכו כי אלו הם החטאים בנפשותם והקבורים ובאים פעם אחרת בגלגול כדי לקבל עונשם בגוף הטפל הזה ונענשים על העונות הראשונים כאשר אמרנו. וחכמי אומות העולם אומרים שהחסרון הזה בילדים הוא מפאת חסרון החומר כאשר גם לפעמים מוליד בריות משונות ונפלאות. אכן גאלינוס בספרו מההריון ייחס הדבר לנפש העולם. ואיפוקרט לאיזה חולי אשר גבר על הילד קודם צאתו לאויר העולם. ובהיות שידענו שאין יסורין בלי עון יותר נכון הוא כפי היושר האלהי ומשפט דינו הצודק לקיים דברי המקובלים כנזכר:
הטענה הג' שאנו רואים כל יום ויום הנפילים אשר היו בארץ לאחר שתושפע, בבטן אמם הנשמה הקדושה קודם שיצאו לאורה. גם ילדים קטנים אשר לא הגיעו להיות בר עונשים מתים בפרחם. ולמה יצא הקצף מלפני ה' עליהם כי מה עשו לשיענשו. והנה זה נגד היושר האלהי גוזר ומקיים שאין מיתה בלא חטא. ואין לומר שמתים בעון אביהם המרצח דכמה פעמים ראינו שמתים בני הצדיקים גמורים, וזולת זה ביתומים שאין להם אב ואם מאי איכא למימר. אבל עם דעת הגלגול יתוקן הכל כי הם נענשים על עון הקודם כאמור:
הן אלה קצות מטענותיהן ז"ל. ואוסיפה לך עוד שאם הנשמות לא תהיינה מתגלגלות מדור לדור וכמו שאמר שלמה דור הולך ודור בא בהכרח תהיינה במספר בלתי בעל תכלית וזהו טעות גדול כי הקב"ה לא ברא עולמו בעל תכלית בריות בלתי בעלות תכלית. כי המלאכי' כבר גזר עליהם דניאל מספר הגם שעצום עד מאד. וכמו שכתוב אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבוון קדמוהי יקומון והנשמות אינן ממדרגה יותר עליונה ולמה תהיינה בלי תכלית אלא ודאי שהנשמות חוזרות ומתגלגלות הגם שלפעמים באה איזה נשמה חדשה ומיציאה ראשונה. ורז"ל אמרו אין בן דוד בא עד שתכלו כל הנשמות שבגוף. רוצה לומר להתגלגל, מורה כל זה היותן באיזה מספר מוגבלים כאשר אמרתי:
פרק יב
ידבר מענין העבור מה הוא ואיך הדברים האלו הם למעלה מן השכל. אבל אינם מנגדים אותו:
ואולם דע קורא נבון שיש ירך אחרת שבאות הנשמות לעולם הזה לא דרך גלגול שאין אותן נשמות עיקר הגוף שחייו תלויים בהם ואינם אלא סניף לנשמה וקוראי' אותו חכמי הקבלה עבור כי כמו שכל זמן שהעובר בבטן אמו לאחר שתושפע בוהנשמה נכללה בגופה נשמה בנשמתה. כך לאחר נשמתו של אדם על זה הדרך איפשר שתבאנה כמה נשמות מאנשים שכבר מתו להתחבר בו. או כמו שהאשה מתעברת ויולדות והיא אינה חסרה כלום כן נפשות הצדיקים מתעברות ויוצאות מהן ניצוצות להגן על הדור או איזה איש פרטי כמדליק נר מנר והנר הראשון אינו חסר כלום. ואמרו קצת כי נשמת שת היתה זכה ובהירה ונתעברה במשה בשביל ישראל לתת תורה על ידו, וזהו סוד ויתעבר ה' בי למענכם להגן עליהם בעדו יען תכלית העבורים האלו הוא או להשיג איזו מעלה. או לצורך אחרים להישירם או להצילם. וכן הובא בס' עשרה מאמרות שבנפש שמואל נתעברו נפשות משה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. ובנפש פנחס נפשות נדב ואביהוא שיהיו הולכות בלי מקום נתחבר אליו. ורמז לדבר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ממש. וכן כתוב באידרא שבאליהו הנביא שהוא פנחס נתעברו הב' נפשות הללו וכשלא רצה לילך אל יפתח ובתו נהרגה נענש ופרחו ממנו. כי הנשמות הבאות בסוד העיבור יכולות לברוח מה שאין כן הנשמה הבאה על ידי גלגול ביצירתו דאינה פורחת ממנו עד יום מותו. ועל דרך זה שמעתי על פסוק ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי שנתעברה עמו רוח אחרת והיא שעמדה לו והדריכתו בדרך ישרה ולא פנה לעצת המרגלים. ונראה שרש"י ז"ל רוח הקדש נצנצה בו וכתב ב' רוחות היו לו. וגם שפירש א' בפה וא' בלב הנה הוא פירש על פי דברי חכמי הקבלה. ופי' רש"י ז"ל מסייעו שכתב בפ' ויבא עד חברון ז"ל כלב לבדו הלך ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם והיינו שחבר נר"ן שלו בנר"ן של אבות ומשם זכה לרוח אחרת כמו שזכר הר"י מלוריא. ואלו הדברים הם מכבשונו של עולם ואינו אומר שהם כפי חכמת הטבע אבל הם למעלה מהטבע והשכל לא ינגדם:
פרק יג
מענין הגלגול בעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ ובדומם וצומח:
גם צריך שתדע שהמקובלים האמינו גם כן ההעתקה והגלגול אפילו מגוף מין אחד לגוף מין אחר. ולכן אמרו שהעובר על המצות להכעיס לא עשה תשובה יתגלגל בבהמה. וכן על פסוק ויפץ ה' אותם מעל פני האדמה דרשו חז"ל שבשלשה חלוקי דינן נדונו דור הפלגה. הטובים שבהם נדונו בבלבול לשון. והכת שנתכונה לשם ע"ז נעשו מהן קופין וחתולין וכיוצא בהם. והכת הג' שאמרו נעלה לשמים ונכנו בקרדומות הושלכו למטה ונעשו מהן שדין ומזיקין ורוחין בישין. רצונם שקצת מהם נתגלגלו בבהמות האלו וקצת נעשו נשמתן במזיקין ורוחות נעות ונדות בלי שום מנוחה כלל. וכמו שאכתוב לקמן. והריקנטי בפרשת נח ובפרשת שמיני כתב ז"ל. ויש מו המקובלים האחרונים המאמינים בגלגול הבהמות ואמרו שאם עשה אדם עברה אחת יתרה על זכיותיו יתגלגל בבהמה טמאה וזהו וגרה איננו מעלה טמא הוא לכם. מי שאין לו גרה על זכיותיו. ואם מעלה גרה על זכיותיו יתגלגל בטהרה רק אם חטא בעבודה זרה בגילוי עריות. ובשפיכות דמים באלו השלשה אפילו מעלת גרה יתגלגל בטמאה אם לא חזר בתשובה וזהו סוד שפן גמל חזיר וכו', ובפרשת קדושיה ז"ל. כבר הודעתיך סוד הבהמות הטהורות והטמאות וקצת מחכמי הקבלה האחרונים אומרים כי העובר על העריות סופו להתלבש בבהמה טמאה או בשקצים ורמשים. ולזה רמז ולא תשקצו את נפשותיכם בכל הרמש שבודאי יוכל אדם לשקץ נפשו בהם וזהו ואקוץ בם. ואמרו בעונש הבא על חמותו כי סופו להתלבש בחסידה וחברותיה יהרגוה. והבא על דודתו סוכו להתלבש בגויה. ותתגייר וזו היא דודתך היא כלומר שסופה לשוב לדתינו ולתורתנו. והבא על אשת אחיו סופו להתלבש בפרד שנאמר ועיר פרא אדם יולד על שהפריד הבנין של מעלה. והבא על אשת איש יתגלגל בחמור וזהו סוד כי תראה חמור שונאך עזוב תעזוב עמו. הבא על אשת דודו יתלבש באשה אשדודית. הבא על הבהמה יתגלגל בעטלף כי נתעטף בדבר עבירה. הבא על הזכר יתלבש בשפן או ארנבת כי הם זכרים ונקבות ושנה אחת באין עליה ושנה אחת יבא על אחרות. הבא על הגויה יתגלגל בקדשה יהודית שנאמר וחיתם בקדשים. הבא על הנדה יבא בגויה המשמשות מטותיהן נידות כי כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותר' לו. הבא על כלתו יתגלגל בפרדה. הבא על שתי אחיו' יתגלגל בקדשה גויה שיבאו עליה שני אחים. הבא על אשת אביו יתגלגל בגמל זהו שנאמר גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. שארו זו שאר אביך הוא והנה הוא חצוף בעריות וסופו להיות צנוע כגמל. הבא על אמו יתגלגל בחמור נקבה. וכלם דוקא אם לא שב בחייו. וכן אמרו שזהו סוד מה שאמרה תורה (ויקרא יז) איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. ורמז לדבר אדם כי יקריב מכם כי לפעמים המקריב נפש בהמה עמה מקריב נפש אדם. וזהו סוד אדם ובהמה תושיע ה'. אשר על כן נצטוינו בשחיטה ובסכין בלי פגימה כי מי יודע אם (לא] גלגול יש בה, ולכן צריך לברור לו מיתה יפה. והאוכל אבר מן החי כאוכל מבשר אחיו בשיש שם גלגול נפש. וזהו סוד לא תאכל הנפש עם הבשר ואמרו עוד שבגלל הדבר הזה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, וכתב בעל ס' חרדי' דף מ"א ז"ל. ודע שאמרו המקובלים שאעפ"י שכשמתגלגל אדם בצורת אדם אינו יודע בגלגולו ראשון מכל מקום כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף הוא יודע בגלגולו ראשון ומצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה. והקב"ה רצה להראות לכל האדם דוגמת גלגול מאדם אל בהמה בגדול המלכים אשר מלך בכיפה הוא נבוכדנצר הרשע שבעוד בחיים חייתו הורידו מכסאו והשליכו לשדה והוא הולך על ארבע כבהמה ונדמה לכל הבהמות צורת בהמה יען שלח לשונו ודבר נגד עליון. ואחר כך לקצף הזמן אשר קצף עליו חזר והודיעו שהוא האלהים כדכתיב ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטניה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר וגו', כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם וגו'. ועל מעשה זה כתיב לעיל ששלח לכל האומות להגיד נפלאות ה' אשר עשה עמו והתחיל ואמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה. אתיה כמה רברבין וגו' ואמרו רז"ל אלמלא בא מלאך וסטרו על פה יהיו אומר יותר משירותיו של דוד וכו':
גם הרב ר' יצחק לוריא האמין הגלגול בדומם ובצומח כאשר כתב בס' הכוונות ז"ל. ואמנם אחרי פטירת האדם נפרעים ממנו על חטאיו בהרבה מציאיות ורוב בני אדם לא ימלטו מלהתגלגל כ"כ זמן בבהמה או חיה או עוף או דומם או צומח וכן בענין נבל הקשה כתיב וימת לבו בקרבו והיה לאבן ויהי לאבן היה לו לומר. אך הכונה כי כל החוטא בפיו נתגלגל בדומם. ובלעם חטא בפיו ונתגלגל תחלה באבן דומם. ונבל הוא בלעם. והנה ביאר טעם שמת לבו בקרבו ולא דבר סרה נגד דוד הוא כי זכרה נפשו מה שתחלה נתגלגלה והוא היה תחלה בעון זה עכ"ד. והוסיף עוד לדבר גדולות ונפלאות ממני באומרו גם המאכיל נבלות לישראל הוא מתגלגל בעלה האילן והרוח בא ומגלגלתו והוא צער גדול וסוף עונשו הוא כשנופל העלה ההוא לארץ כי אז נחשב לו למיתה ממש בעת שנכרת ונעקר מן העולם וזהו סוד והעלה נבל כי מי שמאכיל נבלה מתגלגל בעלה גובלת וזהו סוד כי תהיו כאלה גובלת. עכ"ד. ואמר עוד שנבל הוא אותיות לבן ללמד שלבן בלעם ונבל הם גלגול א' ובלעם ולבן לא היה כחן אלא בפיהם. ועל כן נתגלגלה נשמתו של בלעם בדומם שהוא הפך כחו. ובאשר התחיל להתתקן ונתגלגל בנבל וחזר לסורו ולדבר לשון הרע בדוד חזר להתגלגל בדומם כבראשונה ויהי לאבן. וכן באשת לוט נאמר ותהי נציב מלח שהוא גלגול בדומם. ואל תחשוב שנפש האדם נעשית אז בלתי מרגשת כדמום וכצומח כי אם אין לה הרגשה היאך ירגיש העונש. אולה כך יובן הדבר כי הקב"ה לעונש האדם דבק הנפשות הרעו' לעץ או לאבן ונפשות' קשורו' בהם כדי שתתענינה בחברת הדברי' אשר אינם מטבעם. כאשר ענשו אנשי אטינאס לא' מחכמיהם שילך קשור עה איזה שוטה והוא בחברת איש בער לא ידע בחר לו מות מחיים. כך הנשמה בחברת העצים והאבנים כעלה נדף תערוץ וכאבן בלי חמדה מתגלגלת נעה ונדה בארץ:
פרק יד
יחקור עד כמה פעמים הנפש מתגלגלת.
ועתה אחר הדברים האלה הנה מקום אתי לחקור עד כמה פעמים יתגלגל האדם. ומה שראיתי בענין הזה אגיד לך בכתב אמת. דע שרוב המקובלים כתבו כי אין הגלגול כי אם עד שלשה פעמים מלבד הביאה הראשונה ושזה רמז אליהו לאיוב באומרו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. וכן איתא בזוהר ס' בראשית עמוד ק"ן והוא סוד פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. ואמרו עוד שזה נרמז בפסוק על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ובתקונים דף קי"א בדברם על עון קין ז"ל. בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עילאה הוה תליא הרהר בתיובתא ואמר גדול עוני מנשוא. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו' הכא איתרמיז גלגולא דרשיעיא דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ודאו וגו'. ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא קדמאה. והייתי נע דא גלגולא תניינא. ונד דא גלגולא תליתאה. ודא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל אה תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר. ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו לא אהדר ליה בגופא אחרא אלא יד ליד לא ינקה רע, עכ"ד ובזוהר פרשת משפטים כך פירש הרשב"י באורך ענין וכי ימכור איש את בתו לאמה. איש זה הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה. בתו זו הנשמה ע"ד שמעי בת וראי והטי אזנך. לאמה בגוף הארציי. לא תצא כצאת העבדים מלוכלך בטיט החטאים כי אם בזכיות כבת חורין ומלאכין קדישין. אם רעה בעיני אדוני' אשר לא יעדה ולא איתחזיאת קמי כדקא יאות והפדה בתשובה. לעם נכרי לא ימשול למוכרה שהם המשריין נוכראין דקיימין בההוא אורחא דגהינם. אם לבנו של הקב"ה ועדנה דנטר לה כדקא יאות כמשפט הבנות יעשה לה דמכניסין אותה בהיכל אהבה דתמן אינון גנזיא טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא:
אם אחרת יקח לו הוא הגלגול בסוד ועפר אחר יקח. שארה כסותה ועונתה לא יגרע שהם הג' גלגולין. ואם שלש אלה לא יעשה לה שלא תקנה מעשיה ויצאה חנם אין כסף כלומר אין כוסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי ונשארת ככלי אין חפץ בו, ובמדרש רות הנעלם אמרו משל לאדם שנטע אילן ראה שלא הצליח עוקרו ושותלו במקום אחר, וכן פעמים רבות דכתיבהן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ועל ארבעה לא אשיבנו. ארבע פתחים בשמים ובכל פתת ופתח ממונים, הראשון רחמני עוקרן ושותלן במקום אחר. אם חשוב בתשובה הראשונים רחמנים אומרי' לו צא מן הפתח הזה ונעזור לך שתצא מן הפתח בדוגמא הזו השניי' והשלישי אם תשוב בתשובה וירויח כבתחלה הראשונים שניי' ושלישים נעשו כלם רחמני' ויוציאוהו אם יבא לפתח הרביעי לא יצא שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואינון אותם שהפגימו בריתם וכו'. והרב רבינו בחיי בפרשת ואתחנן על פסוק ויתעבר ה' בי למענכם כתב לשון עבור מלשין רבוע ועל שם שהענין עם רבעים עם המגולגל וזולתו פעמים שלש. אם כן נראה מכל זה שהגלגולים אינם אלא עד מספר שלשה פעמים כפשט הכתוב פעמים שלש עם גבר. אמנם אם נחקור ונדרוש בדבר הזה לפום ריהטא נראה סתירה בין המקובלים כי הנה בספר הבהיר נמצא מפורש שאפילו עד אלף דור מתגלגלים, וזה לשונו מפני מה צדיק ורע לו מפני שהצדיק כבר היה לשעבר ועתה נענש וכי מענישין על ימי הגערות והאמר ד' סימון שאין מענישין אלא מבן עשרי' שנה ולמעלה. אנא לא בחיי אמרי אנא במותא אמרי שכבר היה לשעבר. אמרו לו חבריו עד מתי תסתום דבריך אמר להן צאו וראו משל לאדם שנטע כרם בגנו ויקו לעשות ענבים ויעש באושי' ראה שלא הצליח נטעו גדרו ופרצו ונקה הגפנים מן הבאושים ונטעו עוד שנית. ראה שלא הצליח גדרו ונטעו אחר שנקתו. ראה שלא הצליח גדרו ונטעו. עד כמה אמר לו לאלף דור והיינו דאמרינן תשע מאות ושבעי' וארבעה דורות חסרו ועמד הקדוש ברוך הוא ושתלן בכל דור ודור ע"כ, אולם להתרת הספק הזה אמרו קצת שאין כונת עד אלף דור שיתגלגלו עד אלף פעמים אלא שהמדה הזו נוהגת עד סוף העולם שהוא סוד שיתא אלפי שנה הוי עלמא. כי אלף פעמים ששה (חמשי') הם ששת אלפי'. ואחרי' אמרו שתכלית הגלגולים הוא להוסיף שלמות לנפש כדי שהאדם יעשה ויקיי' כל מצות ה' וישתלם במעלה ובחשיבות. או להעניש בגוף אחר הנפש החוטאת על מעשיה כדי שלא תקבל עונשה בעולם הנשמות וזהו מה שאמר התקועית וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. אשר על כן לתקן את אשר עות תחזור הנשמה פעמים שלש ולא יותר דאם לא תקנה מעשיה בג' פעמים תאבד תקות' ומוחזק הוא שלא ישוב עוד דבתלתא זמני הוי חזק' אבל אם תחזור להשלים המצות תחזור עד אלף פעמים עד שתשלי' התרי"ג כי אז חזירתה היא להנאתה ולטובתה. ואי לא מסתפינא הייתי אומר שהשלשה פעמים הם בגוף בני אדם והא בגופי בעלי חיים. וזהו פעמים שלש עם גבר דוקא. ובדבר זה אין לי שום קבלה והאל יודע אם בפי נכונה ושגיאות מי יבין. ולכן מבקש אני מחילה וסליחה וכפרה מהאל היודע ועד. ואם און בידי ארחיקהו. וה' ברחמיו יטע בלבנו אהבתו ויפתח לבנו בתורתו כדי שלא ניגע לריק ולא נכשל בדבר הלכה שלא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא:
פרק טו
דברי חכמים מתאוננים רע באזני השם ומכחישים העקר והפנה הזאת:
עתה אתה המעיין ראוי שתדע שהגם שכמעט כל חכמי בני עמנו קיימו וקבלו עליהם את הדעת הזה מהגלגול קצת מהם ובפרט מהאחרונים והנשבעי' בדברי ארסטו ותלמידיו בקשו בכל תוקף להרוס ולאבד הפנה הזאת ויבנו עליה דיק וסוללות להשפילה ולהורידה לארץ. ולכן חל עלינו קהל המאמינים חובה לכוננה ולסעדה. ולכן אביא הטענות אשר בהן חתרו להכחישה ואומר. כתב הבדרש"י באגרת ההתנצלות להרשב"א ז"ל. וקצת אמרו שתעתק מגוף לגוף ממין אחד ומזה אמרו כנפש ראובן המת שהי' תחול בגוף שמעון והנה התחזקו המופתי' האמיתיות על אלו הדעו' למחותם שתועלת בכולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים:
תחלה שיהיה עול וחמס חלילה לאל ממנו בחק נפש מי שמת בצדקו שתשוב לחול בגוף א' שירשע אולי ויהיה מדינה שתענש או אם יגמל טוב על צדקו הקודם עם היותו רשע גמור הנה הוא יותר רע. וכן עול בחק מי שמת ברשעו אם תשוב לחול בגוף אחר שיצדק ויהיה מדינה שתגמל תחת הראוי לה מן העונש על מה שקדם לה מהעוות ואם יענש זה על רשעת נפשו בגוף אחר יהיה יותר רע בחק היושר ויהיה צדיק ורע לו על זולת נכון והתאמת בראיות אמתיות שכל גוף תיוחד אליו נפש אחת ותגמל ותענש כפי הנהגתה וזהו היושר הגמור:
הטענה השנית שזה יביא לרשל האדם מהשתדל על עבודת האל ואפילו בתחלת זמנו. שהוא יחוש על נפשו שנמצאת בזולתו ויחשוב שאם ירשיע בזולתו יביאום העונשים על לא חמס בכפיו ויבהל על זה ויעמוד תמיד בפחד ורפיון ידים מזה. וכן אם צדקה בזולתו הנה יקוה שייטב וימתק זמנו בגמולות הצדק הקודם ויתרשל בזה מהוסיף שלמות כי כמה מן האנשים יישירו דרכם לתקות גמול ולפחד מעונש:
הטענה השלישית. כי פעמים רבות תקפוצנה הצרות על מי שיחשוב עצמו נקי וצדיק. אבל עם כל זה לא יאמין בעצמו וירבה לחשוד נפשו וידון שקדמו לו עונות נעלמי' שהוא נענש עליהם והנה מפני זה יפליג התודות והתשובה ויוסיף אהבה באל. אבל עם זה הדעת יתחיל בודאי ליחס יסוריו לרשעת נפשו בגוף אחר. ויתחיל להאשי' מתוך צערו ההנהגה העליונית ולגזור על עצמו השלמות וזה יהיה סיבה להתרשלו מהתשובה:הטענה הרביעית כי יזיקנו זה גם כן באמת מן פנות אמונתו החזקות שהוא תחית המתים, שאם לא נמצאת בין שני גופים או שלשה כי אם נפש אחת איך יחיו שניהם או שלשתם יחד כי לכל חי יש נפש אחת בהכרח. וזה אם יזדמן שיהיו כלם צדיקים לדעת האומר תחית המתים לצדיקים ולרשעים והוא הנראה מדברי דניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. והם הרשעים שתחייתם להוסיף עונש וצער, ע"כ דבריו:
פרק טז
תכלית הגלגול מה הוא וחשובות נכוחות לספקות ארבע:
יסוד היסודות ועמוד הפינה הזאת מהגלגול לידע ולהודיע שכל דרכיו חסד מאתו ית"ש. וכן האשה התקועות כשדברה לדוד מבקשת מכבודו שיכפר לאבשלום הביאה לטענתה החסד שנוהג עם החוטא באומרה ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבנתי ידח ממני נדח. ודבר הלמד מעניינו הוא ששם הפליא לדבר בהראות למלך איך היה לו ללמוד מדרכי השי"ת אשר לא עוזב חסדו ואמתו מעם נפש החוטא באשר לא ישא אותה מלשון וישאם דוד ואינו מחזירה לאפס המוחלט אבל בהפך חושב מחשבות לבלתי ידח מכל וכל הנפש הנדחת ממנו. וכן ראוי לו לעשות ולהדמות לקונו כי ממנו תוצאות בינה לדעת כל איש ואיש את מעשהו, וענין המחשבות כפי המקובלים הוא להוריד את הנשמה פעם שנית ושלישית לגופים אחרים כדי שתתקן וחשוב נקיה אל האלהים אשר נתנה. דמיון האב אשר בראותו הבן יקיר לו שלא הצליח הפעם הראשונה במלאכות וסחורות אשר מסר בידו אינו מסיר מיד השגחתו ממנו אבל שולח אותו להנאתו ולטובתו פעם שנית ושלישית לדעה מה יעשה לו ולמען אל מקומו יבא בשלום. ומה שאבד בפעם הראשונה ירויח בשניה וקרנו תרום בכבוד. וכן אמרו בעלי הגמטריות כי אותיות גלגול עולין במספר חסד. וכן אותיות עיבור הם ע"ב רי"ו כמספר שמות החסד שהם עב' ואותיות ריו', ואחר ההקדמה הזאת דע שאין המדה הזאת נוהגת בצדיקים גמורים כי עליהם נאמר ואני תמיד עמך. וכתיב ואתה לך לקץ ותנוח. אמנם אלו שיש להם זכיות ועונות וצריכין מירוק באים פעם שנית ושלישית כדי שיענשו על עונוחיהם. או כדי שיקיימו המצות עשה שבטלו ויזכו כלם לאור באור החיים ואם זה נחה שקטה השאלה הראשונה כי אין עול בחקו יתעלה חלילה. ומי שמת בצדקו אינו חוזר לעולם הזה. אולם מי שלא עשה מעשי' אשר יעשו לעלות ולזכות לגן עדן הוא מי שחוזר פעמים שלש אולי יזכה ותשוב נשמתו בטהרה כמו שנתנה לו מן השמים, ואם תאמר הלא אם יענש או יגמל הגוף על מעשיו הראשונים אין זה בחק היושר ויהיה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. דע שהגוף הוא כאבן דומם ואינו מרגיש השכר ועונש כי אם על ידי הנשמה כי הוא ככלי ביד האומן, והנשמה היא כל האדם כאשר הוכחתי במאמר השני פרק י"ד. ואם כן הנשמה היא המרגשת וכאשר נמצא צדיק ורע לו בודאי שהוא צדיק בן רשע רצוני לומר שהיה רשע מקודם ועכשו פורע חובותיו בגוף שני, ורשע וטוב לו הוא רשע בן צדיק ועכשיו פרי מעלליו אוכל. ואם כן השכר נוגע לבד לנשמה. וכבר אמרתי שתכלית חזרתה לעולם היא לזכות לעלות אל הר ה' במצותיו חפץ מאד. או ליענש בעולם הזה והכל על צד החסד מאתו ית"ש כי עונשי העולם הזה כלא הם חשיבין בערך עונשי העולם הבא. ואם תשאל אם כן לאיזה תכלית היא התחיה אם העונש והשכר אינו לגוף. אשיב שאז יחיה ה' הגופים ממש כמו שהיו בחיים כדי שיכירו כלם איש את רעהו ואת קרובו ותתפרסם לעין כל ההשגחה האלהית בראותם בעיני' הגשמיי' איך ה' כפי דינו הצודק גומל לאיש חסד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו, וכן בכלי' עצמם אשר בהם פעלו עולה או זכו יקומו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם:
אולם לטענה השנית אשיב שאדרבה השכל נותן שהאדם בראותו שעל כל פנים יענש ושאם ירשע יצטרך לחזור פעם אחרת לגוף אשר בו בלתי ספק יענש בחריצות יותר ובלי רפיון ועצלות יעמוד תמיד בפחד ולא יחטא. ואם יראה בעיניו שהוא צדיק ואינו ראוי לעונש אז יצדיק עליו את דינו בחושבו שעל כל פנים חטא ולא יש עול מאתו ית"ש וכן איוב הגם שהשם ענשו על לא חמס בכפיו הצדיק עליו את דינו ואמר על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר, ואם ירשע וטוב לו יודה גם כן שהכל מההשגחה האלהית:
ואם תאמר והלא כבר אמרנו שהמידה הזאת אינה נוהגת בצדיקים. כך הוא האמת שבצד יקי' גמורי' אין להם צורך לבא פעם אחרת אבל מה שאמרו חכמי הקבלה בענין צדיק ורע לו הוא בצדיק שאינו גמור ופורע חובותיו הראשונים וכל אורחות ה' חסד ואמת, ועם זה נתיר גם כן הטענה השלישית שאם תקפוצנה הצרות על מי שיחשוב עצמו נקי לא מפני זה יאסים מתוך צערו ההנהגה העליונית אדרבה יודה יותר בהשגחה האלהית ויאמר בנפשו צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, ואם לא חטאתי בגוף ההוה חטאתי בקודם. ויאמין שכל עוד שיתרבו זכיותיו ומעשים טובים כך יתמעטו צרותיו ורעותיו ולא יתרשל מהתשובה. והסברה הזאת מסכמת יותר עם השכל הישר:
ואמנם בהתר הטענה הרביעית השיב הרב דון יצחק אברבנאל שראוי שנאמין שבעת תחית המתים יקומו הנפשות בגופים הראשונים אשרישבו בהם.. כי הדין הוא בעגם לנפש עם הגון הראשון לגמול אותם כפי מעשיהם אם בשכר ואם בעונש ויהיו אלה לחיי עולם ואלה לחרפו' ולדראון עולם. ואמנם הגופים אשר באו בהם כדי לזכותם בהם או כדי להענישם בהם איך היה הדין בהם בהיותם כלי הרצון האלהי הנה באמת הדין בשכר ועונש הוא לנפש עם הגוף הראשון לא עם השאר. עד כאן הרב הנזכר. אולם דרכי המקוב י' רחקו ממנו. ראה נא במדרשו של הרשב"י בראשית עמוד שי"א ותראה איך הגוף לבד אשר בו זכה יקום בתחיה והשאר כלא היו ז"ל שם אמר ר' חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ואתערון מעפרא אינון גופין דאיתנטעו בנשמתא חדא מה תהא מינייהו, א"ר יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה יהי' עץ יבש בהאי עלמא הכי נמי בההוא זמנא. וגופא בתראה קום דאנטע ואצלח ונטל שרשוי כדקא יאות. עליה כתיב והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן וגו' ועל ההוא גופא קדמאה כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב דא תחית המתים ע"כ דברי הרשב"י, אמנם עדין צריכים אנו למודעי כי עדין יש להקשות אם האדם זכה ועשה איזה מצות מכל מצות ה' אש תעשינ' בכל הגופי' נראה שיש עול בדבר שלא יקומו כל הגופים שזכו. אכן כפי דעת חכמי הקבלה התשובה היא מבוארת. הם אמרו שהנשמה תתחלק לניצוצות והחלק הוא בכל דמיון המדליק גר מנר וכל ניצוץ יכנס בגוף כפי מנין הגופות אשר נבנו לזאת הנשמה וכלם יקומו לזמן התחיה. ולפי זה כל גוף וגוף יקבל גמול כפי מעשיו וכן כל ניצוץ ירגיש בשכר ועונש המגיע לכל א' וא' וזהו בכלל סוד העבור אשר רמזתי לך במה שקדם. ונראה דכך הוא דעת המקובלים דאי לא תימא הכי היאך אפשר שימצאו דוד והמשיח בזמן א' והכתיב במיכה סימן ה' והקמונו עליו שבעה רועי' ושמנה נסיכי אדם. וארז"ל במסכת סוכה מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע שת וחנוך ומתושלח בימינו אברהם יצחק יעקב משמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל עמוס צפניה חזקיה אליהו ומשיח אלא ודאי שזה יהיה דרך עיבור:
אולם בעל ס' מגיד משרים נראה שרוח אחרת עמו. הלא הוא בדף ו' כפי מה שנדפס מחדש בויניציאה כתב ז"ל. ותו איכא ברזא דגלגולא דהן כל אלה יפעל אל וגו' אי ההוא לא אזדכך עד זמנא תליתאה א"כ ההוא גופא בתראה הוא דיזכה למיקם בתראה והנך גופי לא ואמאי והא כמה מצות דעבדו לא יאות דיפסדן להון ולא יהא להון אגרא ותו איכא למתמה ברזא דגלגולא דאי גופא חב מאי דינא הוא דגופא אחרת יסבול עונשא הא דמי למאי דכתיב אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. ותו מדה זו דגלגולא היא חסד' דקב"ה לבלתי ידח ממנו נדח והא איכא למיחש דבזמנ' תניינא למחטי ולהוי ביש מבקדמיתא ונמצא תקנתו קלקלתו. ובדף ח' תירץ הקושיות הללו. וכך אמר. ורזא דגלגולא הלא לך למנדע דכד מהגלגל בר נש ההיא נפשא דהוה ביה בקדמיתא הא אית חולקא בה מגופא וחלקא מרוחא, ואיהי מתדבקא בגופא תניינא. ומדביקא דילה בההוא גופא תניינא מתהוה נפשא אחרינא וכן בכל גלגולא מתחדית נפשא חדתא. וכיון דנפשא אית בה חולקא מגופא כד חטא בגופא קדמאה כי מתגלגלת בגופא אוחר' לקבלא עונשא כיון דנפש דמתגלגלת בההוא גופא היא חולקא מגופא קדמאה כי סביל האי גופא עונשיה הוי כאלו סביל ליה גופא קדמאה. וכד מזדכך בר נש בגלגולא בתראה מזכי לאינך גופי קדמאי וכלהו יקומון בזמנא דתחייה כל גופא וגופא בנפשא דיליה ההיא נפשא דאתחד' בכל חד מנייהו כמו דאמרי'. ועלוייא דכולהו הוי גופא בתראה דעל ידו יזכו כולהו ואיהו יהך בקדמיתא וכל אינך יתמשכו בתרייהו כבנייא דאזלין בתר אבא משום דאיהו גרים לון למיתי לעלמא. להכי אינך גופי כלהו רווחו וזכו בגין ההוא גופא בתראה דאשתלים ובאורו יראו אור והנך דאשתלימו בעובדין טבין אלא דאצטריך בהו לאתגלא בנין דאתחייבו מיתה או בגין לאעברא מינהון עכירותא דזוהמא הא אינון מייתין כד אינון יניקין, דתו ליכא למיחש בהו דיקלקלון עובדיהון לא מייתי כשהם קטנים. ואי גדלי בפולחנא דקב"ה וגלי קמיה דאי ישבוק יסרחון מסלק לון קדם זמניהון ובזה יותרו השאלות הללו:
פרק יז
מגיד הטענות אשר בהם בקשו תלמידי ארסטו להכחיש העיקר הזה:
גם הרב דון יצחק אברבנאל החזיק הפינה הזאת נגד תלמידי ארסטו הקמי' עליה לרעה, וכן בפרשת תצא הביא חמשה טענות אשר לעזרתם צפו ואלו הן:
הא' אם היה שמלבד הנפש המתחדש' תחול בחמר ההוא נפש אחרת מתגלגלת יהיה א"כ לחומר א' ב' נפשות וזה בטל. כי לחמר א' לא תהיה כי אם צורה אחת:
והטענה השנית שהצורות לא יחולו כי אם בחומרים מיוחדים המוכנים אליהם. ואם הנפש הזאת תתגלגל ותחול בחמר שני יתחייב שיהיה כחומר הראשון ובעניינו בשוה. כי כיון שהנפש תחול בשניה יתחייב שיהיו שוים במזג וטבע. וזה בטל. כי שני מזנים שוים אי אפשר שימצאו כי אם ברבבות מהשנים: