רציתי לשאול · וכי אני יותר צדיקה מאשתו של רב פלוני שלא מקפידה כל כך בצניעות?
ראשית, אף אשה בענייני העולם לא תביא ראיה מאשת הרב. לדוגמא: היא לא משתמשת במדיח כלים, אם כן גם אני לא אשתמש, זה פשוט וברור! אם כן מדוע מביאים ראיה מאשת הרב בעניני העולם הבא? למה דווקא בזה עושים השוואות??
ושנית, גדולי ישראל כתבו שבשום פנים ואופן אין להביא ראיה מנשות רבנים, משום שפעמים רבות אין הם שומעות לבעליהן! כך כותב הגאון ממונקאטש: "בעוונותינו הרבים מהם בעצמם (כוונתו לאותם פוסקים שיצאו נגד הפאה) נשותיהם ובנותיהם לא נזהרו בזה כלל"...
וכן כתב הגאון מהר"י פראג'י: "ואני מתהלך בתום לבבי... ואפילו נוות ביתי אינה שומעת לי בדבר הזה, שאומרת לי בפירוש: "אני הולכת בדרך שהולכים בה כל היהודים"...
וכן כשסיפרו להגאון הרב סאלאווציק שיש הטוענים שיש ראיה להיתר ממה שנשות הגדולים הלכו בפאה... נחרד והצטער מאוד, ובכאב רב זעק: "הם שקרנים! זה רק תירוץ! אם לא יהיה להם את התירוץ הזה הם ימצאו תירוצים אחרים!".
ועוד עדות ברורה לכך, ממה שכתב בספרו הגאון הרב אהרן צבי רומפלר: שאף שאשתו של ה'חפץ חיים' (בזיווג שני) הלכה עם פאה... היה זה בניגוד לרצונו! כיון שהתנה איתה לפני הנישואין שלא תלך עם פאה, ואחר כך שינתה.
בחור ישיבה שאל את מרן החזון איש: "אם אסור להשתמש בחשמל בשבת, אז למה דולק אור החשמל בשבתות בבית מדרשו של הרב הירושלמי מטעם העדה החרדית?" השיב לו החזון איש: "דבר מסוים שנוגע לדין מן הדינים, אין להתחשב במה שרואים אצל אחרים (אפילו שהוא רב גדול), צריך לדעת מה שכתוב בתורה". ועל כן אין להביא ראיה מאף רבנית, תהיה גדולה אשר תהיה כל עוד זה מהווה סתירה לדעת גדולי ישראל.
מדוע חנויות הבגדים צריכות בכלל הכשר? מה רע בהם?
מספרים שפעם אחת על עצים ביער עמדו זמיר ועורב, ופצחו בשירה. הזמיר בקולו הערב, והעורב בקולו העורב... לאחר שירתם פתחו בויכוח, כל אחד מהם טען ששירתו - אין דומה לה. החליטו לקרוא לשופט מתוך היער שיכריע בסוגיה הקשה - של מי השירה ערבה יותר. ועוד סיכמו ביניהם וקבעו, שמי שהשופט יפסוק ששירתו היא היפה ביותר, ילך וינקר לשני את עינו.
חיפשו הם שופט, והנה... מזדמן למקום חזיר בר, החליטו לתת לו את כובע השופט שיפסוק את פסוקו.
שמע "השופט" את שירתם, וכמובן שנעמה לו יותר שירת העורב, ושירתו העדינה של הזמיר כמעט שלא הגיעה לאוזניו. פסק הוא את פסוקו והעורב הלך לנקר את עין הזמיר. כשראה הזמיר את העורב קרב ובא, התחיל לבכות וליילל. שאלו העורב: "הלוא ידעת שבויכוח כמו כל ויכוח, יש מנצח ויש מפסיד, אם כן למה הינך בוכה כעת?". ענה לו הזמיר: "לא על תוצאת הויכוח אני בוכה, בוכה אני על מי שפסק ששירתך יפה משלי, בוכה אני על כך שמי שמכתיב לנו מה יפה ומה לא - הוא דווקא "החזיר בר"...
כך הוא בעניינינו! רוחות האופנה הזורמות הישר לחנויות הבגדים ה"חרדיות", מוכתבים ומיוצרים על ידי גויים מושחתים השקועים כל היום במחשבות לכלוך זימה ותועבה, איך לעשות את הבגד כמה שיותר בולט מושך ומגרה על גוף האשה. ועל כן צריכים הכשר על כל בגד שקונים אם אכן הוא עומד בהתאם לדרישת ההלכה. אך זאת צריך לדעת, שההכשר שניתן היום לחלק קטן מחנויות הבגדים, הוא אך ורק על כך שאין שם מכירת בגדי טריקו ולייקרה ושאר אריגים נצמדים! אבל על בגדים עם גיזרות ישרות, וז'קטים וחולצות נצמדות ומבליטות או חצאיות צרות וקצרות עם דוגמאות שחץ... אין על כך שום הכשר כלל! ועל זה צריכה האשה והבת לפקוח עיניים היטב ולהיזהר!
מה לעשות? אני לא מוצאת בגדים בחנויות?
אכן, לדאבונינו נוצר כזה מצב שאשה יכולה לכתת את רגליה מחנות לחנות במשך שעות ולבסוף עלולה היא להישאר עם הבגד הכי פחות מפוקפק שמצאה, אך עדיין רחוק הוא מצניעות.
מה שניתן לומר לאותן נשים, שקשה להן כל כך הרבה להתרוצץ עד למציאת בגד צנוע וכשר... שהינן יכולות פשוט לתפור בגדים! ישנן נשים רבות שבאמת כך עושות! הן תופרות להן ולבנותיהן שמלות, חצאיות וחולצות צנועות לפי ההלכה. (כאן המקום להמליץ לאמהות היקרות, להעניק לבנות ידע והכשרה במלאכת התפירה. זה יעזור להן הרבה בעתיד לתפור לעצמן חצאיות ושמלות צנועות וכשרות, ואף לבנותיהן ולנכדותיהן.) אמנם נכון שיש בזה הוצאה כספית לא מעטה, אך אין זה שונה מתפילין ומזוזות אתרוג ולולב ושאר חפצי מצוה שאנו מצווים להוזיל את כספינו עבורם, לצורך קיום רצונו יתברך.
וכך סיפרה אחת האמהות: "בערבי פסחים, זמן כל כך עמוס בעבודות לכבוד החג, תמיד עלי לצאת עם בנותיי לחפש בגד לחג או לחול המועד. בלי עין הרע שיש מספר בנות זו ממש משימה! הדבר גוזל ממני שעות, כוח... וסבלנות אין! שפכתי את ליבי בפני רבנית חשובה וכך היא אמרה לי: "הרי לדאוג לבנותייך שתהיינה לבושות כהלכה, זו מצוה חשובה לא פחות ממצות ביעור חמץ!! לא תרצי שבנותייך תתלבשנה בבגדים לא ראויים! לא תרצי שבנותייך תסתובבנה בחנויות ללא ליווי והדרכה! מדוע לא תסתכלי על המשימה הזו כחלק ממצות ההכנה לחג?!". מאז פתחה הרבנית החשובה את עיניי! כל המשימה הפכה להיות חיובית! - איך אמרה אשה חכמה? זה האתרוג שלי! ובאתרוג מקפידים שיהיה מהודר ואיננו חוסכים בכסף!".