נקודות קטנות למחשבה · לוליין החיים
"יהודית, תראי לי מה קנית לחתונה?"
שתי החברות, יהודית ומירב, היו חברות טובות עוד מימי הסמינר, ושתיהן היו כלות נרגשות שמועד חתונתן היה אמור לחול בעוד כחודש ימים.
יהודית ניגשה לארון והוציאה משם שלוש מטפחות. אחת הייתה פשוטה וצנועה לצורך יציאה מחוץ לבית, והשתיים האחרות היו יפיפיות וצנועות לכבוד הבעל בבית. כנ"ל היה גם לגבי הבגדים, שלוש חצאיות פליסה - אחת שחורה, אחת אפורה ואחת חומה - רחבות וארוכות לצורך היציאה מהבית, ועוד שתי חליפות מחויטות חגיגיות לכבוד שבת.
"מה, זה מה שקנית??!", מירב הביטה במטפחות ובבגדים מאוכזבת.
"כן, מה רע בזה?", לא הבינה יהודית.
"תראי", אמרה מירב, אני חושבת שבתור אחת שמתחילה חיים חדשים, עליך להיראות; יפה אופנתית ועדכנית! אני למשל", מירב החלה להתלהב, "קניתי שלוש פאות יפיפיות... שתי טוניקות... ועוד כמה חצאיות יפיפיות אחת קצרה בגיזרה ישרה, אחת 'קומות' ואחת בצורת דג... ו... ו..." מירב המשיכה לתאר בפרוטרוט כל מה שקנתה לצורך החתונה וביתה החדש.
"נו, אז מה את אומרת? אני לא צודקת שצריך להיראות יפה, גם בחוץ, ולא רק בבית?"
"נכון! את צודקת!", הגיבה יהודית לדבריה, "הכל טוב ויפה! אבל לי יש קצת בעיה עם זה"...
"איזו בעיה?", שאלה מירב
"שזה נוגע לחיים שלי!!!", חייכה יהודית בעצב.
"לא הבנתי מה שאמרת"
"תראי", אמרה יהודית, "כשהייתי קטנה, אבא שלי סיפר לי סיפור קטן ומעניין אותו אני לוקחת איתי לכל החיים! בא לך לשמוע?..."
"כן, למה לא?"
"טוב, אז תקשיבי. יהודית החלה לספר:
"היה פעם לוליין שהתפאר בפני תושבי העיר שבכוחו לעבור על חבל דק מתוח מהקצה אל הקצה.
וכך באמת עשה.
הוא עבר על חבל דק בגובה רב, כשמתחתיו הייתה תהום עמוקה ומסוכנת מאין כמוה.
כל התושבים התאספו לראות בפלא הגדול הזה. היו כמה אחדים שצעקו לעברו: "היי... אתה משוגע?... מה אתה עושה??! אתה רוצה למות...??!!". אבל הלוליין לא התייחס לדבריהם והמשיך ללכת הלאה על החבל הדק עד שהגיע לקצה השני.
לאחר מכן, לקח הלוליין מקל והניח אותו על ראשו. הוא הביט לעבר התושבים וצעק: "תגידו, מה אתם אומרים, אני אצליח לעבור עם המקל על הראש?"
"ללללאאאא"... צעקו כולם.
הלך הלוליין על החבל כשהמקל מונח על ראשו ו... הצליח לעבור שוב מצד לצד.
כולם מחאו לו כפיים.
לאחר מכן, שאל אותם הלוליין: "תגידו, אני אצליח ללכת על החבל כשאני פוסע לאחור...?"
"ללללאאאא..."
הלוליין הסתובב כשגבו מול החבל... והחל לפסוע לאט לאט לאחור עד שהצליח גם הפעם להגיע לקצה השני.
שוב מחאו לו כפיים.
"חבר'ה", צעק הלוליין, "אני עכשיו מכסה את הפנים שלי לגמרי והולך לעבור על החבל"...
"אל תעשה את זזזזזזזההההה...!!!", קראו כולם לעברו, "זה מאוד מסוכככככככןןןן"
הלוליין, כאילו שלא שמע דבר, כיסה את פניו והלך על החבל בזהירות רבה עד... עד... שהצליח.
"וואוו"... צעקו כולם, ומחאו לו כפיים סוערות.
לאחר מכן, לקח הלוליין מריצה ושאל את כולם: "נו, מה נראה לכם, האם אצליח לעבור על החבל עם המריצה?"
הפעם, להפתעתו, צעקו כולם פה אחד: "כככככככןןןןןןן". הם כבר הבינו שמדובר בלוליין מומחה ממש גדול.
ואכן, גם הפעם לא אכזב אותם... הוא עבר על החבל עם המריצה בהצלחה מרובה.
"אתה גדולללללללללל...", שאגו במלוא גרונם ושוב מחאו כפיים סוערות.
ואז, כיסה הלוליין את פניו לגמרי, ושוב שאל את התושבים: "חברים יקרים, אני מתכונן ללכת עם ראש מכוסה לגמרי בלי לראות כלום, יחד עם המריצה, היש סיכוי שאצליח?"
האנשים היססו מעט ולאחר מכן צעקו לעברו: "ככככןןןןןןןןן, אתה תצליחחחחחחחח..."
ואכן כך היה. הלוליין במומחיות רבה תמרן על החבל כשראשו מכוסה לגמרי ושתי ידיו אוחזות את המריצה...
המתח היה אדיר... האנשים עצרו את נשימתם... אבל סוף טוב הכל טוב, הלוליין גם הפעם הצליח לעמוד במשימה בכבוד.
שאגות של התפעלות נשמעו מפי התושבים. במשך דקות ארוכות מחאו לו כפיים על המומחיות המדהימה שלו... הם מעולם לא ראו כזה דבר!!!
לאחר שנדמו מחיאות הכפיים, שאל אותם הלוליין שוב: "תושבים נכבדים, עכשיו אני רוצה שתענו לי בכנות, אם אני אחזור שוב על התרגיל, לעבור שוב את החבל מצד לצד כשראשי מכוסה והמריצה בין שתי ידיי... האם אצליח?"
"בוודאי... בוודאי...", צעקו לו מלמטה.
"כולכם מסכימים?"
"כככככןןןןןןןן"
חזר הלוליין ושאל: "האם בטוח בטוח... שאצליח?"
"ככככככןןןןןןן!"
"אתם בטוחים בזה מאה אחוז?"
"כככככככןןןןןן!!"
"כולם ללא יוצא מן הכלל?"
"כככככככןןןןןן!!!"
"טוב", קרא לעברם הלוליין, "אז מי מוכן להתנדב שאני אקח אותו בתוך המריצה על החבל כשראשי מכוסה?"
שקט מוחלט.
"שאלתי מי מוכן?"
"אף אחחחחדדדדדד!!!", קראו כולם במקהלה.
"הבנת כבר למה?...", שאלה לפתע יהודית.
"כן", ענתה מירב, "הם מפחדים!"
"מפחדים?!!" תמהה יהודית, "ממה הם מפחדים? הרי מדובר בלוליין מומחה שאין כמוהו?"
"נכון!", ענתה מירב, "אבל כאן זה שונה! כאן זה נוגע לחיים שלהם! ובזה אף אחד לא מוכן להסתכן!"
"יפה מאוד", קפצה יהודית, "עכשיו את מבינה? זה בדיוק מה שעניתי לך! כשאני רואה את כל הפאות הללו ואת כל הביגוד הכל כך זול והכל כך לא צנוע שנמכר היום בחנויות "החרדיות", אני לא מעיזה ללבוש אותם!! אני מאוד מאוד מפחדת כיון שזה נוגע לחיים שלי!! אני לא מוכנה להסתכן באיבוד העולם הבא שלי!!"
"מה, עד כדי כך???", הזדעזעה מירב.
"כן מירב, עד כדי כך!!!"
לאחר כמה ימים...
"יהודית, אני רוצה לומר לך ש... הוצאת לי את כל החשק! חשבתי רבות על הדברים והתחלתי לפחד מעצמי... התחלתי לפחד מ"מה יגידו" בשמים על כל הפאות ושאר הביגוד שקניתי! ממש הזדעזעתי ממה שסיפרת לי, סערה של ממש התחוללה בקרבי! לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי... אני רוצה לבשר לך: החלטתי ללכת ולהחליף את ה-כ-ל!!!
תודה רבה לך שפקחת את עיניי לראות את האמת! עכשיו אני יותר רגועה ושקטה בגלל שעשיתי את הדבר האמיתי והנכון... בזכותך!!!"