נקודות קטנות למחשבה · "כאב ראש"
"זאבי!", קראתי לבן שלי הצידה ולחשתי לו שאיש לא ישמע: "רבקה שלך היא מקסימה (רבקה היא אשתו), רק הפאה שלה טיפ טיפה ארוכה, אתה צריך להעיר לה בעדינות על זה, אבל שחס וחלילה חס ושלום היא לא תדע שזה בא ממני".
זאבי רץ מיד לרבקה ואמר לה, שאולי כדאי לגזור קצת את הפאה. "לי זה ממש לא מפריע", הסביר לה באדיבות, "אני לא מבין בזה כלום, אבל לאמא שלי זה צורם. היא אמנם הזהירה אותי, שאני לא אומר לך שהיא העירה, אבל אני לא יודע לעשות הצגות, אז זה המצב, ואוי ואבוי אם היא תדע שגיליתי לך".
למחרת השכם בבוקר, התקשרה אלי רבקה ולחשה: "הרגע זאבי יצא מהבית, אז אני מנצלת את ההזדמנות להתקשר, אסור לו לדעת מזה, הוא מאוד יכעס עלי. אבל רציתי שתדעי, שלזאבי לא מפריע מה אני לובשת, וחוץ מזה, אמא שלי לא הייתה קונה לי אם זה לא היה בסדר. לפאה שלי יש חותמת כשרות וכל החברות שלי לובשות כאלה פאות".
בהזדמנות הראשונה כשפגשתי בזאבי, קראתי לו הצידה ואמרתי: "אתה יודע זאבי רבקה טוענת שלך זה לא מפריע ויש לה חותמת כשרות על הפאה, שלשום היא התקשרה אלי. אל תספר לה, היא לא רוצה שתדע מזה שהיא סיפרה לי, אז שיישאר בינינו. ואני גם לא רוצה להתערב לכם בחיים, אבל עכשיו, אחרי החתונה, אתה הוא זה שקובע מה היא תלבש ומה לא, ולא אמא שלה או איזו חותמת כשרות, ואפילו לא החברות שלה. וזה שזה לא מפריע לך, כאילו, זה לא עניין לטעם אישי! אלא לפסק הלכה ולגדרי צניעות".
זאבי בא הביתה ואמר לאשתו: "תאמיני לי, באמת לא איכפת לי איזו פאה את חובשת, אבל אמא שלי אמרה לי, ואוי ואבוי אם היא תדע שסיפרתי לך, שאת אמרת שהפאה שלך עם הכשר. אז תדעי שעל אמא שלי זה לא עובד, וגם אל תגררי אותי לתוך הוויכוח, אני לא חלק בעסק".
רבקה התקשרה אלי ממש כועסת ואני לא הבנתי על מה ולמה? היא אמרה לי: "אני לא רוצה שזאבי יידע שדיברנו, אבל את צריכה לדעת שאני לובשת מה שזאבי מרשה לי. ואפילו את הפאה קנינו ביחד, אז את יכולה להיות רגועה, זה בסדר עם הפאה. ואנא, אל תספרי לו שסיפרתי לך".
כשפגשתי בזאבי, פניתי אליו בחביבות אימהית: "אני מגלה לך בארבע עיניים, שרבקה חלילה לא תדע מזה, היא מאוד תכעס עלי, אני סומכת עליך שיישאר בינינו, אבל היא בעצמה סיפרה לי, שקניתם ביחד את הפאה. זאת אומרת, שלך ממש לא אכפת, ואולי אפילו להיפך, וזה בדיוק מה שחורה לי מאוד".
"רבקה", ניסה זאבי ליישר את ההדורים, "אני יודע שלא סיפרת לה בכוונה שקנינו ביחד את הפאה, אבל אמא שלי לא צריכה לדעת כל מה שקורה בינינו, אז פעם הבאה אל תאמרי לה על כך כלום!".
בערב התקשרה אלי רבקה כולה נרגזת ונרגנת. הנשים הצעירות האלה, כל כך נוחות לכעוס! בחיים לא אמרתי לה מילה של ביקורת. "אינני מבינה", היא אומרת, "מה יש בפאה שלי?! אני לא חושבת שהיא ארוכה, יחסית למה שהולך היום בחוץ, היא די בסדר! אני מבקשת ממך, שזה יישאר רק בטלפון, שום מילה לזאבי, אבל אני לא רוצה ששוב הוא ישמע שדיברנו על כך, יותר אל תדברי איתו על כך".
זאבי הגיע לביקור קצר. לא סיפרתי לו כלום מהשיחה. רק חקרתי אותו קצת, לדעת מאין הוא לקח לעצמו את ההיתר לפאה ארוכה? הרי הוא עוד ממש צעיר כדי לקבוע מה צנוע ומה לא.
"למה את שואלת?", חקר זאבי.
"זאביל'ה מתוק שלי, תעשה לי טובה, אבל שלא ייצא מהפה שלך בטעות לרבקה, אתמול בערב דיברנו על אורך הפאה ואני אומרת לך, שזה לא נכון! לדעתי הפאה מעט ארוכה... אתה צריך להסביר את זה לרבקה, אבל אל תזכיר את השם שלי ואפילו לא ברמז!!"
"רבקה, בבקשה למען ה'", התחנן זאבי, "אולי כדאי בכל זאת שתגזרי קצת את אורך הפאה? אף אחד לא ירגיש, מה זה כבר עשרה או עשרים סנטימטרים באורך..."
"מאיפה לך הרעיון הזה? שאלה רבקה.
"אומר לך את האמת, אבל תבטיחי לי שזה יישאר בסודי סודות, הבטחתי לאמא שלי שלא אגלה לך מה שסיפרה לי והזהירה אותי, שלא אספר לך, שסיפרת לה והזהרת אותה שלא תספר לי, שאני סיפרתי לך והזהרתי אותך, שלא תספרי לה שהיא סיפרה לי והזהירה אותי, שלא אספר לך שאת סיפרת לה והזהרת אותה שלא תספר לי שאני סיפרתי שהיא סיפרה שאת סיפרת שאני סיפרתי שהיא... שאני... שאת... שהיא... שאני... שאת... שהיא... שהיא... שאני... שאת... שהיא... שאני... שאת... שהיא..."
הבלבול מוח הזה, היה יכול להמשך עד עצם היום הזה! אילולי שהגיע אותו היום שרבקה החליטה לשים קץ לכל הכאב ראש הזה ופשוט לעבור למטפחת ראש כשרה וצנועה.
והשקט שב על כנו.