אור ברסלב
נשואין ואישות הלכות טהרת הבית › פרק י´- דיני כתמים, והרגשה בלא ראיה

נשואין ואישות

הלכות טהרת הבית · פרק י´- דיני כתמים, והרגשה בלא ראיה

פרק ט´- דין רואה מחמת תשמיש, ותולה במכה

מהו הכתם, ובאלו אופנים מטמא

א אֵין הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה מִן הַתּוֹרָה בְּנִדָּה אוֹ בְּזִיבָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בִּבְשָׂרָהּ.

מקור הדין בנידה נז:, ושני סוגי ההרגשות מוזכרים פתיחת פי המקור בתרומת הדשן, וזעזוע הגוף למד מהרמב"ם, שאר סוגי ההרגשות הינם מדרבנן. ובארנו דין זה בפרק א´ סעיף ג´.

ב גָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּל הָרוֹאָה כֶּתֶם דָּם עַל בְּשָׂרָהּ אוֹ עַל בְּגָדֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה בִּיצִיאָתוֹ, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה וּצְרִיכָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְשִׁבְעָה נְקִיִּים וְטוֹבֶלֶת בִּבְרָכָה.

וּלְעִנְיַן כַּמָּה פְּעָמִים בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ בְּטֻמְאַת כְּתָמִים נְבָאֵר לְקַמָּן בְּדִינֵי שִׁבְעָה נְקִיִּים, בְּפֶרֶק י"ב סְעִיף נא.

ג מַה שֶּׁגָּזְרוּ חֲכָמִים עַל הַכְּתָמִים הוּא בְּאִשָּׁה בּוֹגֶרֶת מֵעַל גִּיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁהֵבִיאָה סִימָנֵי בַּגְרוּת, וְכֵן בִּזְקֵנָה אַף עַל פִּי שֶׁפָּסְקָה מִלִּרְאוֹת וֶסֶת, אִם רָאֲתָה כֶּתֶם הֲרֵי זוֹ נִטְמֵאת בְּנִדָּה, וְכֵן בִּמְעֻבֶּרֶת וּבְמֵינִיקָה אַף עַל פִּי שֶׁמְּסֻלָּקוֹת דָּמִים. מַה דִּינָם שֶׁל הַכְּתָמִים בִּזְמַן יְמֵי דַּם טֹהַר שֶׁל יוֹלֶדֶת יִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק הַבָּא.

מרן השו"ע בסימן ק"צ סעיף ב´, מ"ה. וגמרא נידה ה.

ד לֹא גָּזְרוּ עַל כֶּתֶם אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כִּגְרִיס וְעוֹד, וְשִׁעוּר הַגְּרִיס הוּא כְּתֵשַׁע עֲדָשִׁים, וְהוּא עִגּוּל בְּקֹטֶר שְׁנֵי סֶנְטִימֶטֶר, וְזֶה בֵּין נִמְצָא הַכֶּתֶם עַל בִּגְדָּהּ אוֹ עַל בְּשָׂרָהּ.

בפחות מכן תולה בכנה, כלומר שמא בא דם זה מכנה, וזה אף על פי שלא הרגה כנה וגם אין כנה מצויה שם. שלא יגזרו חכמים גזירה זו אלא בתנאי שיהיה הכתם בשעור זה ומעלה.

הראב"ד הביא יש אומרים שאין דין כתמים בזמן הזה אלא נאמר לענין טהרות אך דחאם מההלכה, וכן מובא דין כתמים ברמב"ן נידה יט: ובמאירי נידה נח: ובהר"ן.

ונראה מתוך שהשמיט הרי"ף דין זה שדעתו שאינו אלא לטהרות ולא לבעלה וכן נראה דעת הבעל הלכות גדולות.

ומרן בשו"ע פסק כהראשונים הנ"ל שדנים בזמן הזה דין כתמים.

וכן נפסק בשו"ע שלא כרבי אליעזר ממיץ בעל ספר יראים שחשש לכתמים שגודלם פחות מכגריס מתוך סברתו שאין אנו בקיאים בגודלו של שעור זה.

לענין אם נמצא הכתם על בגדה או על בשרה כתבו הראב"ד והרשב"א שכתם מטמא מכגריס ומעלה בין נמצא על בגדה בין על בשרה ולעומתם פסק הרמב"ם שאם נמצא על בשרה אין לו שעור וכך פסקו גם כן הב"ח והש"ך, ומרן השו"ע בסימן ק"צ סעיף ו´ פסק בסתם כרשב"א וראב"ד וביש אומרים פסק כהרמב"ם.

ה אִם אֵין בַּכֶּתֶם כִּגְרִיס וְעוֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם טִפִּין הַרְבֵּה סְמוּכִים זֶה לָזֶה, עַד שֶׁאִם נְצָרְפֵם יִהְיֶה בָּהֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, טְהוֹרָה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִין כָּל טִפָּה וְטִפָּה בְּכִנָּה.

זו לשון מרן השו"ע סימן ק"צ סעיף ח´ שפסק בסתם כראב"ד שאין הכתם מטמא אלא אם כן יהיה שעור של כגריס ועוד במקום אחד בין אם הוא על בגדה ובין אם הוא על בשרה, ואלו לדעת הרשב"א והטור אם נראים טיפי דם על בשרה מצטרפים זה לזה ואם יש בכולם יחד שעור של כגריס ועוד הרי זה כתם ומטמא. וכדעה זו פסק מרן השו"ע בסעיף זה בשם יש אומרים.

ו כֶּתֶם דָּם שֶׁנִּמְצָא עַל בִּגְדָּהּ אוֹ בְּשָׂרָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבָּא שָׁם מִן הַמָּקוֹר.

ז אִם עָסְקָה בְּהַכְשָׁרַת בָּשָׂר, אוֹ שְׁאָר עִנְיָנִים הַכְּרוּכִים בְּמַגָּע עִם דָּם, אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת מַכָּה הַמּוֹצִיאָה דָּם בְּיָדוֹ שֶׁל בְּנָהּ וְהוּא אוֹחֵז בָּהּ, וְכַדוֹמֶה, וְנִמְצָא כֶּתֶם עַל בִּגְדָּהּ, יְכוֹלָה לִתְלוֹת בָּהֶם.

ח רָאֲתָה כֶּתֶם עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל בֶּגֶד צָבוּעַ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.

במשנה נידה נט: "רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים" וכתבו התוספות טעמא משום שמכיון שהדבר שהכתם עליו טהור, גם על האשה לא גזרו טומאה. וכן הרשב"א נידה נז:, והמאירי.

וכן בגמ´ נידה ס: מטהר היה רבי נחמיה אפילו באחורי כלי חרס ולא גזרינן גבו אטו תוכו. וכן היה רבי נחמיה במטלניות שאין בהם שלוש על שלוש שאינם ראויים לא לעניים ולא לעשירים, דרש רבי חייא בר רב משמיה דרב הלכה כרבי נחמיה. ושם, הורו חכמים כרבי נחמיה וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט´ הלכה ז´ ומרן שו"ע סימן ק"צ סעיף י´.

לענין בגדים צבעוניים כתב הרמב"ם (הלכות א"ב פ"ט ה"ז) "כלי צבעונים אין חוששין לכתם הנמצא בהם, לפכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונים כדי להצילה מדין כתמים" וחלק עליו הרמב"ן (בהלכות נידה פרק ד´ הלכה ו´) ופסק הלכה כתנא קמא להחמיר, כמ"ש בנידה סא: "תנו רבנן, בגד צבוע מטמא משום כתם, רבי נתן בר יוסף אומר אינו מטמא משום כתם שלא תקנו בגדי צבעונים לאשה אלא להקל על כתמיהן" והרא"ש (בנידה סא:) הביא מחלוקת רמב"ם רמב"ן וכתב "ובכתמים שומעים להקל" וכך פסקו רבנו אברהם אב"ד בספר האשכול, הרשב"א, המאירי, האורחות חיים, רבנו ירוחם, הטור ומרן השו"ע בסימן ק"צ סעיף י´.

ט בֶּגֶד צִבְעוֹנִי אֵינוֹ בֶּגֶד הַצָּבוּעַ בְּאָדֹם דַּוְקָא אֶלָּא כָּל צֶבַע שֶׁהוּא חוּץ מִלָּבָן. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צֶבַע בָּהִיר וְנִכָּר עָלָיו מַרְאֵה הַדָּם לֹא גָּזְרוּ בּוֹ חֲכָמִים טֻמְאַת כְּתָמִים.

י אַף עַל פִּי שֶׁבָּרוּר שֶׁיָּצָא הַדָּם מִגּוּפָהּ וְגָדְלוֹ יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, וְאֵין לָהּ מַכָּה לִתְלוֹת בָּהּ שֶׁמָּא בָּא הַדָּם מִמֶּנָּה, אַף עַל פִּי כֵן, הֱיוֹת וּבָא הַכֶּתֶם שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה וְנִמְצָא עַל בֶּגֶד צָבוּעַ, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.

אם ראתה כתם, אינה חייבת לבדוק עצמה אחר כך

יא הָרוֹאָה כֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס וְעוֹד, עַל בֶּגֶד צָבוּעַ, אוֹ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, עִם כָּל זֶה אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ לָחוּשׁ שֶׁמָּא טְמֵאָה הִיא, שֶׁהֲרֵי בְּחֶזְקַת טָהֳרָה הִיא עוֹמֶדֶת, וּבִפְרָט אִם הִיא רְגִילָה לִרְאוֹת כְּתָמִים, שֶׁיּוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא תִּבְדֹּק אֶלָּא רַק בִּזְמַן שֶׁחַיֶּבֶת לִבְדֹּק, כְּגוֹן בְּסוֹף עוֹנַת וִסְתָּהּ, הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְשִׁבְעָה נְקִיִּים, שֶׁמָּא תְּקַלְקֵל עַצְמָהּ.

במשמרת הטהרה חלק א´ עמ´ ת"ב ת"ג מברר מדברי האחרונים שאין מקור בהלכה לחייב בדיקה לאחר ראיית כתם.

ראתה כתם על בגד פסים

יב בֶּגֶד הֶעָשׂוּי בְּדֻגְמָא שֶׁל לָבָן וְצִבְעוֹנִי וְנִרְאֶה הַכֶּתֶם עַל שְׁנֵיהֶם וּבַלָּבָן לְבַד אֵין שִׁעוּר, טְהוֹרָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְצָרֵף לְלָבָן זֶה לָבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם חִלְחֵל הַדָּם לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבֶּגֶד שֶׁשָּׁם הַכֹּל לָבָן וְיֵשׁ שָׁם שִׁעוּר שֶׁל כִּגְרִיס וְעוֹד, טְמֵאָה.

אם חוששת לכתמים יכולה ללבוש צבעונים

יג אִשָּׁה שֶׁרְגִילָה לִרְאוֹת כְּתָמִים בְּלֹא הַרְגָּשָׁה אוֹ שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת שֶׁתִּרְאֶה כְּתָמִים עֵקֶב טִפּוּל רְפוּאִי שֶׁעָשְׂתָה וְכַדוֹמֶה, יְכוֹלָה שֶׁתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים וְתַצִּיעַ מִטָּתָהּ בִּסְדִינִים צִבְעוֹנִיִּים וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים.

ואין בזה מעלים עיניו מן האיסור או מבטל איסור לכתחילה מטעם שלא התהווה כאן איסור כלל, שלא גזרו חכמים גזירת כתמים בבגד צבעוני, וכתם בלא הרגשה על בגד צבעוני נשאר דינו כדין תורה שהוא טהור.

ובענין לבישת צבעונים בשבעת הימים הנקיים אפילו לדעת הרמ"א (קצ"ו ו´) שהחמיר שלא לתלות בכתמים בשלושה הימים הראשונים, מכל מקום בנידון דידן שראתה כתם על בגד צבעוני יש לומר שלדעת הרמ"א גם כן תהיה טהורה מהטעם הנ"ל שלא התהווה כאן איסור מתחילה, ויש כאן מעין ספק ספיקה, ספק הלכה כמרן שיכולה ללבוש בגדים צבעונים מתחילת השבעה נקיים ותולה בכתמים ואם תאמר שמא הלכה כרמ"א שאינה תולה בכתמים הגדולים מכגריס בשלושה ימים ראשונים שמא בבגדי צבעונים יודה להקל. וכן כתבו להלכה הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד סימן צ"ה) ובדי השולחן (סימן קצ"ו אות קמ"ג).

ראתה על אסלה, פד, נייר טואלט, ובגד ניילון

יד רָאֲתָה כֶּתֶם גָּדוֹל מִכִּגְרִיס עַל הָאַסְלָה, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁהָאַסְלָה מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.

כן כתב רמ"א (סימן ק"צ סעיף י´) ומרדכי בשם סמ"ג, וסמ"ק.

טו צֶמֶר גֶּפֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְלָכֵן שָׁטְחָה צֶמֶר גֶּפֶן עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם, טְהוֹרָה, וְכֵן אִם הִדְבִּיקָה פֶּד סְפִיגָה עַל הַתַּחְתּוֹן וְרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הַפֶּד מְקַבֵּל טֻמְאָה.

טז נְיָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְלָכֵן אִם קִנְּחָה וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם דָּם הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַנְּיָר בְּצֶבַע לָבָן וְיִהְיֶה הַכֶּתֶם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכִּגְרִיס.

כך כתב הרמב"ם (פרק ב´ מהלכות כלים) רבנו שמשון, תוספות יום טוב, סדרי טהרה, חתם סופר, החזון איש (סימן פ"ט אות ב´) אגרות משה ועוד.

יז נַיְלוֹן וּפְּלַסְטִיק אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, הֱיוֹת וְנַעֲשִׂים מִתּוֹצָרִים שֶׁל מַעַיְנוֹת הַנֵּפְטְ הֲוֵי כְּדָבָר הַגָּדֵל בַּיָּם, וְלָכֵן בֶּגֶד נַיְלוֹן שֶׁרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם, הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה, אֶלָּא אִם כֵּן תָּפוּר בּוֹ חוּט מִמִּין הַמְקַבֵּל טֻמְאָה כְּמוֹ פִּשְׁתָּן אוֹ כֻּתְנָה וְכַדּוֹמֶה.

במשנה כלים (פרק יז´ משנה יג´) "כל שבים טהור חוץ מכלב המים שבורח ליבשה, דברי רבי עקיבא".

וכתב הרמב"ם בהלכות כלים פרק א´ הלכה ג´ "כלים העשוים מעצמות חיה שבים או מעורה טהורים... אף האורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה שנאמר או בגד או עור, מפי השמועה למדו מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל מן הארץ".

והוסיף החזון איש את הגומי מטעם שאינו בכלל שבעת מיני הכלים שכתב הרמב"ם (בריש הלכות כלים) "שבעה מיני כלים הם שמקבלים טומאה מן התורה ואלו הן א. הבגדים ב. והשקים ג. וכלי עור ד. וכלי עצם ה. וכלי מתכות ו. וכלי עץ ז. וכלי חרס. והרי הוא אומר מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף ובכלי חרס נאמר וכו´...".

ואע"פ שיש מהאחרונים שהחמירו בבגד ניילון מטעם שנעשה לשם בגד שיקבל טומאה מכל מקום כתבו בשבט הלוי, ציץ אליעזר, ושערי טהרה בשם הרב יוסף שלום אלישיב שאין להחמיר בזה ובכתמים שהם מדרבנן יש לטהר.

בדיקה פנימית בעד וקינוח חיצוני

יח בְּדִיקַת עֵד בְּתוֹךְ צַוַּאר הָרֶחֶם, הֱיוֹת וְהִיא סְפֵק דְּאוֹרַיְתָא, מְטַמֵּא הַדָּם שֶׁנִּמְצָא עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בְּטִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְתָמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁמְּטַמְּאִים רַק בְּיוֹתֵר מִכִּגְרִיס, אֲבָל אִשָּׁה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּצַוַּאר הָרֶחֶם וְנָתְנָה דַּעְתָּהּ לְכָךְ שֶׁאִם יִהְיֶה לָהּ הֶרְגֵּשׁ שֶׁל פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף תַּרְגִּישׁ בְּכָךְ, וּבָדְקָה וְלֹא הִרְגִּישָׁה, יֵשׁ לִבְדִיקַת עֵד זוֹ דִּין שֶׁל כֶּתֶם שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּכִגְרִיס וְעוֹד.

בפרק א´ סעיף ו´ התבאר דין זה.

יט כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאוֹתוֹ דָּבָר מֻנָּח עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵין זוֹ סִבָּה לְטַמֵּא אֶת הַכֶּתֶם, שֶׁבִּכְתָמִים שׁוֹמְעִים לְהָקֵל.

כ קִנְּחָה בְּעֵד קִנּוּחַ חִיצוֹנִי, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִכְנַס הָעֵד לְצַוַּאר הָרֶחֶם, וְרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם דָּם, אִם גָּדוֹל הַכֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, טְמֵאָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהּ בְּמַה לִּתְלוֹת, כְּגוֹן מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אוֹ דַּלֶּקֶת בְּדַרְכֵי הַשֶּׁתֶן, טְחוֹרִין וְכַדּוֹמֶה, וְאִם הָיָה הַכֶּתֶם קָטָן מִכִּגְרִיס וְעוֹד הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ בּוֹ חֲכָמִים, שֶׁאֵין דִּינוֹ שֶׁל הָעֵד שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּדִין הַנְּיָר שֶׁהִזְכַּרְנוּ בִּסְעִיף ט"ז שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.

שמשה וראתה, הטילה מים וראתה

כא לַהֲלָכָה לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא הִרְגִּישָׁה פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר וּסְבוּרָה הָיְתָה שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא אוֹ הַרְגָּשַׁת שַׁמָּשׁ הָיְתָה, וְלָכֵן אִם הֵטִילָה מַיִם אוֹ שִׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְרָאֲתָה לְאַחַר מִכֵּן כֶּתֶם, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן נִרְאָה עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה, לָבָן וְגָדְלוֹ שֶׁל הַכֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס.

כך פסק במלבושי טהרה (ק"צ כ"ח), ושו"ת צמח צדק בשער המילואים (סימן לב´), לחם ושמלה (ק"צ י"ח ס"ק כ"ג), טהרת ישראל ומשמרת הטהרה חלק א´ עמ´ תי"א תי"ב.

כתמים אינם קובעים וסתות

כב כְּתָמִים אֵינָם קוֹבְעִים וְסָתוֹת וְאֵינָהּ צְרִיכָה לָחוּשׁ וְלִפְרֹשׁ מִבַּעֲלָהּ בַּחֹדֶשׁ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, וַאֲפִלּוּ רָאֲתָה כֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס וְנִטְמְאָה וּלְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם קִבְּלָה וֶסֶת גָּמוּר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לִפְרֹשׁ בַּיּוֹם שֶׁרָאֲתָה אֶת הַכֶּתֶם.

כן מתבאר מדברי המאירי (נידה נג:), רמב"ן, רשב"א ובר"ן.

דין בגד שאינו בדוק ונמצא עליו כתם

כג כָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, שֶׁהָרוֹאָה כֶּתֶם עַל בֶּגֶד לָבָן אִם גָּדוֹל הַכֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס שֶׁהִיא טְמֵאָה, זֶה בְּבֶגֶד הַבָּדוּק לָהּ מִכְּתָמִים, אֲבָל אִם לֹא בָּדְקָה אֶת הַבֶּגֶד לִפְנֵי שֶׁלָּבְשָׁה אוֹתוֹ וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם, אֲפִלּוּ גָּדוֹל יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים לוֹמַר שֶׁהָיָה הַכֶּתֶם שָׁם לִפְנֵי שֶׁלְּבָשַׁתוּ.

הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ולא ראתה דבר

כד רַבִּי יִשְׂרָאֵל אִיסֶרְלַאשׁ בְּסִפְרוֹ תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כָּתַב שֶׁנִּרְאֶה לוֹ לְהַחֲמִיר בְּאִשָּׁה שֶׁהִרְגִּישָׁה הַרְגָּשָׁה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר וּבָדְקָה מִיָּד וְלֹא מָצְאָה כְּלוּם שֶׁתִּהְיֶה טְמֵאָה מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יָצָא מַרְאֶה טָמֵא וְנֶאֱבַד, וּמָרָן הַשו"ע בְּסִפְרוֹ בֵּית יוֹסֵף כָּתַב שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּחוּשׁ לְחֻמְרָא זוֹ, וּרְמָ"א בְּסִפְרוֹ דַּרְכֵי מֹשֶׁה כָּתַב שֶׁחֻמְרָא זוֹ צְרִיכָה עִיּוּן, שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּטַמֵּא בְּהַרְגָּשָׁה בְּלֹא רְאִיָּה, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִיא מָרָן הַשו"ע דֵּעָה זוֹ בְּשֵׁם יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, וְלָכֵן אִשָּׁה שֶׁהִרְגִּישָׁה בִּפְתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר וּבָדְקָה עַצְמָהּ וְלֹא מָצְאָה כְּלוּם צְרִיכָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה בְּלֹא בְּרָכָה.

כה בְּהַרְגָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת, כְּמוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף אוֹ זִיבַת דָּבָר לַח, לֹא דִּבֵּר תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְאֵין לְהַחֲמִיר בָּהֶן כְּלָל, וּבִמְיֻחָד זִיבַת דָּבָר לַח שֶׁהִיא הַרְגָּשָׁה מְצוּיָה בְּנָשִׁים. וּכְבָר בְּלָאו הֲכִי בִּזְמַנֵּנוּ לֹא מָצִינוּ אִשָּׁה שֶׁתַּרְגִּישׁ פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף.

כו הַבְּדִיקָה שֶׁצְּרִיכָה לַעֲשׂוֹת בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת מִיָּד וְנַעֲשֵׂית עַל יְדֵי קִנּוּחַ חִיצוֹנִי בִּלְבַד, וְאִם לֹא מָצְאָה דָּבָר בְּקִנּוּחַ חִיצוֹנִי יְכוֹלָה לִבְדֹּק בְּתוֹךְ צַוַּאר הָרֶחֶם, וְאִם תִּרְאֶה לֵחָה בְּצֶבַע טָהוֹר עַל הָעֵד תּוֹלָה בָּהּ וּטְהוֹרָה.

כז אִם מִסְתַּפֶּקֶת בְּהַרְגָּשָׁה וּבָדְקָה וְלֹא מָצְאָה דָּבָר הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא הֶחְמִיר תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן אֶלָּא בְּהַרְגָּשַׁת וַדַּאי.

כח הִרְגִּישָׁה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּבָדְקָה עַצְמָהּ וְלֹא מָצְאָה דָּבָר, הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֲזָקָה לְהַרְגִּישׁ בְּלֹא לִרְאוֹת דָּם.

כט הִרְגִּישָׁה פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁתִּבְדֹּק, וְאִם בָּדְקָה לְאַחַר זְמַן רַב וּמָצְאָה לֵחָה טְהוֹרָה, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, וְאִם לֹא מָצְאָה דָּבָר אֲבָל בַּבֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן יֶשְׁנָהּ לֵחָה אֲפִלּוּ יְבֵשָׁה, תּוֹלָה בָּהּ וּטְהוֹרָה. וְכָל זֶה גַּם בְּהִרְגִּישָׁה בְּעוֹנַת וִסְתָּהּ.

ל חֻמְרָא זוֹ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת בִּמְעֻבֶּרֶת וּבְמֵינִיקָה, וְאִם הִרְגִּישׁוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

כל אלו ההלכות בענין הרגישה פתיחת פי המקור, מבוארים בהרחבה רבה בספר טהרת הבית ובמשמרת הטהרה חלק א´ סימן ז´, ומתחילה היה בדעתי שלא לכותבן היות ולא מצוי בזמננו שתרגיש אשה בפתיחת פי המקור אפילו בזמן ראית וסת ממש, ונעשו הלכות אלו כדרוש וקבל שכר בלבד, אבל, לאחר ששמענו ממקורות מהיימנים, שמדריכות שמוסרות שעורים לנשים בנושא טהרת המשפחה "מלעיטות" את הנשים בחומרות של מיעוט אחרונים, שאין להם יסוד בראשונים, ומפחידות את הנשים בחינם, וממעטות פריה ורביה בישראל ויוצא שכרן בהפסדן, החלטנו לכתוב עקרי הדברים והרוצה לעיין בפרטות הדברים יראה משמרת הטהרה בסימן ז´ ומה שהועלה שם לאיסור הרי הוא אסור, ומה שלא, הרי הוא מותר והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו בלבד, ובצינעא, ויקבל על כך שכר טוב מן השמים, וחילופיהם בגולם שיפרסם חסידותו וירצה לכפותה על אחרים להתגדל בעיני הנשים ועמי הארץ.

לא אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה כֶּתֶם בְּלֹא הַרְגָּשָׁה, אִם צְרִיכָה לְהַמְתִּין אַרְבָּעָה יָמִים לְדַעַת מָרָן הַבֵּית יוֹסֵף אוֹ חֲמִשָּׁה לְדַעַת הָרְמָ"א עַד שֶׁתּוּכַל לִפְסֹק בְּטָהֳרָה - רְאֵה מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּפֶרֶק י"ב בִּסְעִיפִים ט"ו ט"ז.

תוכן העניינים

נשואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה