אור ברסלב
נשואין ואישות הלכות טהרת הבית › פרק א´- באלו אופנים נעשית האשה נדה

נשואין ואישות

הלכות טהרת הבית · פרק א´- באלו אופנים נעשית האשה נדה

הלכות טהרת הבית

מהיכן באים דמים טמאים

א אִשָּׁה שֶׁיָּצָא דָּם מִמְּקוֹרָהּ טְמֵאָה, מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה, הָרֶחֶם שֶׁנּוֹצָר בּוֹ הַוָּלָד הוּא הַנִּקְרָא מָקוֹר וְנִקְרָא חֶדֶר, וְצַוַּאר הָרֶחֶם הוּא הַנִּקְרָא פְּרוֹזְדוֹר, וְהָעֲלִיָּה הִיא הַשְּׁבִילִים שֶׁבָּהֶם מִתְבַּשֵּׁל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהּ (שַׁחָלוֹת) וּכְמוֹ נֶקֶב פָּתוּחַ מִן הָעֲלִיָּה אֶל גַּג הַפְּרוֹזְדוֹר וְנִקְרָא לוּל.

דָּם הַיּוֹצֵא מֵהַמָּקוֹר הוּא דַּם נִדָּה וְזִיבָה וְטָמֵא, וְדָם הַבָּא מִן הָעֲלִיָּה אוֹ מִצַּוַּאר הָרֶחֶם כֻּלּוֹ טָהוֹר שֶׁהוּא כְּמוֹ דַּם מַכָּה.

ברייתא בתורת כהנים פרשת קדושים ומובאת ברי"ף פרק ב´ בשבועות, וברא"ש פרק י´ דנידה סימן ו´, וברמב"ם פרק ה´ מהלכות איסורי ביאה הלכה ג´, ובב"י.

ב בֵּין רָאֲתָה בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן טְמֵאָה, בְּאֹנֶס, כְּגוֹן קָפְצָה וְרָאֲתָה אוֹ רָאֲתָה דָּם חִמּוּד, וּלְרָצוֹן שֶׁרָאֲתָה כְּדֶרֶךְ טֶבַע הַנָּשִׁים.

גמ´ נידה לו: "ואשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים דמה, דמה מחמת עצמה": דם חימוד - נידה סו. "תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים" ודם חימוד טמא לדעת הרמב"ם והמאירי ורשב"א ואו"ז אבל לדעת הר"ן אפשר שדם חימוד טהור רק שאגב חימוד מתעוררים דמים טמאים.

באיזה אופן תהיה נידה מהתורה ובאיזה אופן מדרבנן

ג אֵין הָאִשָּׁה נִטְמֵאת מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בִּיצִיאַת הַדָּם מִגּוּפָהּ, כְּלוֹמַר עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ שֶׁתַּרְגִּישׁ זַעֲזוּעַ הַגּוּף, וְאִם לֹא הִרְגִּישָׁה אַחַת מֵהַרְגָּשׁוֹת אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה דָּם וּוַדַּאי לָהּ שֶׁבָּא מִן הַמָּקוֹר, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִדְּרַבָּנָן.

גמ´ נידה נז: אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה, עד שתרגיש בבשרה.

רמב"ם איסורי ביאה פרק ט´ הלכה א´, רמב"ן נידה פרק ד´ הלכה א´ ובחידושיו לנידה נב: רשב"א בתורת הבית בית שביעי שער ד´, רא"ה בספר החינוך מצוה ר"ז, חידושי הר"ן נידה נז: נח., אור זרוע חלק א´ סימן שנ"א, הגהות מיימוני פרק ד´ מהלכות איסורי ביאה אות כ´ בשם מהר"מ, סמ"ג לאוין קי"א, אורחות חיים, כל בו סימן פ"ה, רשב"ץ, רי"ו נתיב כו´ חלק ב´, טור ומרן השו"ע בסימן קפג. ועוד, פסקו שזו גזירת הכתוב שאין האשה מטמאה מהתורה אלא אם כן תראה בהרגשה שנאמר "דם יהיה זובה בבשרה עד שתרגיש בבשרה".

הרגשת זעזוע הגוף מובאת ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ה´ הלכה יז "האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגלים בין עומדת בין יושבת הרי זו טהורה ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת שהרגשת מי רגלים היא זו וכו´..." מכאן שזעזוע הגוף הוי הרגשה.

הרגשת פתיחת פי המקור - תרומת הדשן סימן רמ"ו. שו"ע סימן ק"צ סעיף א´. הרגשת זיבת דבר לח שנוי במחלוקת אחרונים ולהלכה בשו"ע לא נחשבת הרגשה זו להרגשה. וכן פסק בשו"ת שבט הלוי חלק ב´ יורה דעה סימן פ"ח שהעיקר כדברי החתם סופר שזיבת דבר לח לא הויה הרגשה. וכן פסק בטהרת הבית. ועפ"י הנ"ל צריך עיון מה דין הנשים בזמננו שלא מצוי שתרגיש אשה בפתיחת פי מקורה או בזעזוע הגוף ואם כן, יוצא, שאין בזמננו אשה טמאת נידה או זיבה מן התורה שכולן נטמאות רק מדרבנן מדין כתמים (חוץ מטומאת לידה) אא"כ תאמר שבריא לה שהרגישה אחת מההרגשות המטמאות מדאורייתא. ואע"פ שיש מן האחרונים שסוברים שהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה מן התורה, כמו הגאון מהרשש"ק והנודע ביהודה, חולקים עליהם החוות דעת, שו"ת אמרי אש ושו"ת יהודה יעלה אסאד ועוד, ואומרים, שאע"פ שאכן הרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה מ"מ צריך שתרגיש את זיבת הדם כשיוצא מן המקור אל הפרוזדור ולהלכה נפסק בשו"ע ובטהרת הבית ושבט הלוי כאמור שזיבת דבר לח לא נחשבת כלל להרגשה מהתורה.

ויש להוסיף מה שכתב החתם סופר (בתשובה חלק יורה דעה סוף סימן קמ"ה בד"ה אך מה נעשה לאחותינו) שאין הרגשה האוסרת מן התורה אלא בפתיחת פי המקור או צער כעקיצת מי רגלים.

בדיקה או קינוח בעד אם טמא מדאורייתא או מרבנן

ד אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה מַרְאֵה דָּם עַל עֵד בְּדִיקָה, אִם הִכְנִיסָה אֶת הָעֵד לַפְּרוֹזְדוֹר הֲוֵי סְפֵק טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה, וְנִטְמֵאת אֲפִלּוּ רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, אֲבָל אִם רַק קִנְּחָה עַצְמָהּ מִחוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר וְרָאֲתָה דָּם עַל עֵד הַבְּדִיקָה הֲוֵי טֻמְאַת כְּתָמִים וְנִטְמֵאת רַק אִם הָיָה הַכֶּתֶם גָּדוֹל מִכִּגְרִיס, וְהָעֵד לָבָן וּמְקַבֵּל טֻמְאָה.

בגמ´ נידה נז: "האשה שהיתה עושה צרכיה וראתה דם רבי מאיר אומר... אלא לאו דלא ארגישה וקתני עומדת טמאה ומשני לעולם דארגישה ואימור הרגשת מי רגלים הואי... עד שהיה תחת הכר ונמצא עליו דם... אי דארגישה עיגול אמאי טהור... לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הוה... נמצא דם על העד שלו... לעולם דארגישה ואימא הרגשת שמש הוה".

ונחלקו הפוסקים בביאור הגמ´, לדעת השב יעקב נמצא דם על עד הוי דרבנן ומהר"ג סבירא ליה דהוי דאורייתא, מפסקי מהרא"י בעל תה"ד שמא הרגשת שמש הוה, הוי ספק דאורייתא, ולדעת הגהות מיימוני בשם רבו מהר"מ הוי דרבנן בלבד, וכן לדעת הרמב"ם שמא הרגשת עד הויא, הוא ספק דאורייתא. ובשו"ע ר"ז פסק שהוי ספק דאורייתא, למהר"מ מלובלין הוי מדרבנן, בפסקי מהרא"י הביא שספק שמא הרגשת עד הוי הוי דאורייתא. וכן דעת הטור והב"י בשם הראב"ד, לרשב"א הוי ספקא דאורייתא, פרדס רימונים, סדרי טהרה, חת"ס, נטע שעשועים פסקו שמראה על עד הוא ספק של תורה וכן פסק טהרת הבית.

הטילה מים וראתה או שמשה וראתה

ה לַהֲלָכָה לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא הִרְגִּישָׁה הַרְגָּשָׁה הַמְטַמְּאָה מִן הַתּוֹרָה וּסְבוּרָה הָיְתָה שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הָיְתָה אוֹ סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁהַרְגָּשַׁת שַׁמָּשׁ הָיְתָה, וְלָכֵן אִם רָאֲתָה לְאַחַר הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם, אוֹ רָאֲתָה לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ דָּם עַל הַסָּדִין אוֹ עַל בְּשָׂרָהּ אוֹ עַל נְיַר טוּאָלֶט שֶׁקִּנְּחָה בּוֹ, יֵשׁ לְאוֹתוֹ מַרְאֶה דִּין כְּתָמִים מִדְּרַבָּנָן שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן הוּא גָּדוֹל מִכִּגְרִיס (עִגּוּל בְּקֹטֶר שְׁנֵי סֶנְטִימֶטֶר) וְנִרְאֶה עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁצִּבְעוֹ לָבָן.

באיזה אופן תבדוק בעד ויהיה לו דין כתמים בלבד

ו אִשָּׁה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵד, וְנָתְנָה דַּעְתָּהּ אִם תַּרְגִּישׁ בִּפְתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהִכְנִיסָה הָעֵד בְּעֹמֶק צַוַּאר הָרֶחֶם, נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַהַרְגָּשׁוֹת הַנַּ"ל, וְתִהְיֶה טְמֵאָה בְּטֻמְאַת כֶּתֶם מִדְּרַבָּנָן בִּלְבַד, וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה כֶּתֶם הַדָּם עַל הָעֵד גָּדוֹל מִכִּגְרִיס וְהָעֵד לָבָן וּמְקַבֵּל טֻמְאָה.

עפ"י מה שכתבנו לבאר סעיף ג´ שבזמננו סתם אשה אינה מרגשת בפתיחת פי המקור או זעזוע הגוף צ"ע אם סתם בדיקה בעד אין דינה ככתם בלבד עם כל המשתמע מכך, והיות ועוד לא שמענו מפי קודשו של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א מה דעתו בזה אין אני מעיז להורות בזה דבר חידוש.

ועוד יש להזכיר תשובת מהר"מ מלובלין (סימן ב) שהביא דברי הרמב"ם והגהות מיימוני בשם מהר"מ ולא העיר על סתירה ביניהם ומשמע מזה שלא סובר כהכרתי ופלתי שיש מחלוקת ביניהם ולדעתו לכול"ע אם אומרת שלא הרגישה בבדיקת העד הוי רק מדרבנן וכן דעת רי"ו (סימן כה). ובשו"ת צמח צדק מליבאוויטש (יו"ד סימן צ"ח אות ו´) כתב בשם שו"ת גבעת שאול שאם בדקה בעד ולא הרגישה הוי רק מדרבנן. ועיין במשמרת הטהרה חלק א´ אות ה´, עין לא ראתה זולתך מראות אלהים, ראשונים ואחרונים, כמים לים מכסים ואכמ"ל.

כתם בזמן שינה - מה דינו

ז אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה כֶּתֶם בִּזְמַן הַשֵּׁנָה אֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא בָּא בְּהַרְגָּשָׁה אֶלָּא אָנוּ דָּנִים בּוֹ דִּין כֶּתֶם מִדְּרַבָּנָן.

תורת השלמים בסימן ק"צ הביא תשובת חוט השני שנראה מדעתו שאשה שראתה כתם בשינה הוא דאורייתא כי כנראה הרגישה אלא שמחמת השינה לא נתנה דעתה לכך, וחלק עליו התורת שלמים שאם היתה לה הרגשה בכך הייתה מרגישה כמו שתרגיש אם צריכה להתפנות לנקביה.

צריך הרחקות ונקיים על ראיה מדאורייתא ומדרבנן

ח בֵּין אִם נִטְמְאָה הַנִּדָּה מֵהַתּוֹרָה בֵּין מִדְּרַבָּנָן (בְּטֻמְאַת כְּתָמִים) צְרִיכָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְשִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה בְּמִקְוֶה וְכֵן שְׁאָר דִּינֵי הַהַרְחָקוֹת בִּזְמַן נִדּוּתָהּ.

איסור נגיעה בנידה גם כשאין בה דרך חיבה

ט אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אִסּוּר קְרִיבָה לְנִדָּה נְשׂוּאָה אוֹ פְּנוּיָה, הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן בְּכָרֵת וְהַקְּרִיבָה בְּחִבּוּק וְנִשּׁוּק וְכַדּוֹמֶה בְּלָאו. וּנְגִיעָה בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נְגִיעָה שֶׁל חִבָּה אֲסוּרָה מִדְּרַבָּנָן, וְיֵשׁ לָתֵת עַל כָּךְ אֶת הַדַּעַת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמִּצְטוֹפְפִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּגוֹן בַּחֲנֻיּוֹת אוֹ בְּאוֹטוֹבּוּסִים אוֹ אֲפִלּוּ בִּסְתָם הֲלִיכָה בָּרְחוֹב, שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְהַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ.

דין קריבה לעריות בחבוק ונשוק וכדומה הוא אסור לאו מן התורה לדעת הרמב"ם, סמ"ג, ספר החנוך, המאירי, רבנו יונה, הריטב"א הריב"ש והרשב"א, וכן פסק מרן השלחן ערוך באבן העזר סימן כ סעיף א´ "הבא על אחת מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה וחשוד על העריות".

והרמב"ם מחמיר אפילו בנגיעה שאינה של חיבה כמו מישוש הדופק להחשיבה כאביזריהו דגלוי עריות, וחל עליה הדין של יהרג ואל יעבור, ואף על פי שלא הסכימו האחרונים במישוש הדופק כיון שאינו של חיבה, אבל הסכימו בשאר קריבות שהן של חיבה.

ונגיעה בנדה אפילו נגיעה שאין בה חיבה אסורה על כל פנים מדרבנן, וכן כתב הגר"ח פלאג´י בשו"ת לב חיים ח"ב סי´ ד´.

י מֻתָּר לִמְסֹר חֵפֶץ אוֹ מַטְבֵּעַ מִיָּדוֹ לְיָדָהּ שֶׁל אִשָּׁה נִדָּה וְכֵן מִיָּדָהּ לְיָדוֹ, שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ בָּזֶה חֲכָמִים אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ נִדָּה, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בְּפֶרֶק ד´ סְעִיף ד´.

כ"כ הרשב"א בתשובה (סימן אלף וקפ"ח) וכ"כ הגר"ח פלאג´י בשו"ת חיים ושלום ח"ב סי´ י"ז, שבאשתו נידה ליבו גס בה ובקריבות מועטת איכא למיחש להרגל עבירה מה שאין כן שאר נשים ולכן לא אסרו חכמים בזה.

יא לְאוֹר הַמְבֹאָר לְעֵיל יֵשׁ לְהוֹרוֹת שֶׁהַנִּזְקָק לְטִפּוּל רְפוּאִי מִכָּל סוּג שֶׁהוּא הַמַּצְרִיךְ נְגִיעָה, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חִבָּה, יֵלֵךְ לְטַפֵּל, אִם הוּא אִישׁ אֵצֶל רוֹפֵא, וְאִם הִיא אִשָּׁה תֵּלֵךְ אֵצֶל רוֹפְאָה, בֵּין בְּטִפּוּל שִׁנַּיִם, בֵּין אֵצֶל רוֹפֵא מִשְׁפָּחָה אוֹ רוֹפֵא מֻמְחֶה, וְכֵן יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּכָךְ בְּבָתֵּי הַחוֹלִים וּבִמְיֻחָד בְּמַחְלְקוֹת הַלֵּדָה וְהַיּוֹלְדוֹת, שֶׁיְּטֻפְּלוּ הַנָּשִׁים עַל יְדֵי צֶוֶת אֲחָיוֹת וְרוֹפְאוֹת בִּלְבַד, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ חֲשָׁשׁ לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁהָרוֹפְאִים נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף, וְעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר וְהַיּוֹתֵר פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת מִסְתַּתְּרִים אַחֲרֵי טַעֲנָה שֶׁל בַּעֲבִידָתַיְהוּ טָרִיד. וְכֵן הַדִּין בְּרוֹפְאִים פְּרָטִיִּים וּמֻמְחִים חֲרֵדִים אוֹ חִלּוֹנִיִּים, שֶׁיֵּשׁ לְהַעֲדִיף בְּאֹפֶן נֶחְרָץ רוֹפְאָה לְאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ הַמֻּמְחִית בְּיוֹתֵר, אֶלָּא אִם כֵּן מְדֻבָּר בַּחֲשָׁשׁ לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ וְכַנַּ"ל.

אם מותר להדריך זוג שחיים בלא קידושין

יב תִּקְּנוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁהַפְּנוּיוֹת לֹא יִטְבְּלוּ אֶלָּא עַד סָמוּךְ לְחֻפָּתָן, וְזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי אִסּוּר זְנוּת שֶׁל בִּיאַת פְּנוּיָה, מִכָּל מָקוֹם בְּדוֹרֵנוּ, שֶׁהָעוֹסְקִים בְּקֵרוּב רְחוֹקִים מְטַפְּלִים גַּם בְּקֵרוּב שֶׁל זוּגוֹת הַחַיִּים יַחַד לְלֹא נִשּׂוּאִין, אֵין מָקוֹם לִדְחוֹת אֶבֶן אַחַר הַנּוֹפֵל וּלְהִתְעַלֵּם מֵרְצוֹנָם לִשְׁמֹר דִּינֵי טָהֳרָה, וְהַמַּחֲמִיר בָּזֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַמַּתְמִיהִים, שֶׁהֲרֵי הִשָּׁאֲרוּתָם יַחַד אֵינָהּ תְּלוּיָה בַּטָּהֳרָה, וְקב"ה חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, אֶלָּא שֶׁהֱיוֹת וְיָצְאָה תַּקָּנָה זוֹ מִתַּחַת יָדָם שֶׁל הַפּוֹסְקִים יֵשׁ לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלַת חָכָם בְּכָל מִקְרֶה מֵהַנַּ"ל לְגוּפוֹ.

תוכן העניינים

נשואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה