פרק יד - קללות
...וְכֵן הַדָּבָר בִּקְלָלוֹת - שֶׁתֵּכֶף נִתָּן כֹּחַ לַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאֵין אֶפְשָׁרוּת שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ, וְכַאֲשֶׁר הַמְקֻלָּל רָאוּי לְכָךְ - יִתְקַיְּמוּ בּוֹ, וְאִם אֵין בּוֹ עָוֹן וְהִיא קִלְלַת חִנָּם, שֶׁאֵינוֹ מִן הַדִּין שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בּוֹ - חוֹזְרוֹת הַקְּלָלוֹת לַמְקַלֵּל וְיִתְקַיְּמוּ בּוֹ. וְזֶה טַעַם הַכָּתוּב (משלי כו, ב): "קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא", שֶׁכָּתוּב "לוֹ תָבֹא" [בְּאוֹת ו'], וְקוֹרְאִים "לֹא תָבֹא" [בְּאוֹת א']. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאִם לֹא תָבֹא לַמְקֻלָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא חִנָּם, מֻכְרָח שֶׁ"לּוֹ תָבֹא" לַמְקַלֵּל, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת.
גַּם בְּעִנְיַן יוֹאָב שֶׁקִּלְלוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ (שמואל ב' ג, כט), כְּשֶׁרָצָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ, שָׁלַח לוֹ יוֹאָב שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַקְּלָלוֹת, וְקִבְּלָם (סנהדרין מח:), וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ צָרִיךְ לְקַבְּלָם שְׁלֹמֹה? אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְעֵיל - שֶׁהַקְּלָלוֹת צְרִיכוֹת לָחוּל עַל מִישֶׁהוּ, וְתֵכֶף שֶׁיָּצְאוּ הַקְּלָלוֹת מִפִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, נִתַּן רְשׁוּת לַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הַקְּלָלוֹת בְּאֵיזֶה אֹפֶן. (יעלזו חסידים)
א. הַמְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי וְכוּ', אִם הָיָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה - לוֹקֶה, וְאִם לֹא הָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה אוֹ שֶׁקִּלֵּל בְּלֹא שֵׁם וּבְלֹא כִּנּוּי, אוֹ שֶׁהַקְּלָלָה בָּאָה מִמַּשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: אַל יְהִי פְּלוֹנִי בָּרוּךְ לַה' [שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ מִלְּבָרְכוֹ מִמֵּילָא הוּא מְקֻלָּל, סמ"ע] - אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל אִסּוּר תּוֹרָה יֵשׁ, אַף שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מַלְקוֹת. (שו"ע חו"מ סי' כז סעי' א-ב)
ב. אִסּוּר קְלָלָה הוּא לָאו דַּוְקָא אִם מְקַלְלִים אֶת הַחֵרֵשׁ, אֶלָּא אִם מְקַלְלִים כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה (ויקרא יט, יד) "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ", כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ עַד כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר אָדָם בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ - שֶׁאֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ עֶלְבּוֹנוֹ וְאֵינוֹ מִצְטַעֵר, מִכָּל מָקוֹם מֻזְהָר הָאָדָם מִלְּקַלְלוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹמְעִים וּמִצְטַעֲרִים. וְכָל הַמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ נִמְצָא שָׁם אוֹ שֶׁהוּא יָשֵׁן, הֲרֵי הַמְקַלֵּל עוֹבֵר עַל מִצְוַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (מעם לועז ויקרא עמ' רג)
ג. לֹא יְקַלֵּל אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נֶחְשָׁב שֶׁהוּא מְקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ, כִּי הִיא חֵלֶק מִגּוּפוֹ. וְכֵן לֹא יְקַלֵּל שׁוּם אָדָם, כִּי הוּא חֵלֶק אֱלֹהַּ מִמַּעַל כִּבְיָכוֹל, וְנִמְצָא מְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, חָלִילָה. (מרן החיד"א בצפורן שמיר אות קפג)
ד. כָּל אָדָם הַמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, פּוֹתְחִים בַּשָּׁמַיִם פִּנְקָס וּמִסְתַּכְּלִים אִם רָאוּי אוֹתוֹ אָדָם שֶׁקִּלְלָתוֹ תִּתְקַבֵּל וְיֵעָנֵשׁ חֲבֵרוֹ עַל יָדוֹ, וְאִם בּוֹדְקִים וְרוֹאִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ, נֶהְפֶּכֶת הַקְּלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ - וְהוּא עַצְמוֹ וּבָנָיו מִתְקַלְלִים בָּהּ, וְלָכֵן אַל יוֹצִיא אָדָם קְלָלָה מִפִּיו. (מעם לועז דברים א עמ' רלה)
ה. יֶשְׁנָם מֵהֲמוֹן הָעָם שֶׁבַּעֲבוּר דָּבָר מוּעָט בְּאֵיזֶה עֵסֶק מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים מְקַלֵּל לַחֲבֵרוֹ בִּקְלָלוֹת חֲמוּרוֹת, וְאֵינוֹ מֵשִׂים עַל לֵב שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים לְאִישׁ אֶחָד. וְלֹא יָאוּת לְזֶרַע אַבְרָהָם לִהְיוֹת פֶּה רָגִיל בִּקְלָלוֹת, כִּי אִם בִּבְרָכוֹת וּבִדְבָרִים טוֹבִים וְרַכִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נַחַת רוּחַ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא מְקַלֵּל לַחֲבֵרוֹ שָׂנְאוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר". (כף החיים, סי' א סעי' י)
ו. יִזָּהֵר הָאָדָם, וְכֵן יַזְהִיר אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ קְלָלָה מִפִּיהֶם עַל יַלְדֵיהֶם. וְהוֹרִים הַמְקַלְלִים אֶת יַלְדֵיהֶם, אִם יִתְקַיֵּם בָּהֶם - אוֹי לָהֶם, שֶׁהֵם שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים וַעֲתִידִים לִתֵּן אֶת הַדִּין, וְאִם לֹא יִתְקַיֵּם בָּהֶם - בְּוַדַּאי שֶׁמְּנַכִּים לָהֶם מִזְּכֻיּוֹתֵיהֶם, אוֹ מֵהַמְקַלֵּל אוֹ מֵהַמְקֻלָּל, שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁתִּתְקַיֵּם הַקְּלָלָה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ זְכוּת תּוֹלָה, וְנִמְצָא אוֹכֵל זְכֻיּוֹתָיו תָּמִיד. (פלא יועץ ערך קללה)
ז. לֹא יְקַלֵּל אָדָם אֶת עַצְמוֹ, שֶׁכֵּן יֵשׁ רוּחַ רָעָה שֶׁתַּפְקִידָהּ לִשְׁמֹעַ קְלָלָה שֶׁמְּקַלֵּל אָדָם אֶת עַצְמוֹ. כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרוֹת שֶׁל פַּרְנָסָה, מְקַלְלִים אֶת עַצְמָם וְאוֹמְרִים: יְמִיתֵנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶנָּצֵל מִצָּרָתִי. אוֹ שֶׁאוֹמְרִים כְּעֵין שְׁבוּעָה בְּלָשׁוֹן זוֹ: אֶטְבַּע בַּיָּם אִם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁקֶר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאָז שׁוֹמֶרֶת הָרוּחַ מוֹצָא פִּיו וּמְקַיֶּמֶת הַכֹּל. לָכֵן צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בָּזֶה מְאֹד וְלֹא לְקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ, וְזֶה רָמוּז בְּתֵבַת "חֵרֵשׁ" [הַכְּתוּבָה בְּפָסוּק "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ"] שֶׁהִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: חַ'יִּים רָ'עִים שֶׁ'לְּךָ. כְּלוֹמַר, אַל תְּקַלֵּל חַיֶּיךָ הָרָעִים, אֶלָּא קַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה, וְדַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה עִמְּךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֲרֵי זֶה לְטוֹבָתְךָ, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יֵטִיב עִמְּךָ בְּאַחֲרִיתְךָ. (מעם לועז ויקרא עמ' רג. ועי' בצפורן שמיר אות קפח)
ח. לֹא יוֹצִיא קְלָלָה מִפִּיו אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ לִמּוּדוֹ, אִם לוֹמֵד בִּפְנֵי אָדָם אַחֵר, אֶלָּא יְכַנֶּה בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כִּמְקַלֵּל לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן כְּשֶׁלּוֹמֵד לְעַצְמוֹ יְכַנֶּה בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כִּמְקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ. (אורח מישרים סי' י סעי' י, ובביאור שם אות יד)
ט. מָצוּי לִפְעָמִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע מִתּוֹךְ כַּעַס וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הוּא מְקַלֵּל גַּם כֵּן, וּפְעָמִים הוּא מְקַלְלוֹ בַּשֵּׁם, וְעוֹבֵר בָּזֶה עַל לָאו גָּמוּר שֶׁל "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". (חפץ חיים פתיחה לאוין אות יז)
י. צְרִיכִים הַהוֹרִים לִזָּהֵר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַיֶּלֶד בּוֹכֶה, לֹא לְהַפְחִידוֹ וְלוֹמַר לוֹ: הַכֶּלֶב אוֹ הֶחָתוּל יָבֹאוּ וְיַחְטְפוּ אוֹתְךָ, אוֹ לִקְרֹא אוֹתָם לְקַחְתּוֹ, מֵחֲשַׁשׁ מַזִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ, וְנֶחְשָׁב כְּנוֹתֵן לָהֶם רְשׁוּת לָבֹא וְלָקַחַת הַתִּינוֹק, וְנֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עֲלוּלָה לִפָּגַע עַל יָדָם. (מעם לועז דברים א עמ' רלו. צפורן שמיר אות קפט)
יא. אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁבָּנָיו חָלִילָה מְקַלְלִים, צָרִיךְ לְהַכּוֹת אוֹתָם וְלֹא לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, כִּי, חַס וְשָׁלוֹם, בְּקִלְקוּל הַבָּנִים יֵעָנְשׁוּ הַהוֹרִים מְאֹד. (אגרת הגר"א)
יב. בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לִזָּהֵר לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלֹּא לְקַלֵּל לִכְלַל יִשְׂרָאֵל. צֵא וּלְמַד מֵהַנְּבִיאִים, כְּשֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם כָּלְלוּ בְּרָכָה בְּתוֹךְ הַקְּלָלָה, שֶׁהֵמָּה מִזֶּרַע אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר", וְכָתוּב: "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָּרוּךְ הוּא". (אורח מישרים סי' י סעי' ג)
יג. כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אָדָם קְלָלָה, יַעֲנֶה: "לֹא כֵּן יְהֵא - אֶלָּא גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה," אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁלֹּא תְאֻנֶּה רָעָה. (פלא יועץ ערך קללה)
יד. אִם יִשְׁאַל הָאָדָם מַדּוּעַ יֵשׁ לִדְאֹג וּלְפַחֵד מִקְּלָלָה, וַהֲרֵי מִמַּה נַּפְשָׁךְ - אִם הַמְקֻלָּל חָטָא בְּאֵיזֶה חֵטְא, גַּם אִם לֹא יְקַלְלוּהוּ לֹא יִנָּצֵל הוּא מִקְּלָלָה, וְאִם הוּא נָקִי וְצַדִּיק, מַדּוּעַ יֵשׁ לוֹ לְפַחֵד מֵהַקְּלָלָה, וַהֲרֵי הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם וּמִן הַשָּׁמַיִם יַצִּילוּהוּ? הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ: לְפִי שֶׁמִּדָּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, וּמִדָּה זוֹ הִיא אַחַת מִשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמשֶׁה, וְנוֹהֶגֶת תָּמִיד - זוּלַת בְּעֵת אֲשֶׁר יִזְעַם ה', שֶׁאָז מִתְגַּבְּרִים הַדִּינִים עַל הַנִּתְבָּע בַּמִּשְׁפָּט בְּאוֹתוֹ זְמַן וְלֹא תִתְנַהֵג מִדָּה זוֹ שֶׁל אֶרֶךְ אַפַּיִם. וּכְמוֹ כֵן כְּשֶׁיְּקַלֵּל אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ, תְּסוֹבֵב הַקְּלָלָה, שֶׁעֲוֹנוֹתָיו אֲשֶׁר ה' מַאֲרִיךְ לוֹ אַפּוֹ עֲלֵיהֶם, יְמַהֵר לִפָּרַע מִמֶּנּוּ, אֲבָל אִם אֵין לוֹ עָוֹן, לֹא תוֹעִיל קִלְלַת הַמְקַלֵּל כְּלוּם. (אור החיים במדבר כג, ח. ועי' בשו"ת שער שמעון אחד ח"ה חיו"ד סי' ב)
טו. מִי שֶׁהֻרְגַּל עַד עַתָּה לְקַלֵּל, אֵין לוֹ לְהִתְיָאֵשׁ וְלוֹמַר כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי, אֶלָּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ מִכָּאן וּלְהַבָּא לְבָרֵךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף בִּשְׁעַת רֻגְזוֹ וְכַעֲסוֹ לֹא יְקַלֵּל, אֶלָּא יֹאמַר: רָעָה לֹא תָבֹא עָלֶיךָ, רָעָה תָּבֹא עַל הָאוֹיְבִים, יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. (עי' פלא יועץ ערך קללה)
אֵין לְקַלֵּל אֶת הָרְשָׁעִים
רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד זַצַ"ל, כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאֶחָד מִמְקֹרָבָיו קִלֵּל אֶת אַחַד הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַמְפֻרְסָמִים בְּיוֹתֵר בִּירוּשָׁלַיִם, הֵגִיב: אֵין אֲנִי נוֹהֵג כָּכָה! הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מָלֵא רַחֲֻמִים וְהוּא יָכוֹל לְרַחֵם גַּם עַל רְשָׁעִים כָּאֵלּוּ. אֵין עֵינִי צָרָה אִם פְּלוֹנִי יְרֻחַם מֵה' וְגַם יִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. כָּאן, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהִתְנַגֵּד לָהֶם, כִּי הֲרֵי הֵם מַזִּיקִים וּמְקַלְקְלִים אֶת הַסְּבִיבָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְבַסּוֹף הִפְטִיר: וּכְלוּם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֵין כָּל צַד טוֹב בְּרָשָׁע פְּלוֹנִי?! אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, וַאֲפִלּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה, וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה, וּזְכוּת אֵינָהּ בְּטֵלָה אֲפִלּוּ בְּאַלְפֵי אֲלָפִים חוֹבוֹת. (סת"ה ח"ה)
דֵּעָה זֵהָה לָזוֹ הִיא דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹאֵל טַיְיטְלְבּוֹים מִסָּאטְמֶר, כְּפִי שֶׁמּוֹסֵר עֵד רְאִיָּה: "סָח לִי מָרָן, כִּי הוּא מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיא מִפִּיו קְלָלָה עַל שׁוּם יְהוּדִי, לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה." (שם)
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אַבְרָהָם בּוּרְנְשְׁטֵיין, בַּעַל "אַבְנֵי נֵזֶר", שֶׁשָּׁמַע יְהוּדִי מַזְכִּיר שֵׁם רָשָׁע מִיִּשְׂרָאֵל וּמוֹסִיף "יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ". פָּנָה אֵלָיו רַבִּי אַבְרָהָם וּשְׁאָלוֹ: "הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מַה הַדִּין בְּיִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד שֶׁמֵּת בְּלֹא בָּנִים?" שָׁתַק הַלָּה.
הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי: "הִנֵּה הַטּוּר וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ פּוֹסְקִים, שֶׁמּוּמָר שֶׁמֵּת בְּלֹא בָּנִים, אִשְׁתּוֹ חַיֶּבֶת בַּחֲלִיצָה (אבן העזר קנז, ה), וַחֲלִיצָה הֲרֵי הִיא בִּמְקוֹם יִבּוּם, וּבְמִצְוָה זוֹ אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה: 'יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל' (דברים כה, ו). וְעַתָּה הַגַּע בְּעַצְמְךָ: הִנֵּה הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת 'וְלֹא יִמָּחֶה', וְאִלּוּ אַתָּה - הַפִּקֵּחַ הַגָּדוֹל - פּוֹסֵק 'יִמַּח שְׁמוֹ'?! אֶתְמְהָא!" (סה"ת ח"ה)
תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט, רַבִּי שִׂמְחָה זִיסְל מִקֶּלֶם, כּוֹתֵב עָלָיו:
אַדְמוֹ"ר זַ"ל הֵאִיר עֵינֵי הַגּוֹלָה בְּרֹב חֲקִירוֹתָיו וִידִיעוֹתָיו בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, גָּזֵל וּנְזִיקִין, אֲשֶׁר מַמָּשׁ יָחִיד הָיָה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. הוּא הִכְנִיס בְּשֶׁטַח זֶה הַרְבֵּה דִּינִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר אֵינָם יְדוּעִים וּמקֻבָּלִים בֵּין הַקָּהָל וְשֶׁהָיוּ מְעוֹרְרִים לִפְעָמִים תִּמָּהוֹן. הוּא הֶרְאָה נִפְלָאוֹת כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת עַל פִּי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה אֵיךְ הָאָדָם נִכְשָׁל בְּקַל בַּעֲוֹן גָּזֵל וּמִלֵּי דִנְזִיקִין. לֹא הָלַךְ אַחַר הַהַנָּחוֹת הַמְקֻבָּלוֹת לַחְשֹׁב לְגַזְלָן רַק אֶת הַחוֹטֵף חֵפֶץ מֵחֲבֵרוֹ - וּלְאָדָם הַמַּזִּיק רַק אֶת הַגּוֹרֵם הֶזֵּק בַּיָּדַיִם. כָּל מִי שֶׁשּׁוֹלֵל מֵחֲבֵרוֹ, בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, אֵיזוֹ טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁהִיא שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת עָלֶיהָ, אוֹ נֶהֱנֶה מֵחֲבֵרוֹ הֲנָאָה כָּל שֶׁהִיא שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת - הֲרֵי הוּא גַּזְלָן, וְכָל מִי שֶׁבְּרַשְּׁלָנוּתוֹ וְאִי זְהִירוּתוֹ אוֹ בְּהִתְרַשְּׁלוּתוֹ בִּשְׁמִירַת מָמוֹנוֹ וְתַקָּלָתוֹ בָּא לַחֲבֵרוֹ אֵיזֶה הֶפְסֵד שֶׁהוּא בַּגּוּף אוֹ בַּמָּמוֹן אוֹ אֵיזֶה צַעַר וְאִי נְעִימוּת - הֲרֵי זֶה אָדָם הַמַּזִּיק אוֹ מָמוֹן הַמַּזִּיק, וְהֵם חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה.
בְּנִסּוּחַ הַדְּבָרִים לַהֲלָכָה אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם חִדּוּשׁ, אֲבָל בַּחַיִּים, בְּמַעֲשֵׂי יוֹם יוֹם, עוֹרְרָה הַשְׁקָפָה וְהַנְהָגָה זוֹ תִּמָּהוֹן מוּזָר. (תנועת המוסר ח"א עמ' 322)
סוף הספר