פרק יב - שבועות ונדרים · הֲיָדַעְתָּ?!
אִסּוּר חָמוּר מְאֹד הוּא לִשָּׁבַע וְלֹא לְקַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מַזְכִּיר שֵׁם ה' בִּשְׁבוּעָתוֹ - אֶלָּא רַק אוֹמֵר: נִשְׁבָּע אֲנִי שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּךְ אוֹ שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה - חַיָּב לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ.
וְאִם מַזְכִּיר שֵׁם ה' בִּשְׁבוּעָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁאוֹמֵר: בְּשֵׁם ה' שֶׁכָּךְ הָיָה, אוֹ: בְּשֵׁם ה' שֶׁכָּךְ אֶעֱשֶׂה - אַף שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. (שו"ע יו"ד סי' רלז סעי' א)