פרק יב - שבועות ונדרים · הֲיָדַעְתָּ?!
אִסּוּר חָמוּר לִדֹּר נֶדֶר וְלֹא לְקַיְּמוֹ.
יֶשְׁנוֹ הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין נְדָרִים הַשַּׁיָּכִים לְעִנְיְנֵי רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁנּוֹדֵר שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ לֹא יֵלֵךְ, אוֹ שֶׁנּוֹדֵר שֶׁיֹּאכַל אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל, שֶׁאָז צָרִיךְ לְפָרֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן נֶדֶר, וּבֵין נְדָרִים הַשַּׁיָּכִים לְמִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה אוֹ שֶׁיִּלְמַד פֶּרֶק בַּהֲלָכָה אוֹ בְּמִשְׁנָה. בָּאֳפָנִים אֵלּוּ, אַף שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לְשׁוֹן נֶדֶר, אֶלָּא יֹאמַר סְתָם: אֲנִי מִתְנַדֵּב כָּךְ וְכָךְ, אוֹ אֲנִי אֶתֵּן כָּךְ וְכָךְ - חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נָדַר.