פרק ד - השבת אבידה · סֵדֶר הַהַכְרָזָה וַהֲשָׁבַת הָאֲבֵדָה
א. הַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת בְּעָלֶיהָ, מַכְרִיז עָלֶיהָ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְיוּכַל לְפַרְסֵם יְדֵי הַדְבָּקַת מוֹדָעוֹת בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת צִבּוּרִיִּים, כְּגוֹן אֵצֶל הַמַּעֲלִיּוֹת שֶׁל הַבָּתִּים הַגְּדוֹלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מְחֻיָּב לְפַרְסֵם בָּעִתּוֹן וּלְחַיֵּב אֶת הַמְּאַבֵּד בַּהוֹצָאוֹת, כֵּיוָן שֶׁהַמְאַבֵּד יָכוֹל לִטְעֹן כִּי גַּם עַל יְדֵי הַמּוֹדָעוֹת הָאֲחֵרוֹת הָיָה יוֹדֵעַ מִי מָצָא אֲבֵדָתוֹ.
ב. כֵּיצַד מַכְרִיז? מוֹדִיעַ סוּג הָאֲבֵדָה שֶׁמָּצָא. כְּגוֹן, אִם מָצָא מָעוֹת [בִּתְנָאִים שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר] - מַכְרִיז: מַטְבְּעוֹת מָצָאתִי. וְכֵן בֶּגֶד אוֹ בְּהֵמָה אוֹ שְׁטָרוֹת. וְיָבֹא בַּעַל הָאֲבֵדָה וְיִתֵּן סִימָנִים. וְאֵינוֹ מַכְרִיז סְתָם אֲבֵדָה מָצָאתִי, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לְקָרֵב הַדָּבָר לְבַעַל הָאֲבֵדָה כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא עַל יְדֵי כֵן יָבֹא רַמַּאי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ אִבֵּד חֵפֶץ כָּזֶה וְיִטְעַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין מַחֲזִירִים לוֹ אֶלָּא עַד שֶׁיִּתֵּן סִימָנִים מֻבְהָקִים.
ג. אֵין מַחֲזִירִים אֲבֵדָה אֶלָּא בְּסִימָנִים מֻבְהָקִים, כְּגוֹן מִדָּה, מִשְׁקָל, מִנְיָן אוֹ מָקוֹם. וְאִם אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ נֶקֶב בְּמָקוֹם מְסֻיָּם - הֲרֵי זֶה סִימָן מֻבְהָק, אֲבָל צֶבַע הַחֵפֶץ אֵינוֹ סִימָן. וּמִי שֶׁיָּדוּעַ כְּרַמַּאי, אֵין מַחֲזִירִים לוֹ אֲפִלּוּ בְּסִימָנִים מֻבְהָקִים, עַד שֶׁיָּבִיא עֵדִים שֶׁהַחֵפֶץ שֶׁלּוֹ.
ד. נָתַן הָאֶחָד סִימָנִים, וַאֲפִלּוּ סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר, וְהַשֵּׁנִי הֵבִיא עֵדִים - יִנָּתֵן לְבַעַל הָעֵדִים. וַאֲפִלּוּ אֵינָם מְעִידִים שֶׁנָּפְלָה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא שֶׁמַּכִּירִים שֶׁהָיְתָה שֶׁלּוֹ - מַחֲזִיקִים הָאֲבֵדָה בְּחֶזְקָתוֹ וְלֹא חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא מָכַר אוֹתָהּ.
ה. סְגֻלָּה לְמִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וְלֹא מוֹצְאָהּ, שֶׁיֹּאמַר אֶת הַקֶּטַע הַמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (בראשית נג): "אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין, הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין, עַד שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּמֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ'."