פרק ד - השבת אבידה · הַשְּׁמִירָה וְהַטִּפּוּל בָּאֲבֵדָה
א. אֲבֵדָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ בַּהֲשָׁבָה וּבְהַכְרָזָה - כָּל זְמַן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתוֹ, חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּתַקָּנָתָהּ שֶׁלֹּא תַפְסִיד, וְגַם לִטְרֹחַ וּלְהַשְׁבִּיחָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מְטַפְּלִים בְּשֶׁלָּהֶם, וַאֲפִלּוּ בְּשֶׁבַח דָּבָר מוּעָט חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ וּלְהַשְׁבִּיחָהּ.
ב. כָּל זְמַן שֶׁהָאֲבֵדָה אֶצְלוֹ - אִם נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה, חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ, כֵּיוָן שֶׁדִּינוֹ כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁחַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה, וְכָל זֶה לְדַעַת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהַסְּפָרַדִּים נוֹהֲגִים כָּמוֹהוּ, אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, וְלָכֵן כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים [לְהָאַשְׁכְּנַזִּים שֶׁפּוֹסְקִים כְּהָרָמָ"א] שֶׁאֵין מוֹצִיאִים מִיַּד הַמֻּחְזָק.
ג. חַיָּב לְטַפֵּל בָּאֲבֵדָה עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר, אֲבָל אִם הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר [כְּגוֹן לְגִנָּה אוֹ לְחָרְבָּה] וְאָבְדָה מִשָּׁם - חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ. וּכְשֶׁהֶחֱזִיר לְמָקוֹם שָׁמוּר אֵינוֹ חַיָּב לְהוֹדִיעַ לַבְּעָלִים שֶׁהֵשִׁיב לָהֶם אֶת הָאֲבֵדָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיר אֶת הָאֲבֵדָה לְמָקוֹם שָׁמוּר, קִיֵּם בָּזֶה מִצְוַת הֲשָׁבָה.
ד. צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הָאֲבֵדָה מִזְּמַן לִזְמַן כְּדֵי שֶׁלֹּא תַפְסִיד. כֵּיצַד? מָצָא בֶּגֶד שֶׁל צֶמֶר - מְנַעֲרוֹ אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְלֹא יְנַעֲרֶנּוּ בְּאֹפֶן שֶׁעָלוּל לָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד.
ה. מָצָא תְּפִלִּין - מַעֲרִיךְ כַּמָּה הֵן שָׁווֹת וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵיהֶן, וּמַנִּיחַ אֶת הַתְּפִלִּין, אִם יִרְצֶה, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר זֶה מָצוּי לִקְנוֹת בְּכָל שָׁעָה. וְכֵן הַמּוֹצֵא אַרְבָּעָה מִינִים בְּעֶרֶב סֻכּוֹת וְרוֹאֶה שֶׁהַבְּעָלִים לֹא בָאוּ עַד הַלַּיְלָה - מַעֲרִיךְ כַּמָּה הֵם שָׁוִים וְיוֹצֵא בָּהֶם יְדֵי חוֹבָה, שֶׁבְּוַדַּאי נוֹחַ לַבְּעָלִים שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת דְּמֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁבְּלָאו הָכִי לְאַחַר סֻכּוֹת לֹא יִהְיוּ שָׁוִים כְּלָל.
ו. חֲפָצִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בִּמְקוֹמוֹת צִבּוּרִיִּים, כְּגוֹן מוֹסָד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שָׁם הַרְבֵּה סְפָרִים, יִכְתְּבוּ הַנְהָלַת הַמּוֹסָד בְּמָקוֹם גָּלוּי, שֶׁלְּפִי תַּקָּנַת הַמּוֹסָד, כָּל מִי שֶׁלֹּא יָבֹא לָקַחַת חֲפָצָיו עַד זְמַן מְסֻיָּם, אֵין הַמּוֹסָד אַחֲרַאי עֲלֵיהֶם וְהַהַנְהָלָה תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כִּרְצוֹנָם. וְכֵן בְּגָדִים וַחֲפָצִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּמִקְוֶה, יִכְתְּבוּ בְּמָקוֹם גָּלוּי כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, וְאִם לֹא בָאִים לְקַחְתָּם, יִהְיוּ שַׁיָּכִים לְהַנְהָלַת הַמִּקְוֶה.