פרק ג - השבת הגזלה · הֲיָדַעְתָּ?!
אִם גָּנַבְתָּ חֵפֶץ וְנִתְיַשֵּׁן אֶצְלְךָ, אוֹ שֶׁאָבַד, אוֹ שֶׁמְּחִירוֹ הִתְיַקֵּר מֵאָז הַגְּזֵלָה, אוֹ שֶׁמְּחִירוֹ הוּזַל מֵאָז הַגְּזֵלָה, יֵשׁ לְךָ לִשְׁאֹל חָכָם כֵּיצַד עָלֶיךָ לִנְהֹג.
הוֹדִיעַ מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ
אֶחָד מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּהֱרַג בְּפִגּוּעַ חַבְּלָנִי בָּא בַּחֲלוֹם לְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וּבִקְשׁוֹ שֶׁיְּטַפֵּל בְּעִנְיָנוֹ: הוּא שָׁכַח לִפְרֹעַ חוֹב יָשָׁן לְבַעַל הַמַּכֹּלֶת בִּמְקוֹם מְגוּרָיו הַיָּשָׁן. אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם טִפֵּל בַּדָּבָר, וּמָצָא, כִּי בַּעַל הַמַּכֹּלֶת, שֶׁבֵּינְתַיִם חִסֵּל אֶת עִסְקוֹ, עֲדַיִן שָׁמַר אֶת פִּנְקַס הַחוֹבוֹת, וּבוֹ הָיָה רָשׁוּם לְאוֹתוֹ אָדָם חוֹב שֶׁל כַּמָּה עֶשְׂרוֹת אֲגוֹרוֹת, וּפָרַע אֶת הַחוֹב. (סיפור שהתפרסם לאחרונה בירושלים)
בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לְקִיּוּם יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" הָיוּ רֹב הַתַּלְמִידִים יְשֵׁנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהָיוּ מְבִיאִים לָהֶם קְדֵרוֹת תַּבְשִׁיל לִמְזוֹנוֹתֵיהֶם. בִּגְמַר אֲכִילָתָם הָיוּ הַתַּלְמִידִים רוֹחֲצִים אֶת הַקְּדֵרוֹת בְּכִיּוֹר הָרַחְצָה, וּמֵחֹסֶר זְהִירוּת הָיוּ הַכִּיּוֹר אוֹ הַקְּעָרָה מִתְלַכְלְכִים מִשְּׁיָרֵי הָאֹכֶל. מִתְפַּלְלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהָיוּ מוֹצְאִים, לִפְעָמִים, אִטְרִיָּה מֻדְבֶּקֶת וְכַדּוֹמֶה, הִקְפִּידוּ מְאֹד עַל הַדָּבָר, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר רָאָה בָּזֶה חֲשָׁשׁ שֶׁל גָּזֵל. כְּדֵי לִמְנֹעַ תַּקָּלָה זוֹ מֵהַתַּלְמִידִים, הָיָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כָּל לַיְלָה בְּשָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לְאַחַר שֶׁהַתַּלְמִידִים הָיוּ שׁוֹכְבִים לִישׁוֹן, וּמְנַקֶּה אֶת הַכִּיּוֹר וְהַקְּעָרָה. (תנועת המוסר, ח"ד עמ' 105)