פרק ב - לא תגזול · הֲיָדַעְתָּ?!
אֵין רְשׁוּת לְצַלֵּם בִּמְכוֹנַת צִלּוּם בַּעַל הַבַּיִת אֶת עִנְיָנֶיךָ הַפְּרָטִיִּים.
הַאִם קִבַּלְתָּ רְשׁוּת מִבַּעַל הַבַּיִת?!
מְסַפְּרִים עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֵיבְסְקִי זַצַ"ל, שֶׁכְּשֶׁהָיָה מַדְפִּיס אֶת סְפָרָיו, הָיָה סוֹפֵר בְּדִקְדּוּק רַב אֶת הַשּׁוּרוֹת שֶׁהָיָה מוֹסִיף בַּעַל הַהַגָּהוֹת עַל כְּתַב הַיָּד הַמְּקוֹרִי וּמְשַׁלֵּם עֲבוּרָן לַמַּדְפִּיס בְּרֶוַח בְּאֹפֶן שֶׁיֵּצֵא כָּל סָפֵק מִלִּבּוֹ.
וְסִפְּרוּ, שֶׁפַּעַם נִכְנַס אֵלָיו אָדָם אֶחָד וְהֶרְאָה לוֹ אֵיזֶה כְּתָב, וּכְפִי הַנִּרְאֶה הָיָה צָרִיךְ לְצַלְּמוֹ, וְאָמַר אוֹתוֹ אָדָם לָרַב: בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי יֵשׁ מְכוֹנַת צִלּוּם, כְּשֶׁאֶהְיֶה שָׁם מָחָר, אוּכַל לְצַלְּמוֹ...
נֶחֱרַד הָרַב זַצַ"ל וְאָמַר לוֹ: הַאִם קִבַּלְתָּ רְשׁוּת לָזֶה מִבַּעַל הַבַּיִת? הֲלֹא מְקַבֵּל אַתָּה מַשְׂכֹּרֶת בְּעַד עֲבוֹדָתְךָ, וְאִם אֵין לְךָ רְשׁוּת לְצַלֵּם בִּמְכוֹנַת הַצִּלּוּם - הֲרֵי זֶה גָּזֵל, חָלִילָה. (פניני רבנו הקהלות יעקב עמ' עו)