פרק ב - לא תגזול · הֲיָדַעְתָּ?!
אָסוּר לִקְנוֹת מֵהַגַּנָּב אֶת הַחֵפֶץ שֶׁגָּנַב. וְהַקּוֹנֶה מִמֶּנּוּ, מַחֲזִיק בִּידֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְגוֹרֵם לַגַּנָּב לִגְנֹב עוֹד, אַחַר שֶׁמּוֹצֵא הַגַּנָּב מִי שֶׁיִּקְנֶה אֶת גְּנֵבוֹתָיו. וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁהוּא סָפֵק גָּנוּב אָסוּר לִקְנוֹתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְסַיֵּעַ לַגַּנָּב בְּשׁוּם דֶּרֶךְ שֶׁהִיא לְבַצֵּעַ גְּנֵבָתוֹ. (שו"ע סי' שנו סעי' א, ושם בט"ז וברמ"א)
וְרַק אִם מִתְכַּוֵּן בִּקְנִיָּתוֹ מֵהַגַּנָּב לְהַחֲזִיר אֶת הַחֵפֶץ הַגָּנוּב לִבְעָלָיו - מֻתָּר. (הבית היהודי בשם הפוסקים)
וְלָכֵן יִזָּהֵר מִלִּקְנוֹת מִפּוֹעֲלִים הָעוֹבְדִים בְּמִפְעָל חֵפֶץ הַמְיֻצָּר בְּאוֹתוֹ מִפְעָל כְּשֶׁאֵינוֹ מַכִּירָם, וְכַמּוּבָן כְּשֶׁמּוֹכְרִים חֲפָצִים כָּאֵלּוּ בַּסֵּתֶר וּבַמַּחְתֶּרֶת שֶׁיֵּשׁ לְחָשְׁדָם שֶׁנְּטָלוּם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר מִלִּקְנוֹת מִנָּשִׁים וּמֵעוֹזְרוֹת בַּיִת חֲפָצִים כְּשֶׁחָשְׁדָן שֶׁנְּטָלוּם לְלֹא רְשׁוּת בַּעְלֵיהֶם.