פרק א - לא תחמוד · הֲיָדַעְתָּ?!
בַּחֲמִידָתְךָ חֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרְךָ אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁל הוֹרֶיךָ שֶׁאֵין בְּדַעְתָּם לִמְכֹּר חֵפֶץ זֶה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִפְצַרְתָּ בָּהֶם שֶׁיִּתְּנוּהוּ לְךָ בְּמַתָּנָה אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁיִּמְכְּרוּהוּ לְךָ בְּדָמִים מְלֵאִים יוֹתֵר מִשָּׁוְיוֹ עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נְתָנוּהוּ לְךָ אוֹ מְכָרוּהוּ לְךָ - הִנְּךָ עוֹבֵר בְּאִסּוּר לָאו מֵהַתּוֹרָה "לֹא תַחְמֹד". (רמב"ם פ"א ה"ט מהלכות גזילה)