נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ
מוציא מצה
פסקה ג
מה שתקנו חז"ל לברך המוציא לחם תיבת המוציא בה"יא אע"ג דמוציא כ"ע מודו לשעבר משמע ובהמוציא פליגי אם להבא * משמע דמפיק ר"ל שמוציא הלחם מן הארץ אז לשעבר משמע דאפיק שכבר שהוציא הלחם: ובהיות כן לאפוקי נפשי' מפלוגתא הי' ראוי לברך מוציא לחם וכמו שכתבו שם התו': אפשר ליתן טעם לשבח ע"פ המ"ר קודם שחטא אדם היתה מוציאה הארץ פת ממש ולא הי' צריך שום מלאכה אפי' או טחינה ול"על שיתוקן החטא תוציא ג"כ גלוסקאות כמו שהי' קודם החטא ומה שהי' כבר הוא שיהי' לע"ל וע"כ הנוסח לומר המוציא לחם בה"יא דמשמע לשעבר שכבר הוציא לחם כזה מן הארץ ומשמע ג"כ להבא שיוציא לחם כזה מן הארץ דהיינו לע"ל: אבל מלת מוציא משמע לשעבר בלבד והטור והראש מחולקין אם יברך המוציא על השלימה ועל הבצועה אכילת מצה או אפכא וכתבתי בטוב טעם בהגדה ולקצר אני צריך: