אור ברסלב

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח· רבי נפתלי הריץ

כרפס · פסקה ב

פסקה א

ועתה הדרין למילתין מה שלוקחין כרפס לטיבול ונרשם בצידו שיברך עליו בפה"א לכאורה יפול לב האדם על זה צריכא למימר שיברך עליו הלא אסור ליהנות בלא ברכה. ואפשר לומר משום דק"יל כל דבר שנשתנה לעילוי ע"י בישולו אם אוכל אותו * חי מברך עליו שהכל וע"י בשול מברך ברכתו הראוי לו ומ"ה כתב מהר"ריל נ"ע אם יקח פיטר זיל לטיבול ראשון איך יברך עליו בפ"הא מאחר שאינו נאכל כמות שהוא חי אם לא ע"י בישול ונשתנה לעילוי ואיך יברך בפ"ה או לפ"ז יפלא ממך הדבר על המנהג שלנו שאנו נוהגין ליקח פיטר זיל לטיבול ולברך עליו בע"הא. ואמינא דטעמא רבא איכא בהא מלתא מה שמברכין בפ"הא הגם שאוכלו חיו: נ"ל ע"ד מ"ש חז"ל בסוטה שהיו נשים של ישראל יולדות בשדה וכאשר הכירו המצרים רצו להרוג הילדים ונבלעו בקרקע והיה מביאים שוורים וחרשו על גבם שנ' על גבי חרשו חורשים וכאשר הלכו להם המצרים הי' מבצבצים מן הקרקע כעשב הוה הצומח מן הקרקע שנ' רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי. וכדי לזכור את הנס הזה שהי' הילדים צומחים מן הקרקע כצמח האדמה ע"כ לוקחין ירק ומברך עליו בפ"הא לרמז הגם שזה אינו מעיקר ברכתו הראוי לו אלא כדי לוכור הנס כמו שהירק הזה יצא מן האדמה כמו כן הי' מבצבצין מן האדמה שנבלעו שמה:

תוכן העניינים

נפתלי שבע רצון על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה