חנוך · מדוע אין להסתפק בחנוך המלמד בתלמוד תורה?
אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לָתֵת אַהֲבָה אֲמִתִּית כְּמוֹ אָב וְאֵם, וְאֵין הַשְׁפָּעָה כְּמוֹ הַשְׁפָּעָה שֶׁבָּאָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְחֹם. אִם אָב יִגְעַר בִּבְנוֹ אוֹ אֲפִלּוּ יַכֵּהוּ הֲרֵי יִתְפַּיְּסוּ תֵּכֶף לְאַחַר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְכָל הַמְּרִיבָה כְּלֹא הָיְתָה. וְאִלּוּ מְלַמֵּד בְּבֵית סֵפֶר שֶׁמַּכֶּה תַּלְמִיד אוֹ גּוֹעֵר בּוֹ, הֲרֵי שֶׁאוֹתוֹ תַּלְמִיד נוֹטֵר לוֹ קְפֵּידָא, וְכָל הָאֵמוּן שֶׁל הָאַהֲבָה וְהַיְדִידוּת לֹא תַּחְזֹר יוֹתֵר, הַתַּלְמִיד כְּבָר חוֹשֵׁד אֶת רַבּוֹ שֶׁהוּא שׂוֹנְאוֹ יוֹרֵד לְחַיָּיו, מִתְגָּרֶה בּוֹ, תּוֹפֵס אוֹתוֹ קָרְבָּן, וְכַיּוֹצֵא, וּבִמְקוֹם לְקַבֵּל אֶת מֶסֶר הַחִנּוּךְ מֵרַבּוֹ הַתּוֹצָאָה תִּהְיֶה הֲפוּכָה, לָכֵן אֵין לִסְמֹךְ עַל חִנּוּךְ הַמְלַמֵּד, אֵין כְּמוֹ חִנּוּךְ אָב וְאֵם שֶׁעִם כָּל הַיַּחַס - אֵמוּן הַבֵּן בְּהוֹרָיו נִשְׁאַר בִּמְלֹאוֹ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין כָּאן הִתְגָּרוּת, יְרִידָה לְחַיִּים, שִׂנְאָה, אֶלָּא הַכֹּל מֵרָצוֹן גָּמוּר לְהִתְקַדְּמוּתוֹ.
אוּלָם בְּוַדַּאי חַיָּב לִהְיוֹת קֶשֶׁר אַמִּיץ וְתָכוּף בֵּין הַהוֹרִים לַמְלַמֵּד וְלַעֲבֹד בְּשִׁתּוּף פְּעֻלָּה מָלֵא, וְלֹא כְּמוֹ רַבִּים שֶׁקּוֹפְצִים עַל הַמְּצִיאָה - לְהִתְפַּטֵּר כְּבָר מֵהַיֶּלֶד, שֶׁיֵּלֵךְ כְּבָר לְבֵית סֵפֶר וְשֶׁיִּתֵּן קְצָת מְנוּחָה! הַצְלָחַת הַלִּמּוּד דַּוְקָא בְּשִׁתּוּף פְּעֻלָּה מָלֵא בֵּין הַהוֹרֶה וְהַמְלַמֵּד.