תורה · עד כמה יש להאדם להכריח עצמו להתמיד בעל כרחו?
כבכל דבר שבקדושה שאין לקפוץ בבת אחת שמא יפול, כן הוא בהתמדת הלימוד, והגדר הוא כל זמן שהטעם הטוב של הלימוד בקרבו, אף שהוא ביגיעה ומאמץ - אין לו לחשוש פן קפץ יותר מדאי, אולם זה החש בעמלו מיאוס, וקץ הוא ביגיעו, וכשנזכר שעליו שוב להתעמל בתורה חש הוא ברע, וגם כשיוצא מהלימוד לא חש בטעם טוב ובשביעות רצון כראוי - זה יש לו להרפות את עמלו פן יבולע לו, זה עליו לפוש מעט ולמתן את יגיעו כדי שלא יבוא מצב חלילה שימאס בתורה לגמרי. זהו בדרך כלל, אולם ראוי לכל לומד שיתיעץ עם רבו עד כמה ליגע עצמו, עד כמה יהא יגיעו בעיון וכמה בבקיאות וכיוצא.