תורה · ישנם צעירים שאינם נמשכים ללמוד הגמרא ובשביל כך נוטים ללמוד ההלכה, האם עושים נכון או לא?
על יהלומים אין מן הראוי לוותר כל כך מהר, אסור לוותר על הגמרא כל כך מהר. הגמרא היא חשובה למאד, ה''שמנת'' של התורה נמצאת בתלמוד, זהו דבשה של תורה, הלומד גמרא ומפרשיה זוכה לעונג האמיתי של הלימוד, ובפרט המעיין להבין דיבור ברש''י ומעיין בו, וכן כל וא''ת וי''ל שבתוס', ומה הביאם והכריחם לכך וכיוצא, [והלומד מהרש''א זוכה ביותר לטעום טעם תורה אמיתי], ובזה האדם שואב לתוכו את המאור שבתורה ונהנה הנאה אמיתית גם בעולם הזה.
ובפרט יש לדעת, זה המזניח לימוד הגמרא, גם לימוד ההלכה אצלו הוא מחוסר עיון כראוי, לפי שהגמרא מביאה את האדם לדרך החשיבה הישרה, ולראות את ההלכה מכל כוון בהיבט כזה וכזה עד שתתחוור ההלכה כראוי ומסלקת ממנו מעקושים ועקמימות השכל, ומביאתו לשכל הישר.
וכמו ששמעתי פעם בשם הגרב''צ אבא שאול זצ''ל, שמי שאינו מבין ''חושן משפט'' כראוי, גם ''אורח חיים'' כראוי אינו מבין, כלומר זה אינו נכון לחשוב שיש בתורה דברים הצריכים עיון ולעומתם דברים פשוטים שאין צריך בהם עיון. וכי הלכות ברכות, שבת, יו''ט, אין בהם עיון?! הלא אלו הלכות התלויים בשערה, ולכך דוקא זה הלומד גמרא בעיון כפי כוחו יודע היטב לחתור לעומק ההלכה ולהבינה על אמיתותה, ולחלק בה החילוקים הנכונים לפי המציאות ולפי הזמן וכיוצא כידוע.
אמנם, אם לאחר שיגע האדם להבין הגמרא ולמדה מספר שנים כפי כוחו, ובכל זאת אינו רואה ברכה בעמלו, וחשקו והצלחתו בתחום ההלכה מאיר לו יותר, אה''נ באופן זה יש לו לעסוק במה שלבו חושקו, אומנם לא בכמה חודשים ולא בשנה או שנתיים יקבע האדם ויחליט לעשות הגמרא עראי וההלכה קבע או להיפך, אלא לאחר שטרח כמה שנים בשניהם, אזי לבסוף כשיגיע לפרשת דרכים יחליט לאן לבו נוטה, יש הנוטה לפלפול, ויש הנוטה לבקיאות להבין פשטות הסוגיא ולחזור עליה, ויש הנוטה להלכה, ועדיף להתייעץ עם רבו מובהק המכיר בטורחו ועמלו ובכישוריו ובהצלחותיו.