שמחה · מדוע האדם בטבעו שונא להיות בעצבות?
נשמת האדם חוצבה ממקום קדוש, ובקדושה לא שורה עצבות כלל, וככל שהקדושה רבה וגדולה יותר, כן השמחה שם הינה ביותר, וכמו בבית המקדש, שם היתה השמחה ביותר, שכן כשהכהנים היו בדוכנם - היו הלויים בשירם ובזמרם. ועוד אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
ומובא בספר ''ברית מנוחה'' (דרך הב' י''א ע''א), ובעוד ספרי מקובלים (''לבנת הספיר'' מקץ ס''ב ע''ב) שכל עבודת המלאכים וכל צבא מעלה הוא בשירה ובזמרה, והכל בכלות הנפש בעריגה וכיסופין.
ומובא בספר ''מנות הלוי'' להר''ש אלקבץ (אסתר א, ח, ע''א ע''א) שהטעם שהתינוק נרגע מבכיו כששרים לפניו, מפני שנפשו מורגלת בקול הנגינה של מעלה, שהרי לא מזמן נפרדה נפשו מאותה זמרה, ובפרט מכיון שטרם נתלכלכה בחטא לכך עדיין בנפשו קול הזמרה של מעלה, וכששומע זמרה - נרגע.
לכך נפש האדם שמקורה מהקדושה - בטבעה אינה סובלת עצבות.