אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת שמחה › מדוע האדם בטבעו שונא להיות בעצבות?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

שמחה · מדוע האדם בטבעו שונא להיות בעצבות?

היאך יש להביט על עמל ויגיעה כדי לשמח בהם גם בעת העמל?

נשמת האדם חוצבה ממקום קדוש, ובקדושה לא שורה עצבות כלל, וככל שהקדושה רבה וגדולה יותר, כן השמחה שם הינה ביותר, וכמו בבית המקדש, שם היתה השמחה ביותר, שכן כשהכהנים היו בדוכנם - היו הלויים בשירם ובזמרם. ועוד אמרו מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.

ומובא בספר ''ברית מנוחה'' (דרך הב' י''א ע''א), ובעוד ספרי מקובלים (''לבנת הספיר'' מקץ ס''ב ע''ב) שכל עבודת המלאכים וכל צבא מעלה הוא בשירה ובזמרה, והכל בכלות הנפש בעריגה וכיסופין.

ומובא בספר ''מנות הלוי'' להר''ש אלקבץ (אסתר א, ח, ע''א ע''א) שהטעם שהתינוק נרגע מבכיו כששרים לפניו, מפני שנפשו מורגלת בקול הנגינה של מעלה, שהרי לא מזמן נפרדה נפשו מאותה זמרה, ובפרט מכיון שטרם נתלכלכה בחטא לכך עדיין בנפשו קול הזמרה של מעלה, וכששומע זמרה - נרגע.

לכך נפש האדם שמקורה מהקדושה - בטבעה אינה סובלת עצבות.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה