קדושה · מאימתי יש לחנך את הקטנים לשמירת העינים?
מעשה היה במשפחה מרובת ילדים, שראשה הלך לשאול את ה''חזון איש'': האם אפשרי לאשה ללכת עם הילדים הקטנים לים? וענה ה''חזון איש'': שדבר זה יפריע להם מאד בגדילתם בעליה לתורה ויראת שמים. ואכן - מספר אחד ממכירי משפחה זו - נזהרו אמנם בני המשפחה מלקחת את קטניהם לים, מלבד קטן אחד שמידי פעם לקחוהו לים במחיצת הנשים, וכולם גדלו בנקל לתורה ויראת שמים, מלבד אותו קטן שנתקשו בו בקשיים גדולים.
אם כן, ברור שיש מקטנות להרחיק את הקטנים ממשחקים עם בנות, תערובת בנים-בנות, להשתדל מאד שהלימוד יהא דוקא על ידי מוֹרֶה ולא על ידי מוֹרָה, וכן לשומרו מראיית מראות אסורות ברחובות, ולהסביר לו בכללות שראיית נשים פוגמת ואסורה, ולכשיגדל, לחנכו שלא להסתכל בערוותו, וכמו כן לא ליגע בה, ולהשגיח מרחיצת אמבטיה אחים ואחיות יחד וכדומה. וככל שיקפידו על קדושת הילד מקטנותו, כן יגדל בהנהגות קדושות ובצניעות יתירה שיהיו לו כטבע ממש.
וראיתי להביא כאן כמה אזהרות נצרכות לשמירת הקטנים מקטנותם כדי שלא יסתבכו עם יצרם בנערותם, ויש בהנהגות אלו קדימת תרופה למכה.
א. על האם לנהוג בצניעות גם בתוך ביתה, לא מעט בחורים מתלוננים שהעדר הצניעות של אמם בבית פוגעת להם בקדושה, וכגון להימנע מלהסתובב בחלוקים שקופים וכו'.
ב. לשמור על צניעות הבנות גם בבית, לצערנו ישנם מקרים לא נעימים שקשה להעלותם על הכתב.
ג. להיזהר שלא יישנו אח ואחות בקטנותם יחד במיטה אחת, וב''שומר אמונים'' כתב שיש להיזהר היום שלא ישכיבו אף שני אחים במיטה אחת.
ד. מגדולי מחנכי הקדושה הזהירו להימנע שלא יישן בן קטן עם אמו במיטה אחת ואם הורגל הבן בכך יש לגמלו מנוהג זה כמה שיותר מהר.
ה. סיפר הרב הגאון רבי אליעזר בן דוד שליט''א בשם הרה''ק רבי מרדכי שרעבי זצוק''ל, שקלקול הבנים בבגרותם הוא מכך שבקטנותם הולכים המה לגנים מעורבים בנים ובנות, ובכך נשרשת בהם התאווה, והיא הסיבה להרחיק מכל מה שהזכרנו לעיל בשינה של אח ואחות יחד, או בן עם אמו וכו'.
ו. להימנע מלשלוח את הבן לגן שבו גננת, שכמו כן נשרש בו מקטנותו משיכה לנשים.
ז. להרגיל את הילדים מקטנותם לבושה וצניעות, וכגון שלא להסתובב בבית עם גופייה וכל שכן עם הלבנים, אלא לפושטם וללבשם בחדרם בצניעות.
ח. לחנך את הקטנים שאיסור חמור לנגוע או להסתכל באותו מקום, וגם בזמן שמתרחצים לא לנגוע ולא להסתכל באותו מקום.
ט. לא לשלוח ילדים קטנים למקווה בשום אופן, אחר שבמקווה ישנם לפעמים אנשים החוטאים בנפשותם ומחטיאים, והרבה מקרים נוראים אירעו, וכל שכן שיש ליזהר מלשלוח הקטנים לבריכה ללא השגחה (גם כאשר נצרך הדבר מאיזה סיבה).
י. בשום אופן אין לאמהות ליקח את בניהם הקטנים עמהם לים.
יא. יש להימנע מלשלוח הנערים לישיבות עם פנימייה כי רבו הקלקולים בזה עד למאוד, ואם אין אפשרות אחרת יש להקפיד לדעת שההנהגה שם בצניעות כראוי, וישנו מפקח ירא שמים המפקח בעין חודרת על קדושתם.
יב. אין להתקלח ב' בחורים במקלחת באופן שרואים אלו את אלו.
יג. שלא יישנו בפנימייה ב' בחורים בחדר אחד, וכל שכן שלא במיטה אחת ואפילו בשעת הדחק ובאופן עראי בשום אופן.
יד. לשמור מאוד בטיולים ושמחות את הקטנים שלא יסתובבו בין הנשים וכל שכן כשיש חוסר צניעות.
טו. לזכור! הנהגה צנועה של ההורים, משפיעה בושה וצניעות על בניהם, ומכלל הן אתה שומע לאו.
טז. תפילה - הקדמת רפואה למכה, דמעה אחת בעוד הילד מתוקן תועיל יותר מספל דמעות לאחר הקלקול.
וראיתי כאן להוסיף שאלה נוספת המצויה מאד אצל הנזהרים בשמירת עיניהם, והיא - שפעמים רואים כמראה פרוץ, ותכף מנמיכים עיניהם, ומסתפקים האם באמת היה זה מראה פרוץ או שמא בכלל לא היה בו מראה אסור, ובצדקותם מסתפקים שמא עדיף להעיף מבט נוסף לעבר המראה שראו על מנת לודא שאכן מראה זה לא היה בו ממש, ובכך לא תהא מטרדת מחשבתם, ומאידך מסכנים עצמם בכך שמא אכן היה זה מראה פרוץ, ואם קדם היה בספק - מעתה יהא בודאי. מה הנכון לעשות?
כאן טמונה מלכודת היצר. בהחלט שצריך להזהר לא להתפתות למבט נוסף. עדיף שתשאר בראיה המסופקת שראית, ותשכנע את עצמך שכן לא היה זה מראה אסור, מאשר לחזור ולהסתכל לבירור הספק. וכך גם ראיתי אחר כך במכתבו של הגאון הקדוש ה''תולדות אהרן'' שכן דעתו.
והנסיון מוכיח שבכך שלא יחזור לוודא אם נכשל או לא - לא תפריענו ראיה זו ותהא מוסחת מדעתו לגמרי אחר שאינה אלא ספק, ממילא אינה בר קיימא לבלבלו, ובפרט שבוודאי יבוא בשכרו שלא יבוא לידי הרהור בזה שכבש עינו מלהסתכל מספק.