אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת קדושה › האם אפשר להתנחם בכך, כביכול, שיתחלקו עמי בחטאי אותן נשים מחטיאות הרבים?

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

קדושה · האם אפשר להתנחם בכך, כביכול, שיתחלקו עמי בחטאי אותן נשים מחטיאות הרבים?

הלא רבים וטובים, שומרי מצוות, המדקדקים בהרבה פרטים, ובפרט זה לא נזהרים?

ראשית, מה מנחם אותך שיתחלקו בעונשיך גם אחרים, הלא חלק לא מבוטל ישאר גם לך.

אבל נעזוב כרגע את העונש ואת הגיהנום; מה עם ההפסד הגדול - נטו שלך - שודאי תפסיד גם אם תחשיב את עצמך כלא אשם, הלא בחסרון הקדושה האדם מאבד את כל רגש קדושתו, מכהה הוא את כל חושיו הרוחניים, ומעבה את רגשותיו להיות אדיש לכל דבר שבקדושה. כל מתיקות התורה והרגשת עריבות ונועם דבריה, רחוקים מהפוגם קדושתו. עריבות ומתיקות התפילה. העריגה והכיסופין להקב''ה, שזה בעצם המזכה את האדם לעתיד הגדול ביותר - חיי עולם הבא, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, בזכות מה זוכים לזה אם לא בכך שהשתדלו גם כאן, בעולם הזה, להעפיל בכיוון זה, אמנם כאן זכו לזה בגודל קטן יחסית, אבל רק עבור זה יזכו למעלות נפלאות לעתיד.

ומה יש יותר מפגם בקדושה שמונע מהאדם גם את המינימום של הרגשת נועם השכינה, שאם לא ישתדל להרגישה בעולם הזה אפילו במעט - שזו בחינת הזריעה שזורע האדם כאן, מה יקצור לעתיד?

ומה עם שחיקת ואיבוד טוהר הנשמה ממידות טובות, רחמנות, חסד, בושה, שכולם תלויים בשמירת העינים? שהרי העינים התרות - המה עינים חמדניות, תאוותניות. עין רואה ולב חומד. ומה כבר אפשר לצפות מלב חמדן ושאפתן לתאוות וחמדות העולם, שיהא גם לב השואף וחומד ומתאווה לחסד וחמלה על הבריות.

וכי דבר קל הוא שיאמר בך: ''ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'' - סילוק השכינה והקדושה מתוכך?! שהרי אין דבר המאוס אצל הקב''ה כעריות, ואם זה מאוס אצל הקב''ה, הרי שלא יגור הקב''ה עם המאוס לו, שנאמר: ''לא יגורך רע''. הכדאית היא הנאת רגע של ראיה להפסיד את אור השכינה מלשרות עליך ובתוכך?!

אם כן, עד שאתה מחשבן כמה ירד לך מהעונש וכמה ישאר לך כחלק לאחר שישאו עמך מחטיאות הרבים - תתבונן בהפסדים! והרי הפסדים אלו נטו שלך. שגם אם נדון אותך לכף זכות, זהו רק מבחינת להקל בעונשך, אבל - וכי קל בעיניך להיות לעתיד - במקרה הטוב - אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, במקום לזכות למעלה של ''צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה''.

ובפרט שלדעת ''העיקרים'' ועוד, זהו עצמו מהות ''הגיהנם'', החרטה על ההפסד הגדול שהפסיד האדם ערכים יקרים לָנֶצַח בשביל הנאה מועטת ונפסדת. וחרטה זו לעתיד היא קשה למאד והיא מהות הגיהנם לייסר את הנפש, ובחרטה זו מתיסרת הנפש בשעה אחת יותר משבעים שנה של יסורי איוב כמובא בהקדמת הרמב''ן לשער הגמול.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק ב - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה