נסיונות · מה המה הגורמים שינטל מן האדם הסיעתא דשמיא לשמרו מן החטא?
בגמ' סוכה (נב ע''ב) נאמר: ''אלמלי הקב''ה שומרו אינו יכול לו'', ומובא בספר ''נתיבות שלום'' (שמות עמ' רמ''ו) שיתכנו ב' מצבים שמסתלקת השמירה מהאדם, האחת שייכת לאנשים גדולים, והשנית מצויה אצל כל אדם.
האחת, היא ''כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו'' (סוכה נב ע''א), כלומר אדם שהגיע להשגות גבוהות בקדושה, וכח הקדושה שלו חזק שיכול עמוד בעצמו נגד יצרו הרע, אזי זה היצר שלו חזק וקשה מאד ונוטלים ממנו השמירה כי רואים בשמים שיכול הוא לעמוד בעצמו בנסיונות, והוא ענין חטא העגל שחטאו ישראל משום שלפי מדרגתם ההצדקה היתה שתינטל מהם הסיעתא דשמיא, זהו השייך אצל אנשים גדולים במדרגתם, הרי שאצל הצדיק נטילת השמירה על מנת שיתאמץ להתמודד בכוחות עצמו, בכך תגדל מעלתו.
השנית, והוא מצב השייך אצל כל אדם שינטל ממנו הסיעתא דשמיא והשמירה ובכך עלול הוא ליפול בחטא, והוא על מנת שיתעורר להיזהר בקטנות הרבות שהוא נכשל בהם, וכן מובא שם בשם הרה''ק רבי מנחם מנדל מויטבסק זצ''ל, שפעמים ואדם חוטא בהרבה חטאים קטנים שאין בהם שיעור להענישו עליהם, והמה קטנים שאדם דש אותם בעקביו ואינו מתעורר עליהם, אזי כדי לעוררו נוטלים ממנו השמירה ונכשל הוא בחטא גדול כדי שיתן וישוב אל לבו ויפשפש במעשיו על הכל, ובכלל זה כשאדם מתגשם ומתעבה במותר ואינו נותן אל לבו להתקדש, הרי שאצל רוב בני האדם יתכן ותסתלק השמירה על מנת לעוררם על מחדליהם שלא נתנו לבם עליהם.
וכמו כן בזה מתישב עוון העגל, והוא לפי שהיה בידם של ישראל עוונות קטנים כמו: וימרו על ים בים סוף... וילונו העם... ועל ריב בנ''י ועל נסותם את ה'... ובשביל כך ניטלה מהם השמירה ונכשלו בעגל.