מועדים · ראש השנה
כידוע מהאר''י, הרמח''ל ועוד, שלכל רגע ישנה השפעה החוזרת ונשנית בכל מחזוריות נוספת כשחוזר החג לשנה חדשה, ובכן פסח - השפעתו אמונה, שבועות - תורה, סכות - אהבת ה' ושמחה וכיוצא, ומהי השפעתו של ראש השנה אחר שאינו זכר לאיזה ארוע היסטורי שהיה בעם ישראל?
עונה על כך הגר''י לוינשטיין זצ''ל שר''ה סגולתו להמשיך שפע של יראת שמים, וכוונתו בהיות והוא יום של מלכויות, ומלכות משמעותה מצד יראתה, וכהא דאמרינן ''אלמלי מוראה של מלכות'', א''כ ביום זה נשפע תחושת מלכויות, יראת מלכות, וכפי שכן צריך לחוש עבד כלפי מלכו, כן ביום זה נשפע שפע של תחושה זו - תחושת ''עבדות'' כלפי המלך מלכו של עולם.
לכל השפעה האמורה להשפע יש להכין כלים מתאימים לקבלת השפע. במה מן הראוי יש לאחז קדם ר''ה כדי להכשיר כלים מתאימים לקבלת שפע המלכיות הנזכר?
הנראה הוא שיש קודם ר''ה להזדרז בענין כוונת הברכות. והטעם לפי שהברכה בעצם משמעותה מלכות - ''אלקינו מלך העולם'', וכשאדם מחדד לעצמו באמירת הברכה את מלכותו יתברך עליו, מכשיר הוא בכך את עצמו לקבלת שפע תחושת מלכויות בר''ה שממנה יזון ויתפרנס בתחושה זו לכל השנה.
היאך באמת יתרגש האדם לחוש במלכיות בשעת הברכות, והלא ההרגל על כל דבר שלטון למחק את הרגש הנדרש?
אכן האדם היושב על טובה וברכה קשה לו מאד לחוש שכל מה שיש לו זה אינו שלו אלא כפקדון המופקד אצלו. אולם העצה לכך להתבונן בהיאך התחיל אצלו הטוב, ומאיזה אפס התחיל הוא עד הגיעו הלום לשפע שהוא נתון בו.
והנה מצינו לזה ראיה מהפסוק (דברים ח, יח): ''וזכרת את ה''א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'', ומתרגם שם התרגום: ''דאיהו יהיב לך עצה למקני נכסין'', דהיינו להסתכל כך על ''העכשו'' וממנו להיכנע - זה קשה מאד, כי העין והמציאות נלחמים במחשבה, אולם העצה ללכת עם המציאות לאחור, ולהתבונן, אכן היום אתה במצב טוב, אולם, מי הוא שנתן לך עצה לקנות דוקא נכסים אלו באופן שתרוויח עליהם בעסקיך, ומי הוא שנתן לך את ה''ראשית'' לקנות את הנכסים וכיוצא, ואז כשתביט לאחור ותראה היאך התחלתך היתה מאפס הגמור, תבוא לראות את מצבך של עכשו שאינו אלא מתנת שמים.
וזהו הטעם שבביכורים יש מצות ''הגדה'' - ''ארמי אובד אבי וירד מצרימה'' וגו' שהוא תימה, מה צורך יש להזכיר בביכורים היסטוריה קדומה של מאות שנים, אולם התשובה ע''ד הנ''ל, להיות אדם בעל פרדס עשיר ונכבד, וכמו כן אבותיו ואבות אבותיו כמו כן היו מבורכים בעושר ונכסים לרוב, ועתה בא הוא עם ביכוריו לה', ובכן היאך יחוש שאין זה אלא מתנת ה' בידו, וכל מתנתו אינה אלא משל הקב''ה שמשלו הוא נותן לו, העצה - חזור לאחריך, ואפילו כמה מאות שנים עד שתגיע לאפס הגמור שממנו התחלת שהצילך ה' מלבן הארמי שביקש לעקרך, וממצרים הוציאך והביאך לא''י, ומכאן הנך מביא את פרי האדמה אשר נתת לי ה'.
היאך הוא שבחדש אלול בוכים אנו ומתחננים לסליחה, ויראים מיום הדין, וביום ר''ה באים אנו בטוחים ובאפן חגיגי ובשמחה נגשים אנו לקראת יום הדין?
נמשיל לכך משל:
אדם בא לקבלן לקנות דירה, ומבקש דירה בעלת 4 חדרים השווה לערך מאתים אלף דולר, ובכן יושבים על חוזה זה עתה בין שניהם, הקונה שולף מכיסו לערך אלפיים או שלוש אלף דולר בודדים בלבד, וחותם על חוזה.
נתבונן הלא שמחתו של הקונה היא הלא מעתה, אף שטרם שילם את ערך השוה לדירה. ובאמת הדירה למעשה כבר שלו מעכשו, ויכול הוא כבר היום למוכרה אם ירצה.
ובעצם, ולשמחה מה זו עושה, והלא לא שילם כי אם שתים או שלש אלף דולר בלבד, אולם עצם ההתחייבות מתוך תקוה לעמוד בהתחייבות ולשלם, זו עצמה שמחה, וכבר אז עושה או חנוכת הבית ומזמין את מקורביו וידידיו לשמוח בשמחתו על רכישת הדירה.
כן הוא גבי ר''ה, בחודש אלול מתכוונים אנו להתחייבות שנתחייב בר''ה, מאמצים אנו עצמנו בתשובה, בווידוי, בבכי, עושים חשבון נפש מה צריכה להיות ההתחייבות ומחזקים אנו עצמנו שנעמוד בכך - בכל אופן שיהא - לפחות להתחייב, ומגרשים באלול כל רפיון וחולשת הדעת מלהסס ומלהתפשר, ומחזקים את נפשותינו שמחובתנו וביכולתנו להתחייב.
ואז ניגשים אנו בר''ה לעריכת חוזה בשעה טובה ובסימן טוב, עושים אנו סימנים בליל ר''ה לסימנא טבא להצלחת החוזה שנערוך עם הבורא לקבלת עול תורה ומצוות, ואף שאין בידינו עתה מעשים כי אם מעט ודלונו מאד, אולם מתוך תקוה שנשלם את כל התחייבותנו יושבים אנו על חוזה חדש, והוא ענין ''כתבנו בספר צדיקים'' המבואר בדברי הרב ''מכתב מאליהו'', שהיא הכתבת האדם להבורא, וכהכתבת הקונה להקבלן איזה דירה ברצונו לקנות, כן אנו באים לבורא בבקשה עריכת חוזה על ספר צדיקים.
וממילא השמחה היא כבר מעתה, וכבר מעתה יש לעשות חנוכת הבית ולשמוח באכילה ושתיה, כי כבר מעתה ''הדירה'' בידינו, כבר מעתה נעשינו ''צדיקים''. כי התחייבנו להיות צדיקים, וכמו המתחייב לרכוש את הדירה - מעתה הוא בעל הדירה, כן המתחייב להיות צדיק מעתה הוא צדיק.
וכהא דהמקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור, אפילו הוא רשע גמור חוששין לקידושיו שמא הרהר תשובה בלבו, ובכך מיד נהפך לצדיק.
ואף שעדיין לא יישם תשובתו אולם התחייב עליה, במילא כבר נהיה בעלים עליה - בעל תשובה.
והוא דברי הרמב''ם בענין הבע''ת: אמש היה זה שנאוי משוקץ ותועבה, והיום אהוב וקרוב נחמד וידיד, והוא פלא, וכי איזו תשובה הספיק זה לעשות מאמש להיום עד שנהפך משונא לאהוב, אלא כאמור, תיכף שחתם על חוזה - זה כבר שלו וזכה בו.
וכאמור לעיל, דאף שאין יכול האדם להבטיח שלא יפול לעולם, ובהכרח הוא שיפול, אולם לא בשביל כך גרע מצדיק עינו, שהרי ''שבע יפול צדיק וקם'', אלא הצדיק נקבע על ההתחייבות, וכיון שנתחייב שלעולם ילחם עד שינצח, ונתחייב שלא להתפשר עם יצרו, ואף אם יפילנו יצרו פעמים רבות, הוא על משמרתו יעמוד להשיב מלחמה שערה, ולהילחם על נפשו בכל כוחו, זהו ''צדיק'', שהנה גם המתחייב על דירה לְשַׁלְּמָהּ, וכי קל יהא לו להשיג מה שנתחייב הלא כמה הרפתקאות יעברו עליו עד שישלם, אולם נקבע הוא כבעל הדירה על החלטתו הנחרצת לשלם מה שנתחייב, כן הוא לגבי המתחייב לקבל עליו בהחלטה שלא ישוב לזה החטא מתוך פשרה, מתוך פשרה דייקא, דהיינו, אין מתבקש מהאדם להתחייב שלא יפול לעולם, דהרי אל תאמין בעצמך עד יום מותך כתיב, ועוד כתוב ''הן בקדושיו לא יאמין'', ודרשו חז''ל שהקב''ה עצמו אינו מאמין לאדם ואפילו לצדיקים, ואיך יבטיח האדם לבוראו שלא יפול, אולם על האדם להבטיח שלעולם ילחם ולא יכנע.
והוא כענין ב' המתאבקים, ולבסוף ניצח האחד את השני, וכי במהלך ההאבקות לא ספג מכות ויצא בשבר יד או בשבר רגל, אולם עם כל זה נחשב למנצח! ומדוע? להיותו המסיים ומכניע את יריבו. וזאת נדרש מהאדם להילחם והעיקר שינצח לבסוף. (עיין עוד לקמן בזה בתשובה י').
ויש להקשות בקשר לתשובה הקודמת, דזה גופא על מה יסמך האדם להבטיח שלעולם ילחם ואולי לא יהא בכחו להלחם?
יש ויש סימוכין לאדם להבטיח שלא יתפשר אלא ילחם, ואף אם יפול כמה שיפול יוכל ויוכל להבטיח שילחם, והוא מכח מתנת ''התשובה''.
התשובה בכחה להחזיר את האדם למעמדו הקודם, לחביבותו ולידידותו עם הבורא כאילו ולא חטא, והיא שיכולה לחזק בלבו את העוז והאומץ לקום ולהילחם עם יצרו מחדש.
כך שאין הבעיה של האדם - חוסר כח להילחם בכל פעם, אלא הבעיה היא קטנות אמונה בעוצמת התשובה, והיא המצמחת בלבו יאוש לומר: וכי תתקבל תשובתי, והלא כבר הבטחתי ושוב סרחתי, והבטחתי ושוב סרחתי, כמה כבר אפשר להיסבל מצבי אצל הבורא, בודאי הפעם לא יסבלני אדוני לקבל תשובתי.
והרי זה שקר, שהרי הבורא נשבע לנו שהוא חפץ בתשובה, וכנאמר ביחזקאל: ''חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה''.
אם כן, לא כח הוא שחסר בנפשו של אדם לקום מנפילתו, אלא קטנות אמונה, ועל כך לא יאבה ה' סלוח לאדם, דמילא החסר כח בנפשו - אנוס הוא, ואונס רחמנא פטריה, אולם בשביל לקום כל פעם ולהילחם מחדש לא נדרש לכך כח, אלא אמונה, ועל חוסר אמונה מדוע שיסלח ה', אחר שבא הוא לאדם ונשבע לו שיש לו את הזכות לבוא בכל פעם מחדש, וגם אם הדבר לא מובן לאדם ולא נכנס בשכלו, חייב הוא להאמין כן, ומאחר ואין נצרך כאן אלא לאמונה, אין שום טענת אונס לומר: אין בכחי להאמין... זהו פשיעה ולא אונס, כיון שחייב האדם להאמין, ובאם יאמין שע''י התשובה נהפך לאיש אחר המתקבל ברצון בוודאי מיד ישנס מותניו לקום על אויבו הוא יצרו השונאו בנפש ולהתחדש להילחם בו.
בתשובה הקודמת הבנו הסבה המצדיקה ומצריכה לקום בכל פעם ולהלחם, אולם גם לזאת מהיכן הכח, וכי יש בכחנו להלחם כל ימינו?
זהו טענתו של השטן: וכי לעולם תילחם עמי הלא אני איש מלחמה מנעורי?! וגם אם חש אתה שזכותך להילחם כל פעם מחדש בכח התשובה, אולם כמה זמן תחזיק מעמד במלחמתך עמי?
ומה יש להשיב לו, שקר אתה דובר, כי הלא מובטח אני שלבסוף אהא אני המנצח, מכח הבטחת הבא ליטהר מסייעין אותו, וכמו שכתב רבנו יונה (שע''ת פ''א): ''וכבר הבטיח הבורא שיסייע לשבין כאשר אין יד טבען משגת''.
האדם חייב להאמין ולבטוח בנצחונו לבסוף את יצרו, ויראה זאת גם במהלך מלחמתו עם יצרו היאך מתרחב טווח הזמן של מעידותיו להיות מעת לעת ומפקידה לפקידה בכל פעם רחוקה יותר.
ולמה הדבר דומה?
אדם קונה דירה מקבלן, מתחייב לסדר בכל חודש תשלום אחר תשלום, והנה פיגר בחודש השלישי מתשלומו, מיד הקבלן מאיים עליו שבאם יקרהו בשנית כדבר הזה אזי כפי ההסכם יתחייב כמיפר חוזה ועליו לשלם קנסות ולבסוף יתכן אפילו לבטל את העיסקא, מתאמץ הוא לשלם תשלומו, והנה לאחר עוד כחודש חדשיים שוב אינו עומד בתשלום אזי בודאי לא יהיו לו פניו עוד בפני אותו קבלן, ויירא ממנו מפחד איומו.
אולם באם הקבלן הזה הוא איש חסד, ובכל פעם שאינו עומד בתשלומו, מעודדו הקבלן שלא יתיאש, ואדרבא אומר הקבלן, דע אני לעולם לא אפר החוזה שעשיתי, ורק השתדל לשלם לי התשלומים, ובאם תשתדל שום פיגור לא יהא סיבה להפר את החוזה, אזי כמה מעודד איש זה.
כן הוא בתשובה, הקב''ה מצידו לעולם לא מפר חוזה, ורק שהאדם לא יפירנו בהתיאשו מבוראו, והדבר תלוי באמונתו של האדם בזכות התחדשותו בכח התשובה. ועל כן על האדם לעולם לעמוד בתוקף נגד יצרו לבלי התפשר עמו, וגם כשהנו נופל ומתבוסס בפצעיו,יכריז נחרצות: לעולם לא איכנע! כי ה' אתי, ואם ה' לי - לא אירא מה יעשה לי יצרי.
אכן בארנו שהנתבע מהאדם להתחדש בכל פעם מחדש במלחמתו עם יצרו, ובארנו שבכח התשובה עליו להאמין שהנו חוזר לנחמדותו אצל הבורא, ואף שהיה אמש שנאוי ומשקץ, אולם במה כביכול ישכנע הנברא את בוראו לפיסו שאכן יש סכוי שיתמיד במלחמה עד שינצח, וכמו כן במה יעודד עצמו להאמין בעצמו שיתמיד במלחמה זו עד שינצח?
באם יקבל עליו לאחוז בלימוד המוסר, בכך יוכל כביכול לפייסו להבורא שיש סיכוי ממנו להתמיד במלחמה ולהצליח, וכן בזה יוכל לעודד עצמו שיתמיד במלחמה עד שלבסוף ינצח.
אדם הלקוי במדה או בתאוה מסוימת ומקבל עליו שיהגה במוסרי חז''ל העוסקים באותה מדה או תאוה, ויום יום יעיין ויתבונן אפילו זמן מועט במאמרי חז''ל בענין זה שהוא לקוי בו, יש לו בכך הבטחון והאחיזה להבטיח לעצמו ולבוראו שיחול בו שינוי ושבוודאי ינצח לבסוף.
ורק בכך יעודד את עצמו לראות למרחוק שיהא סוף למלחמה זו ושינצח לבסוף לפי שזה פרי המוסר להכניע את הלב, ורק בכך יוכל להחזיק במלחמה עם יצרו ולא תחלש דעתו בחושבה שמלחמה זו תערך כל ימיו ללא סיכוי לנצחון.
הכיצד בחדש אלול עוסקים אנו בתשובה וחרטה בודוי ובכיה, והכל מחמת היום המאים והגורלי - ראש השנה יום הדין, והנה בהגיע ראש השנה שלקראתו חרדנו את כל החרדה, מצוים אנו לאכל ולשתות - ''אכלו ממתקים ושתו משמנים ולא תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם'', פסוק זה נדרש על ר''ה - יום טוב ללא ודוי וללא תשובה?
אלא כאמור במצוות התשובה ב' חלקים: חלק א' - הוידוי הבכיה ההכנעה והדאגה, כמבואר ברבנו יונה בשערי תשובה, אולם חלק השני של התשובה שאיננו קל מהחלק הראשון ואולי גם יותר קשה ממנו, והוא בעצם תכלית כוונת השי''ת במצות התשובה: להאמין שהתשובה הועילה ושבכוחה בוודאי חזר הרצף למקומו, ואמונה זו בכוחה של תשובה תועיל על מנת לאפשר לנו להמשיך עם אותם שאיפות ברמה הגבוהה, ולא לרדת משאיפותינו כלל חס וחלילה.
כי לולי האמונה בתשובה שהיא בעצם האפשרות לחזור למעמד הראשון - האדם יבוא להתפשר עם יצרו ולרדת משאיפותיו שהיה חפץ בהם.
אזי לאחר שקיימנו את החלק הראשון של התשובה בחודש אלול, והתוודינו ובכינו ודאגנו מחטאינו, חייבים אנו לקיים עדיין את החלק השני של התשובה, והוא להאמין שאכן תשובתנו התקבלה ואפשר להמשיך בעבודה ברמה הגבוהה, ועל כך רוצה הקב''ה לבחון את אמונתנו וביטחוננו במצות התשובה שציוונו עליה, וזאת בצוותו אותנו לבוא ליום הדין באמונה וביטחון שאכן תשובתנו התקבלה. כי בעצם בזה תלויה שלימות התשובה, ומבלעדי קיומו של החלק השני לא תיכון התשובה ביד השב, אלא יישבר וימוט ליפול ממדריגתו לחפש לו קולות ופשרות עם יצרו, וזו תכלית התשובה. ולא כמו שמבינים ההמון שתכלית התשובה היא לכפר על העבר ממה שחטא, כדי להנצל מעונש הגיהנם ותו לא, אלא עיקר רצון ותכלית ה' במצות התשובה היא שהאדם ימשיך בשאיפותיו וברמת רוחניותו, ולא יפול מהם להתפשר עם יצרו וזאת מחמת חלישות הדעת שתתפסהו בכך שהנה כמה פעמים שניסה לקום ושוב נפל, אזי אילולי אמונת כחה של תשובה שמחזירתו למצבו הקודם, וכי כל הזכויות שמורות לו להתחיל מחדש לא יוכל שאת שבירת נפשו מהתמורות העוברות עליו.
אולם באמונה זו של כח התשובה לעולם לא יתפשר אלא ימשיך להתרומם ולהיות בן עליה, והוא בכך שיאמין שהתשובה איחתה את קרעיו ויש לו את מלוא הזכות לשוב לאיתנו הראשון ומשם להמשיך הלאה.
מה פשר בקשתנו ביום ר''ה: כתבנו בספר צדיקים וחסידים ישרים ותמימים, הלא אם האדם צדיק יכתב במילא בספרן של צדיקים גם מבלי שיבקש על כך, ובאם לאו מה תועיל בקשתו - הלא לחוכא ואטלולא תחשב לו בקשה שכזו?
מבאר זאת הרב ''שפתי חיים'' בשם רבו הרב ''מכתב מאליהו'', דהאדם בראש השנה נידון גם ברוחניות, ואת דינו קובע הוא בעצמו, הוא המכתיב לעצמו באיזה ספר יכתב. כשבא האדם בראש השנה עם רצונות ושאיפות גדולות, שאיפות של צידקות וחסידות ואינו מוכן לירד בשאיפותיו, אזי מכתיב הוא את עצמו בספר צדיקים.
וכדי להמחיש הדבר נבארו בדרך משל: אדם המעונין לקנות דירה, הולך הוא לקבלן, שואלו הקבלן: באיזה דירה אתה מעונין, יש לי דירה בת 4 חדרים, בת 3 חדרים, 2 חדרים, 1 חדר, קרוון, מחסן וכו', על איזה דירה הינך מעונין לדבר? ואז האדם כפי כספו, שאיפתו, צורכו, ויתר הכרחיו, קובע איזו דירה הוא מעונין לקנות, משלם מקדמה, עושים חוזה, ואת יתר התשלום מתחייב הוא לשלם בהמשך.
כן הוא בענייננו, הקב''ה שואלו לאדם: מה הן החלטותיך ושאיפותיך, באיזה ספר הינך מעוניין להכתב? על האדם להחליט ''כתבנו בספר צדיקים'', דהיינו לבוא עם שאיפה ורצון לקיים את כל דברי התורה, שמירת העיניים, הדיבור, התמדה וכו', דהיינו בהסכמה גמורה בלבו שלא להתפשר עם השטן על כלום. אלא היות ואין האדם יכול בבת אחת לשנות עצמו לעקור את תאוותיו ומידותיו הרעות, עליו לבוא עם קבלה מסויימת שהיא כמשל ''המקדמה'' שנותנים בשעת עריכת החוזה, ורק יתחייב שמעט מעט כפי יכולתו יגרש הרע מקרבו, ויחליט שגם אם יפול כמה שיפול, לא ישאר בנפילתו אלא ישתדל לקום בכל פעם, וכאמור לעיל יוכל להתחייב על כך באם מתחייב הוא ללמוד מוסר.
וזו בקשתנו בראש השנה גם לאיש הפשוט, לבוא לפני הרבש''ע ולענות על שאלתו: באיזה ספר רצונך להיכתב? ולומר לו: ''כתבנו בספר צדיקים'', רצוני להיכתב בספר צדיקים ולא להתפשר על כלום, וקח נא מידי קבלה זו שהנני מקבל עלי עתה כ''מקדמה'', ואח''כ אשתדל להשלים החסר.
ואחד שכזה אכן נכתב בספר צדיקים, ולא עוד אלא גם יסייעהו הבורא לשלם את היתרה, כי מובטח הוא בהבטחת ''הבא ליטהר מסייעין אותו''.
ולעומתו אדם שמתפשר עם השטן, ומחליט על אי-אלו דברים להתיאש מהם מחמת שסובר שאינם בכוחותיו - זהו בינוני, ולזה נותן הקב''ה אורכה של עשרה ימים עד יוה''כ להחליט שהוא מתחייב להיכתב בספר צדיקים -לפחות בהחלטה ובשאיפה עם קבלה מסויימת הלכה למעשה.
כי בעצם זו חובת כולנו להחליט ולשאוף להכתב בספר צדיקים, שזו מחובתנו מהתורה הקדושה לשמור ולקיים את כל דברי התורה הזאת.
ואח''כ ראיתי שכן ביאר הרב ''תולדות יעקב יוסף''.
ברמב''ם מבאר מה היא התשובה שלמה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה עוד, והוא קשה, דהיאך יכול האדם - יצור חמר - להבטיח שלא ישוב לחטא זה עוד, והלא הקב''ה אינו מאמין וערב אפלו על קדושיו, וכנאמר ''הן בקדושיו לא יאמין'', ואמרו חז''ל: '' אל תאמין בעצמך עד יום מותך'', והיאך יוכל האדם להיות ערב על עצמו?
אולם יובן הדבר לפי המבואר, דהקב''ה דורש מהאדם שאיפה ורצון לקיים את כל דברי התורה, וברור הוא שבלתי נמנע שימעד ויפול האדם מידי פעם במהלך עבודתו, אולם הקבלה שנדרש השב לקבל על עצמו הוא שגם אם יפול - יקום, ולא ישאר בחטאו מתוך יאוש, אלא יקבל עליו שבשום אופן לא ישאר בחטא זה, ואף אם יפול יחפש גדרים וסייגים נוספים להגמל מחטאו זה, ובכך ''לא גרע מצדיק עינו'', דהרי גם הצדיק נופל, וכל הבדל ומעלת הצדיק על הרשע לא בכך שהרשע נופל והצדיק אינו נופל, אלא בכך שהרשע כשנופל נשאר בנפילתו ובא לידי פשרה. ואילו הצדיק גם לאחר שנופל - קם על עומדו ומכריז הערכות למלחמה מחדש, ומגדיר גדרים וסייגים, ובשום אופן אינו נוטה לפשרה כל שהיא, וכנא': ''שבע יפול צדיק וקם'', וזו כוונת הרמב''ם שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה, דהיינו שלא ישוב מתוך יאוש ופשרה לחטא זה יותר, ואין הכי נמי בהחלט יתכן ויכשל, אולם יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה מתוך פשרה דוקא, ואין בכלל זה שלא ישוב לחטא זה מתוך כשלון, דמאחר וההחלטה עדיין בעינה שלא ישוב לחטא זה, אף שבינתים יתכנו כשלונות, אולם אם בהחלטתו לקום מנפילותיו בהחלט הרי הוא עומד בקבלתו שלא ישוב לחטא זה יותר.
מדוע בקשת ''כתבנו בספר צדיקים'', וכפי שבארנוה בתשובה הקודמת שאינה אלא הבעת רצון להתחדשות ללא פשרות, נסדרה לנו לבקשה דוקא ביום ראש השנה, הלא זמנה בכל השנה?
הזמן המתאים לכך ביותר הוא ראש השנה, שהרי כוח חנינה זה לאחות קרעים אין ביכולת והשגת אנוש להבינו, שכאמור הינו מעל חוקי ''מידה כנגד מידה'', והינו עקיפת החוק, שאין אפשרות לבצעו אלא רק להקב''ה בהיותו מלך, ורק ביד המלך יש כוח חנינה, אזי בראש השנה יום חידוש המלוכה למחזור נוסף, יום שבו אנו ממליכים את הבורא עלינו, כביכול אז באים אנו להתחנן על נפשנו, ובכוח המלכות שבידו מבקשים אנו חנינה שאל יתחשב במעידותינו ובנפילותינו, ויחדש אתנו את הברית להתחיל מחדש, והוא בכוח מלכותו שהיא הסיבה לאפשרות החנינה - יתרצה באין מונע לקבל את הצעתנו להתחלה חדשה, וזהו הנחת הגדול שלו יתברך, בראותו שאין אנו יורדים ברמת שאיפותינו, והעובדה שדורשים הננו כתיבה בספר צדיקים וחסידים דווקא מבלי להתפשר, ובזה זוכים אנו להיחשב עם צדיקים וחסידים ולהיכלל ברשימתן של עובדי ה'.
ולכך הוא יום טוב, ''אכלו ממתקים ושתו משמנים כי גדול היום לאדונינו'' נאמר על ראש-השנה, שאז בשמחה יתירה באים אנו מתוך אמונה שלימה בעוצמת התשובה ובחסד הפלאי של הבורא להפוך משנאוי לאהוב קרוב ונחמד, לעמוד לפני ה' בזכותנו המלאה לקבל מחדש את עול מצוותיו.