חינוך · האם כדאי לזהר בבנים ובנות קטנים שלא ילמדו יחד בגן במערבות?
בהחלט יש ליזהר בזה, ודע כי שמעתי נאמנה מהרה''ג רבי אליעזר בן דוד שליט''א שסיפר שהיה פעם אצל הגה''צ רבי מרדכי שרעבי זצוק''ל, ונגעו בדבר שאלה זו, ואמר לו הרב זצ''ל: דע! דמה שמצוי שבחורים היושבים בבית ה' כל היום ועם כל זה מתפתחים אצלם יצרי עריות הוא משום שבקטנותם למדו בנים ובנות יחד.
כי יצרי האדם מתחילים לצוץ מקטנות ממש, אלא שאין ניכרים, אולם נותנים אותותיהם בגדלותו, ולכך ככל שישמר האדם בילדותו מכל דבר כיעור ואיסור, יעמוד לו הדבר בבגרותו להיות בקדושה וטהרה.
ואם נגענו בענין זה כדאי להזכיר דבריו של רבי מנחם מנדל מרימנוב שאומר שיתכן ילד שחונך לתורה ומצוות ועם כל זה יסטה מן הדרך לסיבה שהוריו האכילוהו מממון לא כשר וכגון שאביו לא נשא ונתן באמונה וכספו כסף גזל, ובכסף זה האכיל לבניו, אזי לכשיגדלו יפריע להם הדבר בעבודת ה'.
האם מן הנכון להכות את הילדים כאשר יש סבה מצדקת לכך לשם חנוך, או שהנהגה זו פסולה?
הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''ג עמ' 360) יוצא בתוקף נגד החדשנים ששללו את ההכאה, ודעתו שכן יש להכות את הילד לשם חינוך כשנצרך לכך.
וכן דעת הגר''א ז''ל (נדפס בסוף מס''י): ''ויש שזורע על האבן, והוא לב אבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שתתפוצץ, לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך''.
והרמח''ל בספרו ''דרך עץ חיים'' מבאר שהכאת הבנים היא בבחינת הפרדת ערלת הלב, ובבחינת חבוט הקבר.
ועיין עוד בדבריו שהילד נולד בין כה עם תכונות רעות וחצופות, וטפשות לחשוב שאם נכהו ילמד גם הוא להכות, האדם נולד כבר עם תכונות רעות, ורק צריכים אנו לעזור לו להתעדן, ובהכאה שוברים אנו את קשיותו ומרככים את מרדנותו.
והנה לך סיום דבריו של הרב ''מכתב מאליהו'' ח''ג עמ' :361-362
אלא עיקר החינוך שלנו מקולקל, שהמורים נעשים חברים לתלמידיהם, וכן ההורים, והכל בשביל עצמאות הבנים. ומכיון שכן, בודאי אם האב יכה לבנו, ישוב הבן ויכה לאביו או לאחיו הקטן וכו'.
אלה החוקרים החדישים בחפשם חדשות ולהרוס היסודות שידעום אפילו הגויים, ואשר שורשם בתורת ה' ובנביאים, המציאו המצאות שמביאות להפוך את כל השרשים, ולחנך היטלריסטים חצופים, וחוצפא יסגי.
מזה אנו רואים עד כמה צריך להזהר בכל גדר חדיש של החוקרים בנוגע לפסיכולוגיה וחינוך, וצריך לבחון ולדייק היטב אם אין לזה סתירה בדברי חז''ל וראשונים, או מנהגי ישראל שהם תורה. אם יש איזה סתירה, צריך לזרוק הלאה את כל חדושיהם המטונפים, ולא לקבל מהם דבר טרם נבקרם בבקורת חדה ובחיפוש מחופש בתורה ובחז''ל וגדולי המחברים ראשונים ואחרונים.
כל זה כתבנו לשם השקפה, אולם למעשה על מה להכות, ובאיזה אופן תהא ההכאה, לכך דרוש חכמה גדולה שלא יהרוס יותר מאשר יתקן, ועל כך יש להתיעץ עם מחנכים מובהקים ויראי שמים.