זיכוי הרבים · מרצה המתאר בהרצאותיו את ענשי התורה ככריתות ומיתות בית דין וכיוצא, יש בזה תועלת או נזק?
יש שחשבו שההרצאות המודרניות הינן עדיפות על הרצאות תורניות, אולם החפץ חיים אין דעתו כן, וראה בספר ''מאיר עיני ישראל'' (ח''ג, 791-793) שדעת החפץ חיים שהדרשות המודרניות מזיקות יותר ממה שמועילות. קשה להכנס לכל החילוקים בזה, אמנם בודאי שאין להימנע מלומר לפני השומעים את עונשי התורה על עובריה.
אלא שיש להעביר להם מסר זה באופן המתקבל, דהיינו להסבירם כמו שיש חוקים לכל מדינה להיותה רבונית על יושביה, ולמען הסדר הטוב מחוקקים חוקים שהעובר עליהם נשפט ונענש והדבר הוא חיובי - אחרת איש את רעהו חיים בלעו, כן הבורא חקק חוקים ובתוקף ריבונותו מעניש הוא על עוברי רצונו, ואדרבא דוקא אנשי המעלה והשררה נשפטים ונענשים על עבירות קלות, להיותם אישי ציבור ודוגמא, מה שאין כן אנשי ה''עמך'' אינם נענשים על ''קטנות'', ובכן אנו עם ישראל להיותנו עם הנבחר מכל גוי, פרטי מחויבותנו רבים משל הגוים, ואם כן זה מורה על מעלתנו וחשיבותנו, להיותנו אנשי מעלה אזי יש רושם והשלכה מכל דיבור, מחשבה, ראיה שאינה הוגנת, כך ש''עול התורה'' מורה על כבודנו, ויש לנו להתכבד בכך שהננו נשפטים על פרטים רבים וקטנים שלא כמו אומות העולם, ובאופן כזה וכיוצא יתקבלו עונשי התורה לא ככפיה אלא אדרבא כדבר המחויב וברור.