גלות וגאולה · מהו מקור שנאת אמות העולם את ישראל?
הדבר מבואר בספר ''המורה'' להרמב''ם, שקנאתם היא בדתנו, ואין קנאה כקנאת הדת.
דהיינו, מאחר והגויים יודעים שהכוח העליון והנכבד שבבריאה הוא האלקים. והנה האלקים ייחס וייחד לסגולתו את עם ישראל, ואותו יחשיב לעליון על כל גויי הארץ, וכנאמר: ''הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים''.
כי זאת מבין הגוי, שייחוד וסגולה זו שנתייחדנו ונסתגלנו מכל האומות להיות עם הנבחר, זהו אינו מתבטא בחומריות, שהרי כל יהודי ולו הפשוט ביותר אומר בתמימות ובאמיתיות בכל בוקר ''שלא עשני גוי'', ובאמת חפץ הוא ביהדותו ואף שהוא עני ואביון מכל גוי אחר ואף שיהיה הגוי המאשר ביותר עלי אדמות. כך שאין אמירה זו מתוך יומרנות או עקשנות אלא זו הכרה אמיתית שבאה להם מתוך ''פנים אל פנים דיבר ה' עמכם''.
אם כן מבינים הם שעליונות של עם ישראל הוא משהו פנימי רוחני שלא ישווה לו ערך שבעולם, כך שאצל עם ישראל נמצא הרכוש האמתי לעמת רכושו של הגוי שאינו אלא רכוש מדמה, בזה נשבתה כל גאוותם של האומות, כי כמה שיהיו מוצלחים ומתקדמים, העם היהודי בז להם ולהצלחותיהם מתוך שאין עומד כל כבודם ואוצרותיהם נגד מצווה אחת של האיש היהודי, ובעד מצווה אחת מוכן הוא לתת את כל עולמו ואף למות עליה, במילא ברור להם שביד עם זה ישנו אוצר בלום שאין להם שום השגה בו, ויקר ערך הוא יותר מכול, שנובע מכריתת ברית בין ה' לעמו - ברית שלא תופר לעולם.
הרי רואים הם בכך הפליה נוראה שהופלו המה לרעה להיחשב נחותים ופחותים שנועדו לשרת ולשמש את עם ישראל, וכנאמר ''ועמדו זרים ורעו צאנכם'' (ישעיה ).
היאך אם כן ישאו הגויים עליונות זו, שהיא לכאורה על לא עוול בכפם. מדוע ישתנה יחסו של האלקים לעם ישראל להנהיגם בהנהגה ניסית לעומת שאר העמים שיונהגו בהנהגה טבעית.
אם כן לפי המבאר בתשובה הקודמת אין סכוי לשנוי ממצב השנאה על עם ישראל מאמות העולם, מאחר ושנאה זו היא תוצאה מקנאת הדת - הרי שלא תשתנה לעולם. וכי כך מכרחת להיות המציאות?
במציאות החיים רואים אנו כשאדם עלה לגדולה ונבחר לשר חשוב וכיוצא, הרי ייתכנו ב' תופעות של תגובות על בחירתו למעמד הנכבד.
תיתכן כלפיו תופעה של אוהדים מעריצים, ואכן יזכה זה לכבוד גדול, וכמו כן בכלל תופעה זו ימצא אף שיחניפו לו רבים וטובים כדי ליהנות במשהו בזכות קרבתם אליו.
ולעומת זאת תיתכן תופעה הפוכה, שיקנאו בו מתחריו וישנאו אותו וירדפו אותו ואפילו עד כדי לחסלו, וזהו כדי להרגיע קנאתם.
כן ייתכנו ב' התופעות הנ''ל ביחסם של אומות העולם לעם ישראל, והדבר מותנה ועומד באם ישמרו ישראל תורה ומצוות או לא.
אם ישמרו ישראל תורה ומצוות הובטחנו שיחס האומות כלפינו יהא יחס אוהד, מעריץ, מכובד, ולפחות מחניף, ובשמחה ישרתונו ויתכבדו בנו.
ובאם לאו, אזי אמנם נהיה עליונים על הגויים, שהרי אף בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום קרויים בנים, אם כן שם ''בנים'' לעולם לא יוסר מעלינו, אולם היחס כלפינו שנאה, קנאה, תחרות, ואדרבא, ייחוסנו וייחודנו יגרור לחמתם וחמסם של אומות העולם עד להשחיתנו.
והדברים בעצם ברורים מתוך הכתוב בתורה בפרשיות ''בחוקותיי'' ו''כי תבא''.
למה דור עקבות משיחא מסמן בחז''ל כדור שיהיו בו צרות רבות ביותר, הלא ראינו בדורות שעברו צרות רבות וקשות של שמדות והריגות, היינו ללעג ולקלס וכיוצא יותר מדורנו?
עקר הגלות היא גלות הדעת, כשהדעת בגלות, כל מכה ולו הקטנה ביותר מקבלת משמעות כמכה גדולה וקשה, ואילו כשהדעת איננה בגלות הרי שמתגמדים להם כל הצרות להיות נסבלים.
וניתן לראות דבר זה בחוש ממש, כשאדם מקבל מכה בידו או ברגלו ואפילו ללא מתכוון, וכגון שנפל ללא כוונה וניגפה ידו, הרי האדם כועס וקשה לו לקבל זאת, ועל אחת כמה וכמה כשמישהו הזיקו וציערו או הפסידו, או ביזהו, הלוא האדם לוקח זאת באופן קשה, ואילו תרופות זריקות ואפילו ניתוח ל''ע לוקח זאת האדם מבלי כעס וסובל זאת מאת הרופא בסבר פנים יפות, ומדוע?
כשמצטער הוא על ידי גורם שאין רואה הוא בו תכלית טובה, קשה לו מנשוא סבל זה, כי דעתו אינה סובלת היגיון בסבלו, אולם כשרופאו מחתך בו דעתו סובלת צער זה, ואז מתגמדת לה הצרה ביותר.
עיקר סבל עקבות משיחא - הוא העדר האמונה, שזהו בעצם העדר הדעת, כי עיקר הדעת היא האמונה - לדעת את ה', וכמו שהיה אומר הגר''ש שבדרון זצ''ל בשם הגר''י לוינשטין בשם החפץ חיים, שהמלחמה השלישית תהא מלחמת האמונה.
וכמו שכן כתב הקאמרנא והשומר אמונים הסבר דברי האור החיים הק' (שמות ג, ח) שישראל יצטרכו להתנסות בסוף הימים בשער הנו''ן של הטומאה שמהותו מינות ואפיקורסות. ושהוא עניין המובא בחז''ל (בירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב'): אין לך שעה קשה בעולם לישראל כיום שנאמר להם ''ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא''. והסביר בשומר אמונים, מהו ''הסתר אסתיר'' - הסתרה כפולה, הסתרה אחת היא עצם המכה, אולם הסתרה השנית והכפולה - היא העדר האמונה מי מונח מאחרי המכה, וזה שמגדיל את המכה פי כמה.
ולכך אף שאולי הצרות בעקבות משיחא אינם עולים על צרות דורות קודמים, אולם קשים הם פי כמה מחמת העדר האמונה.