גלות וגאולה · האם נתבע האדם באם אינו מצפה לגאלה על אף היותו מאמין בה?
האדם נתבע על הציפייה לגאולה, כמבאר ברמב''ם שישנם ב' חיובים, האחד להאמין בגאולה, והשני לצפות לה.
ולדעת הסמ''ק זוהי מצוות עשה מהתורה (עיין בדבריו מצווה א'), ולדעת יתר המפרשים זוהי מצווה מדברי קבלה.
וכן איתא בגמרא (שבת ל''א ע''א) ששואלין לאדם לאחר מותו: ציפית לישועה? וכן איתא בפסיקתא (מובא בספר ''ציפית לישועה'' להחפץ חיים): שאומר הקב''ה לתלמידי חכמים: ''לא יפה עשיתם ששיבחתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי''.
ומסימני המצפה באמת לישועת ה' הם:
א. הרוצה הוא עתה ממש שיתגלה כבוד ה', ואין לו שום חשבון אחר לדחות עת זו חלילה?!
ב. אינו עושה חשבון עסקיו לטווח ארך, מציפייתו לגאולה בקרוב.
ג. עושה תשובה ומכין עצמו לגאולה, ובפרט בשמירת עיניו מראות ברע על מנת לזכות ל''ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים''.