גלות וגאולה · במה יהא נתן בעקר להתחזק בימות עקבות משיחא כשיגבר החשך בעולם?
עיקר החיזוק והכח יהא אז מתקופות שעברו וכמו יציא''מ, קבלת התורה, נסי יהושע בכניסתו לארץ, ניסי ביהמ''ק, ועוד מניסי חנוכה ופורים, ועוד מניסים כלליים ופרטיים שהיו בעם ישראל בעבר, וכן מהתבוננות בגדולי ישראל גיבורי האומה בעלי מופתים, בעלי יגיעה ועמל בעבודת ה' שגילו אור ה' בעולם.
כי החושך בעידן עקבות משיחא יהא חזק למאוד, וקצת להבין את גודל החושך שיהא בעקבות משיחא ניתן להתבונן מתנא דברי אליהו זוטא (יט): מובא ב''מכתב מאליהו'' (ח''ה עמ' 297):
באותה שעה (בזמן הגאולה) באו מלאכי השרת ומבקשין לומר שירה לפני הקב''ה ואין מוצאין אותו. והולכין אצל הים... מיום שיבש... אותי... שוב לא ראיתיו. הולכין אל הר סיני... מיום שנגלה... עלי... שוב לא ראיתיו. והולכין אצל ציון... מיום שסלק... את שכינתו מתוכי והחריב את ביתו... שוב לא ראיתיו. ויאמר להם ישעיה את מי אתם מבקשים, ויאמרו לו את הקב''ה... ויאמר להם... עכשיו יצא מאדום (פי' מחורבן מלכות הרביעית) שנאמר מי זה בא אדום (ישעיה סג, א).
המדרש הזה מלמדנו שבעת חבלי המשיח הצרות מתגברות ומתרבות כל כך עד שקשה מאד, וכמעט בלתי אפשרי, להכיר את הנהגת השי''ת ואת חסדו. וזהו משמעות המאמר שהמלאכים מבקשים לומר שירה - שזוהי השגה ברורה של חסדו ית' - ואין מוצאים אותה. אי אפשר לראות חסדו ית' בתוך החורבן והצרות ולכן מבקשים להכיר את גילויו ית' מתוך ממאורעות העבר כגון קריעת ים סוף, מעמד הר סיני וכבוד בית המקדש. אבל כל זה הוא בעבר ואינו נראה עכשיו בהווה.
אולם הנביא מבשר לנו שעכשיו יצא מאדום - שזהו זמן הגאולה. ואף שכל משך זמן חבלי המשיח אין סימן ורמז לגאולה, מכל מקום הנביא מבטיח אותנו שכל זה הוא ההכנה לגאולה. והגאולה תבוא פתאום, כמו שנאמר ''ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים'' (מלאכי ג, א).
וזה כמו שמצאנו ביוסף, שלאחר שראה ששר המשקים שכח אותו לא היתה לו עוד שום תוחלת ותקוה להנצל מבית האסורים. ואף רגע קודם שבאו שלוחי פרעה לא היה יכול, לפי דרך הטבע, לקוות לדבר זה. פתאום דפקו בפתחו והוציאוהו (בראשית מא, יד). ועי''ש בספורנו ''ויריצהו מן הבור. כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאמרו כי קרובה ישועתי לבוא (ישעיה נו, א)... וכן אמר לעשות לעתיד, כאמרו ופתאם יבוא אל היכלו וגו'''.
וענין צרות חבלי המשיח הוא לעורר אותנו שנתחזק בכל כוחנו להכין עצמנו לקראת המשיח כי פתאום יבא טרם נפנה להתבונן, וימצאנו בהיסח הדעת כמו שאמרו ז''ל ''ג' [דברים] באים בהיסח הדעת משיח וכו''' (סנהדרין צז.). ומי שלא יהיה מוכן אז לבואו ישאר ח''ו מבחוץ לגילויו.
מה המעלה הנשגבה שבאמירת אמן יהא שמיה רבא שיש בכחה לבטל גזר דין של 70 שנה לרעה מהאדם?
תכלית הגלויות המה להכניע את לבותינו, ולשבור לבבנו לה', וכן ראינו בשעבוד מצרים, שהושפלנו עד עפר בחומר ובלבנים שעבוד הגוף ושעבוד הנפש כדי להכשירנו לקבלת התורה, כי עיקר קבלת התורה וידיעת ה' אינם אלא בלב הנכנע, ולכן הקב''ה שובר ומכניע את גסות רוחו של עם ישראל בכלל ושל כל יהודי בפרט בצרותיו הפרטיות, וכן ראיתי בהחיד''א (ואכת''י) שעיקר הסיבה לחבלי משיח ולצרות הגדולות שיהיו אז הוא כדי להכניע את עם ישראל להכשירם לגאולה ולידע את ה', לפי שאי אפשר לידע את ה' שפירושו התבטלות להשגחתו ולהצדקת דינו רק ע''י ענוה בתכלית, ולכך נועדו הגלויות במטרה לשבור גאוותנו.
והעונה אמן יהא שמיה רבה, בכל כוחו וכוונתו, מצהיר בזה שאין הוא חפץ לעצמו כלום, ואין לנגד עיניו אלא כבוד שמים בלבד, ואף שבכך שיתעלה שמו יתברך ותיגלה מלכותו לא יהא זכות ולא חובה וקטן וגדול שם הוא, להיות כולם בטלים לשכינה, וכל הפרוייקטים של בעלי החדשות למיניהם, כרגע יאבדו אין תופס ישיבה, ואין רבן, אין תלמידים ואין משרתים, וכנאמר (ירמיה' לא, לג): ''ולא ילמדו עוד איש את רעהו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי'' עם כל זה מוכן האדם להשליך את כל הכבוד המדומה שיש לו בעולם עתה, ואת כל אפשרויות הזכויות שלו שאי אפשר לרכשם אלא עתה בגלות, כמובא בגמרא שבת (קנא) שימות המשיח אלו ימים שאין בהם חפץ - לא זכות ולא חובה, ועם כל זה מסכים האדם לוותר על הכל על שליטתו, על מלכותו, על עסקיו, וכאמור אף על רבוי זכויותיו בתורה ומצוות ואף על התגברותו על יצרו שאין לה מעלה אלא עתה בגלות, ומוכן הוא להשליך הכל רק בשביל שיתגדל כבודו יתברך, זהו תכלית הכניעה וההתבטלות, ולכך אחד כזה הגיע לתכלית המכוונת בגלויות שמטרתה להכניע כאמור, ולכך לאיש אשר כזה לשם מה יסורים והשפלות, הלא זה הגיע לתכלית המכוונת שבגלויות ללא יסורים ומכאובים ולמה אם כן שיתיסר, ולכן גם אם נגזר עליו גזר דין של 70 שנה לרעה נהפך עליו לטובה, והוא כאמור, כשאומר זאת האדם בתמידות ושומר אמנים - דהיינו ממתין ומצפה לענית אמן יהא שמיה רבה לענותה בכל כוחו ובכל כוונתו, ולחפוץ בלב שלם ובהשתוקקות ובצפיה - לפחות באותו רגע שעונה הוא אמן יהא שמיה רבה - שיגדל כבודו יתברך, ואף שימחק בכך כל זכר מכבודו של האדם עצמו, וכולם יכרעו ויפולו ולכבוד שמו יקר יתנו.
וכידוע שכן היה אומר ה''חפץ חיים'' זצ''ל, דאמת הוא שעתה בגלות ישנה מעלה לתורה ומצוות ולזכויות מה שאין כן לימות המשיח שיתבטל הכל ואין בהם לא זכות לא חובה, ועם כל זה חייבים אנו לצפות לימות המשיח כדי שכבוד שמים יתקדש ויופסק החילול ה' הגדול שישנו בגלות, וזו צריכה להיות צפיתינו גם על חשבון שבכך יופסק אפשרות העשרת זכויותנו ואוצר מצוותינו.