תשובה · מדוע ראה הקב''ה סכנה בחדלון ממצות התשובה אצל בני אדם יותר מכל מצוה אחרת?
במחדל התשובה ראה הבורא אסון נורא יותר ממחדל באיזה שום מצוה אשר תהיה, והסיבה לכך מפני שרוב ככל מחדלם של בני אדם מתורה ומצוות, וכן התפשרותם על חלקים מהתורה, או יאושם מהשלימות בדרך כלל נובע מחסרון אמונתם באמונת התיקון שהוא ''התשובה''.
ונמחיש את הדברים.
אדם מקבל עליו לשמור את לשונו לבלתי דבר בו לשה''ר, או לשמור עיניו לבלתי הסתכל במקומות אסורים, או ביתר המדות והתאוות: כעס, אכילה, גאוה וכיוצא, והנה נכשל וקם, נכשל וקם, ולבסוף מגיע ליאוש: הנה ניסיתי כבר עשר או עשרות פעמים ושוב נכשלתי, ומתוך כך מגיע הוא למסקנה שכנראה כבד וגדול עליו קבלה זו לשמור הלשון והעינים וכיוצא ומגיע הוא לפשרה בהם או שחדל מהם לגמרי.
נתבונן, מהיכן נבעה מסקנתו זו להתפשר או לחדול מקבלותיו, האם מחמת שקשה עליו הדבר או מחמת ייאושו?
הנה פשוט שסיבת התפשרותו נבעה מיאושו, דאם מחמת קושי ההתגברות, למה שלא ינסה שוב ושוב, עושה הוא תשובה על העבר, ומקבל עליו להשתדל על העתיד, וכי מי דוחק בו לגמור מלאכתו? שימשיך כך! ועוד, הלא ''בין לבין'' מנצח הוא וכובש יצרו, א''כ למה לחדול גם מזמני נצחון אלו? הכי אדם שיכול למנוע את הפסדיו מעסקו שהתמוטט - לא ישתדל ככל האפשר למעט בהפסדיו?! אלא ודאי, שהסיבה שגרמה לו זאת היא היאוש מרצף העבודה, ונלאה הוא מלהמשיך מעבודתו, ולמה? כי בדמיונו מדמה הוא שאין שווה עבודתו, שהרי הוא נופל וקם, ובוודאי א''כ אין ערך לעבודה שכזו השבורה וקצוצה מרצף שלמותה ואינה אלא קרעים קרעים של עבודה ומה לאלקים נחת מעבודה שכזו?
אולם לו היתה אמונתו במצות התשובה חזקה, והיה מאמין באמונת התיקון, היה מבין מכיר ויודע, שלאחר כל נפילה כשקם ומביע חרטה באמת, הרי שבכך איחה את הקרע מהנפילה שהיתה בין קימה קודמת לקימה זו, והנה הרצף חזר למקומו, ומה לך כי תתעצב! והוא דומה לתופר בגד ונקרע לו חוט התפירה, הבשל כך יזרוק הבגד?! הלא מיד יקשור החוט שנקרע וימשיך לתפור בו, הגשר שנשבר לך במהלך הליכתך בו - הלא בתשובה תקנת אותו, וא''כ למה לא תשוב לילך בו?!
ועוד נתבונן, האדם לאחר העבירה הרי נח מרתיחת דמו לעבירה, וקל לו זה עתה מצד רתיחתו לעבירה להתחיל מחדש, ומכל מקום רואים אנו שדוקא אז - לאחר העבירה האדם מתרחק מה' יותר, היתכן?! אלא מוכח מכאן שריחוקו מה' הוא מחמת היאוש הנובע מחוסר אמונה שיש באפשרותו לתקן את העבר, ולכך אף שמצד רתיחת דמו - נתקרר, אולם מחמת היאוש קשה לו לשוב למעמדו הראשון, והוא לפי שאמונת התיקון פגומה אצלו ואינו מאמין בה כראוי, ובכך זורק ומשליך כל עבודתו, כי באמת האדם בתשובתו איחה הקרע הנוצר מהחטא.
ובספר ''חומת אנך'' להחיד''א (פרשת אמור) מובאת שאלה, אדם שחטא בחילול שבת ותיקן זה החטא כראוי בתשובה ותיקונים, ולבסוף נפל בחטא שוב, האם בכך נחשב למפרע שתשובתו לא היתה תשובה וצריך תיקון פעם נוספת על חילול השבת הקודם?
וענה: וודאי לא, שהתשובה שעשה על שבת הראשונה הועילה ותיקנה הפגם, ואין צורך לעשות תיקון נוסף, ואין לו אלא חטא שבת זו.
והוא פשוט, וכי מי שהביא חטאת על חטאו, וחטא שוב - חייב ב' חטאות? בוודאי אינו חייב אלא חטאת אחת על חטאו האחרון, כי תשובתו הראשונה נתקבלה.