אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת תשובה › מדוע באמת מצות התשובה אינה הגיונית מצד החכמה והשכל?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

תשובה · מדוע באמת מצות התשובה אינה הגיונית מצד החכמה והשכל?

המתיסר, נראה כעזוב ושכוח מהשגחתו ית', והעבדא שהנו סובל, מה באמת מדת ההשגחה על המתיסר?

שופט, שבא לפניו נידון באדם שעבר עבירת חוק במזיד, וההשלכות מעבירה זו היו חמורות, וכשנשאל אותו נידון ע''י השופט האם מודה הוא באשמה? עונה הוא? בהחלט כן! ושוב נשאל ע''י השופט: האם יש לו מה לסנגר על עצמו, עונה בודאי שיש לי מה לסנגר על עצמי... עוד פעם לא אעשה עבירת חוק זו שעשיתי...

התקובל תשובתו?!

הלא שופט זה באם יקבל טענתו ויפטרהו, נקרא לו ''וותרן''! ובכן נתבונן, אדם חוטא לבוראו, בכל חטא שהוא ואף שהיה במזיד, ויכל להתגבר עליו, ומיד מצהיר: רבש''ע איני שב לחטא זה יותר! בכך מתקבלת טענתו ונפטר, ובהכרח לומר שפטורו אינו בגדר וויתור, שהרי הקב''ה שלל מאתנו מליחס לו הנהגת ויתור, וכמובא בגמרא (בב''ק נ' ע''א) ''כל האומר הקב''ה וותרן וכו''', אם כן פטורו של זה אינו בגדר וויתור אלא בגדר פרעון, כלווה שפרע חובו ושלמו כראוי, היש הגיון בדבר?!

ועוד, מילא אם תופעה זו קורית אחת לתקופה, אולם הרי פתרון זה של הצהרת עזיבת החטא היא פתרון בעל זכות החוזר ונשנה אפילו כמה פעמים ביום, היתכן?! היתכן שיחטא אדם לחבירו פעם פעמיים, ואף יותר, וביום אחד... ובכל פעם ישוב ויבקש סליחה, היסלח לו חבירו?! וגם אם יסלח הנפגע לחברו שפגע בו, היתכן שתשוב האהבה כמקודם. ואצל הקב''ה נאמר ברמב''ם: אמש היה זה שנאוי משוקץ ומתועב, והיום אהוב ונחמד קרוב וידיד, וביותר, מובא בספר ''בית אלקים'' להמבי''ט שיאהב הקב''ה את החוטא כאשר יאהב הננדב את הנודב, דהיינו רואהו הקב''ה לשב לא רק כפורע חובו - ואף שאינו פורע שום חוב בחרטתו גרידא - אלא כמתנדב! כנא': ''ארפא משובתם אוהבם נדבה''.

היתכן?!

אלא כאמור התשובה היא חק שחקק הקב''ה והמציאו לתת מנוס לשבים באמת, שברצונם באמת למצוא להם מנוס לנוס מפח פשעיהם, וכפתיחת הרבנו יונה את ספרו ''שערי תשובה'', וכיון שאין בה מן ההגיון אינה נתפסת באמונתם של בני אדם ועלולים המה לחדול ממנה.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה