אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת תשובה › המתיסר, נראה כעזוב ושכוח מהשגחתו ית', והעבדא שהנו סובל, מה באמת מדת ההשגחה על המתיסר?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

תשובה · המתיסר, נראה כעזוב ושכוח מהשגחתו ית', והעבדא שהנו סובל, מה באמת מדת ההשגחה על המתיסר?

השב בתשובה, מאימתי נחשב הוא בגדר צדיק לאחר תשובתו?

וּכְמוֹ כֵן מַהִי הִתְיַחֲסוּת הַהַשְׁגָּחָה עַל הַבַּעַל תשובה לְעֻמַּת הַצַּדִּיק?

בספר ''נתיבות שלום'' מבאר בכמה מקומות, שהשגחת הבורא מבחינה מסוימת הינה פרטית ביותר על המתיסר יותר ממי שאינו מתיסר, והוא כמשל בן החולה והפגוע, שהשגחת הוריו עליו יותר משל הבן הבריא שנושא את עצמו, ולענ''ד הוא ביאור הפסוק ''ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני'', - ותשובת הבורא לציון: התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה... ואני לא אשכחך''.

והוא תימה ציון טוענת שה' שכחה ועזבה מאחר והיא מעונה בגלות בהסתר פנים, ומה משיב לה הבורא, שהיא טועה במחשבתה והוא אינו שוכחה, והלא במציאות היא שכוחה ועזובה?

אלא אומר לה הבורא לציון, לך נדמה שכשאת סובלת הינך בזה שכוחה ועזובה, ובכן היתכן? האם אשה יכולה לשכוח עולה ופרי בטנה, וא''כ מאחר ואתם בני היאך אשכחם? אלא אדרבא, דוקא להיותכם סובלים - השגחתי עליכם ביותר לבל תִּכְלוּ לגמרי, ולבל ישלטו בכם אויביכם עד להאביד אתכם, ודוקא עליכם נצרך שמירה מעולה ביותר מאשר הייתם יושבים לבטח כביכול שהנכם בגדר חי נושא עצמו.

ובזה נתבאר לי מאמר חז''ל שהיה מוקשה בהבנתי מימים ימימה, והוא הא דאמרו (שבת י''ב ע''ב): מנין שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, והנכנס לבקרו לא ישב לא על גבי מיטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו. ומעולם לא הבנתי, מה זכה החולה ששכינה תהא למעלה מראשותיו, מילא העוסק בתורה או המתפלל עליו נאמר ששכינה כנגדו, אולם מה ענין שלחולה זה השוכב על ערש דוי ואפשר אף ללא הכרה שתהא שכינה למעלה מראשותיו.

ויובן על פי הנ''ל, שהוא להיות שדוקא החולה נזקק לשמירה והשגחה יתרה שלא יכבד עליו חליו, וכן שיחזיק מעמד בחוליו ושלא תטרף דעתו עליו, וכיוצא.

והוא השגחת ה' על המתיסרים לגונן עליהם ולסייעם ביגונם לבל יאבדו את שפיות דעתם ולבל ימעדו ויקרסו באמונתם, וישארו עדיין בתקוה וצפיה לישועת ה'.

וכדוגמת הנ''ל ראיתי בספר ''מכתב מאליהו'' (ח''א עמ' 255-256), שכן הוא גם לגבי בעלי תשובה שמעדו ונכשלו בחטא, שלהם נדמה שה' עזבם, ומיואשים המה ממצבם שהינם עולים ויורדים, ואדרבא, על הבעל תשובה מגלה הקב''ה חסדיו ביותר, ועל הבעל תשובה הנכנע והנשבר מתגלה הקב''ה בענותנותו ביותר.

ובזה פירש שם שהוא ענין: ''במקום שבע''ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'', כי הצדיק בגבורתו ינצח יצרו ויקדש שמו ית', וּמִשֶּׁלּוֹ וכחו הוא נוטל בזכות עצמו והוא חי הנושא את עצמו, משא''כ בבע''ת - ''רוח חדשה אתן בקרבכם'', בהיות שאין לו כוחות משלו, השי''ת נותן לו כוחות לשוב, כי כוחותיו כבר נתחסלו בטומאת התהום.

ועיי''ש שמבאר שכן הוא הנאמר בברכת אבות: ''סומך נופלים'', לאלו שנפלו בעמקי הטומאה, שבאם יהרהר בתשובה - ניצוץ זה יעלהו וירפאהו. והוא הנאמר: ''ומקיים אמונתו לישני עפר'', להחיות המתים - היינו הרשעים שחשובים כמתים להחיותם בתשובה.

מהו הקשי שבמצות התשובה שהצרכה התורה לכתב על מצוה זו שהיא איננה בשמים ולא מעבר לים (דקאי על מצות התשובה כמבואר ברמב''ן, ספורנו, בעל הטורים). ועוד למה הצרך הבורא להשבע שהנו חפץ בתשובה וכנא': חי אני נאום ה' אם אחפץ במות רשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. ויתר על כן מצינו בגמ' דף ד' ע''ב, ארשב''י, לא דוד ראוי לאותו חטא - בת שבע, ולא ישראל היו ראויים לאותו חטא - עגל, אלא גזרת מלך עליהם להשליט יצרם עליהם כדי לתת פתחון פה לבע''ת שלא יאמרו כיון שחטאנו לא יקבלנו (ע''פ פירש''י שם), ויש להבין מה כל החרדה הזאת עשה האלקים כדי שיאמנו דבריו במצות התשובה?

הקושי שבאמונת מצות התשובה הוא לסיבת הקושי שבאמונה בכללות, האמונה בכללות קשה לבני אדם לפי שהעינים משקרות את האמונה, וקשה לכפוף את המוח והלב עד כדי להכחיש את העין, העין מראה עולם כמנהגו נוהג, והכיצד כל תהליך העולם מורכב מסיבה ומסובב, וכל הנהגת העולם בדרך טבע ומקרה, והנה צריך האדם לשקר ולכזב את כל אשר תראינה עיניו ולהאמין באין עוד מלבדו ואפס זולתו, הרי שכל אשר הוא נגד ההגיון הטבעי - קשה לנפש לקנותו.

כן במצות התשובה, ראה הבורא בחכמתו חשש גדול שלא יאמנו דבריו במצות התשובה, לפי שהוא נגד ההגיון, וכמובא (בירושלמי מכות י' ע''א) שאלו לחכמה מה משפט החוטא? אמרה ''רשעים - תרדוף רעה'', שאלו לנבואה מה משפט החוטא? אמרה: ''ונפש החוטאת היא תמות'', שאלו לתורה מה משפט החוטא? אמרה: ''יביא קרבן ויתכפר לו'', שאלו להקב''ה מה משפט החוטא? אמר: ''יעשה תשובה בדברים ויתכפר לו, וכנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה', בדברים אני מכפר לכם''.

הרי במפורש שהתשובה היא נגד החכמה האלקית שהוא השכל הישר והפשוט ללא שום עקמימות, והיא נגד הנבואה שהוא האמת האלקית. ונגד התורה שבה טמונות כל הוראות היצרן. ונגד כל אלו בא הקב''ה בורא עולם - היצרן בכבודו ובעצמו ואומר לחוטא נגדו: שמע בני! חטאת עוית פשעת, בדברים אני מכפר לך...

קשה לאדם לקנות אמונה בדברים הנוגדים את ההגיון, וכאמור כשם שהאמונה היא קשה, והעבודה עליה צריכה שנים רבות בשמירה מעולה בסור מרע ועשה טוב, כן ראה הבורא בחכמתו שמצות התשובה תהא קשה להסבל בדעתם של בני אדם, ויתייאשו בחטאם ולא ישובו. ואז הלא האסון הגדול ביותר כי אבדה תקוותם מחמת היאוש, ולכך חרד לעשות כל הנ''ל:

א. לכתוב בתורתו שמצות התשובה היא לא בשמים ולא מעבר לים, ומשמע שהיה מקום אכן לומר כן, דאל''כ מה בא לאפוקי?

ב. נשבע לנו ע''י יחזקאל נביאו שהנו חפץ בתשובה.

ג. לקח את בחיר המין האנושי - משיח ה' - דוד המלך, והשליט יצרו עליו בחטא אשת איש - בת שבע, ולקח את מבחר הדורות - דור המדבר, והשליט יצרם עליהם - בחטא עבודה זרה, רק על מנת שיאמנו דבריו במצות התשובה.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה