אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת תשובה › השב בתשובה, מאימתי נחשב הוא בגדר צדיק לאחר תשובתו?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

תשובה · השב בתשובה, מאימתי נחשב הוא בגדר צדיק לאחר תשובתו?

כידוע מעלת תשובה מאהבה מעלתה גדולה מתשובה מיראה, הכיצד נתן לקימה באפן השוה לכל נפש?

השב בתשובה הנו בגדר צדיק מיד לאחר תשובתו, וכמה ראיות לדבר.

האחד, המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור, אפילו היה רשע גמור - חוששין לקדושיו שמא הרהר תשובה בלבו, הרי שבתשובה אמיתית - מהפך את דרגתו מיד מרשע לצדיק.

ועוד, איתא ברמב''ם (הלכות תשובה פ''ז ה''ד):

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה וכו', התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ מרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד וכו'.

ואין להקשות דהלא לעבירות נצרך שיגיע יוה''כ כדי לכפר על לאוים, וכן עד שיבואו יסורים כדי לכפר על לאוים שיש בהם כרת, והיאך יחשב לצדיק תיכף מהיום למחר?

התשובה היא, אכן עדיין נצרך הוא לטהרה של יוה''כ ויסורים למרק נפשו מחטאו, וזה יבוא לו מצד הבורא לנקותו, אולם מצדו עשה את שלו, שהוא החרטה והוידוי והקבלה שלא ישוב לחטא זה עוד, א''כ מצדו עשה את המוטל עליו, ומה שנצרך עונש ויסורים זהו מצד הבורא להענישו, ויתכן אפילו שלא יענישנו באם יְרַצֶּה עוונו בצדקה או בתורה.

וכמו אדם הנשפט על עבירת חוק ועונשו היה שיעכלו לו את מטלטליו וכיוצא, מצדו גמר הוא מהמשפט ברגע שיצא מלשכת השופטים, אלא שמצד השופטים יבואו ויטלו לו מטלטליו, או אף יתכן שירחמוהו ולא יטלו ממנו כלום בראותם עוצם חרטתו וכיוצא.

במהלך התשובה היאך הסדר ומה יש להקדים, האם קדם הוא עזיבת החטא ושפור ארחותינו ואח''כ להתמקד על החרטה והכאב על העבר, או שיש להקדים את החרטה והכאב קדם עזיבת החטא?

בשיחתו הארוכה של הגה''צ רבי יחיאל שלזינגר זצ''ל ראש ישיבת ''קול תורה'' דן הוא בשאלה זו והנה לך מסקנת דבריו:

יש קודם לבצע את עזיבת החטא ושיפור המעשים, ומתוך שמחה דוקא מבלי להעלות אז כאב יגון ודאגה מהעבר, אלא להתמקד על שמחת החירות שהנך יוצא אליה זה עתה בעזיבת החטא.

ולאחר ששמחת כראוי ביציאתך לחרות בעוזבך את החטא אז תבוא לכאוב את כאבך על מחדלך בעבר.

ומבאר הוא דבריו.

באם יקדים האדם חרטתו וכאבו ויגונו קודם שעזב את החטא לתקופה, יורד על אדם זה הרגשה מייסרת של כאב שוא וחוסר אונים על אי יכולתו להימלט מהחטא, כיון שעדיין אין בידו אפילו עזיבת החטא אלא רק יגון וכאב, והעצבות תשתלט עליו לייאשו לגמרי מהעבודה, כי יחרד על חולשת כוחו ואוזלת ידו.

לכן קודם יגש בשמחה של מצוה לעזיבת החטא, ובכך יחוש את יכולתו וחירותו האמיתית ויתחזק באמונה בעצמו שאפשר ואפשר לשנות את המעשים, והנה הוא עצמו בעל כח בזה לשנות עצמו, וישמח בזה שמחה גדולה, ולאחר מכן יתמקד על החרטה והכאב, ואז, החרטה והכאב לא רק שלא ידכדכו אותו אלא אף ירוממוהו ויגיעוהו לגעגועים נפלאים להשיג את אשר הפסיד במחדלו, וירוץ ברדיפה אחרי ה', אחר שהוא כבר חזק כזה שזכה לכבוש יצרו, וזכה לנצח את הרע בבחירתו החופשית הרי שכאבו יהא כאב אציל ומרומם ולא כאב שובר ומשפיל.

ושווים דבריו לדברי הרבנו יונה בשע''ת שער א' אות יא, שאדם המושרש בחטא יקדים העזיבת החטא לחרטה, ואילו אדם אשר במקרה פגע בו יצרו, שעזיבת החטא עדיין בתוקפה אצלו כמובן אז יש לו לגשת מיד לחרטה, אחר שעזיבת החטא בידו.

היאך נתבע האדם לשוב על עוונות וחטאים שעברו עליהם כבר עשרות שנים ונשכחו ממנו? כי הרי פשוט שיתבע האדם על הנשכחות ממנו דכי בשביל שנשכחו ממנו תהא זו סבה לפטרו?

מגלה לנו הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''א 129) שבעצם אין שום דבר נשכח מהאדם כלל, אלא האדם משכיח לעצמו את אשר אינו מיחס לו ערך, והעובדא שיזכור האדם דברים מיוחדים שארעו לו גם כשעבר עליהם שנים רבות.

ולכך הוא גופא שלא ייחס האדם חשיבות לעוונותיו והיצר השפיע עליו להעלים מעצמו את ערכי עוונותיו כדי שלא יתחרט וישוב עליהם, והעובדא שאינו זוכרם לכן יתבע עליהם, והקב''ה יזכיר לו כל מעשיו הרעים שעשה, ועיי''ש בדבריו באורך.

והיאך יזכרם לאחר ששכח מהם? על כך משיב בספר טה''ק להרב ''שומר אמונים'' שכאשר האדם שב באמת בכל לבו מזכירים לו מן השמים עוונותיו, וצצים המה בזכרונו, ועו''ש שזהו סימן לשב שתשובתו רצויה ושלכך מזכירים לו עוונותיו הראשונים כדי שישוב עליהם.

מעקרי התשובה שיעזב הרשע דרכו הרעה, ויש להבין במה יתפס החוטא על מנת להחליט ולהבטיח לעצמו ולבוראו שמהיום לא יחטא, ובמה יאחז כדי שיאמנו דבריו לעצמו להיות לפחות יותר בטוח עתה מאשר קדם שלא יחטא עוד?

ומסביר שם ה''מכתב מאליהו'', שהתשובה היא תולדת היראה, כי היראה היא סיבה לתשובה, שהרי כמו שכשיראה האדם פצצות נופלות בשעת מלחמה ומחמת יראה זו ישוב ויברח, כן המגיע ואוחז ביראה ממילא שב הוא ועוזב את החטא.

כך שעבודת השב היא לפתח את היראה בלבו, ולפחות יראת העונש וזכרון יום המיתה ויזכור כי יפקד על כל מעשיו להענש בהם בעוה''ז ובעוה''ב, ובאם יאחז במדת היראה ויכניס מורא בלבו, יש לו סיבה להבטיח לעצמו שלא ישוב לחטא, ושתהא הבטחה זו אמיתית ולא דיבורים בעלמא.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה