אור ברסלב
נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת שכר ועונש › אדם המשפע בעולם-הזה בנכסים ובעשר, האם יש בזה סתירה לכך שיזכה לטוב גם בעולם-הבא?

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

שכר ועונש · אדם המשפע בעולם-הזה בנכסים ובעשר, האם יש בזה סתירה לכך שיזכה לטוב גם בעולם-הבא?

מה המקור לכך שהאבות הנפטרים באים להשתתף בשמחת צאצאיהם?

הרמב''ם בהלכות תשובה (פ''ט ה''א), מבאר שכל הבטחות התורה בשכר עושי המצוות שיושפעו בשפע נכסים בקר וצאן אינו תכלית שכר המצוות, אלא זו הבטחה שבאם ישמרו התורה יושפעו בשפע חומרי גדול על מנת שיוכלו להיות פנויים ולהרבות בתורה ומצוות מתוך השפע שיש להם ויזכו לחיי העולם-הבא.

אם כן אין שפע עולם-הזה סותר את שכר העולם-הבא, אדרבא, זו הבטחת התורה באם נשמור המצוות נזכה בדוקא לשפע חומרי גדול כדי שנהיה פנויים לקיים עוד מצוות.

ואם כן זה המשופע בנכסים אם ינצל שפע זה לרבוי תורה ומצוות להרבות בתורה ובגמילות חסדים, ובעיקר בזיכוי הרבים, לא די שלא ינכו לו משכרו אלא אדרבא זהו רצון ה', להעשיר את מקיימי מצוותיו כדי שיהיו פנויים לקיים המצוות ולזכות בהם בני אדם אחרים, ויזכו בכך לשכר האמיתי - חיי עולם-הבא. (ראה עוד בזה לקמן בתשובה כב)

אלא שפעמים שיש להקב''ה חשבונות כמוסים לצמצם השפע מעושי רצונו וחפץ הוא בעבודתם מתוך הדחק הצער והעוני דוקא, ובחובת הלבבות שער הבטחון הביא כמה טעמים לזה.

מהו ענין ונח מצא חן בעיני ה', הלא אם צדיק הוא מעשיו יחיבו הצלתו, ואם לאו - לאו, ומהו ענין חן זה שמשמעו דאף שמצד מעשיו אין די להצלתו - חנו מצילהו?

כן הוא האמת, שהחן עשוי להנתן או להינטל, וכנאמר (תהילים פד, יב): ''חן וכבוד יתן ה''', דכמו שהכבוד עשוי להינתן ולהינטל כן החן.

ואכן החן יתכן שינתן גם כשאין די במעשים, וכמובא בגמרא סוטה מז: ג' חינות הן: חן מקום על יושביו, ואף שהמקום מצד עצמו רע, כמובא בגמ' שם גבי אלישע. חן אשה על בעלה. וכן חן מקח על לוקחו, ואף שרעים הם כמובא בגמ'.

וכן גבי נח שנאמר עליו: ''ונח מצא חן בעיני ה''', איתא בגמרא (סנהדרין קח ע''א) תנא דבי רבי ישמעאל: אף נח נגזר עליו להמחות, אלא שמצא חן בעיני ה'.

ובכן השאלה במה תלוי החן בעיני ה'.

והנראה שהדבר תלוי בענוה, וכנאמר: ''ולענוים יתן חן''.

ומשמעות ענוה הוא שאין האדם עושה חשבון לסובבים אותו, ועושה הוא רצון ה' גם במקום שרבו המלגלגים עליו, וכאן בעצם מתבטאת הענוה בעוצמתה.

וכן היה נח, ליצני הדור היו מתגרים בו, והוא בשלו, להיות נאמן לה', ולצאת נגד כל זרם בני דורו, עד כדי שהסכים להיות מאוס ומוקצה בעיניהם, זה ודאי יורה על ענותנותו הגדולה.

ובפרט הדבר אמור בימינו, היום אדם שומר את פיו ואת עיניו ולפעמים שבכך נראה הוא כשוטה בעיני הבריות, וכן נמנע מלשמוע לשון-הרע מידידיו ורעיו, ובכך נהפך למאוס בעיניהם, וכן השומר עצמו היום מזרם והשקפת חיי ההמון להסתפק במועט, ולהקדיש חייו לתורה ומצוות, פעמים רבות שנתקל הוא בליצנים ולועגים אף מקרוביו וממשפחתו ממש, ופעמים שזה בעבודתו - עם חבריו בעבודה או עם הבעל-הבית שלו, וצריך הוא להיות איתן בתורה מבלי להתחשבן עמהם ואף שחיי נפשו תלויים בזה.

וזה הגבור וירא ה' שעל אף הכל חשבונו הוא למצוא חן בעיני ה', כי יודע הוא שבאם יתן חנו לאלו למצוא חן בעיניהם יהא זה על חשבון חנו אצל ה' שלא ימצאהו אצלו כשיצטרך לו חלילה בשעת גזירה וכיוצא.

וזה עיקר התיקון לבעלי תשובה, לסבול בזיונם ולשתוק לכל הקמים עליהם שהוא מצוי מאד אצלם כידוע.

זהו ענו באמת שזוכה ויזכה גם לעתיד בשוב ה' לציון להישרד כנח בזמנו מכל בני דורו, שנאמר (ישעיה ד, ג): ''והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו''.

הרהורי עברה הם מהדברים שאין אדם נצל מהם בכל יום כמובא בגמרא (ב''ב טז ע''א) באיזה הרהור המדבר? ובאיזה אפן האדם נענש על הרהור אחר שאין אפשרות להמלט ממנו בכל יום?

בדרך כלל הרהור עבירה היינו הרהורי זנות, ובפרט כשהגיע אדם לגיל 20 ולא נשא אשה שעליו אומרת הגמרא (קידושין כט ע''ב): כל ימיו בעבירה, כלומר בהרהורי עבירה.

ומה שאמרו: ''הרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום'', היינו שבהכרח שיעברו במוחו, ויצוצו לו במחשבתו הרהורי עבירה, אולם על זה אין אדם נענש כלל, חומר איסור הרהור עבירה היינו כשמשהה האדם הרהורי עבירה בתוך מוחו, ומהרהר בהם באיסור, אולם אם כאשר באים במוחו, מסיח דעתו מהם לדברי תורה או לאופן אחר, והעיקר שלא להשהותם בתוך מחשבתו, אזי לא די שלא נענש עליהם אלא אף מקבל עליהם שכר, כי אז דינו כדין ''בא דבר עבירה לידו ופרש ממנו'', שנותנין לו שכר כעושה מצוה.

וכן הוא כשראה האדם ללא כוונה ובשוגג מראה אסור, ומיד מסיח דעתו מלהרהר בו, ולא משהה הרהורו בקרבו, לא די שאינו נענש אלא אף מקבל על כך שכר.

תוכן העניינים

נפשי בשאלתי חלק א - שו"ת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה