לימוד מוסר · רואים אנו אנשי ''חכמה והשכל'' בחכמת המוסר, אולם ללבם עדין לא נגע הדבר, הכיצד?
לימדנו הרב ''מכתב מאליהו'' (ח''א עמ' כד-כה בהקדמה): ''אין מוסר אלא מה שהאדם לומד על עצמו לעצמו וכו', אם מתכון האדם לתפוס רעיון נשגב במוסר בשכלו לבד, מבלי להשיב אל לבו אל יחשוב שעכ''פ בשכלו הבין הענין, אינו כן! תוכן הענין הוא האמת המוסרית הלבבית שמתבטאת בו, ומי שלבו ממאן להכיר האמת הזו, מחמת שרצונותיו מתנגדים לה, אין שום ספק בכך שגם שכלו לא יתפוס אותה על בוריה''.
ישנם רבים מזכי הרבים, ''חכמים'' במוסר, מלאים ברעיונות נשגבים, אולם עבודתם היא עם אחרים, או שהיא בשכל בלבד, ואינם עובדים עם עצמם בשבירת מדותיהם ותאוותיהם, הרי שאלו לא רק שרחוקים מן האמת, אלא גם רעיונותיהם הנשגבות אינם נתפסים בשכלם באמת אחר שרצונותיהם מתנגדים לכך,וכמו כן השפעתם על אחרים אינה השפעה של ממש, אחר שאין עבודתם עם עצמם ולעצמם לעבוד ולעמול לכבוש תאוותיהם ורצונותיהם ולעמול על תיקון מדותיהם.
ועוד אפשר לומר עליהם שהמה נשרדים בעצמם רק מכח עמדתם שהינם מפורסמים כמשפיעים או שמפורסמים המה כבעלי חכמה, אולם לְקִרְבָּם לא הגיעו עדיין הדברים כלל.
עיקר המוסר והצלחת תפיסתו, ועיקר ההצלחה בהעברתו לרבים, הוא כאשר זה האדם המשכיל במוסר והמלמדו לאחרים מיישם את הדברים - ולפחות הינו בגדר עובד על עצמו ובכך הינו מנוסה ואיש מלחמה ''למעשה'' ואפילו חלקי, ולא בתאוריה בלבד.
עתה, בימינו דור של הסתר פנים והעבודה העצמית קשה היא למאד, מה הדרך שנותרה לנו כדי להגיע לתכליתנו?
על כך עונה הרב ''מכתב מאליהו'':
בעת נוראה כזאת, אשר לא נדע מה ילד יום, אין פנאי לעסוק בעבודת העליה בהדרגה כבשנים כתיקונן, זקוקים אנו לתשובה דרך קצרה, בגדר ''יש קונה עולמו בשעה אחת''; היינו רפואה כללית לחטאים, בגדר ''עזרה ראשונה''.
וזה בד' דרכים:
א. לימוד התורה - להבריח היצה''ר.
ב. לימוד המוסר - קניית ''מבט האמת''. [כי ''בחסד ואמת יכופר עוון''].
ג. להתרגל בשבירת הרצון.
[כמו שכ' רבינו יונה ביסוד התשובה בשם הראב''ד שחשוב כהרבה תעניות בכל יום, עיי''ש; ובזה מתקן סבת החטא - ''כנגד משובתם תהא תשובתם''].
ד. להרבות במעשה החסד - לתקן חטאים שבין אדם לחברו - ; בין חסד ליחידים בין פעולות עבור כלל ישראל; גם חסד בלב - נושא בעול עם חברו, ותפילה על אחרים.
מצבנו הלא הוא בכי רע, תחלואי הנפש בתקף נמצאים בנו, א''כ במה נתחיל לתקן את עצמנו ולרפאת את נפשנו?
העצה היחידה היא לימוד המוסר, אלא שלימוד המוסר צריך שיהיה בדרך ציורים והמחשות, כי רק זה הוא הדרך המועילה בלימוד המוסר.
והיטיב לבאר זאת הרב מכתב מאליהו ח''ד עמ' 251-256 עיי''ש באורך ונביא כאן קטעים קצרים מדבריו:
מה היא העצה לתיקון המצב? רק עצה אחת יש: ציורים - ציורי הלב. היינו, להרבות בכח הדמיון ציורים מוחשיים בעניני קדושה, שנרגיש כמו חי את האושר הנפלא שבה. [הגרש''ז זצ''ל היה שואל: במה השיגו האבות הקדושים וכל גדולי העולם ז''ל את מדרגתם? במה היה כחם יפה מכוחנו? והשיב: הם ידעו את הכח האדיר שבציורי הלב. הנה היצר הרע יודע היטב סוד זה, וכל מלחמתו היא תמיד בציורים ודמיונות שבהם לוכד את לבנו ולוכד אותנו ברשתו. לא נוכל להילחם נגדו כי אם בנשקו - דהיינו להרבות ציורים לצד הקדושה כנ''ל. כן החזיקו הצדיקים ז''ל לנגד עיניהם תמיד את ציורי גן עדן והתענוג הנפלא שבדרך ה', ובזה ניצחו את יצרם ועמדו נגד כל הנסיונות. חז''ל הורו לנו דרך זאת, כי הרי כל האגדתא שבש''ס ובמדרשים מלאה ציורים חיים ומוחשים ממש, ואם האדם ילמדם היטב וישמרם בזכרונו ויעלם על דמיונו יש בכחם לפעול על לבו בלי ספק]. לדוגמא, אמרו במשנה (ראש השנה טז.) ''בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (אחד אחד)'', שזהו ציור מוחשי, אף על פי שאמרו אחר כך בגמרא (שם טז:) ''כולן נסקרים בסקירה אחת'', אומנם כלפי הקב''ה נעשה הדין של כולם בסקירה אחת, אולם ''בסקירה אחת'' אינו נתפס בשכלנו, ולכך ציירו לנו בציור מוחשי - כבני מרון - אחד אחד, שהוא דבר המתאמת בשכלנו, ולכך נקבע במשנה הציור הפשוט והמוחשי הפועל על הלב (עיין מש''כ בזה בכרך ג, עמ' 259).
מכל המתרחש בעולם אפשר לקחת ציורים חיים כפי הנדרש לרפואת נפשנו. הרי פליטי המחנות באים לחיפה ונועלים בפניהם שערי הארץ, ומוליכים אותם שוב למחנה בקפריסין. איזו הרגשה היא זו! אנו יכולים לקחת מזה למצבנו הרוחני. הרי זה כאילו היינו באים עד שערי גן העדן ומגרשים אותנו משם. ''זה השער לה' - צדיקים יבואו בו''. מצד אחד כתוב ''אודך כי עניתני'' (תהלים קיח, כא), ומצד שני ''אודך ה' כי אנפת בי'' (ישעי' יב, א) ו''טוב לי כי עֻנֵּיתי'' (תהלים קיט, עא), כי באמת שניהם שוים ואנו צריכים ללמוד מכל דבר אמונה ובטחון על דרך הציורים, ולהתפלל אל ה' שירפא את קושי ערפנו, ואז יועיל בע''ה, כמש''כ ''ותהי לי לישועה''.